הלכת גנז

ההלכה שנפסקה בפס"ד גנז (בע"א 2643/97 שלמה גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נ"ז(2) 385 (2003) ישימה רק במקום בו התובע גרם לתאונה משפטית עקב כך שנהג בחוסר בתום לב, והפר את חובת ההגינות כלפי צד שלישי, שנקלע לעסקה סותרת במקרקעין עקב תאונה משפטית, שהסיבה לגרימתה היא התנהגותו של התובע. כאשר התאונה המשפטית לא נוצרה כתוצאה מהתנהגותו של התובע, אין תחולה להלכה שנפסקה בפס"ד גנז, ויש לבחון את המצב על פי הוראת סעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1970, הקובע לאמור: "התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום לב - זכותו עדיפה." הכלל הוא אפוא, שיש ליתן העדיפות לעסקה הקודמת בזמן. עסקה זו היא העסקה עם התובע. בעניין זה לא חל החריג המאפשרת מתן עדיפות לעסקה עם הנתבע מס' 16, שכן זכותו של הנתבע מס' 16 עדיין לא נרשמה בספרי המקרקעין, והעובדה שלזכותו הערת אזהרה אין בה די. הערת האזהרה שנרשמה לטובת אדם, אינה מחליפה את הצורך ברישום ממש, רישום המסיים את העסקה (וראה: ע"א 6906/00 אחמד ענבטאוי נ' רינה דר, פ"ד נ"ו(5) 280 (2002))