מן המפורסמות היא כי: "על רשויות השלטון, ככל צד בחוזה, מוטלת החובה לכבד הסכמים שעליהן הן חותמות. חובת הרשות לקיים את התחייבויותיה ואת הבטחותיה היא פרי חובת ההגינות המוטלת עליה: "הגישה הינה כי רשות שלטונית המתכחשת להבטחתה (החד-צדדית), לכאורה אינה נוהגת בהגינות ובסבירות" (בג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(1) 749 841 ..; בג"צ 5319/97 קוגן נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד נא (5) 67, 78... דברים אלה שהם מחובת כל אדם הגון, חלים ביתר שאת על הרשות וצריך שיהיו טבועים בצופן הגנטי שלה (עע"מ 3081/10 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מועצה אזורית חוף אשקלון). דברים יפים נאמרו בעניין זה, בת.א. (י-ם) הפרויקט המשולב שמואל הנביא בע"מ נ' עיריית ירושלים, (פורסם באתרים משפטיים), שם קבע בית המשפט כי: "עיון בפסיקה מגלה, כי חרף ההלכה האמורה, בפועל מעטים המקרים בהם שוחררה רשות ציבורית מחיוביה החוזיים על-יסוד הלכת ההשתחררות. הכלל המנחה הוא שחוזים יש לקיים, וההשתחררות מקיום החוזה היא בגדר יוצא מן הכלל, אשר ניתן להצדיקו רק בנסיבות חריגות, בהן ביצועו של החוזה אינו מתיישב עם החובה השלטונית" (ר' גם עת"מ (י-ם) 209/01 פינץ חניט ו-10 אח' נ' שר הבינוי והשיכון, וכן ת.א. (חי') 992-08 עירית קרית מוצקין נ' גלי גיל מרכז ספורט ונופש בקריית מוצקין בע"מ). ב-תא (ת"א) 2846/98 שירותי בנזין וסיכה בע"מ נ' עיריית הרצליה, תמצת בית המשפט המחוזי בת"א את המבחן המרכזי לבחינת הלכת ההשתחררות, בזו הלשון: "כפי שנקבע בבג"ץ מילר נ' שר התחבורה, פ"ד טו בעמ' 1989, מפי כבוד השופט זוסמן, המבחן הוא מבחן של צרכי ציבור חיוניים. כאשר צרכי ציבור חיוניים אינם מתיישבים עם קיום החוזה ועם מילוי תנאיו, קמה לרשות זכות להשתחרר מהחוזה. על הרשות להצביע על צרכים אלו ועל חיוניותם ואין די בטענה סתמית בדבר צורכי הציבור. ההחלטה על ההשתחררות מחייבת לשקול ולאזן בין אינטרסים שונים וביניהם אמינות השלטון ועניינו של הצד השני להתקשרות. ההשתחררות עשויה לקפח את האינטרסים של הצד השני לחוזה, ובעיקר את אינטרס הציפיה ואינטרס ההסתמכות. מכאן שיש ליתן משקל למידת הפגיעה בפרט כתוצאה מן ההשתחררות, כמו גם לאופיו של הנזק שייצור החוזה לציבור אם לא יבוטל, ולערוך את האיזון הראוי ביניהם." בהקשר זה ראו גם דבריה של ג. שלו: "אין די בהעלאת טענה סתמית, אלא שנדרשת הערכה כי צורכי ציבור חיוניים עומדים בסתירה להתחייבות החוזית שנטלה על עצמה הרשות, ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם החוזה. מדובר בחריג שיש להפעילו במקרים נדירים, ועל הרשות לפעול מתוך התחשבות ראויה בכל השיקולים הצריכים לעניין, בתום לב, כאשר הערך העליון והעיקרון המנחה הוא הצורך לקיים חוזים" (ג' שלו, חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית, תש"ס, 67- 73). "על פי "הלכת ההשתחררות" רשאית רשות להשתחרר מהסכם שערכה כאשר קיים צורך ציבורי חיוני שאינו מתיישב עם המשך הקשר החוזי, ובדרך כלל יהא עליה להראות כי היה שינוי בנסיבות החיצוניות ביסוד כריתת החוזה" (בג"ץ 4383/91 שפקמן נ' עיריית הרצליה, פ"ד מו(1) 477,455; בג"ץ 311/60 מילר נ' שר התחבורה, פ"ד טו 1989) הלכות משפטיות