גניבה תכולה של מזוודה - טיסה תאילנד

פסק דין תביעה כספית בגין אובדן (כנטען, גניבה) של פרטי תכולה מסויימים מתוך מזוודה של התובע אשר הטיס באמצעות הנתבעת כאשר טס במטוס נוסעים שלה בקו תעופה סדיר מבנגקוק לישראל. המדובר על פי טענת התובע ב-8 שעוני יד, 4 צמידי כסף ומכונת גילוח שנרכשו כולם פרט למכונת הגילוח במהלך החופשה שבסיומה בוצעה הטיסה המתוארת לעיל. לטענת התובע ערך כל שעוני היד יחדיו 300 $, צמידי הכסף יחדיו 250 $ ואילו ערך מכונת הגילוח שנרכשה בשנת 2005 הוא 200 $. התובע פנה לנתבעת בחודש מרץ 2006, שהוא גם החודש שבו בוצעה הטיסה. הנתבעת השיבה תוך כיומיים מקבלת הפנייה כי על פי חוזה התובלה והדין אין היא אחראית לאובדן או נזק לתכשיטים ודברי ערך הכלולים בכבודה, ולגבי מכונת הגילוח הוצע פיצוי בסך 645 ₪ המשקף את ערכה בניכוי פחת. עוד העירה הנתבעת כי בשל ההגבלות על אחריותה כמוביל נוהגים נוסעים רבים לבטח את כבודת היד שלהם באמצעות חב' ביטוח. התובע לא פדה את ההמחאה שנשלחה אליו בסך 645 ₪. בכתב הגנתה חזרה אל על על טענותיה תוך הפנייה לאחד מסעיפי תנאי ההובלה שאליהם מופנה כל רוכש כרטיס טיסה בהפנייה המצויה על גב הכרטיס. שם אכן נאמר במפורש שאין לכלול בכבודה פריטים מסויימים ובהם תכשיטים ודברי ערך אחרים. פריטים אלה צריכים להיות בכבודת יד הצמודה לנוסע גם בעלותו למטוס, ולא בכבודה רגילה המוסעת בבטן המטוס. בנוסף טוענת הנתבעת, לחילופין, כי על פי אמנת ורשה החלה בישראל מכח חוק התובלה האווירית, תש"ם-1980, מוגבלת אחריות המוביל האווירי בכל מקרה לגבולות שנקבעו באמנה האמורה. כך עולה הן מסעיף 2 לחוק האמור והן מסעיף 10 לאותו חוק הקובע במפורש כי אחריות מוביל אווירי, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תשמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה גם אם עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת. על כן גם אם היה מוכח כי עובדים של הנתבעת או של גורם שפעל בשליחותה גנבו את חפצי הערך מתוך כבודת התובע, לא היה בכך כדי לשנות מהעובדה שאחריות הנתבעת מוגבלת לקבוע באמנת ורשה. מכח החוק המפנה לאמנה, האמנה עצמה וצו התובלה האווירית (זכויות משיכה מיוחדות), תשל"ט-1978, האחריות של מוביל אווירי לכבודה מוגבלת לסכום השווה ל-17 זכויות משיכה מיוחדות בגין כל ק"ג של כבודה שניזוקה. סכום זה שווה בקירוב ל-108 ₪ בגין כל ק"ג כאמור. בהעדר כל נתון על משקלם של השעונים והצמידים ועל פי ניסיון החיים ניתן להניח שאין מדובר במשקל העולה על 1 ק"ג. אציין כי מקובל עלי שנכונות הנתבעת לשלם עבור מכונת הגילוח סכום הקרוב לערך הרכישה המקורי שלה היא בנסיבות אלה מפנים משורת הדין מאחר וגם למכונת גילוח משקל שעל פי ניסיון החיים אינו מגיע ל-1 ק"ג והנתבעת הציעה סכום העומד על פי 6 מתקרת אחריותה בגין פריט זה. אם לא די בכל אלה, לא הוכיח התובע את האובדן עצמו, לא הוצגו מסמכי רכישה כלשהם של אף אחד מהפריטים הנתבעים ולמעשה מדובר בתביעה המבוססת כל כולה על דברתו של התובע. בדיון ביקשתי לברר האם ערך התובע ביטוח נסיעות לחו"ל אשר כנוהג שבעולם כולל גם כיסוי לכבודה. מתברר שהתשובה חיובית, אולם חב' הביטוח שלו טענה כי אין כיסוי לחפצי ערך. הפוליסה והרשימה שלה הוצגו בפניי ומתברר שאין זה נכון שאין כיסוי לדברי ערך, הכיסוי מגובל ל-500 $ כאשר דברי הערך הוערכו על ידי התובע ב-550 $. מכל מקום מערכת היחסים בין התובע למבטחיו אינה נושא לתיק זה, אלא שהמצב המשפטי ממחיש היטב מדוע כדאי וחשוב לנוסע בתובלה אווירית להצטייד בביטוח הכולל גם כיסוי למטען, כיסוי אשר יתאים לסוג המטען שבכוונתו לכלול בכבודה ולערכו. כך או כך, מאחר ועל פניו המשקל הכולל של מכונת גילוח, 8 שעוני יד ו-4 צמידים אינו עולה על 1 ק"ג, ומכל מקום לא הוכח אחרת, זכאי התובע על פי הדין אך ורק ל-108 ₪, ומשהציעה הנתבעת לשלם לו 645 ₪ פעלה מפנים משורת הדין. אם ההמחאה שנשלחה לתובע ניתנת עדיין לפידיון, יפדה אותה התובע וכך יבוא הענין על פתרונו. אם ההמחאה אינה ניתנת לפידיון יהיה התובע רשאי לפנות למשרדי הנתבעת לא יאוחר מיום 14/6/07, להחזיר את ההמחאה לאחר שהודיע שאינה ניתנת עוד לפידיון ולקבל במקומה המחאה חדשה באותו סכום, וזאת רק מאחר שלא מצאתי סיבה להתיר לנתבעת לחזור בה ממה שכבר הסכימה לשלם. איני עושה צו להוצאות מאחר ולא היתה הצדקה להגשת התביעה נוכח עמדת הנתבעת שהיתה נוחה יותר ממה שהדין מתיר לה, ולמעשה הנתבעת גם לא ביקשה במפורש לחזור בה מנכונותה לשלם את הסך של 645 ₪. תביעות נגד חברות תעופהתעופהאובדן מזוודה / כבודה