דוקטרינת לא נעשה דבר

מהי טענת "לא נעשה דבר" ? השימוש בדוקטרינת "לא נעשה דבר" הוא מוקשה - הן משום שלא נמצא לה מקום בחוק החוזים עצמו, הן משום שקבלת טענה מעין זו עלולה לפגוע באינטרס ההסתמכות של צד תמים לחוזה אשר לא ידע על היעדר רצון חופשי מצדו של החותם, וכן מפאת החשש לפגיעה שעלולה הדוקטרינה להסב לוודאות החוזית ככלל. משכך, ההלכה היא כי אין להפעיל את הדוקטרינה כל אימת שצד התחייב בחוזה מבלי שהתכוון לעשות כן, אלא אך ורק במקרה שבו הוכחו שני יסודות מצטברים: ראשית, כי יסוד ההסכמה להתקשרות בחוזה נעדר לחלוטין - במובן זה ש"קיים שוני קיצוני בין המסמך שהחותם האמין כי עליו חתם לבין המסמך שעליו חתם למעשה" ושנית, העדר רשלנות מצידו של הצד הטוען לבטלות - כאשר צד שחתם על מסמך מבלי לקרוא את תוכנו אינו רשאי להישמע בטענה כי לא נעשה דבר (ראו: עניין פלונית, שם, בעמ' 1984-1986). יתרה מזאת, שומה על בית משפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים, בהתאם לנסיבות המקרה שבפניו: קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוקטרינת לא נעשה דבר: פתח דבר: 1. עניינה של התובענה בחוזה מכר מגרש, ובטענה כי במצבה הרפואי של המוכרת היא נעדרה כושר שיפוט בעת חתימתה על החוזה. על כן נתבקש בית המשפט להצהיר "כי לא נעשה דבר" (non est factum), וכי חוזה המכר בטל. רקע עובדתי 2. המנוחה גרדה יערי, ילידת שנת 1930 (להלן: "גב' יערי") היתה בעלים של מגרש בחולון הידוע כחלקה 438 בגוש 6045 (להלן: "המגרש"); נסח מקרקעין צורף כנספח ו/1 למוצגי התובעים (להלן: "נסח המגרש"). הנתבעים מס' 1 ו-2, בני הזוג דוד ורחל פור (להלן: "דוד", "רחל" ו"בני הזוג פור", לפי העניין), שביקשו לעצמם נכס מקרקעין להשקעה, התוודעו למגרש ולפרטיו בתיווך של נתבע מס' 3, רפאל מעודה (להלן: "מעודה"). אל מעודה הגיעו בני הזוג דרך חבר שרכש זמן קצר קודם לכן מבנה בתיווכו. משעניין אותם מעודה במגרש ושקלו לרכשו, פנו בני הזוג פור לעו"ד רחל רפלד ("להלן: "עו"ד רפלד") על מנת שתייצגם בעסקה. רחל הכירה את עו"ד רפלד כמי שמתעסקת בנדל"ן, כאשר זו האחרונה ייצגה את החברה שבה עבדה רחל בעבר. פנייתם של בני הזוג פור לעו"ד רפלד נעשתה בראשית חודש מאי 2002, שאז מסרו לה את פרטי העסקה ותנאי התשלום, ולבקשתה המציאו לה נסח מקרקעין של המגרש וכן דף מידע כללי ותשריט של המגרש מאת עיריית חולון (צורפו כנספחים א, ב ו-ג לתצהיר בני הזוג פור); והיא נתבקשה להכין חוזה מכר. בהמשך לכך, קבעו בני הזוג פור פגישה עם המתווך מעודה במשרד עו"ד רפלד יחד עם הבעלים במגרש, שאותה עדיין לא הכירו. הפגישה נועדה ליום 15/5/02 ופרט לעו"ד רפלד נכחו בפגישה בני הזוג פור, גב' יערי ובעלה מר שלמה יערי (להלן: "מר יערי"; גב' יערי ומר יערי יחדיו יכונו להלן: "בני הזוג יערי"), כאשר האחרונים הגיעו לפגישה ביחד עם מעודה שאף הוא נכח בה (להלן: "הפגישה"). בני הזוג יערי שהגיעו לפגישה ללא ייצוג עורך דין, ביקשו מעו"ד רפלד שתייצג גם אותם; וכך היה. במהלך הפגישה נחתם חוזה מכר המגרש על ידי גב' יערי מצד אחד ועל ידי בני הזוג פור מצד שני (חוזה המכר צורף כנספח ו/2 למוצגי התובעים, להלן: "חוזה המכר"). תמורת המגרש נקבעה בחוזה המכר בסכום של 196,000 ₪ שישולם בתשלומים כמפורט בחוזה (להלן: "התמורה"). התמורה אמנם שולמה כדלקמן - במעמד החתימה מסרה רחל שיק בחתימתה על סך 34,300 ₪ לפקודת גב' יערי, שבחתימתה על צילום השיק אישרה את קבלתו (צילום השיק ואישור גב' יערי על גביו צורף כנספח ט לתצהירי בני הזוג פור); ביום 23/5/02 היה על בני הזוג פור לשלם לגב' יערי את התשלום השני בסך 49,000 ₪, וזה שולם בשיק מיום 23/5/02 לפקודת גב' יערי ע"ס 47,000 ₪ ו-2,000 ₪ במזומן, כאשר גב' יערי אישרה בחתימתה את קבלת השיק והסכום במזומן (צילום השיק ואישור גב' יערי לגביו ולגבי הסכום במזומן צורף כנספח י לתצהירי בני הזוג פור). השיק על סך 47,000 ₪ שעל גביו נרשם "למוטב בלבד", הוחלף לבקשת גב' יערי בשיק באותו סכום ולאותו תאריך אך ללא הכיתוב "למוטב בלבד" המגביל את סחרותו (סומן ת/5); התשלום האחרון בסך 112,700 ₪ שולם באמצעות שיק על סך 31,394 ₪ שנמסר לידי עו"ד רפלד - שמתוכם שילמה 4,907 ₪ עבור מס מכירה, 24,487 ₪ עבור מס שבח, וסך 2,000 ₪ היוו שכ"ט מוסכם של עו"ד רפלד מאת גב' יערי (קבלה של עו"ד רפלד על הסך של 31,394 ₪ וכן העתק אישור תשלום מס מכירה ומס שבח, וחשבונית שכר טרחה צורפו כנספחים י-יג לתצהירי בני הזוג פור. יוער למען הסדר כי בטעות סומנו באות י' הן צילום השיק "הראשון" מיום 23/5/02 והן הקבלה של עו"ד רפלד על סך 31,394 ₪). יתרת כספי התמורה בסך 81,306 ₪ שולמה בשיק בנקאי מחשבון רחל לפקודת גב' יערי, ובחתימתה על צילום השיק אישרה גב' יערי את קבלתו (צילום השיק הבנקאי ואישור גב' יערי על גביו צורף כנספח יד לתצהירי בני הזוג פור). מששולמה תמורת המגרש, ביום 16/7/02 הועבר המגרש בלשכת רישום המקרקעין על שמם של בני הזוג פור (ראו: נסח המגרש). מלכתחילה הוגשה התובענה על ידי גב' יערי, ואולם משנפטרה ביום 11/11/07 טרם שהחלה התובענה להתברר, ביום 4/3/08 ניתנה החלטה על ידי כבוד השופט א' זמיר, שלפיה במקומה של גב' יערי יבואו ילדיה שהם יורשיה - אפרת (הלנה) ירדני רשבסקי (להלן: "אפרת") ומשה רון יערי (להלן: "משה"). מר יערי, יליד 1927, נפטר ביום 5/12/04 טרם שהוגשה התובענה. קודם שהלכו בני הזוג יערי לבית עולמם פנתה אפרת לבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון בבקשה להכריז על הוריה כפסולי דין ולמנותה כאפוטרופא על גופם ועל רכושם (תמש 10821/03). ביום 9/4/03 מונתה אפרת כאפוטרופא על בני הזוג יערי בצו זמני (סגן הנשיא השופט ש' בוקובסקי, ראו: נ/3). ביום 1/7/03 הפך המינוי לקבוע ביחס לגב' יערי, וביום 4/11/03 הפך המינוי לקבוע ביחס למר יערי (החלטות סגן הנשיא בוקובסקי צורפו במסגרת מוצגים א ו-ב למוצגי התובעים). עוד קודם לכן, בחודש אפריל 2003, אושפזה גב' יערי בבית חולים סיעודי בנוף חן. גדר המחלוקת וטענות הצדדים 3. טענתם של התובעים היא כי בעת שגב' יערי התקשרה בחוזה המכר עם בני הזוג פור, היא נעדרה כל כושר שיפוט של המציאות והיתה חסרת יכולת לתקשר עם סביבתה. מי שפגש בה לטענתם לא יכול היה שלא להבחין במצבה שניכר בהתנהגותה, מה גם שהופעתה החיצונית היתה מוזנחת, לבושה מרושל ומלוכלך ועיניה כבויות ולא ממוקדות. עובדה היא שבאפריל 2003 אושפזה גב' יערי במוסד לתשושי נפש בשל מצבה, וזמן קצר לאחר מכן מונתה אפרת כאפוטרופא לגופה ולרכושה. לטענתם של התובעים אשפוזה של גב' יערי נעשה מאוחר בהרבה מהמועד שהיה ראוי לאשפזה; וזאת בשל התנגדות מר יערי, שאף מצבו הנפשי הלך והתדרדר וגם לו מונתה אפרת כאפוטרופא, כפי שכבר צוין. לעמדת התובעים, בעת ההתקשרות בחוזה המכר, הן גב' יערי והן מר יערי לא היו במצב רפואי המאפשר להם להתקשר בעסקה, שכן גב' יערי במצבה נעדרה למעשה כל רצון חופשי להסכים לה; וגם מר יערי שנתלווה אליה לפגישה ולטענתם של התובעים התיימר לפעול בשמה, בהיותה בעלים במגרש, לקה זה מכבר בשכלו באופן שלא היה יכול לעשות כן וגם לא היה מוסמך לכך. עוד טוענים התובעים, כי תמורת המגרש ולפחות חלק הארי שלה, לא הגיעה לידי בני הזוג יערי, אלא לידי מעודה. בנוגע למעודה - לטענת התובעים עוד קודם לחוזה מכר המגרש העביר מר יערי כספים במאות אלפי שקלים לידי מעודה, שאותו פגש בנסיבות לא ברורות, כאשר בדיעבד נתברר כי מעודה ניצל את מצבו הנפשי הקשה של מר יערי כדי לגזול ממנו את הכספים, כפי שגם סחט ממנו את המגרש. התובעים מעלים ספק בנוגע לתום ליבם של בני הזוג פור בנסיבות אלה; ואולם לטענתם גם אם בני הזוג פור נפלו קורבן למעשי מעודה, הרי שהוא בלבד יכול שיהא הכתובת לנזקם. כתימוכין למצבם הנטען של בני הזוג יערי בעת ההתקשרות בחוזה המכר, מפנים התובעים לתצהירים של קרובים לבני הזוג, ובעיקר לחוות דעתו של ד"ר יובל מלמד, מומחה בתחום הפסיכיאטריה (להלן: "ד"ר מלמד"), שניתנה ביום 31/8/03 ביחס למר יערי (להלן: "חוות הדעת בעניין מר יערי", צורפה כמוצג ד/2 למוצגי התובעים), ולחוות הדעת שניתנה על ידי ד"ר מלמד ביום 10/5/07 ביחס לגב' יערי (להלן: "חוות הדעת בעניין גב' יערי", סומנה ת/6). 4. בני הזוג פור מצידם טוענים כי אין יסוד לטענת התובעים שלפיה גב' יערי לא היתה כשירה להתקשר בחוזה המכר. לדבריהם ניכר על גבי גב' יערי שחתמה על חוזה המכר מרצונה החופשי ומבחירה תוך מודעות מלאה לעסקה ולמעמד; וגם מר יערי היה ערני וגילה הבנה ועניין בהתקשרות בעסקה. גם לא היה דבר בהתנהגותם ואף לא בלבושם ומראם של בני הזוג יערי המצביע על המצב שהתובעים מבקשים לייחס להם. לא רק זאת, אלא שחוזה המכר נקשר בין הצדדים בנוכחותה של עו"ד רפלד ותוך ששניהם מיוצגים על ידה - לאחר שהוסכם שתקבל על עצמה גם את ייצוגם של בני הזוג יערי - והיא עברה עימם על פרטי החוזה והסבירה להם את עיקריו, וממילא התרשמה מבני הזוג יערי באופן ישיר ובלתי אמצעי. גם התמורה שולמה כולה בהמחאות לפקודת גב' יערי, ולא לידי מעודה כטענת התובעים. את מעודה הכירו בני הזוג פור לראשונה, באמצעות חבר, כמתווך בעסקה נושא חוזה המכר. לא היתה להם כל היכרות קודמת עימו, והם מוחים בתוקף על הניסיון לייחס להם חוסר תום לב ואף שיתוף פעולה עם מעודה, כפי שהרחיקו התובעים לכת וטענו בסיכום טיעוניהם תוך הרחבת חזית אסורה. ככל שיש למעודה חובות למר יערי, כפי שנתברר, אין להם דבר וחצי דבר עם התקשרות בני הזוג פור בחוזה המכר עם גב' יערי - עסקה שנסתיימה ברישום מששולמה מלוא תמורתה. לטענת בני הזוג פור, אין בחוות הדעת שניתנו על ידי ד"ר מלמד כדי ללמד על מצבם של בני הזוג יערי בעת חתימת חוזה המכר, מה גם שחוות הדעת בעניין גב' יערי ניתנה שנים לאחר ההתקשרות. אל מול חוות הדעת של ד"ר מלמד בעניין גב' יערי הוגשה חוות דעת מיום 7/1/09 שנערכה על ידי ד"ר מאיר בראל, מומחה לגריאטריה ולפסיכוגריאטריה, שממנה עולה כי בעת הרלוונטית היתה גב' יערי בעלת כושר שיפוט של המציאות, בניגוד לטענת התובעים. עסקינן, לטענת בני הזוג פור, בעסקת מכר מקרקעין שאינה שונה מכל עסקת מכר אחרת שנקשרה ללא כל דופי, והם אינם אלא קונים בתום לב שרכשו את המגרש בתמורה מלאה מאת גב' יערי. יש לכן לדחות מכל וכל את התביעה הנעדרת כל בסיס למעט חמדנותם של התובעים שהם יורשיהם של בני הזוג יערי. 5. אשר למעודה - שגם נגדו מופנית התובענה - הוא מצטרף לעמדת בני הזוג פור, שלפיה עסקת המכר שרירה וכשרה ואין יסוד לעמדת התובעים שלפיה חוזה המכר נקשר במצב של היעדר כושר שיפוט מצד גב' יערי או בעלה, מר יערי. מעודה אמנם מודה בקיומם של חובות כספיים מצידו למר יערי, שמעודה לדבריו לא החזירם בשל מצוקתו הכלכלית, ואולם לאלה לטענתו אין כל נגיעה להתקשרות שבין גב' יערי לבין בני הזוג פור. יוער, כי בסיכום טיעוניהם, מעלים התובעים לראשונה גם טענת עושק כלפי הנתבעים - אלא שטענה זו היא בגדר הרחבת חזית אסורה ומשכך אין להידרש לה, מה גם שב"כ הצדדים הסכימו והצהירו שאין ולא יהיה שינוי או הרחבת חזית מצד מי מהם (עמ' 66, שורות 2-1). למעלה מן הצורך ייאמר, כי אף לא נעשה ניסיון להוכיח קיום יסודותיה של עילת העושק, וממילא אלה לא הוכחו. דיון 6. מטעם התובעים נשמעו עדותה של אפרת; עדות בתה של אפרת מנישואיה הראשונים, שיר ירדני דרור (להלן: "שיר"); עדות משה רשבסקי שהיה נשוי לאפרת משך כ-15 שנים ועד לשנת 1999 (להלן: "רשבסקי"); עדות רונית שפיגל שבית הוריה נמצא בשכנות לבית בני הזוג יערי, ואמה וגב' יערי היו ביחסי חברות קרובים (להלן: "רונית"); ועדותו של עו"ד אמנון יצחקניא שאפרת עבדה כמנהלת חשבונות במשרדו למן ראשית שנות ה-90' ועד לשנת 2005 לערך (להלן: "עו"ד יצחקניא"). כן נשמעה עדותו של ד"ר מלמד שנחקר על חוות הדעת שנתן בעניין גב' יערי ובעניין מר יערי. יצוין כי מלכתחילה הוגש גם תצהיר עדות ראשית מאת התובע, משה, אלא שהוא מתגורר בדרום אמריקה וב"כ התובעים בחר לוותר על עדותו ומשכך תצהירו נמשך מתיק בית המשפט (ראו: עמ' 37 לפרוטוקול ש' 16-1). מטעם בני הזוג פור נשמעו עדויותיהם של כל אחד מהם - רחל ודוד; עדות עו"ד רפלד; ועדות ד"ר מאיר בראל שנחקר על חוות דעתו שניתנה ביחס לגב' יערי. מטעם מעודה נשמעה עדותו שלו. מצבה של גב' יערי בעת שהתקשרה בחוזה המכר 7. טענתם המרכזית של התובעים, שהיא לב ליבה של התובענה, הינה כאמור כי בשל מצבה הנפשי הרפואי של גב' יערי, היא לא היתה כשירה להתקשר ביום 15/5/02 בחוזה מכר המגרש עם בני הזוג פור, שכן היא נעדרה כל כושר שיפוט של המציאות ולא היתה בעלת רצון חופשי המאפשר לה להסכים לעסקה מדעת. תימוכין לטענתם, ביקשו התובעים למצוא בעדותם של הקרובים לבני הזוג יערי - הבת אפרת (שהיא גם התובעת), הנכדה שיר, רשבסקי שלו היתה אפרת נשואה בנישואין שניים והוא אבי בנם המשותף טל רשבסקי, וכן השכנה רונית. מעדויות אלה מצטיירת תמונה שלפיה בשנים האחרונות לחייה של גב' יערי היא לקתה בדמנציה שהתבטאה בקשיי התקשרות עם הסובבים אותה ואף ניתוק מהמציאות, הופעה מרושלת והזנחה הגיינית. מצבה הלך והתדרדר ולטענתם מי שנפגש עימה לא יכול היה שלא להבחין במצב שבו היתה נתונה. ואולם עדותם של הקרובים אינה יכולה לבוא במקום דיאגנוזה רפואית בהתייחס לתקופה הרלוונטית, לא כל שכן במועד הספציפי שבו נערכה הפגישה ונחתם חוזה המכר - 15/5/02. ניכר היה בעדותם של שיר ורשבסקי כי הם מבקשים לסייע לתובעים בתביעתם וכך גם מעדות רונית שמיודדת עד מאד עם אפרת ולדבריה "אנחנו משוחחות בטלפון מדי יום" (עמ' 12, ש' 4-3). עם זאת ברור מן העדויות, כולן כאחת, כי אין בידי איש מהעדים האלה לומר אימתי החלה ההתדרדרות במצבה של גב' יערי עד כדי שכושר השיפוט שלה נפגע באופן שלא היתה מודעת ואחראית למעשיה, וגם התרשמתי מדבריהם שאין בידם לומר כי כך היה המצב במועד ההתקשרות בחוזה המכר; לא כל שכן שבאותה עת יכול היה מי שעמד מולה להבחין שזה המצב. אמירות כגון: "המנוחה כבר לא היתה כל כך בסדר" (עדות רונית בעמ' 12 לפרוטוקול, ש' 10-9) או "זה (מצבה של גב' יערי - ע.ב.) הלך והתדרדר במהלך השנים" (עדות אפרת בעמ' 22 לפרוטוקול שורות 22-20), אך מובן כי אין בהן להעיד על מצבה הנפשי הרפואי של גב' יערי באותה עת, ולא ניתן על סמך אמירות כאלה לקבוע שלא היתה כשירה להתקשר בחוזה המכר. 8. מאידך גיסא נשמעה עדותם של בני הזוג פור, הן רחל והן דוד - ועל פי התרשמותי מעדותם, אני מאמינה להם - שטענו כי לא היה דבר בהתנהלות ובמראה של גב' יערי ומר יערי שיש בו כדי להטיל ספק בכשירות מי מהם; ולא הונחה כל תשתית עובדתית וראייתית לניסיונם של התובעים לייחס לבני הזוג פור חוסר תום לב בהתקשרות עם גב' יערי בחוזה המכר ובביצוע העסקה נושא החוזה. יוזכר בנקודה זו כי גב' יערי בלבד ולא בעלה היתה בעלים במגרש וצד לחוזה המכר עם בני הזוג פור, ואף על פי כן הקדישו שני הצדדים מקום נרחב בטיעוניהם גם למצבו הנפשי הרפואי של מר יערי. זאת הגם שבסיכום טיעוניהם ראו התובעים לנכון להדגיש כי "כשירותו המשפטית (של מר יערי - ע.ב.) אינה מעלה או מורידה לעניין תקפות ההסכם (חוזה המכר - ע.ב.) שנעשה בידי אשתו בלבד, התובעת, שכן רק היא הינה הבעלים של המגרש נשוא התביעה" (סעיף 166 לסיכומים מטעם התובעים). משכך, איני רואה מקום להכביר מילים על מצבו של מר יערי ועל כן גם אין צורך להידרש לחוות הדעת של ד"ר מלמד בעניין מר יערי, שיצוין שניתנה לאחר בדיקתו של מר יערי שנערכה כעבור למעלה משנה ממועד ההתקשרות בחוזה המכר. אומר רק שלא הוכח בפניי וכך גם על פי התרשמותי מעדותו של ד"ר מלמד, כי במועד ההתקשרות בחוזה המכר לקה מר יערי בכושר השיפוט של המציאות. לכך נודעת משמעות אך מבחינה זו שמר יערי נתלווה לגבי יערי לפגישה והיה נוכח ושותף למעמד החתימה - ולא היה דבר בהתנהגותו כדי לעורר חשד אצל הנוכחים באשר לרצון בני הזוג יערי למכור את המגרש או בנוגע לכושר הבנתם את ההתקשרות בחוזה המכר ומשמעות העסקה. 9. גרסתם של בני הזוג פור נתמכת בעדותה של עו"ד רפלד שייצגה את שני הצדדים בחוזה המכר. הפגישה נתקיימה במשרדה והחוזה נחתם בנוכחותה. עולה מדבריה כי מדובר בעסקה פשוטה - כפי שחוזה המכר מעיד עליה - כאשר בני הזוג פור היו מעוניינים במגרש לדבריהם לצרכי השקעה ומשרחל קיבלה לידיה כספי פיצויי פיטורים וכספים שנצברו לזכותה בקופת גמל; ואילו גב' יערי במענה לשאלה שעו"ד רפלד הפנתה אליה, סיפרה שהיא מעוניינת במכירת המגרש כדי לעזור לנכדיה עוד בחייה. אף שמלכתחילה בני הזוג פור מסרו לעו"ד רפלד כי גב' יערי תיוצג על ידי עורך דין מטעמה, משהגיעו בני הזוג יערי לפגישה ללא ייצוג ביקשו שעו"ד רפלד תייצג גם אותם ותטפל בעסקה אף בשמם; וכך אמנם הוסכם כאשר גב' יערי תישא בחלקה בשכר הטרחה, כפי שאכן היה. מעדותה של עו"ד רפלד עולה כי הסבירה והבהירה לצדדים את פרטי החוזה שנמסר לעיונם, וכי בניגוד לטענת התובעים לא הבחינה בכל דבר חריג בהתנהגותה של גב' יערי ובלבושה. אמנם עו"ד רפלד שמה לב שידה של גב' יערי רועדת מעט, אך שייכה את הרעידה למחלת פרקינסון, והיה ברור לה מהתנהלותה ודבריה של גב' יערי כי זו מודעת היטב למעמד חתימת חוזה המכר וכי היא חותמת על מכירת המגרש מרצונה החופשי ומבחירתה, כאשר מר יערי שהיה נוכח במקום אף הוא הביע תמיכה בעסקה. את כספי התמורה שנמסרו לעו"ד רפלד על ידי בני הזוג פור העבירה באופן אישי לידיה של גב' יערי, שמצידה חתמה על גבי צילום השיקים שנערכו לפקודתה, כאישור לקבלת כל תשלום. מאת בני הזוג פור שולם לעו"ד רפלד שכר טרחה בשיעור 2% מהעסקה בצירוף מע"מ ובסה"כ 2,293 ₪ (ראו: ת/1), ומאת בני הזוג יערי גבתה עו"ד רפלד שכר טרחה בסכום של 2,000 ₪ כולל מע"מ (ראו: ת/2). התובעים ביקשו למצוא בגובה שכר הטרחה ששולם לעו"ד רפלד משום עדות לאינטרס שהיה לעו"ד רפלד לבצע את העסקה חרף מצבה של גב' יערי, ואולם על פי התרשמותי מעדותה של עו"ד רפלד אין שחר להתנהלות החמורה שהתובעים בלא כל בסיס מייחסים לעו"ד רפלד; כאשר בלא לגרוע מהאמור על פניו מדובר בשכר צנוע, שכן אף שההיקף הכספי של העסקה אינו גבוה ומדובר בעסקה "פשוטה" כלשונה של עו"ד רפלד, מעבר להכנת חוזה המכר היא כרוכה בין היתר גם בטיפול ודיווח למס שבח וביצוע הרישום בלשכת רישום המקרקעין, והעבודה הנדרשת אינה פחותה מזו שהיתה מתחייבת אילו שווי המגרש היה גבוה פי כמה. עדותה של עו"ד רפלד היתה מהימנה ונאמנים עלי דבריה שנאמרו בתגובה לחוסר יושרה שיוחסה לה על ידי אפרת (עמ' 29 ש' 10-11) ובהמשך לכך על ידי ב"כ התובעים: "אני רוצה לומר - לאור שנות עבודתי והיושרה שלי - בשביל עסקה כזאת לא אמכור את נשמתי לשטן. אם היה עולה בדעתי שמץ שמשהו כאן קורה שלא בסדר, לא הייתי נוגעת בעסקה הזאת והייתי שולחת את האנשים למקום אחר. בדברים הרבה יותר פעוטים, כשרק הראו חוסר הסכמה או משהו כזה, הייתי אומרת שאם זה לא טוב אז לא צריך. אם היה עולה בי חשד כלשהו שמשהו לא כשר בעסקה הזאת, לא הייתי נוגעת בה". (עמ' 52 ש' 2-7). 10. התרשמותה של עו"ד רפלד מבני הזוג יערי עולה גם בקנה אחד עם העובדה שבבנק הפועלים שבו התנהל חשבון בני הזוג יערי, לא הבחינו פקידי הבנק במצבם של גב' יערי ומר יערי כפי שהתובעים טוענים שהיה בעת הרלוונטית, וכאשר אפרת נשאלה בעניין זה השיבה רק שהיא "תמהה" על כך (עמ' 28 ש' 21). השאלה שהופנתה בהקשר זה לאפרת, באה הן על רקע העובדה שבאותה תקופה שבה נמכר המגרש היתה פעילות כספית ענפה בחשבון בני הזוג יערי שנבעה מהעברות כספיות שבין מעודה למר יערי שאינן קשורות במגרש ואתייחס לכך בהמשך; והן על רקע העובדה שביום 8/5/02, שבוע לפני החתימה על חוזה המכר, צורפה אפרת כמיופית כוח בחשבון הוריה, בני הזוג יערי - ואף על פי כן איש מהבנק לא פנה אליה בנוגע לבעייתיות כלשהי בחשבון עד אשר זה הוגבל בסביבות חודש יולי 2002 (ראו: נ/3 וכן עדות אפרת בעמ' 23 ש' 18 עד עמ' 24 ש' 6; עמ' 27 ש' 14-2; עמ' 28 ש' 23-1). יוער עוד בהקשר זה כי בפי אפרת לא היתה תשובה מתקבלת על הדעת כיצד זה גב' יערי ומר יערי היו כשירים לחתום על מסמכים הנדרשים לצירופה של אפרת כמיופית כוח בחשבונם ביום 8/5/02; ואילו לטענתה לא היתה אמה, גב' יערי, כשירה להתקשר בחוזה המכר שבוע לאחר מכן (עמ' 29 ש' 16-12). 11. אך מעבר לעדויות אלה, הציג כל אחד מהצדדים חוות דעת רפואית מטעמו בהתייחס למצבה של גב' יערי, בניסיון לתמוך בגרסתו. מטעם התובעים הוצגה כאמור חוות דעתו של ד"ר מלמד בעניין גב' יערי (ת/6). זו ניתנה על סמך מסמכים ושיחה עם הבת אפרת, ובלא שגב' יערי נבדקה; שכן בעת שנתבקש ד"ר מלמד ליתן את חוות הדעת, גב' יערי כבר היתה מאושפזת במוסד סיעודי במצב שנאמר בחוות הדעת שאינו מאפשר תקשורת או בדיקה. וכך כתב ד"ר מלמד בסיכום חוות הדעת בעניין גב' יערי: "1. גב' יערי סובלת מזה 8 שנים לפחות מדמנציה והיום המצב קשה ביותר. 2. בזמן החתימה על העסקה לא היתה כשירה, לדעתי, לבצע אותה. 3. הליקוי התפקודי, ההזנחה וחוסר היכולת לדאוג לעצמה, היו קרוב לוודאי ניכרים בעת החתימה על העסקה". למקרא המסקנות שבחוות הדעת, עולה כי ד"ר מלמד אינו יכול לקבוע בוודאות כי בעת ההתקשרות בחוזה המכר, גב' יערי לא היתה כשירה לעשות כן; וגם אינו קובע באופן החלטי שניתן היה להבחין שמצבה כזה. ד"ר מלמד בחקירתו עמד על כך שמחלת האלצהיימר - כאשר יצוין כי אין מחלוקת שבסופו של דבר גב' יערי אמנם אובחנה כסובלת מחלת האלצהיימר - היא מחלה המתקדמת בשלבים, כאשר בדרך כלל היא מתבטאת תחילה בירידה בזיכרון, וכושר השיפוט לא בהכרח מתדרדר בשלביה הראשונים של המחלה (עמ' 83 ש' 19 עד עמ' 84 ש' 4) אלא בעיקר כאשר המחלה הולכת ומחמירה (עמ' 85 ש' 14-16); ומכל מקום גם כאשר יש התדרדרות במחלה "יכול להיות יום טוב יותר מיום אחר" (עמ' 85 ש' 20-17). כן אישר ד"ר מלמד בחקירתו כי יש שורה ארוכה של מבחנים קוגניטיביים שניתן לבצעם כדי לאבחן את מחלת האלצהיימר ולאמוד את דרגת הדמנציה - ואולם המבחן הראשון שנעשה לגב' יערי היה בשנת 2003 עם כניסתה למוסד הסיעודי, כשנה לאחר ההתקשרות בחוזה המכר (עמ' 84 ש' 16-8). כאשר נשאל ד"ר מלמד, אם במצבה בעת חתימת חוזה המכר היתה לה היכולת להבין את המעמד והעובדה שהיא מוכרת את המגרש, השיב: "קשה לדעת. אנחנו עושים ספקולציה" (עמ' 85 ש' 21 עד עמ' 86 ש' 1). ובהמשך הוסיף: "חולה בדמנציה מתאמץ להיראות במצב שהכל בסדר". הרושם שהותירה בי עדותו של ד"ר מלמד הוא כי אף שבשלב כלשהו לקתה גב' יערי במחלת האלצהיימר, לא ניתן לקבוע כי בעת שגב' יערי התקשרה בחוזה המכר היא נעדרה כושר שיפוט ורצון חופשי ולא הבינה את טיב העסקה ומעמד החתימה. לכל היותר ניתן להעלות השערות בעניין זה; וגם לא ניתן לקבוע כי מי שעמד מולה יכול היה להבחין או לחשוד שאינה כשירה להתקשר בחוזה המכר. מסקנתי נתמכת גם בעדותו של ד"ר בראל. אמנם לא מן הנמנע שייחס משקל יתר לכך שבמענה לשאלה של עו"ד רפלד מדוע היא מוכרת את המגרש, השיבה גב' יערי שהיא עושה כן משום רצונה לעזור לנכדיה בעודה בחיים, וראה בכך משום "תשובה המעידה על כושר שיפוט שמור בנושא הנדון"; ואולם מקובלים עליי דבריו שלא ניתן על סמך המסמכים הרפואיים שהוצגו, מה גם שנמצאו בהם סתירות ואי התאמות, לאבחן שבעת הרלוונטית כבר סבלה גב' יערי ממחלת האלצהיימר באופן שפגם בכושר שיפוטה, משאין מחלוקת שבדיקה לאבחון דמנציה וחומרתה נערכה לגב' יערי לראשונה רק כשנה לאחר מכן (עמ' 97 ש' 9-4; עמ' 98 ש' 8-1). המסגרת הנורמטיבית 12. סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית") קובע חזקה שלפיה פעולה משפטית שבוצעה על ידי אדם שלא הוכרז כפסול דין היא בת תוקף: "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט." ואולם חזקה זו ניתנת לסתירה, בין היתר מכוח דיני החוזים: "חוק הכשרות אינו מוציא את תחולתן של הוראות חוק החוזים, ועל כן ניתן, במידת הצורך, להיזקק לעילות המופיעות בחוק זה, וביניהן: גמירות דעת, טעות, הטעיה כפיה ועושק, על מנת לבטל פעולות משפטיות שעשה הלוקה בנפשו שלא הוכרז כפסול דין או שטרם הוכרז ככזה (ראו: רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התמלוגים, פ"ד נז(5) 577, 587 (2003); ע"א 1101/99 ברקוביץ' נ' ברקוביץ', , תק-על 99(2) 362 (1999)). אומרים על כך המלומדים דניאל פרידמן ונילי כהן: 'קיימים מצבים אחרים שעשויים לפגום, לעתים באופן זמני לעתים באופן קבוע, בכושרו הנפשי או השכלי של אדם. חוק הכשרות המשפטית אינו עוסק בהם. מדובר בפגמים הנגרמים עקב זקנה, מחלה גופנית או נפשית, תאונה, נטילת סמים או שתיית משקאות משכרים. מתקשרים שלוקים בחלק מן הפגמים מהסוג הנדון עשויים להיות מוכרזים פסולי דין. אך ודאי אין הצדקה להכריז על אדם פסול דין, אם מדובר בפגם חולף. במקרה כזה, כמו במקרה של עסקה שנעשתה טרם יוכרז אדם פסול דין, יחול חוק החוזים... במקרים קיצוניים של אובדן כושר הבנה ושיפוט, עשוי החוזה להיות בטל לחלוטין, ומנקודת ראותו של אותו אדם 'לא נעשה דבר' (Non est Factum). במקרים אחרים עשויים לחול העילות הכלליות של הפגמים ברצון, כשהעילה הטיפוסית היא כאמור עושק' (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 1013-1015 (1992) (להלן: פרידמן וכהן))." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, , תק-על 2007(3) 1976, 1982 (2007); להלן: "עניין פלונית"] בענייננו אין חולק כי במועד חתימתו של חוזה המכר טרם מונתה הבת אפרת כאפוטרופא על גב' יערי, ואף טרם הוגשה בקשה מצידה למינוי כאמור - ולפיכך המצב הוא שגב' יערי היתה בעלת כשרות משפטית כאשר חתמה על החוזה. על פי חוק הכשרות המשפטית, במצב דברים זה חזקה כי חתימתה של גב' יערי על חוזה המכר היא בת תוקף, וכי החוזה מחייב את הצדדים לו. אלא שהתובעים טוענים כי במועד חתימתו של חוזה המכר סבלה גב' יערי זה מכבר ממחלת האלצהיימר, מצבה הגופני והנפשי היה ירוד עד מאוד, מבטה היה בוהה, וכלל לא ניתן היה לתקשר עימה. בנסיבות אלה, לטענתם, גב' יערי נעדרה רצון חופשי וכוונה להתקשר בחוזה - ומשכך ועל פי הדוקטרינה "לא נעשה דבר" (non est factum), חוזה זה בטל. 13. הדוקטרינה "לא נעשה דבר", שמקורה במשפט האנגלי, נקלטה בדיני החוזים בישראל בתקופה שלפני חקיקתו של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"); ורק בפסק הדין בעניין פלונית, שניתן לאחרונה, קבע בית המשפט העליון כי ניתן להיזקק לה גם לאחר חקיקתו של חוק זה (ראו: דנ"א 7595/07 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, תק-על 2008(2) 44, 45 (2008); להלן: "הדיון הנוסף בעניין פלונית"]. דוקטרינה זו מהווה טענת הגנה מבחינה ראייתית שמטרתה להביא לבטלותו של חוזה חרף חתימתו כדין - ועל כן הנטל להוכיחה רובץ לפתחו של הצד המעוניין להשתחרר מן החיוב החוזי, כאשר נטל זה אף כבד מן המקובל במשפט אזרחי: "טענת 'לא נעשה דבר' מבקשת לקעקע את יסודות קיומו של החוזה אף שהנתבע הטוען לה חתם עליו. היא באה לסתור את החזקה כי החותם על מסמך קרא, יודע ומבין את תוכן הדברים האמורים בו. ככזו, היא מרחיקת לכת ובעלת משמעות 'קיומית' לחוזה. רק סביר הדבר כי בנסיבות אלה מידת ההוכחה שתידרש לביסוס הטענה תהיה מידה משמעותית, מעבר לזו הנדרשת דרך כלל לגבי טענות הגנה אחרות המועלות כנגד תביעה חוזית." (ההדגשה שלי- ע.ב.) [ע"א 36/99 יפה נ' עיזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל, תק-על 2001(1) 1380, 1387 (2001)]. נמצאנו למדים כי השימוש בדוקטרינת "לא נעשה דבר" הוא מוקשה - הן משום שלא נמצא לה מקום בחוק החוזים עצמו, הן משום שקבלת טענה מעין זו עלולה לפגוע באינטרס ההסתמכות של צד תמים לחוזה אשר לא ידע על היעדר רצון חופשי מצדו של החותם, וכן מפאת החשש לפגיעה שעלולה הדוקטרינה להסב לוודאות החוזית ככלל. משכך, ההלכה היא כי אין להפעיל את הדוקטרינה כל אימת שצד התחייב בחוזה מבלי שהתכוון לעשות כן, אלא אך ורק במקרה שבו הוכחו שני יסודות מצטברים: ראשית, כי יסוד ההסכמה להתקשרות בחוזה נעדר לחלוטין - במובן זה ש"קיים שוני קיצוני בין המסמך שהחותם האמין כי עליו חתם לבין המסמך שעליו חתם למעשה" (ההדגשה שלי- ע.ב.); ושנית, העדר רשלנות מצידו של הצד הטוען לבטלות - כאשר צד שחתם על מסמך מבלי לקרוא את תוכנו אינו רשאי להישמע בטענה כי לא נעשה דבר (ראו: עניין פלונית, שם, בעמ' 1984-1986). יתרה מזאת, שומה על בית משפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים, בהתאם לנסיבות המקרה שבפניו: "בין שיקולים אלה ניתן למנות את האפשרות העומדת בפני הצד שטוען לבטלות החוזה לתבוע סעד חלופי מגורם אחר שאינו הצד לחוזה, ושנושא ב'אשמה' כלשהי לסכסוך המשפטי; את חלוף הזמן מיום כריתת החוזה עד ליום שבו התבקש ביטולו; את אופן התנהלותו של הצד השני לחוזה ושינוי מצבו לרעה בשל הסתמכותו על החוזה; ואת זהות הצדדים, הבאה לידי ביטוי במעמדם החברתי, בניסיונם, בכוחם הכלכלי, בחוסנם העסקי ועוד." (הדיון הנוסף בעניין פלונית, שם, בעמ' 46). 14. ומן הכלל אל הפרט. בעניין פלונית שאליו מפנים התובעים בסיכום טיעוניהם שוכנע בית המשפט מחד גיסא כי מחלת נפש שבה חלתה אישה קודם שחתמה על חוזה שללה ממנה את יכולת הבחירה בנוגע להתקשרות, ומאידך גיסא עמד על כך כי קיימים שיקולים לקיומו של החוזה - וביניהם הגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד השני. בסופו של דבר הוכרעה הכף לטובת בטלות החוזה - הן משום שבנסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה נמצא פער כוחות עצום בין האישה הלוקה בנפשה שהיתה חסרת כל לבין הצד השני לחוזה שהיה גוף כלכלי איתן, והן משום שהמשמעות של הותרת החוזה על כנו היתה סילוק האישה מביתה. בענייננו המצב הוא שאין עדות ואבחנה רפואית ברורה ביחס למצבה של גב' יערי במועד ההתקשרות בחוזה המכר; וגם אם כבר היתה חולה במחלת האלצהיימר באותה עת, אין כל עדות רפואית לכך שמצבה היה כזה ששלל את כושר השיפוט שלה ואת הרצון החופשי שלה להתקשר בעסקה - ומכלל העדויות שנשמעו לא שוכנעתי שזה היה המצב. התובעים לא עמדו בנטל הרובץ לפתחם להוכיח כי מתקיימים התנאים לעשיית שימוש בדוקטרינת "לא נעשה דבר" ולהצהיר על בטלות חוזה המכר. יוזכר כי גב' יערי היתה מיוצגת ע"י עו"ד רפלד בעת החתימה - וזו הסבירה לה ולמר יערי את עיקרי חוזה המכר ומהותו, ולא נתעורר אצלה כל חשד לאפשרות של בעייתיות בכושר השיפוט של בני הזוג יערי. מעבר לכך, גב' יערי עצמה הביעה בפני עו"ד רפלד את חפצה למכור את המגרש על מנת לעזור לנכדיה בחייה, וגם משום כך לא ניתן לדבר על "היעדר רצון" מצידה להתקשר בחוזה המכר, לא כל שכן "היעדר רצון מוחלט". בנוסף, גם מן ההיבט של הצד השני לחוזה המכר, בני הזוג פור, המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים שבגינם ניתן לפגוע באינטרס ההסתמכות של הצד השני. לא נותר בי ספק כי בני הזוג פור הם צד תמים לחוזה, וכי לא זיהו ולא יכולים היו לזהות את מצוקתה הנטענת של גב' יערי בעת הרלוונטית, שגם לא הוכחה. להבדיל מעניין פלונית, גם אין פער כוחות בין הצדדים, ואין מדובר בבית מגורים ובהותרת המוכרת בלא קורת גג. יוער בנקודה זו, כי בין הצדדים נתעוררה מחלוקת בשאלת ידיעתה של אפרת בנוגע לכוונת בני הזוג יערי למכור את המגרש עוד טרם שגב' יערי התקשרה עם בני הזוג פור בחוזה המכר, כאשר לטענת בני הזוג פור נתברר כי היא אף ביקשה מהוריה למכרו על מנת שתמורתו תועבר לילדיה, טל ושיר, במיוחד לשיר הזקוקה לכסף. לנוכח המסקנה אליה הגעתי שלפיה לא נפל כל פגם בהתקשרות ואין מקום להצהיר על בטלות חוזה המכר, אין כל חשיבות להכרעה בעניין ידיעתה או חוסר ידיעתה של אפרת בהקשר זה. נותר עוד לברר את מעמדו של מעודה בכל הקשור בחוזה המכר ונושא התובענה. מעמדו של מעודה 15. מעודה כפי שכבר צוין, שימש כמתווך בחוזה המכר שבין בני הזוג פור לבין גב' יערי. ואולם נתברר כי בין מר יערי לבין מעודה היתה היכרות קודמת שנסיבותיה לא הובררו, ומשרכש מעודה את אמונו של מר יערי, הלווה האחרון כספים למעודה - חלקם בשיקים "פתוחים" ואף מתוך כספי הביטוח הלאומי שלו. אלא שבדיעבד נראה כי מר יערי הולך שולל ונפל קורבן למעשי נוכלות של מעודה שהבטיח שוב ושוב להחזיר את כספי ההלוואות אך לא עשה כן, ומודה גם כיום שנותר חייב למר יערי כספים בסדר גודל של עשרות אלפי דולרים. בעדותה של אפרת אמרה שאינה יודעת מה היקף החוב ולהערכתה מדובר בסכום שמעל 100,000 דולר, וגם אינה יודעת אם החוב נוצר קודם למכירת המגרש נושא חוזה המכר או לאחריו; ועל פי התרשמותי מעדותה נראה כי כל הולדתה של התביעה נובע מחוסר יכולת להיפרע מאת מעודה את חובו למר יערי בלא קשר לעסקת מכר המגרש, שכן מעודה מצוי במצב של "איחוד תיקים" בהוצאה לפועל כפי שנאמר על ידי באו כוחו (ראו: עמ' 34 ש' 5 עד עמ' 35 ש' 10). מעודה בחקירתו הודה שנותר חייב כספים למר יערי שהלווה לו כספים מעת לעת, ולטענתו החוב עומד על סך כ-45,000 דולר; אלא שאין כל קשר בין חובותיו למר יערי לבין תקפות חוזה המכר והעובדה שמלוא תמורת המגרש שולמה לידי גב' יערי (עמ' 73 ש' 24-8; עמ' 75 ש' 16-10). ואמנם מכלל העדויות והמסמכים שהוצגו בפניי עולה, כי אין בהעברות הכספים שנעשו בין מעודה לבין מר יערי כדי להשליך על תקפות חוזה המכר נושא הדיון. כך גם אם כספי התמורה שנמסרו בידיה של גב' יערי וניתנו לפקודתה, מצאו דרכם בחלקם לידיו של מעודה ככל שמר יערי ראה לנכון מצידו להלוות למעודה כספים. לשון אחר - טענותיהם של התובעים נגד מעודה, אין להן כל קשר לעילה שביסוד התובענה דנן ולסעד הנתבע במסגרתה. משכך גם עדותו של עו"ד יצחקניא נתבררה כמיותרת, שכן עניינה בכספים שנטען שמעודה גזל מאת מר יערי לרבות כספי תמורת חוזה המכר תוך ניצול אמונו של האחרון ולא החזירם. עו"ד יצחקניא שאפרת עבדה במשך שנים במשרדו כמנהלת חשבונות, ניסה לסייע בידה לגבות את החוב מאת מעודה ואף נפגש עימו ועם בא כוחו, אלא שהדבר לא עלה בידי עו"ד יצחקניא. אין כל מחלוקת שמעודה נותר חייב כספים למר יערי - הוא אף מודה בחוב, וייתכן שזו עילה לנקיטת הליכים משפטיים נגד מעודה. ואולם אין בכך כדי להשליך כאמור על תקפות חוזה המכר שבין בני הזוג פור לגב' יערי, ולא על כשירותה של גב' יערי להתקשר בו. לא ניתן באמצעות התביעה דנן לגרום למעודה לשלם את חובו למר יערי, שכן אין לחוב זה דבר עם חוזה המכר שנקשר עם בני הזוג פור, ששילמו את מלוא תמורתו והעסקה נסתיימה זה מכבר ברישום המגרש על שמם. הניסיון לגבות את החוב בטענות לבטלות חוזה המכר שמעודה כלל אינו צד לו, נעדר אפוא כל בסיס ולא היה לו מקום. סוף דבר 16. התוצאה היא שאין להורות על בטלות חוזה המכר וזה נותר על כנו. אין גם יסוד לסעד החלופי שנתבע על ידי התובעים - להורות לנתבעים לשלם את תמורת חוזה המכר, באשר הוכח שזו שולמה במלואה. התובענה נדחית אפוא ביחס לנתבעים כולם. ככל שקיימים חובות של מעודה למר יערי, ומשכך לתובעים בתורת יורשים, אלה אינם מעניינה של התובענה דנן שכל עילתה בחוזה המכר. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, התובעים ביחד ולחוד ישלמו לבני הזוג פור - הנתבעים 1 ו-2 - הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. לא ראיתי מקום לחייב את התובעים בתשלום הוצאות לנתבע 3, מעודה, בנסיבות שבהן על פניו הוא נותר חייב כספים בהיקף משמעותי למר יערי ולתובעים מכוחו, הגם שאלה אינם נושא התיק דכאן.