בפני תביעה ותביעה שכנגד לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבים של שני הצדדים באירוע תאונת דרכים בה היו מעורבים כלי הרכב של מבוטח התובעת( הנתבע הנגדי ) והנתבע 1 . ביום התאונה נסעו שני כלי הרכב בישוב מיתר . מבוטח התובעת נסע ברחוב השקמה בנסיעה ישרה, מימין הגיע לאותו צומת רכב נהוג בידי הנתבע 1 כשהוא נוסע ברחוב הבשור. רחוב הבשור מתחבר עם רחוב השקמה בצורה שיוצרת צומת בצורת האות האנגלית T . רחוב הבשור מתחבר עם רחב השקמה מימין . מבוטח התובעת כאמור נסע ישר , ואילו הנתבע פנה שמאלה מרחוב הבשור אל רחוב השקמה . הרכבים התנגשו באמצע הצומת. מי אחראי לתאונה . התובעים טוענים כי האחריות לתאונה נופלת על הנתבע 1 אשר נכנס לצומת בחוסר זהירות, ולא נתן זכות קדימה לרכב הנוסע בדרך החוצה , וגם התפרץ לדרך לא פנויה . הנתבעים משיבים שהאחריות היא דווקא על נהג מבוטח התובעת . שכן על פי תקנה 64 לתקנות התעבורה זכות הקדימה בצומת שאין בו תמרורים , היא לרכב הבא מימין . למעשה הוסכם בין באי כוח בעלי הדין כי ביום התאונה לא היה תמרור כל שהוא בפני הנתבע 1 בהגיעו לצומת ברחוב הבשור . הנתבעים אף הגישו תביעה נגדית על הנזקים שנגרמו לרכבם בתאונה . המצב המשפטי תקנה 64 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 64. רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך (א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין; לפיכך ברור כי על פי נוסח התקנה בצומת בו לא הוצבו תמרורים המורים אחרת זכות הקדימה הינה לרכבים הבאים מימין . כמו כן נקבע בפסיקה כי הגדרת המונח "צומת " בתקנות התעבורה כוללת גם את הצומת בצורת T כך שעל פי התקנות גם בצומת T זכות הקדימה היא לרכבים הבאים מימין, שעה שאין תמרורים בצומת המורים אחרת . ואולם נקבע גם כי אין בעל הזכות יכול להסתמך על הזכות ולהיכנס לצומת בעיניים עצומות. הנה למשל בע"א 196/75 - נסים לוזדה נ' גילרמו מטיבג ואח' . פ"ד ל(3), 430 ,עמ' 435-436. אומר בית המשפט אף-על-פי שניתנה לאדם זכות-קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי-רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות-קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה . . . . . הנהג שהוא בעל זכות-יתר אינו מוצדק בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם התנגשות.' ב"כ המלומד של התובעת , הנתבעת שכנגד טוען כי מול תקנה 64 , על זכויות הקדימה שנקבעו בה , למעשה עומדות תקנות נוספות שענינן פניה ומתן זכות קדימה ,למשל התקנה 41 לתקנות התעבורה שזו לשונה 41. אין פניה אלא בבטחה נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש. ותקנה 21 (ג) וזו לשונה (ג) לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך. טוען ב"כ התובעת, כי תקנה 64 אינה הדרך הראויה להכריע בשאלה שבמחלוקת בין הצדדים וכי יש ליישם את שתי התקנות הנ"ל 41 ו- 21 (ג) . ואם ננהג בדרך זו, אליבא דבא כוחה המלומד של התובעת, נגיע למסקנה כי האחריות לתאונה הינה על הנתבע אשר מצד אחד פנה שמאלה שלא בבטחה , בניגוד לתקנה 41 ונהג בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 (ג) מצד שני . עם כל הכבוד איני יכול לקבל טיעון זה של ב"כ התובעת. תקנות 41 ו-21(ג) הינן הוראות חוק כלליות, ואילו תקנה 64 הינה הוראה ספיציפית, המיוחד למצב זה בו מתקרבים לצומת שני כלי רכב, והמחוקק מצא לנכון לקבוע כי במצב זה זכות הקדימה הינה של הרכב הבא מימין . טוען ב"כ הנתבעים כי למעשה הנתבע 1 לא רק שהסתמך על הוראות תקנה 64 אלא אף קיים את מצוות התקנה 41 וכי לאחר שקיים את דרישות התקנה , ועל אף שהזכות לכתחילה הינה שלו , הוא החל בנסיעה לתוך הצומת. אני סבור עם כל הכבוד לשני באי כוח בעלי הדין ,כי המסגרת הנורמטיבית לדיון במחלוקת הינה מצד אחד תקנה 64 לתקנות התעבורה , הקובעת בפירוש כי זכות הקדימה הינה לרכב הבא מימין, ומאידך הפרשנות ילידת הפסיקה ולפיה צומת T. כלולה בהגדרת המונח "צומת" והשאלה הנשאלת האם הנתבע , מבוטח התובעת הנגדית,אשר אומנם על פי הנוסח הכתוב של תקנה 64 , לו זכות הקדימה בצומת , אכן עמד בכללים ועקרונות אשר הונחו בפסק הדין בע.א. 195/75 לעיל ברי לכל כי כל עוד לא שונתה ההלכה ע"י בית המשפט העליון, וכל עוד המונח : "צומת T” כלול בהגדרת צומת על פי התקנה , וכל עוד על פי ההלכה הפסוקה גם בצומת T זכות הקדימה הנה לרכב הבא מימין, הרי שהזכות היא שלו . ואולם כאמור , שימומש בזכות אינו בלתי מוגבל , ואינו שרירותי . כאמור בפסק הדין דלעיל אף-על-פי שניתנה לאדם זכות-קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי-רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות-קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה . . . . . הנהג שהוא בעל זכות-יתר אינו מוצדק בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם התנגשות.' אם כן עצם העובדה - וזו בלבד - כי לנוהג ברכב ישנה זכות קדימה - איננה היתר לנהיגה המתעלמת מיתר נסיבות המקום , והזמן. איננה היתר לנהוג בעיניים עצומות תוך הסתמכות על אותה זכות , ואיננה חופש מוחלט ממוראם של כללי זהירות נוספים המחייבים אותו . ציפייה סבירה של הנוהגים ברכבים במקום, התנהגות של אדם סביר בנסיבות, התנהגות הנהג הספיציפי המתקרב לצומת והוא אכן בא מצד ימין, סימנים שהוא עושה ומאותת כלפי הרכב הנוסע ישר, והמשמעות שניתן להבין מהם, כל אלה ואחרים כללים שיש לקחת בחשבון בזמן שמבקשים להשתמש בזכות. הנה למשל, נוהג רכב המתקרב מצד ימין, והזכות על פי האות הכתובה היא שלו, מאט את מהירותו או אף עוצר את רכבו, ומיד ממשיך לנסוע ונכנס לצומת בהסתמך על אותה זכות, יחטא ברשלנות. כי ע"י האטה והמתנה או עצירה , הוא נוטע בליבו של משתמש אחר בדרך כי הוא מאפשר לו להמשיך לנסוע , ו"מוותר" על הזכות שלו . נניח ששלושה כלי רכב מתקרבים לצומת T רכב אחד הנוסע ישר , ורכב נוסף הנוסע בכיוון הנגדי שלו , ורכב שלישי המתקרב מהדרך המתחברת עם הכביש . ברי כי הרכב הבא מן הדרך הצדדית, הנו "רכב הבא מצד ימין " עבור הרכב הבא משמאלו , אך באותה עת יש רכב הבא גם מימינו . על פי הכלל , הזכות הינה לרכב הבא מימינו , והוא חייב לתת זכות קדימה. אך באותה עת נוסע רכב גם משמאלו בקו ישר . האם עלרכב זה לעצור , להמתין עד אשר הרכב שבא מדרך מתחברת יכבד את הזכות של הרכב הבא ממול , ולאחר מכן הוא יסע , ורק לאחר מכן הרכב הנוסע ישר משמלאו של הרכב הבא מדרך צדדית ? טול דוגמה אחרת . צומת T אשר היה מוצב בו תמרור ב-36 או ב- 37 בפני הרכב המגיע מן הדרך הצדדית . הנוהגים ברכבים יודעים כי קיים שם תמרור , ונוסעים בדרך הישרה מתוך הסתמכות על אותו תמרור. יום אחד נפל התמרור או הופל , האם רק בגלל כך מתהפכים סדרי עולם ומיד לאחר שנוצר המצב שלא מוצב תמרור, על הנהגים הנוסעים ישר, לתת זכות לרכבים הבאים מימין . בכלל ניתן לומר כי הפרשנות שהכלילה את הצומת T בהגדרת "צומת" הינה פרשנות שאין כלל הנהגים יכולים לעמוד בה . עובדה היא כי באופן טבעי , נהג המגיע מדרך צדדית שאין בה תמרור , ולמרות הכתוב בתקנה 64 ובפרשנות שניתנה למונח "צומת" הוא מרגיש חובה להאט , ולעצור ולתת זכות לרכבים הנעים על הכביש ישר., וכך עשה גם הנתבע במקרה שלפנינו אני מעז לומר כי הגיע הזמן לחשוב על תיקון הלכה ,ולקבוע כי הגדרת המונח "צומת" אינו כולל את צומת T לענין מתן זכות קדימה על פי תקנה 64 . וכל עוד ההלכה לא תוקנה היא מחייבת , ועל כן אני יוצא מתוך הנחה כי זכות הקדימה בצומת בו מדובר הינה לנתבע . ואולם יחד עם זאת אני סבור כי , למרות הזכות שלו, השתמש הנתבע באותה זכות בצורה רשלנית, והוא בסופו של דבר שגרם לאירוע התאונה . עד ההגנה הנתבע מעיד בפני " נסעתי ברחוב השקמה והגעתי לצומת T , לא היה כל תמרור בצומת. אני בכל מקרה עצרתי והסתכלתי ימינה ושמאלה ולא ראיתי רכב , התחלתי לנסוע שמאלה וממולי הגיע טנדר ..." אם לא מתוך מחויבות לאפשר לרכבים הנעים ישר , לעשות כן , עצר הנתבע , אז למה הוא עצר . ואכן הוא נשאל שאלה כזו ע"י ב"כ התובעת והשיב " כדי שלא יבוא מישהוא בהפתעה ואני אתנגש בו ......" הנה כי כן , הנתבע יודע כי עליו לנהוג בצורה כזו שלא יתנגש ברכב הנוסע ישר, ועצר על מנת לבדוק אם אין שם רכב , והעובדה היא כי היה שם רכב שנסע ישר, והנתבע טוען כי לא ראה אותו . יש בכך משום רשלנות. בתשובה לשאלה נוספת עונה הנתבע " היו מכוניות שחנו במקום מותר המכוניות הגבילו את שדה הראיה שלי שמאלה במידה מסוימת .." הנה כי כן , הנתבע נכנס לצומת עם שדה ראיה מוגבל. ויש גם משום סתירה פנימית בדבריו. הוא טוען מצד אחד כי עצר כדי לבדוק אם אין רכבים נוסעים בצומת, ומצד שני נכנס לצומת בלי לבדוק בדיקה מלאה אם אכן כך הוא, שכן שדה הראיה שלו היה מוגבל. בלוקחי בחשבון את כלל נסיבות המקום, מצב הצומת וכיווני הנסיעה , אני מגיע למסקנה כי האחריות לאירוע התאונה הינה על הנתבע . והלוואי שיכולתי לקבוע זאת בהסתמך על כך כי זכות הקדימה הינה של מבוטח התובעת לאחר שינוי הלכה כאמור אני קובע כי מלוא האחריות, בנסיבות הענין הינה על הנתבע . התביעה מתקבלת התביעה הנגדית נדחית. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 1012 ₪ , אגרת משפט ששולמה והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 670 ₪ ומע"מ כדין ניתנה היום י"ז בטבת, תשס"ד (11 בינואר 2004) בהעדר הצדדים. ע. ג'. חג' יחיא, שופט משפט תעבורהצומתתקנות התעבורההגדרות משפטיות