תקיפת כלב ללא נשיכה (ללא מגע פיזי)

מה הדין במקרה של אדם שנופל ונפצע בניסיון לברוח מכלב, אולם בפועל הכלב מעולם לא נגע בו ? סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע שבתביעה בשל נזק לגוף שנגרם ע"י כלב, חייב בעליו של הכלב או שמחזיק בכלב דרך קבע לפצות את הניזוק. האם החוק חל גם על מקרים שבהם הכלב לא "נגע" בנפגע ? למשל מקרה של אדם שנבהל מכלב ונכנס לטראומה או למשל אדם שנופל בניסיון לברוח מכלב שרודף אחריו: ##תקיפה ללא נשיכה:## בפס"ד ע"א 78/63 וידוקלה נ' רונן, דן בימ"ש העליון במקרה בו התובעת נפלה או הופלה ממעקה מרפסת שעה שכלב קפץ עליה וקבע כי חיה יכול שתזיק לא רק מפני שהיא תוקפנית אלא גם מפני שהיא מפזזת ומשתובבת וכדברי כבוד השופט זוסמן: "אין מנוס מן המסקנה שאדם סביר חייב היה לחזות מראש, כי אדם שהגיע למרפסת ומופתע שם על ידי הופעתו של הכלב, עלול להינזק". בפס"ד ע"א 733/77 גיאור נ' זנדר, נדון מקרה בו רוכב קטנוע החליק ונפל מקטנוע כתוצאה מהתפרצות כלב לכביש שנתקל בחזית הקטנוע ונקבע כי אין זה משנה אם הנזק נגרם כתוצאה מההיתקלות בכלב או כתוצאה מאיבוד שיווי משקל תוך נסיון להימלט מהכלב וכדברי כבוד השופט בייסקי: "ובין שההחלקה והנפילה היו כתוצאה מההיתקלות עצמה או בגין איבוד שיווי משקל תוך ניסיון להימלט מהכלב - אחת היא... כל בר דעת ואדם סביר יצפה לכך כי אם על רוכב אופנוע או קטנוע יתפרץ באורח פתאומי כלב הידוע כנטיות כאלה והוא יתקל בו אגב נביחות - עשוי אותו רוכב לאבד שיווי משקלו וליפול". ההלכות הנ"ל נקבעו טרם תיקון החוק, ומקל וחומר כוחן יפה גם היום ואף ביתר שאת עם תיקון החוק, שכן מטרת התיקון היתה להקל עם הניזוק ולא להחמיר איתו. מטרת התיקון היתה להתמודד עם מקרים רבים של תקיפת עוברי אורח ע"י כלבים. על פי המצב החקיקתי לפני התיקון שהתובע היה צריך לבסס את עילת תביעתו על עוולת הרשלנות, אם עלה בידו להוכיח שהותקף ע"י כלב מועד, היה נטל השכנוע כי לא התרשל רובץ על כתפי הנתבע ואם התובע לא הוכיח באמצעות עורך דין נשיכת כלב שהותקף ע"י כלב מועד היה עליו להוכיח את התרשלות הנתבע. לעומת זאת, אחרי התיקון, אין עוד כל צורך להוכיח התרשלות של הבעלים על מנת לזכות בפיצויים בגין נזקי גוף ואין אף צורך להצביע על התנהגות כלשהי של הנתבע הקשורה סיבתית לנזק אלא רק להראות שהנתבע הוא הבעלים של הכלב הפוגע ושנגרם נזק גוף ע"י כלב. סעיף 41 ב', קובע כדלקמן: "בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה: (1) התגרות של הניזוק בכלב. (2) תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו. (3) השגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים". הוראה זו הוספה על ידי המחוקק בשנת 1992 במסגרת תיקון מס' 7 לפקודה. מדברי ההסבר להצעת החוק ניתן ללמוד כי התיקון נדרש לאור ריבוי מקרי התקיפה של עוברי אורח על ידי כלבים: "נוכח התגברות תקיפות כלבים על עוברי אורח, יש לראות בבעליו של כלב אחראי באופן מוחלט למעשיו. רק כך יגבר הסיכוי כי בעלי כלבים יעשו את הדרוש למנוע תופעות אלה" (ה"ח 2104, כ"ב בשבט התשנ"ב, 27.1.92, 506). עד לחקיקת הוראה זו, היה צריך המותקף החפץ לזכות בפיצויים בגין נזקיו לבסס את עילת תביעתו על עוולת הרשלנות (ע"א 78/63 הילדה וידוקלה נ' רונן, פ"ד יז(2) 1382 (להלן: "פס"ד וידוקלה"), ע"א 179/71 לילי כהן נ' חברת חוף הכרמל, פ"ד כו(1) 645 (להלן: "פס"ד כהן"), ע"א 733/77 חנן גיאור נ' זנדר חנן, פ"ד לד(3) 533 (להלן: "פס"ד גיאור"), א. פורת, "ספר השנה של המשפט בישראל", תשנ"ב-תשנ"ג, 344). עם תיקון הפקודה, הקל המחוקק עם הניזוק וקבע אחריות מוגברת על בעלי הכלבים ללא צורך בהוכחת התרשלות בעל הכלב. מדובר באחריות חמורה אשר מנתקת עצמה בהיקף זה או אחר מאשמו של המזיק. עם זאת, בנסיבות מסוימות עומדות לנתבע הגנות הפוטרות אותו מאחריות לנזקים שגרם כלבו (ע. דרורי, "על אופיה של האחריות הנזיקית-האחריות לנזקי כלב", הפרקליט מו, חוברת ב, 384, 401). הגנות אלו מפורטות בסעיף 41 ב' לפקודת הנזיקין (התגרות של הניזוק בכלב, תקיפת הניזוק את הבעלים, הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים). היקף האחריות כולל כל סוג התנהגות שמקורו בכלב ואין צורך בקיומו של מגע פיזי, נשיכה של הכלב או פעולה תוקפנית שלו כלפי הניזוק. בדברי ההסבר של הצעת החוק נאמר כי - "נוכח התגברות תקיפות כלבים על עוברי אורח, יש לראות בבעליו של כלב אחראי באופן מוחלט למעשיו. רק כך יגבר הסיכוי כי בעלי כלבים יעשו את הדרוש למנוע תופעות אלה " (ה"ח 2104, כ"ב בשבט התשנ"ב, 27.1.1992, 505). פיצויים על תקיפת כלב: א. בע"א 326/88 צימרמן נ. גבריאלוב, פ"ד מו(1) 353 - נדון מקרה בו ילד בן ארבע וחצי נכנס לחצר שבה שהה כלב וננשך. נכותו הרפואית הועמדה על 10% בתחום הפסיכיאטרי ושיעור זהה בתחום הפלסטי. נקבע עוד כי יש לייחס לאמו של התובע רשלנות בשיעור של 20% ובסופו של יום הועמד הפיצוי בגין כאב וסבל על 15,000 ₪. (נראה כי מקרה זה נדון על בסיס עילת הרשלנות, בטרם התווספה הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין). ב. בת.א (שלום-תל אביב יפו) 93307/00 סטיינוב נ. אבידן, מיום 16.1.02 - הוגשה תביעה בגין היזק על ידי כלב. לתובע באותו מקרה, נגרם שבר פתוח ומעיכה של הגליל המרוחק של האגודל. התובע עבר תפירה והחזרה של השבר. בהמשך נגרם לתובע זיהום ברקמות והוא עבר כריתה של חלקי עור. נכות התובע הועמדה על 10% והוא שב לעבודתו רק לאחר 11 חודשים. באותו מקרה הועמד הפיצוי בגין כאב וסבל על 30,000 ₪. ג. בת.א (שלום-רחובות) 3157/02 סדוב נ. דגן, מיום 14.12.03 - דובר במקרה בו התובעת ניזוקה מנשיכת כלב ונכותה האורטופדית מהאירוע הועמדה על 7% כמו כן היא סבלה מצלקת על גב כף שמאל. באותו מקרה - התובעת אושפזה, נותחה בהרדמה מלאה, והייתה באי כושר תפקודי במשך חודש. ברכיב של כאב וסבל נפסק לה סך של 35,000 ₪. ד. בת.א (שלום-קריות) 1091/03 ברגמן נ. אוליאל, מיום 6.12.04 - הועמדה הנכות הרפואית - פלסטית של התובע על 5%-10% ונפסק לו סכום של 14,000 ₪ בגין כאב וסבל, אשר היה שם ראש הנזק היחיד, בגינו פוצה התובע. ה. בת.א. (שלום - ירושלים) 4668/05 מאור סיסו נ. דליה מלאוסי, מיום 20.6.06 - נדון מקרה נשיכה של ילד כבן 16, בעטיו נקטע חלק מהאצבע השלישית בכף רגלו הימנית. ברכיב של כאב וסבל נפסק לתובע זה סך של 32,000 ₪. באשר לסכומים נמוכים יותר ר' בין השאר - בר"ע (מחוזי - באר שבע) 278/95 גוזלן נ. בלן, מיום 11.12.95; ת.א (שלום עפולה) 2351/02 קרסוטין נ. אריאל, מיום 28.4.04; ת.א. (שלום-חיפה) 3008/03 צנעני שמעון נ. כהן אהרון, מיום 23.12.05; ת.א (שלום-חדרה) 3028/04 רבחי נ. אלקלעי, מיום 11.9.05; ת.א (שלום-חיפה) 5991/04 גייפמן נ. שוורץ, מיום 5.12.06 ו- ת.ק. 4656/06 (ירושלים) לוריא . וירמן, מיום 3.5.07 - אשר בכולם נפסק פיצוי פחות מ- 10,000 ₪. באשר לסכומים גבוהים יותר ר' עוד ומנגד ת.א (שלום-תל אביב יפו) 37782/03 קנובל נ. סיני, מיום 14.6.06, שם נדון עניינו של קטין בן 5, שננשך על ידי כלב. נכותו של התובע הועמדה על 12%, מהם 10% בגין הצלקות בחזית הפנים באזור עין שמאל ו-2% בגין פגיעה אפשרית בעיניים. התובע אושפז ונותח ובשקלול של הנזק שנגרם לו, גילו הצעיר, הצער והטראומה שעבר הועמד פיצויו בגין נזק לא ממוני על 50,000 ₪. ראו עוד ת.א (שלום- כפר סבא) 6863/03 ארוטי נ. כהן, מיום 12.4.07, שם תבעו אב ובתו נזקיהם מהיתקלות עם כלב. לא הייתה מחלוקת כי רק האב ננשך וכי נזקיה של הבת הם לא ממוניים. בשונה מהקטין דנן (אשר לא נדרש לניתוח מלא והיה בבית החולים רק שלוש שעות ומתוכן חלק מהמזמן למעקב בלבד), במקרה שנדון שם - נגרם לאב שבר בפיקת ברך ימין והוא נותח ואושפז למשך תשעה ימים. ברכו הייתה מקובעת למשך שלושה חודשים בהם ממילא היה מושבת. לאב נפסק בגין כאב וסבל פיצוי בסך 50,000 ₪ ובאשר לבת, שהייתה קטינה באותה העת, נקבע כי פיצוי סמלי בסך 500 ₪, יהא ראוי בנסיבות העניין. וראו גם ת.א. (שלום - ירושלים) 10905/05 גורדו שרית נ. עדיקא אברהם, מיום 9.11.09 - שם בגין 7% נכות נפסק סך של 60,000 ₪ בגין כאב וסבל, בנסיבות בהן הוכרה נכות זמנית משמעותית. תקיפהנשיכת כלב / תקיפת כלבאלימותכלבבעלי חיים