דוקטרינת "הסיבתיות העמומה" ברשלנות רפואית: כלל היסוד בדיני נזיקין ובתביעות רשלנות רפואית בפרט הוא כי, בתביעה שמוגשת לבית המשפט, על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות כלפיו, לבין הנזק שנגרם ובמידה הדרושה, ואם התובע לא יצליח להוכיח את הקשר הסיבתי הוא לא יזכה בפיצוי. לעיתים, בשל קיומה של עמימות עובדתית מובנית, מתקשה התובע להוכיח את עצם גרימת הנזק, או את שיעורו המדויק, בנסיבות אלה, כדי להימנע מדחיית התביעה, פיתח בית המשפט מכשירים משפטיים שונים שמאפשרים קביעת פיצוי חלקי בדרך הסתברותית או בדרך של אומדן. מדובר בדוקטרינה אשר התפתחה בשנים האחרונות וכיום ניתן באמצעות דוקטרינת "סיבתיות עמומה" להטיל אחריות יחסית ברשלנות רפואית בשל גורם אשר ידוע כי מבחינה תיאורטית הוא מסוגל לגרום לנזק, וזאת למרות שלא ניתן להוכיח כי גרם לנזק בפועל ולהסתפק בקיומו של קשר הסתברותי לנזק, שייקבע על ידי ראיות סטטיסטיות. אולם חשוב לציין כי גישת בית המשפט היא לא להטיל אחריות יחסית ברשלנות רפואית בשיטת הסיבתיות העמומה, אלא אם יוכיח התובע, במידה הדרושה, את התרשלות הנתבע כלפיו וכי התרשלות זו יצרה גורם המסוגל לגרום לנזק שניתן וצריך היה לצפותו ובעיקר כי קיימים סיכויים ממשיים שהגורם האפשרי גרם בפועל לנזק נשוא התביעה. דוקטרינות משפטיותרפואהתביעות רשלנות רפואית