ביטוח לחבר מושב - נזקים דירה / בית

פסק דין א. מ ב ו א: 1. התובע הקים בשנים 89-90 בית מגורים על צלע ההר במושבה כינרת. הבית תוכנן על ידי האדריכל מר שמעון אסבן (להלן: "אסבן"), אשר היה גם הקבלן שהקים את הבית. התכנון והפיקוח ההנדסי נעשו על ידי המהנדס מר ששון מועלם (להלן: "מועלם"). 2. עונת החורף 91-92 היתה, כזכור, עונה גשומה במיוחד. בעקבות הגשמים, החל קיר תומך שנבנה בחצר הבית, ואליו מחוברת פרגולה, לזוז ולנטות על צידו בצורה מסוכנת, תוך שהוא מושך אחריו את הפרגולה המחוברת לבנין. 3. בגין נזק זה, פנה התובע בתביעה נגד הנתבעת דנן, אשר ביטחה את מבנה בית מגורי התובע בפוליסת ביטוח "תיבה לחבר מושב" (מוצג ת1/). ומשמיאנה זו לשלם את דמי הנזק, הוגשה התביעה דנן ביום 25.3.92. הנתבעת הגישה מצידה, הודעה לצד שלישי נגד מועלם ואסבן. אסבן הגיש בתורו הודעה לצד רביעי נגד התובע ומועלם. 4. תקצר היריעה מלתאר את קורותיו של תיק זה, אשר כפי הנראה, נשתכחו בחלקן מן הצדדים בסיכומיהם: א. בתיק זה החלו להשמע הוכחות, בשאלת החבות, בפני כב' השופט יפרח. לאחר שכבר נשמעו הראיות, חלקן או כולן, בשאלה זו, הסכימו הצדדים, הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, ולפיה חבה הנתבעת כלפי התובע על פי הפוליסה, וכי מוסכם על הצדדים כי המשך הדיון יהא רק בשאלת חבותם של הצדדים השלישיים והרביעיים וגובה הנזק. (ר' פסק דינו החלקי של כב' השופט יפרח מיום 23.2.97). ב. ביום 1.7.97 הסכימו הצדדים כולם כי ימונה מומחה מוסכם, אשר יקבע את שיעור הנזק וכן את חלוקת האחריות בין המעורבים השונים בבניה. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ע"י קודמתי, כב' השופטת נ. מוניץ. 5. המומחה, ד"ר גלזמן, אשר מונה מטעם בית המשפט בהתאם להסכמת הצדדים, קבע, בצורה נחרצת, כי הקיר האמור בוצע ללא תכניות קונסטרוקציה וכי "הקיר כפי שנבנה לא יכול להחשב כקיר תומך, ולא היה לו כל סיכוי לשרוד". הנה כי כן, דנה חוות דעת זו בכשל כפול - הן בתכנון והן בביצוע עבודות הקמת הקיר. המומחה מונה אף לצורך קביעת חלוקת האחריות ועלות הנזק. על כך עוד ארחיב הדיבור בהמשך. 6. משנתגלגל תיק זה לפתחי, היתה כבר חוות דעתו של המומחה ערוכה ומוכנה. בתחילה ביקשו באי כח הנתבעת לחקור את המומחה, אולם בשלב מסוים ויתרו על כוונתם זו, כאשר נציגי יתר הצדדים לא ביקשו כלל לחקור את המומחה. יצא, אפוא, כי קיימים היו לנו בתיק, פסק דינו החלקי של כב' השופט יפרח, הקובע את שאלת החבות, הסכמת הצדדים באשר למינוי המומחה, וקביעתו של המומחה באשר לגובה הנזק. בשלושת אלה היה כדי להכריע בגורל התביעה העיקרית כולה, וכך הערתי בהחלטתי מיום 5.1.99, אשר נתפשת ע"י ב"כ הנתבעת, משום מה, כ"הפעלת לחץ" מצד בית המשפט להתפשר. ביום 5.1.99 היה התיק ערוך ומוכן למתן פסק דין, על כן, בדין הסכימו הצדדים לתביעה העיקרית על פשרה, לפיה תשלם הנתבעת לתובע את סכום תגמולי הביטוח, בסך 47,956 ש"ח (וזאת מבלי שאחווה, בשלב זה, דעתי באשר לשיעור הסכום). בהתאם ניתן פסק דין בתובענה העיקרית. 7. בשלב זה, נותרה לדיון המחלוקת בהודעות לצד שלישי וצד רביעי, שכן הנתבעת טענה כי עמדה לה זכות שיפוי כנגד הקבלן והמהנדס, מכח זכות התיחלוף שלה כמבטחת. ב. טענות הצדדים: 8. המהנדס, מר מועלם, טוען כי הנתבעת אינה זכאית כלל לפיצוי ו/או שיפוי ו/או תשלום כלשהו ממנו, מהנימוקים הבאים: א. הנתבעת שילמה לתובע מבלי שהיתה עליה חובה לעשות כן. ב. הנתבעת לא הוכיחה מאומה מהטענות שהעלתה בהודעתה כנגדו ולא עמדה בנטל הדרוש. ג. אף אם נמצא כי אפילו בדין שילמה הנתבעת לתובע מכח הפוליסה, הרי בכל מקרה מועלם אינו נושא באחריות כלשהי לאירוע נשוא התביעה וההודעה לצדדים השלישיים, ואין היא זכאית לשיפוי ו/או פיצוי ממנו. ד. לא הוכח כי הסכום ששילמה הנתבעת לתובע הוא בשיעור הנזק שנגרם לתובע. 9. האדריכל, מר אסבן, טוען אף הוא, כי דין ההודעה לצד שלישי נגדו, להדחות על הסף, מהנימוקים הבאים: א. מלאכתו הסתכמה בתכנון האדריכלי בלבד, וכי עצם מתן היתר הבניה על ידי הרשות, יוצר חזקה חלוטה, כי לא היה כל פגם בעבודתו האדריכלית, וכי לא הוכח שום קשר בין כשל הקיר התומך ובין עבודתו האדריכלית של אסבן. ב. בהעדר עילת תביעה מצד התובע כלפי אסבן, ממילא לא קיימת יריבות ביניהם, ומשכך אין אף יריבות בין המודיעה לצד השלישי. ג. האחריות לכשל נופלת כולה לפתחו של מועלם, אשר תכנן את הקונסטרוקציה ופיקח על ביצועה, ואילו הקבלן פעל על פי הוראותיו בלבד. 10. כנגד שני אלה, טוענת הנתבעת, כי שניהם התרשלו כלפי התובע, וכי התמלאו התנאים המקימים לה עילת תביעה מכח זכות התיחלוף, על-כן חייבים הצדדים השלישיים לשלם לה את הסכום ששילמה, שכן מקרה הביטוח, אירע עקב התרשלותם הבלעדית. ג. גדרן של המחלוקות: 11. השאלות השנויות במחלוקת אשר הצדדים מציבים בפניי הינם: א. האם בדין שולמו לתובע תגמולי ביטוח? ב. שאלת חבותם של הצדדים השלישיים בגין הפגם שגרם לקריסת הקיר, וחלוקת האחריות בינם לבין עצמם. ג. שיעור הנזק. אענה על השאלות לפי סדרן. ד. התשלום על ידי המבוטחת: 12. סע' 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981- קובע כדלקמן: "(א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח ששילם למוטב תגמול ביטוח ובשיעור התגמולים ששילם." השאלה הראשונה העולה, במקרה דידן, הינה האם שולמו לתובע תגמולי ביטוח מכח חובה? או שמא פעלה הנתבעת כמתנדבת? כזכור, בוטח רכושו של התובע אצל הנתבעת, בהתאם לפוליסה המכסה נזקים מסוג הנזק נשוא התביעה. אמנם הנתבעת ניסתה להתגונן תחילה בפני תביעתו של התובע, אולם לאחר שנשמעו הראיות, נטלה על עצמה את האחריות והגישה הודעה מוסכמת, על דעת כל הצדדים, לעניין זה. (ראה החלטתו של כב' השופט יפרח מיום 26/6/97, והחלטתי מיום 5/1/99). 13. כידוע, אין זה מדרכן של חברות הביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן. מששילמה הנתבעת תגמולי ביטוח על פי פוליסה תקפה, אין המזיק יכול לפרש את הפוליסה, באופן שתיטיב עמו, ולפתוח מחדש את הדיון בסוגיית החבות כאילו מתנהלת התדיינות בין הנתבעת לתובע. סוגיה זו נדונה והוכרעה, על ידי בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן בע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ. חברת השמירה בע"מ, פד"י נ' (4) עמ' 567, 570: "... אם קיימות אפשרויות לפרושים שונים של הפוליסה או של העובדות שבעטיין דורש המבוטח את הפיצוי על-פי הפוליסה, וחברת הבטוח מעדיפה את הפירוש המזכה את המבוטח בתשלום, לא יורשה המזיק לפשפש בשקולי חב' הבטוח, לפסלם ולדרוש הכרעה שפוטית בשאלת חבות חב' הבטוח כלפי מבוטחה, כאילו היתה זו התדיינות בין המבטחת והמבוטח. מששילמה חברת בטוח למבוטח על-פי פוליסה בת-תוקף, תיבדק חובת התשלום מצידה למבוטח - לצורך העמדת זכות השיבוב שלה - על-פי מידת סבירות שיקוליה, שהניעוה להכיר בחבותה ולבצע את התשלום." מוסיפה כב' השופטת שטרסברג כהן ומנמקת: "7. הייתי מוסיפה ואומרת, כי התנכרות להסדר סביר בין חברת הביטוח לבין המבוטח לצורך העמדת זכות למבוטח מכוח תיחלוף, תרתיע חברת ביטוח מלהגיע להסדרים עם מבוטחים ותאלץ אותן להתדיין אתם עד להכרעה שיפוטית. זאת ועוד, אם כך ייעשה, ייצא חוטא נשכר, שהרי אלמלא היה קיים ביטוח היה המזיק חייב לפצות את הניזוק על מלוא הנזק. משקיים ביטוח והניזוק קיבל תגמולי ביטוח, ששולמו בהסדר, הרי אם נכביד ידנו על חברת הביטוח שלא תוכל להישפות, ייצא המזיק פטור בלא כלום." עם זאת, מובן כי אין חברת הביטוח זכאית להפרע מן המזיק, במסגרת תביעת השיבוב שלה, אלא את אשר הזיק. לשם כך מוטלת על מבטחת החובה להוכיח את גובה נזקיו של התובע, ולהוכיח כי אכן הנתבע הוא אשר גרם לנזקים אלה, וחב היה בשיפוי התובע כדי נזקיו על פי דיני הנזיקין, אלמלא שופה על פי פוליסת הביטוח שלו (ר' דבריה של כב' השופטת שטרסברג-כהן, שם). 14. במקרה דנן, לא מיהרה הנתבעת לשלם לתובע את הפיצויים אשר תבע ממנה. בעוד שהתובע הגיש את תביעתו בשנת 1992 בגין אירוע ביטוח משנת 1991, הרי חברת הביטוח לא נאותה להכיר בחבותה אלא בשנת 1997, לאחר שמיעת הראיות. בנסיבות אלה, מתקשה אנוכי לקבוע, כי אכן חברת הביטוח ניהלה מו"מ שלא בתום לב, או "שוכנעה" בקלות רבה מידי, באופן שיש בו כדי להצביע על "התנדבות" לתשלום, חרף העובדה כי הפוליסה לא חייבה אותה לעשות כן. 15. אף עיינתי בפוליסת הביטוח (ת1/) שהומצאה, ונחה דעתי כי פוליסה זו מתייחסת אף לנזקים, מסוג הנזק שאירע לקיר התומך. אף אם יתכן, כי הפוליסה ניתנת לפירושים שונים, הרי עדיין חלים הכללים שהותוו על-ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן בפס"ד הכשרת הישוב נ. השמירה בע"מ, לפיהם אין המזיק זכאי להיטיב את מצבו הוא בהסתמך על פרשנות נוחה לו של הפוליסה. על-כן, גם במקרה דנן, איני רואה כל מקום, להכביד ידי עם חברת הביטוח, באופן שלא תוכל להישפות, אם יוכח כי צדדי ג' אכן הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי התובע והביאו לנזקיו. ה. אחריותם של צדדי ג': 16. אין חולק על כך כי לשני צדדי ג' גם יחד היתה חלק בהקמת ביתו של התובע. אמנם אסבן מציג עצמו כאדריכל גרידא, אולם דומני כי דרך הצגה זו אינה נכונה, אינה ראויה, ויש בה אף משום נסיון להטות את העובדות בחוסר תום לב. וכך טוען אסבן בתצהירו: "הנני מצהיר, כי על פי הוראות חוק התכנון ןהבניה והתקנות הרלוונטיות לא חלה עלי שום אחריות אישית או מקצועית מאיזה סוג, בקשר לארוע נשוא כתב התביעה. אני עצמי שמשתי בכל הפרוייקט אדריכל בלבד ובזה התמצה כל תפקידי. התביעה נשוא התיק העקרי ועילות התביעה אין בהן ולא כלום עם עבודתי כאדריכל בבית משפחת מאירי." (סעיף 4 ). צר לי לקבוע, כי אסבן לא הקפיד על אמירת האמת. אסבן שימש בפרוייקט גם כקבלן (ר' עדות התובע, בעמ' 40, הודאת אסבן, בעמ' 52 שורה 20) והדברים נאמרו במפורש, אם כי באופן מוצנע, בסיכומי בא כוחו, בסעיף 3.3: "הקבלן המבצע של הפרוייקט שמעון אסבן - הצד השלישי 2" וכן בסעיף 3.7 לכתב הסיכומים. 17. אין חולק על כך, כי תכנית הקונסטרוקציה למבנה נערכה על ידי מועלם, אשר היה גם המהנדס האחראי על ביצוע השלד. תפקידו זה של מועלם לא הוכחש על ידו בעדותו, כפי שאף חתימותיו בתיק הבנין, שהוצג לעיוני, מלמדות. עם זאת, טוען מועלם, כי לא היה נוכח בעת ביצוע עבודות הקמת הקיר, אשר בוצעו שלא בידיעתו ושלא בנוכחותו. 18. בבואי לדון בשאלת החבות ברשלנות, מן הראוי לזכור כי המדובר בשני בעלי מקצוע אשר נשכרו על-ידי התובע לצורך תכנון, ביצוע ופיקוח על עבודת הקמת ביתו. במסגרת עבודות אלה אף הוקם הקיר התומך. אין חולק על כך, כי שני בעלי מקצוע כגון אלה: האחד הינו אדריכל במקצועו וקבלן רשום, חבים חובת זהירות מושגית כלפי התובע אשר שכר את שירותיהם. בין מזמין העבודה לבין שני אלה קיימים יחסי רעות. הן לקבלן והן למהנדס, האחראי על תכנון וביצוע השלד, קיימת חובת זהירות מושגית כלפי מזמין העבודות, אשר תוכנה הוא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, על מנת להמנע מגרימת נזק לתובע. מקורה של חובה זו, במקרה דנן, כפול: הן מכח התקשרותם החוזית עם התובע והן מכח יחסי הקירבה שבין הצדדים. 19. במקרה דנן, אף אין כל קושי לקבוע כי לשניים אלה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע. השאלה אותה על בית המשפט לשאול עצמו, כדי לקבוע קיומה של חובת זהירות קונקרטית הינה, אם המזיק הספציפי צריך היה לצפות לקיומו של סיכון לניזוק הספציפי. (ר' ע"א 4025/91, יצחק צבי נ. ד"ר יעקב קרול, פד"י נ (3) 784, בע"מ' 790, 791). דומני כי אין במקרה דידן כל ספק, ביחס למענה שיש ליתן לשאלה זו. שני צדדי ג', כל אחד בתוקף תפקידו, האחד כמבצע, והשני כמתכנן ומפקח, אמורים היו לצפות את התרחשותו של הנזק לקיר התומך, במידה וקיר זה יבנה, שלא בהתאם לתכנון הנדסי ראוי, ובלא שינקטו צעדים מתאימים לתכנון הקונסטרוקציה, על מנת שהקיר התומך יעמוד במקום הספציפי בו יוקם, ובעומסים הנדרשים. אמנם המבחן אינו מתייחס לתוצאה המזיקה, אלא למאמץ, אותו על הצדדים לעשות, על מנת למנוע את התרחשות הנזק, אולם דומני אם לא אטעה, אם אקבע כי שני צדדי ג' גם יחד, אף לא עשו כל מאמץ לשכנע את בית המשפט, כי נעשה מאמץ ראוי לתכנן ולהקים את הקיר, תוך עשיית תכנון קונסטרוקטיבי ראוי. חרף זאת, כל אחד מבין השניים הטיל את האחריות לכשל על חברו. 20. על מהותו של הכשל בביצוע הקיר, עמד המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר עמי גלזמן, בחוות דעתו: "הסכימה של הקיר היתה איפא, עפ"י הסקיצה הבאה: אולי מוט או שנים מהכלונס - חדרו ל"כנף". הכוחות האופקיים על הקיר בגלל המלוי, גם אם הוא לא היה חרסיתי, היו גורמים לו להסתובב סביב קצה הכלונס, כציר סיבוב. על אחת כמה וכמה, כשהמלוי חרסיתי ונוצרים בנוסף לכוחות האקטיבים עקב המלוי, כוחות נוספים עקב תפיחת הקרקע החרסיתי, לכוחות האקטיבים יש לצרף גם כוחות נוספים עקב לחץ הידרוסטטי מהגשם החזק שירד. הקיר, כפי שנבנה, לא יכול להחשב כקיר תומך, ולא היה לו כל סיכוי לשרוד. מן הראוי לציין שאפשר היה לרתום את ה"כנפיים" לכלונסאות, אולם אז, עפ"י חישוב מקורב, היה נדרש זיון בכלונס, בשיעור הגדול יותר מפי 2 מזה שניתן ולהבטיח הן את הכנפים והן את הקיר עבור המומנטים שיתקבלו. תסבולת הכנספים והקיר, לא באו לידי ביטוי, שכן הכשל התבטא בחוסר ריתום לכלונס, והקיר הסתובב בשלמותו." (פסקה שלישית בעמ' 3). 21. המומחה ניסה לקבוע את האחריות בהתאם לגרסאות הצדדים: "לית מאן דפליג שהעבודה בוצעה ללא תכניות קונסטרוקציה. מר אסבן שמעון, בתצהירו לבית המשפט טוען: "באחד משלבי הבניה הביא מר מועלם סקיצה ידנית למנהל העבודה שלו באתר, אדמונד סאמילה ובקשו לבצע את הגדר ("הגדר" כנראה מדובר בקיר התומך. ע.ג.) עפ"י סקיצה זאת. סקיצה זאת לא הוצגה, והקבלן אף לא טרח לבוא לאתר בזמן הביקור. כמו כן טוען מר אסבן שמעון שהמהנדס מועלם אף בדק את זיון הקיר לפני סגירת התבנית. מי דובר אמת - זה בסמכות בית המשפט. אם אכן נמסרה תכנית כזאת, התואמת את הביצוע, כי אז האחריות על המתכנן. אם לא נמסרה תכנית כזאת, והקיר נבנה ללא תכנית, האחריות על המבצע." (סעיף 3 לחוות הדעת) אציין כי סמילה היה מנהל העבודה מטעם אסבן ולא מטעם מועלם. 22. בתצהיר עדותו הראשית מציין מר סמילה: "7. ביום מסויים שאת תאריכו המדוייק אינני זוכר, בגלל שחלפו שנים רבות מאז, פנו אלי מר מאירי והמהנדס מועלם שמסר לי סקיצה מעשה ידיו, בדרישה להרוס את עבודות הטפסנות שהקמנו במיקום המקורי ולהקים את אותו קיר במקום אחר, במרחק של מטר מן המיקום המקורי לכיוון התהום שמעליה הוקם בית מאירי. 8. אני מבקש להדגיש, כי על פי הוראות המהנדס מועלם, הזזת עבודות הטפסנות והברזל מטר אחד קדימה לכיוון התהום, היתה כרוכה בעבודה עם סוג ברזל אחר ושונה מזה שהיה בשטח. על פי הוראות המהנדס מועלם הזמנתי את הברזל הדרוש וכתוצאה מכך, אף התעכבה היציקה של הקיר התומך במיקומו החדש כשבועיים לפחות, עד שקבלנו את הברזל המתאים לפי דרישתו של המהנדס מועלם. 9. אני התנגדתי בכל תוקף להריסה ולהזזת הקיר התומך. מר מאירי והמהנדס לחצו עלי מאד. נוכח לחצם, התקשרתי טלפונית למר אסבן, שלא היה באותה עת באתר והודעתי לו על הדרישה להזזת הקיר ועל התנגדותי להזזה האמורה." כנגדו, טען מר מועלם בתצהירו: "7. 7.1 אין כל מחלוקת, וכך גם קובעים כל המומחים, פרופ' קומורניק (מטעם התובע), ד"ר גלזמן (מומחה בית המשפט) ואינג' כהן (מטעמי), כי הקיר התומך נשוא התביעה לא נכלל בתוכניות קונסטרוקציה שערכתי לבית מאירי. 7.2 התוכניות שנערכו על ידי כללו כלונסאות כביסוס לביצוע קירות תומכים בעתיד, אך ללא השלמת תוכניות מפורטות לקיר התומך נשוא התביעה. 7.3 הבהרתי הבהר היטב הן למאירי והן לאסבן, מספר פעמים במהלך ביצוע עבודות הבניה, שאין להקים את הקיר התומך ללא קבלת תוכניות מפורטות, שכן על פי המקורי כל שתוכנן הוא הכנה בלבד, לביצוע קירות תומכים וכי ביצוע קירות יחייב תוכניות מפורטות לקיר ונקודות קשר מתאימות." 23. במהלך שמיעת הראיות, משהוצגו התכניות שהכין מר מועלם, הסתבר, לפתע, לאחר דיון ממושך, כי אכן מר מועלם הכין תוכניות קונסטרוקציה, לרבות לקיר התומך, חרף העובדה שקודם לכן הסביר את הקושי שבדבר: "תשובה: לא. ואסביר: הקיר הזה, לא היה חלק אינטגרלי של בית המגורים, הוא היה קצה מרפסת. הוא תוכנן מלכתחילה על ידי שמעון האדריכל, כקיר שנקרא קיר כובד, על ידי ציפוי אבן וכך גם מופיע בתיק היתר הבנייה. מבחינה מקצועית, בגלל אותו מדרון שדיבר עליו מאירי קודם, כבר בשלבי התיכנון אמרתי שקיר בצורה כפי שהוגש לבצעו, לא ניתן לבצע מבחינה הנדסית נכון, כי קיר מסוג כזה בגלל אדמת השפל, צריך להיות מבוסס על כלונסאות עמוקים ורתום אליהם ו/או אל המבנה וצריך לתכנן את זה בצורה מסודרת ומפורטת. ביצוע הקיר ותיכנונו, פרט לכלונסאות אלה נעשו כבר בשלבי הקידוח לכל הבית . שלוש כלונסאות שהיו מיועדות לצאת בטכניקה כזו או אחרת בקיר, בוצעו בשלב קידוח היסודות, פשוט, אין טעם להביא המקדח פעמיים בסוף העבודה, ועוד סיבה, מסביב, המדרון הוא תלול מאוד, מרווח העבודה שנותר לקבלן שמעון מסביב לבית היה צר מאוד, לכן בגלל אופי ושלבי העבודה, הקיר לא בוצע בשלבים הראשונים, אלא נדחה לסוף הבנייה, כדי לאפשר תנועה היקפית בכל הבית, כי הבית הזה הוא ממש על מצוק. השלמת תיכנונו של הקיר לא בוצע על ידי לצערי." (עמ' 46 שורות 18-28). והנה, כאשר הוצגו בפניו התוכניות, על ידי ב"כ אסבן, נאלץ מועלם לחזור בו מעדותו הקודמת והודה: "לאחר שמר אסבן מציג בפניי את הקיר המסומן בתכנית ההגשה בעיגול, אני מאשר שזהו אכן הקיר התומך נשוא התביעה. לשאלת בית המשפט: שאלה: קודם אמרת שקיר זה לא מופיע בתכניות הקודמות, אולי כעת תתקן את תשובתך. תשובה: לאחר שבית המשפט מסב את תשומת ליבי, אני מאשר כי הפרטים בשתי התכניות זהים." (עמ' 48 שורות 18-23) בהמשך אף הוברר כי מועלם תכנן קורות קשר לכלונסאות אלה, שאמורות היו לשאת את הקיר, (ר' עדותו בעמ' 49 למעלה, בהסתמך על התוכנית, מוצג 4). עוד הסתבר מפי העד, לאחר שהוא אומת עם תכנית נוספת שהכין (מוצג 5): "תשובה: תכנית נוספת המוצגת לי - הקיר הזה כפי שהוקצה, למיטב זכרוני, זהו הקיר כפי שאמור היה להתבצע, במקומו המקורי. מספרי הכלונסאות בתכנית זו שונים, כאן הן מופיעות 17 ו10- כאשר מישהו מחקם בסימנם בעיפרון 11 ו19-, ואם היינו עושים כך בזמנו, לא היינו כאן כולם. מאירי ואסבן לא יכלו לבצע את זה כי זה הפריע להם בשלבי הביצוע, ולכן הם דחו את זה לסוף. שאלה: אני מבין שהקיר הזה נטה על צידו, וכל הבעיה הזו החלה לאחר שכבר נכנס לגור בבית ולאחר שקיבל טופס 4. תשובה: כן, כן, אבל איני זוכר, אם זה היה שנה... הוא גר כבר בבית ונטייה הזו נתבררה בשנת הגשם הגדולה, אם איני טועה בשנת 92, זו היתה השנה שהשפעת הגשם היתה משמעותית." (עמ' 49 שורות 19-26). 24. על כן, לא נותר לי אלא לקבוע, כי מועלם היה מודע לבעייתיות, הכרוכה בהקמת קיר תומך זה, המצוי על צלע הר (או "מצוק", כעדות התובע) וכי אם העבודה היתה מבוצעת בהתאם לתכנון המקורי שנעשה על ידו "לא היינו כאן כולם", דהיינו - הנזק לא היה מתרחש. 25. כאמור, המומחה מטעם בית המשפט החליט להתנות את פתרון סוגית שאלת האחריות לנזק, במענה על השאלה, האם עבודת הקמת הקיר נעשתה על פי תוכנית שמסר מועלם למר סמילה (מנהל העבודה) אם לאו. לשיטתו, אם נמסרה התוכנית - האחריות רובצת כולה לפתחו של מועלם, ואם לאו - תועבר האחריות אל שכמו של אסבן. איני רואה עין בעין את פתרון סוגית החבות עם המומחה. כידוע, בית המשפט הוא הקובע הסופי אף בסוגיות מקצועיות, בהן נעזר הוא במומחה מטעמו. (ר' ע"א 605/88, תבור בית חרושת למשקאות קלים בע"מ נ. מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ, פד"י מה' (2) 1, בע"מ' 21, וכן ע"א 323/85, מדינת ישראל נ. מזרחי, פד"י ל"ט (4) 185, 191). במיוחד אמור הדבר, שעה שהמומחה קובע ממצאים המבוססים על עובדות שאינן פרי ידיעתו האישית, או שהינו מכריע הכרעות משפטיות, אשר, בכל מקרה, עניין הוא לבית המשפט לענות בהן. 26. במקרה דידן, צודק המומחה כי יש מקום להכרעה בשאלת מסירת תוכנית העבודה (או ה"סקיצה") קודם לעשיית השינוי בתוכניות, אך דומני כי ההכרעה בשאלת החבות אינה מותנית אך ורק בהסתמך על המענה לשאלה זאת. 27. במקרה דנן, העיד סמילה, כי קיבל תכנית כאמור מידי מועלם. התוכנית לא הוצגה. מועלם הכחיש, כאמור בעדותו, כי הכין תכניות לקיר זה (עמ' 47 שורות 13,14). ראוי לציין כי בחקירתו הנגדית של מועלם, לא הוצגה בפניו התיזה, עליה הצביע ב"כ אסבן, כאילו מסר סקיצה במעמד ביצוע הקיר בעדותו של מר סמילה. מאידך, טען מר סמילה, בתוקף, בניגוד לעמדתו של מועלם, כי ביום בו נוצק הגג העליון עם הקיר, ביקר מר מועלם באתר וכי: "תשובה: מועלם נכח לפני היציקה, הוא בדק את הברזל בטרם יצקנו, זה הרי ברור, כי הוא צריך לאשר לי, ואז סגרתי את הקיר ויצקתי." (עמ' 53 שורות 20,21). ובהמשך: "תשובה: כן, רצו שאזיז את הטפסנים מטר אחורה אלא אם שמעון יאשר, ואז הם זימנו את שמעון שוחחו ביניהם ולבסוף שמעון נתן לי הוראה להזיז ולעשות את מה שמועלם אמר לי, שהרי היה צריך להוסיף לי ברזל כדי לחזק את הקיר. ואז הוא שירטט לי סקיצה, שאינה בידי היום. שאלה: כשהוא בא לאשר לך היציקה, החתמת אותו על הסקיצה. תשובה: לא ענייני להחתימו על התכניות, על הסקיצה, זה לא מענייני. יציקות אחרות לא אני החתמתי. זה לא היה תפקידי להחתימו, אלא לתקן לפי הוראותיו. לא ראיתי כל תכנית לאחר יציקה, שהוא חתום עליה, זה לא מענין אותי אף פעם, זה לא תפקידי." (עמ' 54 שורות 10-16). ואילו מר אסבן מעיד לגבי יציקת הקיר: "תשובה: בוודאי. והוא היה יחד עם הגג האחרון שמר מועלם אמר שזה לא היה, וזה אירע לאחר שנדחה... הרי הגיוני שכאשר יוצקים עולים מהקרקע ויוצקים לפי קצב ההתרוממות. הכנו את הקירות כולם, כל הקירות התמך הנדרשים כולל ריצפת האפס אפס, כולל הקיר נשוא התביעה, וכאשר הגענו לשם, אני הגעתי לשם, וזו היתה אחת הפעמים שהגעתי בטרם יציקה, היה אותו דיון, שבה ביקש מר המאירי להזיז את הקיר, כאשר הוא מוכן על הכלונסאות כפי שמופיעות בתכניות. לי לא היתה הנגדות, יש מהנדס, לי לא צריכה להיות כל התנגדות בענין, לא כאדריכל ולא כקבלן מבצע, זה לא סותר את היתר הבנייה, כי זו מרפסת. משטחים מרוצפים ניתן לצקת ולבקש אותן בשלב ב', זהו משטח חיצוני לגינה. גם המהנדס מועלם לא התנגד להזזת הקיר." (עמ' 52 שורות 5-12). מועלם, מצידו, הודה כי בא לראות את יציקת הגג האחרון, אך לא ראה את הקיר: "מר מאירי בא ולקחני אל הבית, התעכבתי בסדר גודל של רבע שעה לבדוק את גג המבנה, וזו היתה למעשה היציקה המשמעותית האחרונה שנכחתי בה. הקיר בשלב הזה לא היה מוכן, לא בוצע, ואמרתי בפרוש נטפל בזה כאשר נסיים את שירות המילואים. הוא נעשה בדרך כזו או אחרת בין שמעון לבין מאירי, ללא קבלת כל תכניות או בקרה או אישור ממני." (עמ' 47 שורות 2-5). ואילו התובע, העיד, כי הקיר לא נבנה בתחילה במקום בו תוכנן מלכתחילה, אלא נבנה פעם אחת בלבד, תוך שהוא מוסט מן המקום, בו תוכנן על פי תכניות ההגשה, 60 או 70 ס"מ, וזאת לאחר שנעשה בירור עם אסבן ומועלם (ר' עדותו בעמ' 37 שורות 15-21). התובע אף העיד, בעדותו זו, בבירור, כי הקיר שונה בהסכמה, בצוותא חדא עם מועלם וכי "לדעתי ששון ידע" (שם, שורה 26). עם זאת לא ידע התובע דבר באשר לסקיצה שהוכנה. 28. לסיכומו של פרק זה: משמיעת עדויות הצדדים איני יכול לקבוע כי אכן נמסרה סקיצה נפרדת לביצוע הקיר על-ידי מועלם. מכל מקום ברור לי, כדי מידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי אכן מר מועלם ידע על השינוי, וכי השינוי היה לנגד עיניו עת נוצק הקיר - דבר אשר נעשה בצוותא עם יציקת התקרה העליונה. כמו-כן קובע אנוכי, תוך שהאמנתי בענין זה לעדותם של סמילה והתובע, כי מועלם היה מודע ליציקה קודם לביצועה. 29. אציין, כי בסיכומי בא-כוחו של אסבן נזנחה, משום מה, הטענה באשר למסירת הסקיצה. לפיכך, לא נותר לי אלא לקבוע כי השינוי בבניית הקיר, נעשה על ידי הקבלן אסבן, בידיעת מר מועלם - המהנדס. 30. רמז נוסף לידיעתו של מועלם על השינוי, נוגע לאישורים שהמציא בדיעבד לתיק הועדה המקומית לתכנון ולבניה, בהם ציין את דבר השינוי, על פי דיווח מיום 1.3.91 (נספח ב' לסיכומי ב"כ אסבן) ואף דיווח לועדה המקומית לתכנון ולבניה על גבי טופס ב' שנערך לפי סעיף 16.02 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאים ואגרות) התש"ל1970-. אין ספק, כי עת המציא אישורים אלה, שנעשו לאחר הקמת השלד, היה אמור מועלם לדעת על הסטיה מן התוכנית. סבורני, כי במועד זה טרם תמה אחריותו על פי התקנות הנ"ל, וכי היה עליו לוודא כי אכן השלד נבנה כראוי, בהתאם לכללים ההנדסיים הנדרשים לשם הקמתו כראוי ומניעת נזקים. 31. תקנה 16.02 הנ"ל לתוספת ב', לתקנות התכנון והבניה, מטילה חבות כפולה, הן על המפקח והן על המבצע, הן לענין מילוי הוראות חוק התכנון והבניה, והן לענין סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח - חדש). לצידה של תקנה זו קיימת אף תקנה 15.02, המגדירה את תפקידיו של מתכנן שלד הבנין, לרבות לגבי תיקון התוכניות במהלך הבניה, תוך תיקון החישובים הסטטיים, כלשון הסעיף: "מתכנן שלד הבנין חייב - (1) לערוך את החישובים הסטטיים לפי הכללים והרמה המקצועית הנוהגים אותה שעה בנדון ולפי הוראות כל דין הנוגע לענין זה; (2) אם נושא הבקשה היא תוספת בנין - לוודא, על ידי בדיקת הבנין הקיים, שהבניה, נושא ההיתר המבוקש, לא תפגע ביציבותו, לא בשעת ביצועה של בניית התוספת ולא לאחריה; (3) לערוך ביקורת על ביצועה של הבניה, נושא ההיתר המבוקש, כדי להבטיח שהשלד ייבנה לפי הכללים והרמה המקצועית הנהוגים אותה שעה בנדון וכל דין הנוגע לענין ובהתאם לחישובים הסטטיים כפי שהוגשו וזאת במסגרת אחריותו לפיקוח עליון על הקמת שלד הבנין; (4) להגיש לוועד המקומית, עם גמר הקמת השלד, חישובים סטטיים חדשים אם במהלך השלד חלו בו שינויים מהותיים, או חישובים סטטיים מתוקנים אם חלו בו במהלך ההקמה שינויים שאינם מהותיים והמחייבים תיקון החישובים המקוריים. (5) לדאוג לכך שתכנית הקונסטרוקציה תהיה בידי מנהל העבודה באתר הבניה; (6) לשמור את תכנית הקונסטרוקציה בתום הבניה, לתקופה של לא פחות מעשר שנים במקום בישראל שיודיע עליו לועדה המקומית או לנהוג בה בדרך אחרת שתחליט עליה הועדה המקומית על פי בקשתו. ואילו סעיף 15.03 קובע את מסגרת חבותו של המתכנן כלפי המזמין: 15.03 אחריות בנזיקין (תיקון: תשמ"ג, תשנ"ב) (א) נקבע בזה לענין סעיף 63 לפקודת הנזיקין, כי החיובים שהוטלו על מתכנן שלד הבנין לפי חלק זה הוטלו גם להגנתם של אלה העלולים להיפגע על ידי אי-קיומם. (ב) סעיף זה בא להוסיף על ה אחריות בנזיקין לפי סעיף 16.05 ולא לגרוע ממנה." (ההדגשות שלי - ב.א.) דומני, כי אין חולק על כך, כי מועלם לא מילא את תפקידו, לנוכח הוראות ברורות אלה. עובדה היא, כי לא נערכו כל תיקונים וחישובים סטטיים, לנוכח השינוי בתכנית, אשר ידוע היה, כאמור, למועלם. 32. לצידו של מועלם פעל מר אסבן. מר אסבן הינו אדריכל במקצועו, ופעל אף כקבלן, כאמור. קבלן אמור לדעת את הוראות חוק התכנון והבניה ותקנותיו, ועליו לדעת כי אין לבצע כל שינוי בשלד הבנין, מבלי שתוכן תכנית הנדסית ראויה. לטעמי, חייב היה אסבן אף לצפות, כי הקמת קיר במדרון, ללא תוכנית שלד ראויה, תוך הקמתו בצורה כה חובבנית, כפי שתוארה בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, תביא מן הסתם לסיכון מוחשי של קריסה, או התמוטטות, כפי שאירע בפועל. חרף העובדה כי תפקידו של הקבלן הוא להקים את שלד הבנין על פי תוכנית הנדסית, הרשה אסבן לעובדיו להקים את הקיר ללא תוכנית כאמור. תקנה 16.08א' לתוספת ב' לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאים ואגרות) התש"ל1970-, קובעת את גדר אחריותו של הקבלן: "אין באחריות עורכי הבקשה להיתר או באחריות מתכנן שלד הבנין או באחריות האחראי לביצוע או האחראי לביקורת הבניה, לפי חלק זה, כדי לפטור קבלן ראשי מאחריותו לביצוע הבניה לפי ההיתר ולאיכותה, לרבות אחריות לקיום פיקוח מלא וביקורת על הביצוע, לפי כל דין." דומני, כי אם גבי קבלן נאמרו הדברים, הרי חבותו של קבלן שהינו גם עורך הבקשה להיתר וגם אדריכל במקצועו, כפולה ומכופלת, שכן אופקיו המקצועיים רחבים בהרבה. 33. מעמדו המיוחד, של בעל המקצוע והמפקח על ביצוען של עבודות הבניה, עשוי להטיל עליו חובות זהירות מיוחדות. (ראה ע"א 684/76 אייל נ. פוקסמן, פד"י ל"א (3) 349, 360). דברים אלה נכונים ביתר-שאת כשמדובר במי שמרכז את הפיקוח על המבנה כולו, המבוצע על ידי קבלן משנה (ראה ע"א 600/86 עמיר נ. קונפינו, פד"י מ"ו (3) 233, 251). אולם, כפי שהראיתי לעיל, אין משמעות הדבר, מתן פטור גורף לקבלן המבצע, תוך הטלת אחריות בלעדית (מוחלטת או מוגברת) על המפקח; מכל מקום, סטנדרט ההתנהגות של המפקח והקבלן כאנשי מקצוע, נמדד ביחס לזה של בעל המקצוע הסביר באותן הנסיבות (סע' 35 לפקודת הנזיקין [נוסח-חדש], ע"א 260/89 פרדו נ. חפץ ואח', פד"י ט"ו, 1974 וע"א 323/89 וע"א 323/89 קוהרי נ. מדינת ישראל, פד"י מ"ה (2) 172, 177). כאמור, הן מועלם והן אסבן סטו מן הסטנדרט, אשר חייב הכנת תוכניות קונסטרוקציה וחישובים סטטים מתאימים, לבנית הקיר ברמה הולמת, ובכך הביאו לתוצאות המזיקות. 34. לנוכח האמור, לא נותר לי אלא לקבוע כי חבותם של מועלם ואסבן כלפי התובע, ומכוחו גם כלפי הנתבעת, שווים, וכי שניהם חבים יחד ולחוד. בקבעי קביעה זו, נוהג אנוכי לאורה של ההלכה, כי כאשר הנזק אינו ניתן להפרדה בין המזיקים השונים, יש להטיל על שניהם את החבות סולידרית, (ר' ע"א 32/75, כליפא אדרי נ. יחזקאל עזיזיאן, פד"י ל' (1), 701, עמ' 711-712). 35. בסיכומיו זנח ב"כ אסבן את ההודעה לצד רביעי שהוגשה מטעמו וזכרה לא נשמע עוד. בצדק נהג כך עו"ד אבוחצירה, ואף אני אלך לי בדרך זו. ו. שיעור הנזק: איני סבור, כי העובדה, כי התובע לא תיקן את הנזק, או תיקנו בצורה אשר הביאה לתוספת מרתף לדירתו, יש בה כדי להפחית מחבות הצדדים השלישיים. אין חולק על כך, כי נגרם לתובע נזק - אם תקנו אם לאו - עניינו הוא. יפים לכאן דבריה של כב' השופטת שטרסברג-כהן, בפסק דין הכשרת הישוב נ. השמירה (בעמ' 572): "אשר לטענה כי ההוצאה לא הוצאה בפועל אלא הסכום הוא פרי אומדן, ייאמר, כי הניזוק אינו חייב לתקן את נזקו כדי לזכות בפיצוי על-ידי מי שאחראי לנזק שנגרם לו, ואין נפקע מינא אם הוציא הוצאה לתיקון הנזק אם לאו." 36. עיינתי בסיכומיו של בא-כוחו של מועלם, באשר לגובה הנזק שהוכח, ולא הצלחתי לירד לסוף דעתו, מדוע אין לשפות את התובע בגין עלות הקמתו של קיר תומך חדש, אשר ממילא היה עליו להקימו. קיר זה הוקם מלכתחילה, ומשנהרס, הרי עלותו מהווה חלק מן הנזק. אין הדבר כך לגבי התקנת כלונסאות. הסתבר, כי הכלונסאות, שהותקנו, נועדו להקמת הקיר המקורי. משהוסט הקיר ממקומו, הרי ממילא היה צורך, לו תוכנן הדבר כראוי, להתקין כלונסאות חדשים שיתאימו לקיר במקומו החדש. עלות זו היתה נופלת ממילא על כתפי התובע, ועל-כן אין מקום להשיתה על צדדי ג'. על-כן הנני קובע, כי מן הסכום שקבע המומחה, יופחת ערכן של הכלונסאות כך שסך הפיצוי יעמוד על סך 32,518 ש"ח בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.11.92 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו-כן הנני מאשר את ההוצאות הבאות, המפורטות בתצהירו של התובע מיום 23.5.00. אציין, כי כל הסכומים גם יחד, אינם מגיעים כדי סכום תגמולי הביטוח ששילמה הנתבעת לתובע: א. תשלום למהנדס פרמינגר עבור חוות דעתו, בסך 3,800 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.1.99. ב. תשלום למומחה בית המשפט בסך 1170 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.4.92. ג. אגרת משפט בסך 659 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.3.92. לא אישרתי תשלום לבית המשפט המחוזי, אשר לא אדע את טבעו. 37. על כן הנני מחייב את צדדי ג', יחד ולחוד, לשלם לנתבעת את הסכומים המפורטים בפסקה 36 לעיל. כמו-כן הנני מחייב את צדדי ג' לשלם לנתבעת את הוצאותיה בגין ניהול הליכי ההודעה לצד שלישי, לרבות אגרות ושכ"ט המומחה ובנוסף לשאת בשכ"ט פרקליטה בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. מושבים נחלות ומשקיםמקרקעין