בפרשנות חוזה עוסק סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע כך: "חוזה יפורש לפי אומד דעת הצדדים , כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משמעת ממנו- מתוך הנסיבות." לעניין הוראה זו אמר הנשיא ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט [2] 265 את הדברים הבאים: "המסר הנורמטיבי העולה מתוך סעיף 25(א) לחוק החוזים [חלק כללי] הוא כפול: ראשית, אמת המידה המרכזית לפרשנות חוזה הוא אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אומד דעת זה הוא המטרות, התכליות, היעדים והאינטרסים (הסובייקטיביים) אשר מצאו ביטוי (חיצוני) אשר הצדדים ביקשו (במשותף) להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול שישתמע מתוך החוזה ויכול שישתמע מתוך הנסיבות. שנית, אם לאחר בחינת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות עדיין קיימת התנגשות בין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, לבין אומד הדעת כפי שהוא משתמע מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת של הצדדים המשתמע מתוך החוזה על העליונה." להלן פסק דין בנושא הלכת אפרופים הישנה: פסק דין כללי 1. בפני תביעה כספית בסך של 376,298.66 ₪ אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעים. בתאריך 20.9.05 ניתן, בהסכמה, פסק דין כנגד נתבעת 1 ופסק דין זה עניינו ערבותם של נתבעים 4-2 לטובת התובעת להבטחת חובותיה של נתבעת 1. 2. הנתבעת 1 רכשה מהתובעת ציוד השקיה לפרויקט השקיה ברומניה. ביום 14.4.04 נחתם הסכם בין הצדדים לפיו התחייבה הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 121,224$ כאשר הסכום אינו כולל את תחנת השאיבה וכן תוספות נוספות שהוזמנו. חובה של הנתבעת 1 עמד על 160,623$. על חשבון החוב שילמה הנתבעת 1 סך של 76,000$, מכאן שיתרת החוב היא בסך של 84,623$ שווה ערך בש"ח לסכום התביעה. המחלוקת שבין התובעת לבין נתבעים 4-2 מתמקדת בהיקף ערבותם עפ"י כתבי הערבות נספחים ז (3-1) לכתב התביעה. 3. טענות התובעת א. הנתבעים חתמו על כתבי ערבות לטובת התובעת עד לסך של 65,000$ בתוספת שינויים שהוזמנו ע"י הנתבעת 1. כיוון שהשינויים שהוזמנו הינם בגובה 33,000$, הסכום לו ערבים הערבים עולה על סכום התביעה. ב. הערבות ניתנה להבטיח את התשלום השני, שכן לגבי התשלום הראשון התובעת הייתה מבוטחת כך שע"פ ההסכם היא אינה מוציאה ציוד עד שלא משולם לה התשלום הראשון. 4. טענות הנתבעים א. ע"פ לשון הערבות, הערבות היא לשיק של הנתבעת 1. התובעת לא הוכיחה כי בידיה השיק מושא הערבות וכי הוא חולל. ב. יש לדחות את הטענה כי הערבות ניתנה בגין התשלום השני שכן היא מועלית לראשונה בתצהירי התובעת ובסיכומים. ג. כעולה מניסוח כתב הערבות, סכום השיק חייב להיות פחות מ- 65,000 ₪. השיק השני הינו בסך של כ- 84,000$. לכן אין זה הגיוני שהכוונה בכתב הערבות לשיק השני שהרי גובהו גבוה מסכום הערבות הכוללת את סכום השיק וגם את התוספות. ד. אם הייתה באמת הכוונה לערבות בגין השיק השני הערבות הייתה נותרת בלתי מוגבלת כיוון שהשיק השני מהווה סגירת חוב הנתבעת 1. 5. דיון והכרעה אקדים ואומר, כי לא היה בכוחה של התובעת לשכנע אותי כי יש להעביר את נטל ההוכחה - המוטל באופן טבעי על כתפיו של התובע מכוח הכלל הבסיסי "המוציא מחברו עליו הראיה " (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף לה, עמ' א) לכתפיהם של הנתבעים. טענת הנתבעים אינה טענת הודאה והדחה משום שהם אינם מודים בכל העובדות המבססות את עילת התביעה של התובעת. טענת הודאה והדחה היא טענתו של נתבע המודה בכל עובדות התביעה באופן שאם לא היה מוסיף עליהן את טענתו המדיחה ומוכיחה, היה התובע זוכה בתביעתו. לא זה המקרה בענייננו. בטענות הנתבעים אין הודאה שכזו שמתווספת עליה טענה מדיחה. נטל ההוכחה מוטל, אפוא, על התובעת. מידת ההוכחה הקבועה במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע באשר "השקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע. על הנושא בנטל השכנוע להטות את המאזן ולשכנע את ביהמ"ש בגרסתו ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו. (ראה בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548). 6. השאלות המרכזיות העומדות להכרעה בגדרה של התביעה: האם הערבות ניתנה לשם כיסוי התשלום הראשון או השני? מהו גובה הערבות שבגינו התחייבו הערבים על פי כתב הערבות? אדון תחילה בשאלה הראשונה. אליבא דגרסת התובעת הערבות ניתנה לשם הבטחת התשלום השני. אליבא דגרסת הנתבעים הערבות שניתנה הינה ערבות לתשלום הראשון ומאחר והוא שולם, הרי שהערבות פקעה. בפרשנות חוזה עוסק סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע כך: "חוזה יפורש לפי אומד דעת הצדדים , כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משמעת ממנו- מתוך הנסיבות." לעניין הוראה זו אמר הנשיא ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט [2] 265 את הדברים הבאים: "המסר הנורמטיבי העולה מתוך סעיף 25(א) לחוק החוזים [חלק כללי] הוא כפול: ראשית, אמת המידה המרכזית לפרשנות חוזה הוא אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אומד דעת זה הוא המטרות, התכליות, היעדים והאינטרסים (הסובייקטיביים) אשר מצאו ביטוי (חיצוני) אשר הצדדים ביקשו (במשותף) להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול שישתמע מתוך החוזה ויכול שישתמע מתוך הנסיבות. שנית, אם לאחר בחינת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות עדיין קיימת התנגשות בין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, לבין אומד הדעת כפי שהוא משתמע מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת של הצדדים המשתמע מתוך החוזה על העליונה." על פי פסה"ד, יש להתחקות אחר הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים, לצורך למידת התכלית הסובייקטיבית. במידה ולא ניתן להשלים החוזה על פי תכלית זו, שכן זו אינה ידועה או שאינה רלוונטית לבעיה הטעונה הכרעה- יש להשלים החוזה על פי תכליתו האובייקטיבית. ע"א 708/88 שלמה שפס ובניו בע"מ נ' בן יקר גת חברה פ"ד מו (2),743 : "כלל הפרשנות הבסיסי בדיני חוזים הינו, כי מבין המשמעויות הלשוניות השונות של "הטקסט" החוזי על הפרשן לבחור באותה משמעות משפטית המגשימה את "אומד דעתם של הצדדים" (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). בקביעת מתחם המשמעויות הלשוניות של הטקסט החוזי (בין אם הוא בעל-פה ובין אם הוא בכתב) פועל הפרשן כבלשן. הוא שואל עצמו מהן המשמעויות שניתן ליתן, בשפה שבה נכרת החוזה - ואם לצדדים לקסיקון משלהם, במסגרת לקסיקון זה - ללשונו. מתוך מגוון המשמעויות הלשוניות שולף הפרשן משמעות (משפטית) אחת ויחידה. "כלל השליפה" הינו אומד דעתם של הצדדים, כלומר התכלית שהחוזה נועד להגשים." 7. מן הכלל אל הפרט - המטרה במקרה שלפנינו היא הבטחת התובעת מפני מקרה של אי תשלום מצד הנתבעת 1. לאחר ששמעתי את העדים וקראתי את כתבי הטענות, ברור לי כי מטרת ההתקשרות תתגשם באמצעות הערבות לתשלום השני דווקא, שכן התובעת כבר כיסתה עצמה לגבי התשלום הראשון, ולפיכך אני מקבל את גרסת התובעת. סעיף .7.2.1 להסכם קובע כהאי לישנא: " מקדמה: תשלום מראש בסך 60,612$ דולר ארה"ב ישולם לנען - דן עם חתימת הסכם זה וכתנאי לתחילת ביצועו ע"י נען דן". (ההדגשה אינה במקור - מ.ס.) הנה כי כן אנו רואים שהתובעת התנתה את תחילת ביצוע ההסכם עם קבלת התשלום הראשון ולכן ההיגיון מחייב שהתובעת נזקקה לערבות לשם הבטחת התשלום השני שבגינו אין לה כל ערובה. כפי שהסביר מר אמיר בר (מנהל יחידת עסקים אירופה אצל התובעת) בתצהירו בסעיף 28: "...ערכתי אומדן כי סך ההזמנות יהיו בסך כולל של כ- 130,000$ (תוספת של כ- 10,000$ על הסכום הנקוב בחוזה), ולפיכך הסכמתי כי הערבות תהיה מוגבלת לסך של 65,000$ (שכן כאמור ממילא הציוד לא נשלח עד שלא משולם בגינו 65,000$, כך שהיה בכך כדי להבטיח לתובעת את מלוא החוב)". 8. הנתבע 2 אשר ניהל את המו"מ בין הצדדים נשאל בחקירתו מהו הטעם שבמתן ערבות לתשלום הראשון דווקא. פרוט' מיום 20.9.05 עמ' 2- 3 שו' 19 - 3: "ש. ..תסביר מה ההיגיון לבקש ערבות לתשלום הראשון כאשר אני לא שולחת ציוד עד שאתם לא משלמים את התשלום הראשון. ת. האמת שגם אני שאלתי למה רוצים תשלום... התובעת טענה כי היא מבצעת את העבודות היהודיות עבורי, ואז נוצר הוצאות בגין העניין הזה, יש לה התחייבויות בגין העבודות, לכן לוקחת ערבות". הסברו אינו משכנע ואינו יכול לתת מענה לשאלה מדוע התובעת אשר התנתה את שליחת הציוד לרומניה במתן התשלום, תזדקק לערבות לשם כך,בעוד שלגבי התשלום השני שהינו עתידי היא אינה מכוסה כלל. שאלה זו מתחדדת נוכח העובדה שמפעולותיה של התובעת ניתן לראות שהיא דואגת לבטח את עצמה בטרם היא מוציאה כספים. כך היא סירבה להתחיל הזמנת הציוד בטרם ישולמו לה ההוצאות בגין ביצוע ההזמנה או תחילת ייצורו, ולכן הנתבעים שילמו לה כבר ביום 4.4.04 סך של 100,000 ₪. 9. משהכרעתי כי הערבות הינה בתוקף שכן היא ניתנה לשם הבטחת התשלום השני, אדון בשאלה השנייה. להלן נוסח הערבות: " אנו החתומים מטה ערבים בזאת, ביחד ולחוד, ערבות מוחלטת ובלתי מסויגת לפירעון מלא ומוחלט של צ'ק מס' כלומר הערבות מורכבת מגובה מחצית ההזמנה ובנוסף מהשינויים המוסכמים, כאשר הסך שבו ניתן לחייב את הערבים הינו 65,000$. התובעת טוענת כי המדובר בערבות של 65,000$ אליה יש לצרף את השינויים שהוזמנו בסך של 33,000$ ובסה"כ בהפחתת הסכומים ששולמו סך של 84,623$. אינני מקבל את טענת התובעת. לו הייתה זו כוונת הצדדים, הם לא היו מגבילים את סכום הערבות לסך של 65,000$. לא ניתן לכפות על החוזה פרשנות השונה מזו אשר משתקפת ועולה ממנו באופן כה ברור. התשלום השני היה בסך 60,612 דולר ולא 65,000 דולר ולכן לא יכולה להתקבל גרסתה של התובעת לפיה לסך של 65,000 דולר יש להוסיף את עלות השינויים ושני הסכומים מובטחים בערבותם של הנתבעים. נראה כי בעת ההזמנה או החתימה על הערבות כבר סוכמו שינויים בשווי של כ- 5,000 דולר ולכן הוגבלה הערבות מסך של 65,000 דולר או שהנתבעים קבלו על עצמם ערבות, כוללת שינויים, עד לסך כולל של 65,000 דולר. הנסיון להפריד בין הסכום של 65,000 דולר לבין השינויים ולומר כי יש להוסיף לסכום הערבות את עלות השינויים הינה הפרדה מלאכותית שאיננה מתיישבת עם הרשום במסמך ועם הגיון הדברים. אם אכן לא הוגבל סכום הערבות וכולל את כל השינויים לשם מה נרשם "וזאת בסכום של 65,000 דולר"? 10. בשולי הדברים אעיר כי גובה הערבות הינה זהה לכל הנתבעים. התובעת טענה בסיכומיה כי הערבות של נתבע 3 הינה לגובה מלוא הסכום משום שעל פי כתב הערבות, הערבות אינה מוגבלת. בכתב הערבות של הנתבעים 2 ו-4 נמחקו המילים "ללא הגבלה" ותחת זאת נכתב כי הערבות הינה לגובה של 65,000$ ואילו אצל הנתבע 3 לא נמחקו מילים אלו. טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים. במהלך כל ניהול התיק ב"כ התובע לא עשה הבחנה בין הנתבעים השונים לעניין חבותם. ניתן לראות ממכלול העובדות והנסיבות שהצדדים לא התכוונו להבחין בין הנתבעים השונים לעניין היקף ערבותם ושהמדובר בטעות קולמוס, ועל כן יש לדחות טענה זו. 11. סיכום לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים 4-2 ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 65,000$ דולר - בשקלים, על פי השער היציג של השקל כלפי הדולר ביום 19.11.04 סך של 285,545 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק שיחושבו ממועד זה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות המשפט לרבות האגרות ששולמו. כמו כן אני מחייב את הנתבעים בתשלום שכ"ט עו"ד, אשר לאור התוצאה יהיה, בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. פס"ד זה סולידארי עם פסה"ד שניתן כנגד נתבעת 1. ב"כ התובעת יגיש פסיקתא מפורטת לחתימה. פרשנות חוזההלכות משפטיות