פסק דין 1. עניינה של התביעה דנן תשלום תגמולי ביטוח בגין אירוע גניבת רכב לו טוענות התובעות. 2. התובעות ביטחו ריכבן (רשום על שמה של התובעת 2 אך שתיהן בעלות הפוליסה) מסוג טויוטה קרינה, מ.ר. 52-633-19, שנת יצור 1997, אצל הנתבעת בפוליסה מס' 250167080/98 בתקופה שמיום 01/01/98 ועד יום 31/12/98. ברכב השתמש, ברשות התובעות, גם בעלה של התובעת 1, מר איתן כוכבי, שתפקיד נכבד לו בפרשה דנן ולכן יעלה שמו בנשימה אחת עם התובעות פעמים רבות (התייחסות הצדדים לכל אורך הדיונים הייתה לתובעות ולאיתן בנשימה אחת). ביום 25/12/98 נגנב הרכב שחנה בסמוך לבית מגורי התובעת 1 ובעלה. 3. פניית התובעת 1 לנתבעת לקבלת תגמולי הביטוח עקב אירוע הגניבה נענתה בשלילה ומכאן תביעת התובעות. 4. עיקר הגנתה של הנתבעת נסמכת על הטענה, כי התובעות הפרו את חובת הגילוי כלפי הנתבעת - המבטחת. הנתבעת טוענת, כי התובעות ומר כוכבי הסתירו ממנה מידע שהיה בו כדי לשנות ולהשפיע על החיסוי הביטוחי שניתן לרכב. מהותו ופרטיו של המידע יובהרו להלן. בנוסף לכך, טענה הנתבעת בכתב הגנתה טענות נוספות, טענות אשר נזנחו על ידה בדיונים ובסיכומים וביניהן: טענה כי לא הותקן מיגון ראוי ברכב ; טענה כי האירוע אינו מהווה "מקרה ביטוח" כהגדרת הפוליסה ; כי התובעות או מי מטעמן פעלו בזדון במטרה לזכות בתגמולי ביטוח ; כי שומת ערכו של הרכב מופרזת. מאחר והנתבעת זנחה טענות אלה (ונוספות) לא אזקק להן להלן. 5. כאמור, הנתבעת סירבה לשלם את תגמולי הביטוח לתובעות. את סירובה השתיתה על חקירה שערכו חוקריה כנהוג במקרים כגון דא. במהלך החקירה בה נחקר מר כוכבי (להלן: "איתן") עלה, כי מפתחות הרכב נלקחו מאיתן, מתוך הרכב ובאלימות, כשנה וחצי קודם לאירוע הגניבה במהלך סכסוך שפרץ בין איתן לשני חייבים בתיק הוצל"פ שניהל כנגדם. באותה תקופה גם אוים איתן על ידי אותם חייבים. 6. מעובדה זו ביקשה הנתבעת להסיק, כי התובעות הסתכנו בניגוד לתנאי הפוליסה בהמשך שימוש ברכב מבלי שפעלו בהתאם לסיכון חדש שנוצר (החלפת מנעול הרכב למשל) ומבלי שננקטו צעדים לגלות לנתבעת "תנאי מהותי" לגבי הסיכון המבוטח בפוליסה קרי, גניבה, אשר בשלו הסיכון גדל. עובדה זו, לגרסת הנתבעת, נתנה בידה את הזכות לסרב לשלם את תגמולי הביטוח. נטל ההוכחה 7. טוענות התובעות כי "מקרה הביטוח" המכוסה בפוליסה אירע. אין הנתבעת טוענת נגד קרות "מקרה הביטוח", אלא שהמקרה דנן נופל בגדר חריג לפוליסה המנוי בה ואשר בהתקיימו חף המבטח מחבותו. 8. על תובע המבקש להוכיח תביעתו "להוציא מחברו" קרי, להראות ולשכנע בקרות "מקרה הביטוח" המזכה בתגמולי הביטוח. נתבע - מבטח המבקש להתגונן מפני התביעה יכול לעשות זאת על דרך טענה לקיומו של חריג לפוליסה והמנוי בה, אשר בשלו איננו חב בחובות המושתות עליו מתוקף חוזה הביטוח. אולם, הנטל להראות ולהוכיח כי מתקיים אותו חריג מוטל על הנתבע - המבטח (ראה לעניין זה רע"א 3577/93, הפניקס הישראלי חברה לביטוח נ. מוריאנו, פ"ד מח (4) 70 ; רע"א 143/98, דיב נ. הסנה ואח', פ"ד נג (1) 450). 9. במקרה דנן, אין מחלוקת כי אירעה גניבה. המחלוקת בין הצדדים נובעת מסירובה של הנתבעת לשלם את שהתחייבה לו בחוזה הביטוח מטעמים הנובעים מהפוליסה ואשר שוללים, לשיטתה, את חבותה. לפיכך, הנטל להוכיח קיומו של החריג הפוטר מוטל על הנתבעת. חובת גילוי 10. כאמור, מפתחות הרכב נלקחו מאיתן כשנה וחצי עובר לגניבה. לפיכך, נלקחו הם כחצי שנה עובר לחתימת חוזה הביטוח דנן. טוענות התובעות, כי לא חבו בחובה לגלות לנתבעת את העובדה שהצרור לא בידן עובר לחתימת החוזה שכן, אין מתקיימים לגבי עובדה זו (ואי גילויה) התנאים המנויים בסעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"), החל על העניין דנן. 11. תחולתו של החוק והסעיף אינם מוכחשים ע"י הנתבעת. לשיטתה ניתן להחיל על המקרה דנן שתי חלופות: האחת - החלת סעיף 6(ג) לחוק לצד התוצאה המנויה בסעיף 7(ג)(1) לחוק תוך צירוף הוראת סעיפים 1 ו- 7(ב) לפוליסה. השניה - החלת סעיף 6(א) לחוק לצד התוצאה המנויה בסעיף 7(ג)(2) לחוק תוך צירוף הוראת סעיפים 1 ו- 7(ב) לפוליסה. 12. אבחן ראשית את החלופה השניה שהוצעה ע"י הנתבעת כמפורט לעיל. עניינו של סעיף 6 לחוק הוא חובת הגילוי המוטלת על המבוטח כלפי המבטח. סעיף 6(א) עניינו בחובת גילוי המוטלת על המבוטח בבואו להשיב על שאלות שמציג לו המבוטח בכתב לפני כריתת החוזה. חובת הגילוי חלה לגבי "עניין מהותי" המוגדר כעניין שיש בו להשפיע על נכונות המבטח לבטח את המבוטח בכלל או בפרט לאור התנאים המסוימים. 13. הפוליסה דנן מבטחת גם סיכון מפני אירוע גניבה (סעיף 2(ג) לפוליסה - נספח א1 לכתב התביעה). לפיכך, כל עניין שיש בו כדי להעצים את הסיכון שהמבטחת מקבלת על עצמה קרי, עניין שיש בו כדי לשנות מתנאי הפוליסה או למנוע התקשרות בה, ראוי שהמבוטח ישיב לה לגביו בגילוי לב. 14. סעיף 7(ב) לתנאים הכללים בפוליסה מגדיר מהו עניין מהותי שהוצגה שאלה לגביו בעניינה של הפוליסה דנן. סעיף 7(ב)(5) קובע כי גם "נזקים שאירעו לרכב בשלוש השנים האחרונות כתוצאה מסיכונים הכלולים בביטוח זה" יחשבו כעניין מהותי. סעיף 2 לפוליסה (פרק 1), מונה, כאמור לעיל, את הסיכונים המבוטחים בפוליסה וביניהם "מעשה זדון", בסעיף 2(ה). 15. מקריאת סעיף 7(ב)(5) יחד עם סעיף 2(ה) עולה, כי חובה על מבוטח לגלות, בתשובה לשאלות המבטחת, נזק שאירע לרכב בשלוש השנים עובר לביטוח כתוצאה ממעשה זדון. אין המבטחת יכולה להיבנות בענייננו מהוראות הסעיפים הנ"ל. אירוע לקיחת המפתחות ("מעשה זדון" לצורך דיוננו) לא גרם כל נזקים לרכב שאירעו בשלוש השנים עובר לחתימת החוזה, נזקים שגילויים נדרש המבוטח לגלות למבטחת בתשובה לשאלות עליהן נשאל על ידה (ראה סעיף 7(א) לתנאים הכלליים לפוליסה). לא כל שכן, לא הוכיחה הנתבעת את הקשר בין המעשה או האיומים כלפי איתן לבין הנזק שנגרם לרכב (הגניבה) אף אחר חלוף תקופה זו. 16. אין גם להתעלם מדרישת הכתב המנויה בסעיף 6(א) לחוק לגבי אופן הצגת השאלות למבוטח ולגבי מתן תשובות המבוטח (ראה ע"א 1845/90, סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5) 661). בענייננו לא נטען וגם לא הוכח כי הוצגה שאלה בכתב לעניין הנדון וכי המבוטח לא השיב לה תשובה מלאה וכנה כנדרש בסעיף. 17. בענייננו משקלה של החלופה הראשונה הנ"ל, שביקשה הנתבעת להחיל בענייננו, ראויה לדיון מעמיק יותר. סעיף 6(ג) לחוק מורנו, כי אילו הסתירו התובעות "בכוונת מרמה" מפני הנתבעת עניין שידעו כי הוא "עניין מהותי", הרי שלא עמדו בחובה להשיב "תשובה מלאה וכנה" והנתבעת יכולה להיבנות מהוראות סעיף 7(ג) לחוק. 18. סעיף 6(ג) עניינו חובת גילוי יזומה המוטלת על מבוטח כלפי המבטח. האמור בסעיף מרחיב את האמור בסעיף 6(א) ומטיל על המבוטח חובה "שלא להעלים בכוונת מירמה עניין מהותי, אפילו לא נשאל על כך" (ראה ע"א 282/89, רוטנברג נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו (2) 339, 354). לפיכך, יש להכריע באם אכן פעלו התובעות על דרך של העלמת עניין שהיה ידוע להן כי עניין מהותי הוא ובדרך של מרמה. 19. משוכה ראשונה היא הדרישה להיות המידע/עניין "מהותי". מהו עניין מהותי אשר מבוטח נדרש לגלותו ? התשובה נתונה בסעיף 6(א) לחוק - "עניין שיש בו להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו". בבחינת שיקוליו להכרעה במהותו של העניין ינחה עצמו ביהמ"ש העליון כדלקמן: "בהיבט הראשון, העקרוני...האם העניין שעל המבוטח היה לגלותו למבטח, לפי אופיו וטיבו, רלוונטי לסיכונים אותם באה הפוליסה לכסות. בהיבט השני, השני, הספציפי, ניתנת תשובה לשאלה האם העובדות שהיו בידיעתו של המבוטח במקרה המסוים היו עלולות להשפיע על נכונותו של המבטח לכרות את חוזה הביטוח אילו נתגלו לו" (ראה: ע"א 1809/95 הלמן נ. לה נסיונאל חברה לביטוח, פ"ד נ (3) 77, 83). 20. בין הסיכונים אותם באה הפוליסה לכסות מנויה גם "גניבה" (סע' 2(ג) לפרק 1 של הפוליסה). האם כאשר מפתחות הרכב נלקחו מרשות הבעלים/המבוטח, זהות הלוקח ידועה והעניין התרחש עובר לחתימת חוזה הביטוח, האם יש בתנאים אלה כדי לעלות לכדי עניין הרלוונטי לסיכונים אותם באה הפוליסה לבטח ? דומה כי אין להשיב לכך אלא בחיוב. חוזה הביטוח מבטיח למבוטח כי יפוצה במקרה של התממשות אחד הסיכונים המנויים בפוליסה. בהתאם משלם המבוטח פרמיה למבטחת. העובדה כי מפתחות הרכב יצאו משליטתו של המבוטח ועברו לשליטתו של אחר, שאינו בטווח השליטה של המבוטח ויותר מכך, מהווה איום על שלומו של המבוטח או מי מטעמו המשתמש ברכב, מגדיל למעשה את הסיכוי כי הסיכון המבוטח יתממש. המבטח מתחייב לאורו של "סיכון מחושב", הגדלת הסיכון מחייבת את המבטח להעריך מחדש את ההתחייבויות אותן הוא מוכן לקחת על עצמו. 21. בענייננו העיד איתן בחקירתו הנגדית, כי מי שלקחו את מפתחות הרכב איימו עליו וניסו לפגוע בו או ברכושו: "...אדון שלום אהרון נכנס למשרד...וחטף לפקידה שלי מפתחות מהמשרד, מפתחות למחסנים לדירות." (פרוטוקול עמ' 6 ש' 20 - 21). במכתב תלונה למשטרת ישראל (נספח ג לתצהירו - סע' 1 - 3) כתב איתן: "1. ביום ג'...הותקפתי במשרדי... 2. רקע התקיפה הינו ניסיונות משפחת שלום... 3. בעקבות התקיפה נבדקתי בבית החולים תל השומר ונצטוויתי ע"י הרופאים לשכב בבית במשך שבוע" ועוד באותו מכתב (סע' 6): "...בשעה 14:00 נכנס מר שלום...למשרדי פעם נוספת...טלפנתי לתחנת המשטרה תוך בקשה לשליחת ניידת דחוף לאתר. לאחר כ - 15 דקות...עזב מר שלום את משרדי וחזר עם שני בריונים נוספים. למזלי הייתי בתוך הרכב. לאחר ניסיונות לפרוץ את הרכב...הצלחתי לברוח תוך כדי כך שמר שלום רודף אחרי ברכבו." 22. צירוף האמור לעיל לעובדה כי מפתחות הרכב נלקחו ע"י האנשים שפעולותיהם מתוארות לעיל אינו יכול אלא לעלות כדי המסקנה, כי הסיכוי להתממשות הסיכון המבוטח היה גדול מזה שהובא לידיעתה של הנתבעת. 23. מבטחת סבירה אינה יכולה לעלות בדעתה את כל מגוון הסיכונים האפשריים ולכן יכולתה לחקור ולשאול לגביהם, כפי האמור בסעיף 6(א) לחוק מוגבלת. משום כך, הוסף לנו סע' 6(ג) לחוק המטיל על המבוטח את החובה לגלות למבטחת סיכונים ממשיים שלא עלה בידה לחקור לגביהם מיוזמתה. תום הלב הנדרש במהלך מו"מ לכריתת חוזה ובמהלך קיום החוזה מחייב גילוי של סיכונים שהמבטח אינו ער להם ואשר עלולים להשפיע על נכונותו להתקשר בחוזה הביטוח בין אם בתנאים הנתונים או בתנאים שונים. 24. נכונותו של מבטח סביר להתקשר בחוזה על פניו או בתנאים אחרים הינה עניין המסור לשיקול דעתו של ביהמ"ש. גם על כך חיווה ביהמ"ש העליון דעתו באמרו: "התשובה לשאלה כיצד היה נוהג "מבטח סביר" במקרה מסוים, ניתנת אפוא על ידי בית המשפט, הקובע, לפי אמות מידה אובייקטיביות שהוא מעצב, את מידת נכונותו של המבטח לכרות את החוזה. אמות מידה אלה אינן בהכרח אמות המידה של חברות ביטוח, אם כי אפשר שהתנהגות של מבטח מסוים תשמש הדרכה לצורך קביעת הסבירות." (ע"א 1809/95 הנ"ל, שם). 25. מידע שיש בו כדי להצביע על גידול בסיכוי להתממשות הסיכון המבוטח עולה כדי עניין מהותי שהיה בו כדי להשפיע על החלטתה של חברת ביטוח, כגון הנתבעת דנן, להתקשר בחוזה הביטוח ולפיכך על המבוטח חובה לגלותו למבטחת. 26. שהרי, עסקינן בסיכונים וסיכויים אשר נישומים בכסף. כדאיות כלכלית היא המנחה את הנתבעת ושכמותה להתקשר בחוזי ביטוח. הכדאיות הכלכלית הינה פועל יוצא של התממשות הסיכונים המבוטחים. בהתאם לסיכוי התממשות הסיכון מוכנה הנתבעת להתחייב בחוזה הביטוח. מידע שיעיד על גידול בסיכוי להתממשות הסיכון ישפיע על רצונה ומוכנותה לקחת חלק בעסקה כלכלית כנ"ל. מידע שכזה עשוי להניע אותה לפעול בטווח שבין התקשרות ללא שינוי מהתנאים ועד לאי רצון מוחלט להתקשר (השווה: ע"א 1809/95 הנ"ל, שם עמ' 84). 27. במקרה דנן, נלקחו מפתחות הרכב מאיתן בכוח. עובר לכך, אוים והותקף איתן ע"י מי שלקחו את המפתחות כלומר, חלק מהסיכונים המבוטחים בפוליסה התממשו (נזק עקב מעשה זדון) וחלק אחר, גניבה, הסיכוי להתממשותה התגבר. אין ספק כי העובדה שמפתחות הרכב נמצאות בידי מי שאינו בשליטת המבוטח היו מביאות את הנתבעת, כמבטחת סבירה, לכלכל צעדיה בדרך אחרת, בין אם על דרך חיוב המבוטח בפרמיה גבוה יותר, בין אם בחיובו להחליף את מנעול הרכב ובין אם בסירוב לבטח את הרכב דנן. 28. טוענות התובעות, כי התנאי שהמידע שיש לגלות צריך המבוטח לדעת שהוא עניין מהותי איננו מתקיים בעניין דנן. הכיצד ? טענתן, כי המפתחות הועברו לחזקת המשטרה (עמ' 7 ש' 1- 4) ובכך יש כדי לשנות מאופיו של הסיכון ולשנות מחובת הגילוי ומיכולתן לשער כי זהו מידע מהותי: 29. אינני מסכימה לטענה זו. העובדה כי המפתחות נמצאו בחזקת המשטרה איננה מורידה או מעלה לגבי העובדה כי גם כך שליטת התובעות המבוטחות במפתח אבדה ומשום כך גדל הסיכון המבוטח. יתרה מכך, איתן הצהיר בפני חוקר הנתבעת (נ /1 , עמ' 4 - 5) כדלקמן: "ש.ת. את הרכב הזה ניסו לפרוץ לפני כמס' חודשים וגרמו נזק .... ש.ת. אלו שאיימו עלי וגנבו לי את המפתחות מתוך הרכב בבית שמש, יודעים היכן אני גר ואף היו אצלי בבית ואיימו עלי. ש.ת. המאיימים מכירם היטב את הרכב טויוטה קרינה. ש.ת. אני חושב שגם הם יודעים היכן הרכב חונה באיזור הבית שלי." בביהמ"ש העיד איתן כי (עמ' 14 - 22): "ש. לא חשדת בשלב מסוים לאחר שאתה לא מוצא את המפתחות שאולי הוא מעורב בעצמו? ת. בוודאי שכן..." ועוד כי (עמ' 10, ש' 10- 13): "ש. נכון שאמרת לחוקר שאתה לא מוציא מכלל אפשרות שהמעורבים בגניבת הרכב הם האחים שלום התוקפים, אם כי אתה אומר שאפשרות זו לא נראית לך הגיונית? ת. נכון. הרי ברור ששלום לא יבוא ויגנוב לי את הרכב כי יש לי הרבה תלונות נגדו והוא הראשון שיבואו ויחקרו אותו" 30. דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם טענת התובעות שלא יכלו לדעת כי העובדה שהמפתחות יצאו מחזקתן הינה עניין מהותי. התובעות אינן שונות מ"האדם הסביר" יציר כפי ביהמ"ש וככאלה טענתן הנ"ל איננה יכולה לעמוד. 31. אולם בכך לא סגי. אלמנט נוסף ומכריע, אותו נדרש להוכיח מי שמבקש לסמוך ידיו על סע' 6(ג) הוא "הסתרה בכוונת מרמה" של אותו "עניין מהותי" מצדו של המבוטח. דרישה זו מחמירה עם המבטח עוד יותר ומצירה את יכולת ההשתחררות שלו מתשלום תקבולי הפוליסה. 32. עניינם של תנאים אלה הוא ביסוד נפשי. עניינה של ההסתרה הוא "כוונה שלילית ואי מוסריות מצדו של המבוטח" (ע"א 1809/95 הנ"ל, עמ' 87). כוונה שלילית זו גבוהה ברמה מדרישת (חוסר) תום הלב במו"מ לכריתת החוזה היינו, יש להראות שהמבוטח פעל בכוונה להסתיר ותוך ידיעה עצמית כי הוא פועל כך. דרישת המרמה מציבה רף גבוה עוד יותר תוך העדפה ברורה של האינטרס הצרכני, אינטרס המבוטח, על אינטרס המבטח. 33. לא הוכח בפני כי התובעות הסתירו בכוונת מרמה מידע מהותי זה מפני הנתבעת. לא הוכח כי פועלן באי הגילוי נבע מתוך מודעות להשלכות אי הגילוי על הסדר הביטוח שלהן אצל הנתבעת (הגדלת פרמיה, ביטול החוזה וכד'). להיפך, איתן פרס בפני חוקר הנתבעת, עה/ 2 מר ינאי (נ/ 3 סע' 4), את העובדות הנוגעות לעניין לקיחת המפתחות עת בא לחקרו לאחר הגשת הדרישה לנתבעת לקבלת תקבולי הפוליסה. בנוסף, איתן ביקש להיחקר במכונת אמת בשתי הזדמנויות (ת/1 סע' 18 ; החלטת כבוד השופטת ש. אלמגור מיום 13/3/00) אך הדבר לא יצא אל הפועל. 34. כאשר עסקינן בצפונות הלב של הסובייקט דומה כי די בדברים הללו כדי לשלול כוונת הסתרה תוך מרמה. 35. לפיכך, לא הוכיחה הנתבעת הפרת חובת הגילוי מצד התובעות קרי, לא מתקיים בענייננו המנוי בסעיף 6(ג) לחוק. לאור זאת ולאור האמור בפסקאות 12 - 16 לעיל לא הוכיחה הנתבעת הפרת חובת גילוי מצד התובעות בעניין לקיחת המפתחות. לפיכך, אין תחולה בענייננו לסעיף 7(ג) לחוק (ראה גם ע"א 282/89 הנ"ל, עמ' 361). החמרת הסיכון 36. לחלופין, הנתבעת מבקשת להיבנות מהוראות סעיף 17 לחוק שעניינו חובת הודעה על החמרת הסיכון. סע' 17(2) קובע כי על המבוטח להודיע למבטחו על שינוי מהותי שחל בסיכון המבוטח (החמרתו). הרציונל לעניין זה ברור ואינו שונה מזה שנותח בדיון לעיל. אולם, אין הנתבעת יכולה להיבנות מהוראות סעיף זה, שכן תחולתו היא למקרים שהתרחשו לאחר "מסירת הפוליסה" למבוטח. בעוד שהוראות סעיף 6 לחוק עניינן במו"מ לכריתת חוזה הביטוח, הרי שעניינו של סע' 17 הוא שלב קיום חוזה הביטוח. השינוי בסיכון המבוטח בענייננו לא חל לאחר כריתת חוזה הביטוח אלא עובר לו בעת שבין הצדדים עדיין לא נתקיימו יחסים חוזיים. לאחר כריתת חוזה הביטוח לא חל כל שינוי מהמצב שהיה לפני כריתתו וכפי שקבעתי לעיל אי הגילוי (היזום) לא עלה כדי זה האמור בהוראות החוק. 37. כך או כך, הסעד לעניין הוראות סעיף 17 בענייננו מנוי בסעיף 18(ג). סעיף 18(ג)(1) מעמיד דרישה של כוונת מרמה אשר נדונה לעיל ונדחתה על ידי. סעיף 18(ג)(2) קובע כי המבטח יהא פטור אם מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה "אף בדמי ביטוח מרובים יותר". לעניין זה העיד עה/ 3, מר ויסמן, כי בתנאים הנתונים יתכן והנתבעת הייתה מתקשרת עם התובעות בפוליסה בעלת פרמיה גבוהה יותר (עמ' 30 ש' רביעית תחילת העמוד). אם כך, הנתבעת לא הוכיחה כי לא הייתה מתקשרת בחוזה גם בדמי ביטוח מרובים יותר ולהיפך, העד מטעמה העיד כי יתכן וכל שנדרש היה הוא להעלות את הפרמיה. 38. לפיכך, אין ביד הנתבעת להיבנות גם מהוראות סעיפים 17, 18 לחוק ומכאן שנסתתמו טענות הגנתה ולא הוכחו על ידה חריגים שיהא בם לפטור אותה מתשלום התקבולים. 39. משהוכח (לא הוכחש) מקרה הביטוח ולא הוכחו חריגיו דין התביעה להתקבל. הוצאות לדוגמא 40. התובעות מבקשות, כי ביהמ"ש יפסוק לטובתן הוצאות לדוגמא משני טעמים: א. כי פועלה היה שלא בתום לב משעה שנאחזה "בסיפור המפתחות כבקרנות המזבח" משמלכתחילה לא היה ממש בטיעון זה ובנוסף טענה טענות סרק בכתב הגנתה שכלל לא נזקקה להן. ב. כי הפרה את צו ביהמ"ש לגילוי חומר החקירה ולא גילתה את כולו. 41. לטעמי אין ממש בטענת התובעות כי הנתבעת "נאחזה בקרנות המזבח". לגיטימי בעיני, כי מבטחת תפעל כפי שפעלה הנתבעת בשעה שמתעורר חשש בעיניה כי בעל דינה נהג שלא בהתאם לפוליסה או לדין. לאור האמור לעיל נוכחנו לדעת, כי סוגיית אי הגילוי איננה סוגיה בעלמא ומשקלה כבד. 42. אולם, בטענות התובעות באשר לאופן התגוננות הנתבעת בכתב הגנתה, כאשר ביכרה "לירות לכל הכיוונים" כלשון ב"כ התובעות בסיכומיו, יש ממש. עמדתי על כך כבר בפסקה 4 לעיל: דומה כי בכתב הגנתה העלתה הנתבעת טענות אשר נזנחו על ידה בדיונים ובסיכומים, טענות שלא היה בהן לתמוך בקו ההגנה שבחרה לאמץ בניהול המשפט. בין הטענות הללו נמנות: הטענה בדבר אי צירוף מסמכים מהותיים לכתב התביעה ; הטענה בדבר היעדר יריבות ; הטענה כי לא הותקן מיגון ראוי ברכב ; הטענה כי האירוע אינו מהווה "מקרה ביטוח" כהגדרת הפוליסה ; הטענה כי התובעות או מי מטעמן פעלו בזדון במטרה לזכות בתגמולי ביטוח ; כי שומת ערכו של הרכב מופרזת (להוציא טענה לתיקון טעות סופר בסיכומים לה הסכים ב"כ התובעות). 43. כבר בישיבת ההוכחות הראשונה שבפני טען ב"כ הנתבעת לפרוטוקול (עמ' 5 ש' 6), כי הנתבעת לא תעלה טענות פרוצדורליות קרי, טענותיה לאי צירוף מסמך מהותי ולהיעדר יריבות נטענו בעלמא. באשר לטענות האחרות המנויות לעיל, כאמור, לא חזרה עליהן הנתבעת באיזה שלב משלבי הדיון ואף לא בתצהירי העדים מטעמה או במסמכי חוקרים. 44. טענות הגנה המועלות בעלמא מקשות על ביהמ"ש בניהול הדיון. הרחבת גדר הפלוגתאות הלכאוריות, מבלי להיזקק להן כלל באיזה משלבי הדיון, אינה עולה בקנה אחד עם ניהול הליכי המשפט בתום לב. ניצול לרעה של הליכי המשפט פוגעים ביריבו של בעל הדין ומבזבזים מזמנו היקר של ביהמ"ש. כבר נפסק לנו בע"א 196/88, כלל חברה לביטוח בע"מ נץ הפועלים ליסינג בע"מ ואח', פ"ד מו (1) 756, 773 כי: "אחד היסודות של עסקת הביטוח הוא האמון שציבור המבוטחים רוכש כלפי המבטח. אמון זה מופנה, בין היתר, לגבי נכונותו של המבטח לשלם ובמועד את תגמולי הביטוח כאשר מתרחש מקרה הביטוח. ניסיון של המבטח להשתחרר בנימוקי סרק מחבותו זו אינו עוזר לבנייתו של אמון כזה" 45. בנוסף, יש ממש בטענת התובעות כי הנתבעת פעלה שלא בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 17/5/00 (עמ' 13 ש' 7 ואילך) לפיה חויבה הנתבעת לגלות מסמכים הקשורים לענייננו ובכללם חומר חקירה נוסף של חוקרי הנתבעת. ביום 4/6/00 הגישה הנתבעת הודעה (ת/ 6) לביהמ"ש כי לא מצוי בידה חומר חקירה נוסף מלבד זה שגולה 46. עובדת הימצאותו של חומר חקירה שלא גולה נלמדת מעדויות עדי הנתבעת: עה/ 2 העיד כי (עמ' 23): "ת. כתבתי סיכום חקירה. ש. מכיוון שסיכום החקירה לא הגיע לידי - האם אתה יודע למה הוא לא הגיע לידי. ת. אין לי תשובה. ... ש. הדו"ח שלא הועבר אלי, אתה חתום עליו? ת. כן..." עה/ 3 העיד כי (עמ' 26): "ת. יש כמה דוחו"ת כי ביקשתי השלמות, יש 2,3 השלמות קצרות.... ... ש. יכול להיות שיש עוד? ת. כן. ... ש. ...האם נעשו עוד פעולות על פי סיכומי החקירה שבפניך? ת. וודאי שנעשו." כל אלה לא הובאו לידיעת התובעות ולידיעת ביהמ"ש בניגוד לצו האמור. אף בסיכומיה לא הכחישה הנתבעת טענות אלה של התובעות. פעולה כנ"ל בניגוד לצו ביהמ"ש מלבד פוגעת בכבוד ביהמ"ש והיותה "בת ענישה", פוגעת גם בבעל הדין שמנגד ופוגעת ביכולתו להוכיח תביעתו מה גם שמפעילה את החזקה, כי בעל דין שנמנע מלהביא ראיה או עד שבשליטתו זוקפים זאת לחובתו. 47. עוד בנקודה זו אין, בידי להתעלם מהתנהגותה של הנתבעת בסיכומיה: בנסותה להוכיח את טענתה לקיומה של כוונת מרמה מצד התובעות ביכרה הנתבעת לתמוך יתדותיה במאמרה של המלומדת ג. שלו, "חובת הגילוי בחוזי ביטוח", הפרקליט מ 20 ובדעת המיעוט של כב' השופט ד. לוין בע"א 282/89 הנ"ל (עמ' 13 לסיכומיה). דא עקא, שבענייננו שללה דעת הרוב בע"א 282/89 דיעה זו שניסתה הנתבעת להציג בסיכומיה מבלי שציינה כי אין זו דעת הרוב או שציינה את התייחסותה של דעת הרוב לדעת המלומדת ג. שלו בסוגיה זו (ראה ע"א 282/89 עמ' 356 - 357 ; וגם ע"א 1809/95 עמ' 86 - 87). סיכום 48. התביעה מתקבלת. 49. אני מורה לנתבעת לשלם לתובעות סך של 94,740 ₪ (סכום שלא נסתר והנתבעת לא ערערה עליו לגופו מלבד האמור בסעיף יג' לסיכומיה אשר אושר בהסכמה ע"י התובעות בכתב תשובתן לסיכומי הנתבעת) צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. 50. לסך תגמולי הביטוח הנ"ל יתווסף, שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5% בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל ובסך הכל 16,580 ₪ - בצירוף מע"מ, צמוד נושא ריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. לא ראיתי לחייב את התובעת בהוצאות המשפט לאחר שאלה לא פורטו בסיכומי ב"כ התובעות. רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבה