חוק שירות התעסוקה יצר משטר חדש של תיווך עבודה באמצעות לשכות פרטיות. בעבר, הסמכות הייחודית לתיווך בעבודה ולהשמת עובדים הייתה נתונה לשרות התעסוקה שהוקם על פי חוק ופעל כתאגיד סטטוטורי. תפקידיו וסמכויותיו של שירות התעסוקה נקבעו בחוק שירות התעסוקה והיו ייחודיים לו בלבד. לימים, הופרטו מקצת תפקידיו של שירות התעסוקה והתאפשר ל"לשכה פרטית" לעסוק בתיווך עבודה, על פי רישיון מיוחד מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה ובתיווך בין ארצי (תיווך עבודה לעובדים זרים) על פי היתר מיוחד (סעיפים 63 ו-65 לחוק שירות תעסוקה)". במסגרת משטר זה חל איסור על ניהול לשכה פרטית אלא ברישיון מאת שר התמ"ת ובהתאם לתנאיו. על מנת להגן על מבקשי עבודה - ובעיקר על עובדים זרים - מפני פגיעה הוספו בתיקון מס' 15 לחוק משנת 2005 הוראות המקשיחות את הפיקוח והאכיפה על לשכות פרטיות הקובעות תנאים מוקדמים למתן רישיון. בפסיקת בתי המשפט נקבע צוין כי לשכה פרטית הינה גם עסק מסחרי האמור להעניק לבעליו רווחים, אך אין באלה כדי לשלול או לבטל את מעמדה כגוף פרטי המוסמך להעניק שירות לציבור. מכאן כובד האחריות המוטל על לשכה פרטית לעמוד ולקיים את כל התנאים שנקבעו בחוק וברישיון, מכאן גם שלא יעלה על הדעת שעם קבלת הרישיון יתעלם בעל הרישיון מן הדרישות והתנאים שנקבעו בו. תיווך