מה ההגדרה המשפטית של קיבוץ ?

הקיבוץ הוא אגודה שיתופית, שסמכויותיו וחובותיו נגזרות ממערכת נורמות, שבראשה פקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו על פיה, ומתחתיה תקנון הקיבוץ. בתחתית הסולם מצויות החלטות קונקרטיות המתקבלות ברשויות השונות של הקיבוץ בהתאם לסמכויותיהן על פי תקנון הקיבוץ. ההגדרה המשפטית של קיבוץ, בתקנה 2(5) לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), שהייתה בתוקף עד השנים האחרונות, היא כדלקמן: קיבוץ - אגודה להתיישבות שהיא ישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל בקניין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך. הגדרה דומה ל"קיבוץ" מצויה בתקנה 1(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג -1973. יש הטוענים כי השינויים באורחות החיים בקיבוץ אינם מתיישבים עם ההגדרה המשפטית הקיימת. בשנת 2005 תוקנו תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות) בהתאם להמלצות הוועדה הציבורית. על פי סעיף 2 לתיקון: קיבוץ שיתופי הינו - אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל בקנין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך. ערכם של אחריות הדדדית, שיתוף בקניין ושוויון בחלוקת הצרכים בלא קשר להכנסה מעבודה ולמאמץ בה, הוו בעבר אבני יסוד באידיאולוגיה הקיבוצית. הקיבוץ נתפס בפסיקת בתי המשפט כמעין משפחה אחת גדולה, שבה כל אחד עובד לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו.