בית המשפט ציין בהפ (מרכז) 15895-12-08 כי כלל מעשה בית דין מבוסס על התפיסה שפסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי מסיים את ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא "בקרבה משפטית" עם מי מהם. אין לחזור ולהתדיין בבית המשפט בכל עניין עובדתי או משפטי שנדון והוכרע בפסק הדין, כל עוד לא בוטל פסק הדין על ידי ערכאת ערעור או על ידי בית המשפט שנתן אותו. הכלל בנוי משני ענפים שונים: השתק עילה והשתק פלוגתא, כשהאחרון הוא הרלוונטי לענייננו, ולפיו לא תאושר התדיינות מחודשת בפלוגתא שהועמדה במחלוקת בהליך הראשון בין בעלי הדין וחליפיהם (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי עמ' 4-12 (1991)). השתק הפלוגתא יחול בהתקיים ארבעה תנאים: האחד - שהפלוגתא העולה בהליכים השונים היא אכן אותה פלוגתא - משפטית ועובדתית; השני - שבמסגרת ההתדיינות הראשונה היתה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא, ולבעל הדין שנגדו מועלת טענת ההשתק "היה יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא; השלישי - שההתדיינות הסתיימה בהכרעה באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי; והרביעי - שההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה (ע"א 1041/97 אבי סררו נגד נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד(1) 642 (2000), נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי עמ' 140-141 (1991)). כללים משפטייםמעשה בית דין