הגדרת "מקרקעי ישראל"

המקרקעין בישראל מוגדרים כמקרקעין של המדינה, של הקק"ל או של רשות הפיתוח. אלה הם קרקעות הציבור המרוכזות בבעלות המדינה או בניהולה. "מקרקעי ישראל" מוגדרים בסעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל: "1. איסור העברת בעלות מקרקעי ישראל, והם המקרקעין בישראל של המדינה, של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל, הבעלות בהם לא תועבר, אם במכר ואם בדרך אחרת". סעיף 2 לחוק היסוד קובע את האפשרות של מתן היתר בחוק להעברת בעלות במקרקעי ישראל ואילו חוק מקרקעי ישראל, תש"ך-1960, מזכיר בסעיף 2 שורה של סוגי עסקאות שסעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי המדינה לא יחול עליהם. מקרקעי ישראל מנוהלים על פי חוק יסוד: מקרקעי ישראל וחוק מינהל מקרקעי ישראל, בהם נקבעו העקרונות לניהול מקרקעי המדינה. מינהל מקרקעי ישראל הוקם ב-1961 לפי חוק המינהל למטרת ניהול מקרקעי ישראל. ( סעיף 2(א) לחוק המינהל קובע: "הממשלה תקים מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) שינהל את מקרקעי ישראל". סעיף 3 קובע כי הגוף המוסמך אשר יקבע את המדיניות הקרקעית, לפיה ינוהלו מקרקעי ישראל, הינה מועצת מקרקעי ישראל. הינה כי כן, כפוף למינהל מקרקעי ישראל, שהינו הגוף המבצע, לקביעותיה של מועצת מקרקעי ישראל, שהינו הגוף המתווה את המדיניות הקרקעית לפיה יפעל המינהל. למינהל אין אישיות משפטית נפרדת מזו של המדינה. הוא מהווה מנגנון מינהלי, הכפוף לממשלה, והוא פועל כאורגן של המדינה. כנאמן המדינה חלות על המינהל גם הנורמות מן המשפט הציבורי, לצד הנורמות מן המשפט הפרטי. מקרקעי ישראלהגדרות משפטיותמקרקעיןקרקעות