"הלכת קרסיק" שנקבעה בבית המשפט העליון בשנת 2001 (בג"צ 2390/96 יהודית קרסיק נ' מינהל מקרקעי ישראל שם נקבע, כי קיומה של מטרה ציבורית, הינה יסוד חשוב של דיני ההפקעות בלעדיה לא תאושר פגיעה בזכות הקניין. המטרה הציבורית חייבת להתקיים, קבע בית המשפט, במשך כל זמן הימצאותה של הקרקע בידי הרשות הציבורית. בית המשפט המשיך וקבע, כי נכס, שהופקע מבעליו לפי הפקודה ולא שימש למטרה שלשמה הופקע, יושב לבעליו. מאז, ניתנו פסקי דין בערכאות שונות, שכולם התמודדו עם הקביעה החדשנית לזמנה, של הלכת קרסיק, בדבר חובת מימוש המטרה. פסקי הדין התמודדו לא רק עם ההלכה העקרונית, שנקבעה בפרשת קרסיק, אלא גם עם חלקה החסר של ההלכה, שנותרה להסדרת המחוקק. בית המשפט העליון דחק במחוקק להסדיר את תחולת ההלכה החדשה להפקעות מן העבר, מתוך שהיה מודע למשמעותה הדרמטית מבחינת המשאבים הציבוריים הנדרשים למימושה הרטרואקטיבי. כך עוכבו במהלך השנים שחלפו חלק מן ההכרעות וחלק מן העתירות אף נמחקו, הכל על מנת לאפשר למחוקק להשלים את הליכי החקיקה בנושא. במקרים מסוימים (ה"פ (י-ם) 51/94 ארד נ' מד"י וכן ת"א (י-ם) 2484-00 הכשרת היישוב נ' מנהל ואח'), הורה בית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי להכריע בעניין, מבלי להוסיף ולהמתין להסדר החקיקתי בנושא , נוכח התמשכותם של הליכי החקיקה והעדר תאריך יעד להשלמתם. רק בחלוף כעשור מאז הלכת קרסיק, השלים המחוקק את החקיקה לפי המלצת בית המשפט, הן בעיגונה החוקי של חובת מימוש המטרה והן, וזה עיקר העיקרים, בעניין הוראות המעבר. זאת באמצעות החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010 (להלן: "תיקון 3"), שם עוגנה, בסעיפים 14-15 לפקודה, זכותו של בעל הקרקע להשבת הקרקע המופקעת או לפיצויים הולמים, שעה שבוטלה המטרה הציבורית לשמה הופקעה. סעיף 27 לתיקון 3, שהוא המשמעותי לענייננו כאן, קבע את הוראות המעבר לגבי תחולת התיקון כמובא להלן: "27. (א) בכפוף להוראות סעיף זה, יחול חוק זה על קרקע שפורסמה לגביה הודעה לפי סעיף 5 לפקודה, כנוסחו בסעיף 5 לחוק זה, ביום תחולתו של חוק זה (בסעיף זה - יום התחילה) ואילך. (ב) בקרקע כמפורט להלן, רשאי שר האוצר או שר התחבורה והבטיחות בדרכים, לפי העניין, להשתמש לכל מטרה שהיא, לרבות העברת הבעלות בה לאחר, בכפוף להוראות כל דין, ללא תשלום פיצוי נוסף בשל כך, ואולם לגבי קרקע שנרכשה לפי הוראות חוק התכנון והבניה לא יחולו הוראות סעיף קטן זה וימשיכו לחול לגביה הוראות החוק האמור: קרקע שנרכשה לפני יום התחילה לפי הוראות הפקודה או לפי הוראות פקודת הדרכים, ולפני היום האמור מומש לגביה הצורך הציבורי שלשמו נרכשה או צורך ציבורי אחר; קרקע שביום התחילה חלפו 25 שנים לפחות ממועד פרסום ההודעה לגביה לפי סעיף 7 לפקודה; קרקע שביום התחילה חלפו 25 שנים לפחות ממועד תחילתו של צו שהחיל עליה את פקודת הדרכים ושהוצא מכוח סעיף 3 או 11 לפקודה האמורה". עם השלמת החקיקה, התעוררה שאלת היחס שבינו לבין החוק לעשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט (1979), (להלן:" החוק לעשיית עושר"). המרתה של שאלה עיונית זו למישור הפרקטי נראית כך: האם זכאי מי שנפגע בשל אי מימוש מטרת ההפקעה ונדחה על פי הוראת המעבר של התיקון לחוק, להסתייע, אלטרנטיבית, בחוק לעשיית עושר? דיון זה רלבנטי למקרים בהם לא מומשה מטרת ההפקעה, הנפגע זכאי להשבה לפי החוק ואולם, התרופה נמנעת ממנו בשל חלוף הזמן. הלכות משפטיות