הגדרת מוגבל בניידות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגדרת מוגבל בניידות: .1ההליך .1בפני בית-דין זה ערעור במסגרת סעיף 200א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי) בעקבות החלטה של ועדה רפואית לעררים הפועלת בעניין ההסכם שבין ממשלת ישראל בשם המדינה - (להלן - הממשלה) לבין המוסד לביטוח לאומי בדבר "גמלת ניידות" (להלן - ההסכם). .2להלן העובדות הצריכות לערעור: א) המערער התייצב בפני ועדה רפואית לעררים, עם ערר על החלטה של ועדה רפואית מדרג ראשון. הוועדה מדרג ראשון קבעה שמצבו - "ליקויו" - של המערער "לא נכלל בתוספת א להסכם"; ב) סעיף 2בהסכם מגדיר "מוגבל בניידות" כמי שמתקיימים בו שני תנאים והאחד מהם הוא, כי "הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים קבעה לו אחוזי מוגבלות בניידות על-פי רשימת הליקויים שבתוספת א": ג) הוועדה הרפואית לעררים דחתה את הערר ובפרוטוקול דיוניה נאמר: "הוועדה עיינה בתיק הרפואי על כל מסמכיו כולל ממצאי הוועדות הקודמות וכן באישור מד"ר שקד 1) מ-8.11.1982, 2) מ-.3.2.1983 בבדיקה: הולך בצליעה קלה של רגל ימין, הולך על קצות האצבעות והעקבים אך אינו יכול להתמיד בכך. בעמידה: עמדת עמוד השדרה זקופה. הרמת רגל ישרה גורמת לכאבים כבר מ- 30עד 40המחמירים עם המשך הרמת הרגל. היקף התנועות בפרקי הירכיים: בגדר הנורמה למעט הכיפוף שקשה לבדוק עקב הכאבים. היקף תנועות הברכיים: מלא. נ"ל כפות הרגליים וקרסוליים. יש רגישות קלה במכה על עמוד השדרה המותני. החזרי הפיקה והחזרי אכילס תקינים. כוח הקודריצפס - 4, אך הוא מסוגל להחזיק רגל באוויר לזמן קצר עקב הכאבים. צילום עמוד שדרה מותני: מראה שינויים ארטרטיים בפרקים הפסטיים והיצרות המרווח הפרקי האחורי של תעלת השדרה. בדיקת טומוגרפיה מוחשית לעמוד השדרה המותני מ- 29.10.1980כפי שנמצאה בעבר. לסיכום גם מבדיקת החולה, גם מעיון בכל התעודות שהוצגו בפני הוועדה, השתכנעה הוועדה שלתובע יש מוגבלות רצינית בניידות שטבעה כטבע הצליעה לסירוגין במחלת כלי דם. למרות האמור לעיל אין בידיה של הוועדה להעניק לתובע זה אחוזי נכות על-פי רשימת הליקויים מאחר ומצבו אינו נכלל בה. הערר נדחה". .3א) בערעורו טען הפרקליט המלומד אשר ייצג את המערער, כי הוועדה הרפואית לעררים שגתה בכך שלא יישמה את הפריט ת (2) (ג), ולו גם "תוך תיאום"; ב) סעיף ח' לתוספת א קובע: "תהליך אי-ספיקה היקפית בעורקי הגפיים התחתונות מלווה כל הממצאים הבאים: .2א. העדר דופקי a. Tibialis posterior& a. Dorsalis pedis ב. ערכים אוסצילומטריים במדידה לפי אוסצילומטר קולינס פחות מיחידה אחת מעל הקרסול. ג. צליעה סירוגית קשה (claudication distance) פחות מ- 50מ' במישור ובקצב הליכה בינוני. .3ממצאים של שינויים טרופיים ניכרים". .4עיקר טענותיו בערעור של הפרקליט המלומד אשר ייצג את המערער היו: א) הדרך של יישום סעיף שבתוספת א "תוך תיאום" הוכרה כבר למעשה (דב"ע מד/431-01, [1]) ומשכך הדבר - אין להשאיר למקרה הליכה בדרך זאת ופעולת הוועדה, עת היא באה ליישם סעיף "תוך תיאום", צריכה להיות נתונה לפיקוח שיפוטי; ב) הוועדה הרפואית לעררים לא יישמה את הסעיף משום שסבורה היתה כי אין היא רשאית לעשות כן, אך ממצאיה הצדיקו הפריט שלו טוענים. .5כנגד טענות הפרקליט אשר ייצג את המערער, טען הפרקליט אשר ייצג את המוסד לביטוח לאומי, כי אינו מעורר את השאלה העקרונית של יישום סעיף שבתוספת א "תוך תיאום". אך משאין ועדה רפואית רואה לנכון ליישם סעיף "תוך תיאום" אין לאזרח זכות לערור על כך, כי אחרת ייהפך היישום "תוך תיאום" לזכות והדבר לא יתיישב עם ההסכם; כן טען הפרקליט המלומד, שמהחלטת הוועדה עולה הסבר לאי-יישום הסעיף. היינו, הסעיף שבו מדובר דורש שיתקיימו ("במצטבר") "כל הממצאים" המפורטים בסעיף, אך בבדיקת המערער נקבע קיומו של אחד מארבעת הממצאים בלבד. .2פסק-דין .1לשאלה, אם לנכה הטוען לגמלה מכוח ההסכם זכות ליישום סעיף מרשימת הליקויים "תוך תיאום" נדרש בית-דין זה, לראשונה, בדב"ע לז/576-01; לז/653-01, [2]. "נוסח" ההסכם לא שונה מאז. נמתחה אמנם ביקורת על עצם השיטה לפיה, מכוח הוראה שבחוק (סעיף 200(א) לחוק הביטוח הלאומי) המאפשרת פעולה "שלא בדרך קבע", הונהג, למעשה, ענף ביטוח חדש בדרך של חוזה. מכוח אותו חוזה משמש המוסד לביטוח לאומי רק סוכן תשלומים של האוצר. נאמר בפסק-הדין הנ"ל, [2], שכללי הפיקוח השיפוטי על חקיקת משנה אינם חלים עת מדובר באותו חוזה. העובדה שחלפו שנים מאז ולא נעשה דבר להבאת הנושא למסלול הנכון מביא את בית-הדין לשקול מחדש בשאלת עצם גישתו להסכם מבחינת הפיקוח השיפוטי, כך שיתקרב לפיקוח המופעל עת בחקיקת משנה מדובר. גישה זאת אפשרית היא אם נראה את ההסכם לא בבחינת חוזה רגיל ולא כ"חוזה שלטוני" גרידא, אלא כפעולת הרשות מכוח הסמכה מיוחדת של המחוקק. אותו פיקוח יופעל גם על הוועדה הרפואית, וזה ללא קשר באמור בסעיף 200א לחוק הביטוח הלאומי, באשר לעניין ה"הסכם" הוועדה הרפואית היא אורגן של הצדדים להסכם ולא אורגן בעל מעמד סטטוטורי (פסק-הדין בעניין המוסד לביטוח לאומי - כביר, דב"ע מג/1692-01, [3], בע' 270). .2ניגש איפוא לשאלות הצריכות בירור לערעור זה מנקודת המוצא האמורה, היינו שבעריכת ההסכם פעלו הצדדים, ובמיוחד המוסד לביטוח לאומי, מכוח הסכמה מיוחדת של המחוקק ("המוסד רשאי..." (סעיף 200(א) לחוק הביטוח הלאומי)) להשגת מטרה בתחום הביטחון הסוציאלי. יישום מילולי של האמור בסעיף ח (2) לתוספת א לא יביא להכללת המערער במסגרת אותו סעיף, ולא יביא לזכאות להטבה "מכוח ההסכם". הפרקליט שייצג את המערער גם לא טען לכך. אלא מאי? הטענה היתה, שיישום הסעיף "תוך תיאום" היה מביא לזכאות. כאשר ההסכם אומר, כי ועדה רפואית לעררים תקבע "אחוזי מוגבלות בניידות על-פי רשימת הליקויים שבתוספת א", פשיטא שתנאי לזכאות הוא שיהיה "ליקוי" כמפורט בתוספת. זה ולא אחר. התוספת אינה מתייחסת למצבים "אפרוקסימטיביים", היינו למצבים דומים או שווי מוגבלות, אלא למצבים ולמגבלות ספציפיים. הדרך של יישום "תוך תיאום" אינה נזכרת כלל בהסכם. כאשר רצו לאפשר קביעת דרגות נכות לעניין חוק הביטוח הלאומי "תוך תיאום", עשו כן (תקנה 14לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956; להלן - התקנות). מכאן שהדרך לקביעת דרגת נכות "תוך תיאום" אינה מתחייבת ואינה פתוחה עת בהסכם הניידות מדובר. מהאמור אין להסיק, שיש לפרש את "הליקויים" שבתוספת, בעיקר עת במידה או ב"כמות" מדובר, כאילו בגוף דומם או בחפץ מדובר, וכל סטיה קלה מהמידה ומהכמות תמנע את הגמלה. לתוצאה זאת, שאין להתייחס למידות ולכמויות כאילו בחפצים מדובר ולא בבני אדם, מגיעים מהכלל, שהפעולה שבעצם עריכת ההסכם היא לא פעולה חוזית גרידא, אלא פעולה מכוח הרשאה של "המחוקק" וסביר להניח שבסעיף 200(א) התכוון המחוקק לפעולה של המוסד לביטוח לאומי אשר תעמוד במבחן הסבירות. תוצאה, שלפיה סטיה קלה מהמידות הנקובות בתוספת תמנע זכאות, לא תעמוד במבחן הסבירות. נדגים את האמור. בסעיף ו' שבתוספת מדובר ב"הגבלה בכושר תנועת הברך מלווה כיפוף פחות מ- 135מעלות ויישור פחות מ- 160מעלות". היעלה כל הדעת שכל הבדל במספר מעלות ימנע יישום הסעיף? .3ניישם את האמור עד כאן לענייננו. סביר להניח, שהוועדה הרפואית לעררים היתה מודעת לאפשרות ליישם סעיף ליקויים "תוך תיאום". נותרה השאלה, אם נוכל לקבוע שהיא שגתה בכף שלא עשתה כן. נניח לרגע, שהוועדה היתה מיישמת את הסעיף ח (2) למקרהו של המערער, מה היה קורה בערעור של המוסד? בעקבות פסק-הדין שעליו סמך פרקליטו של המערער, ייתכן ואותו ערעור היה מתקבל. הדבר יוסבר על-ידי ניתוחו של אותו פסק-דין. בדב"ע מד/ 431-01, [1], יישמה ועדה רפואית לעררים את אחד הסעיפים שבתוספת א להסכם "תוך תיאום"? גם שם לא טענו נגד עצם יישום סעיף שבתוספת א "תור תיאום"; טענו, כי הטעם שניתן לתיאום "אינו טוב". ומה היה הטעם לתיאום? הטעם לתיאום היה - שחיקה בעתיד. בית-הדין בחן את הטענה לגופה, קיבל את הערעור, והחזיר את העניין לוועדה רפואית, על מנת שתפעל בהתאם להנחיות שבפסק-הדין. החשוב לענייננו הוא, שבית-הדין בחן את הטענה לגופה, ומשהגיע למסקנה שנותרו שאלות לבירור, החזיר את העניין לוועדה. ומהו המצב בענייננו? טוענים ליישום פריט ח (2) (ג), אך ברור שפריט כזה לא קיים, כי פסקה ג' היא חלק מסעיף משנה 2לסעיף ח'. מהו הנדרש ליישום סעיף משנה 2? הנדרש הוא שיתקיימו "כל הממצאים" שבאותו סעיף, היינו הן העדר דופקים מסוימים, הן ערכים אוסצילומטריים במידה פחותה מהנקוב, הן צליעה סירוגית קשה כמפורט, והן ממצאים של שינויים טרופיים ניכרים. מה מצאה הוועדה מכל אלה? מכל אלה מצאה הוועדה, כי "לתובע יש מוגבלות רצינית בניידות שטבעה כטבע הצליעה לסירוגין במחלת כלי דם" (ההדגשה לא במקור). לשון אחר, לכל היותר נמצא רק אחד מארבעת הממצאים הצריכים ליישום הפריט. במצב כזה יישום הפריט, לו יושם, לא היה יישום "תוך תיאום", אלא יישום תוך "חידוש" והוספת סעיף ליקויים, או יישום תוך התעלמות מהעולה מהסעיף כשלמות. אמרנו, שאף ללא הוראה מפורשת בהסכם הניידות המקבילה לתקנה 14שבתקנות, חובה לפרש וליישם את הסעיפים שבתוספת א בדרך סבירה, כך שלא כל חסר במידה ובכמות ימנע זכאות. בענייננו לא בחסר קל מדובר, אלא בהעדר שלושה נתונים מארבעה שהם שווי משקל. בנסיבות אלה - בדין לא יישמה הוועדה הרפואית את הפריט שלו טוענים, אף לא "תוך תיאום". התוצאה היא, שדין הערעור להידחות.ניידותהגדרות משפטיות