פסק דין 1. התובעות הן שלוש סטודנטיות במכללה האקדמית בנתניה. בחודש אפריל 2005 ראו התובעות בקמפוס פרסום אודות חבילת נופש באילת לסוף השבוע, החל מיום ה', 14.4.05. בפרסום נמנו בתי המלון, שבהם הוצעה חבילת הנופש, ובהם: קיסר, הולידיי אין אקפרס, גלי אילת. מחיר הלינה בבתי המלון קיסר והולידיי אין אקפסרס היה גבוה מהמחיר במלון גלי אילת. התובעות החליטו להזמין את הנופש במלון גלי אילת. ביום 7.4.05 הן פנו אל משרדי אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית בנתניה, שילמו 990 ₪ - מחיר הנופש עבור שלושתן יחדיו - וקיבלו את האישור, נספח א' לכתב התביעה, שבו נכתב: "רחלי עזרא (התובעת 1) - 7.4.05 ניתן הסך של 990 ₪ לסופ"ש באילת במלון גלי אילת, חדר של 3"; ומופיעה חותמת אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית נתניה ושם המזכירה שקיבלה את הסכום. אין בידי התובעות, ואף לא בידי מי מהנתבעות שהתייצבו לדיון, עותק של הפרסום, שהתובעות ראו בקמפוס של המכללה האקדמית בנתניה. 2. אור ליום ה', 14.4.05, יצאו התובעות לאילת באוטובוס לילי והגיעו למלון גלי אילת בסביבות השעה 05.00. שם נאמר להן כי החדרים יימסרו בשעות 12.00 - 13.00, והן המתינו בלובי לקבלת החדרים. כשהגיעו שעות הצהריים, והסטודנטים החלו לקבל חדרים, נוכחו התובעות כי אינן מקבלות חדר. הן פנו לנציג של אגודת הסטודנטים של המכללה למינהל, שהיה במקום, והלה השיבן כי אינן מצויות כלל ברשימה שבידו, כי לא שילמו עבור חדר באותו מלון, וכי אינו יודע עם מי הגיעו ואינו אחראי לגביהן. גם לאחר שהתובעות הראו לאותו נציג את אישור התשלום שצויין לעיל, הוא חזר והשיבן כי אין מוזמן על שמן חדר במלון גלי אילת. בשלב זה התקשרו התובעות אל היו"ר (אז) של אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית בנתניה, מר צפריר ביטון. התובעת 1 העידה על כך (בעמ' 11 לפר'), אך לא מסרה מה היו תוצאות השיחה עם צפריר. עוד העידה התובעת 1 כי היא שוחחה גם עם מר דורון בר סלע, נציג אגודת הסטודנטים של המכללה למינהל, אך הלה השיבה כי הוא אחראי רק לגבי סטודנטים של המכללה למינהל, וכי על התובעות לפנות אל אגודת הסטודנטים שלהן, קרי: אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית בנתניה. התובעות התקשרו שוב אל צפריר, ואז אמר להם חיים ממשרדו כי הוזמן עבורן חדר במלון מיראז', וכי הטעו אותן בעניין ההזמנה שלא במלון גלי אילת. לדברי התובעות, תשובה זו ניתנה להן רק בשעה 17.10, ורק בשעה 17.30 הן הגיעו למלון מיראז'. 3. במלון מיראז' הסתבר כי אמנם הוזמן שם חדר עבור התובעות, והן קיבלו לידיהן את מפתח החדר ואף דף פרסום אודות חבילת הנופש שנושא את הלוגו של התאחדות הסטודנטים בישראל. מסמך זה צורף לתגובתן של התובעות על בקשתה של התאחדות הסטודנטים בישראל לבטל את פסק הדין שניתן כנגדה, בהעדר כתב הגנה, בשלב קודם של ההליך. מסמך זה ייקרא להלן, לשם הקיצור: מסמך ההתאחדות הארצית. אשר להזמנת החדר עבור התובעות במלון מיראז', במקום במלון גלי אילת: התובעות צרפו לתביעה, כנספח ב', מסמך של מלון מיראז' ובו נאמר כי החדר עבורן הוזמן שם ביום 12.4.05, וכי הן שהו במלון זה במועדים: 14.4.05 עד 16.4.05, שהם מועדי חבילת הנופש. במסמך זה אין מצויין מי הזמין את החדר עבור התובעות במלון מיראז', וזהותו של המזמין לא נתבררה. 4. לתובעות טענות רבות כנגד שיכונן במלון מיראז', במקום במלון גלי אילת: אמנם שני בתי המלון הללו זהים ברמתם, אך התובעות מלינות על שיבוש הנופש שלהן בשל מיקומו של מלון מיראז', לעומת מלון גלי אילת, שבו הזמינו את החדר. ראשית, טוענות הן כי מלון מיראז' כלל לא נמנה בין בתי המלון, ששמותיהם הופיעו בפרסום, שאותו ראו בקמפוס במכללה האקדמית בנתניה, ושעל פיו הזמינו את הנופש. שנית, וזה עיקר, מלון מיראז' אינו מצוי בקרבת חוף הים, כמו יתר בתי המלון שנמנו באותו פרסום, אלא הוא מצוי במרחק של מעט למעלה מקילומטר מבתי המלון שבקרבת החוף. על כן, לטענת התובעות, על מנת להגיע אל אזור בתי המלון שלחוף הים, ששם התקיימו אירועי הבידור במסגרת הנופש, הן נאלצו לנסוע במוניות, או לחלופין - ללכת ברגל, הליכה שקשתה עליהן בחום של אילת, ואף גרמה להן עוגמת נפש רבה. התובעת 2, גב' וידה שרוני, היא שומרת שבת, ועל כן, עם כניסת השבת לא יכלו התובעות לנסוע במוניות לאזור בתי המלון שבקרבת החוף ונאלצו להגיע לשם ברגל. הנופש כלל אירועי בידור רבים: הופעות שונות, מסיבה, משחקי בריכה וכד', כמפורט במסמך ההתאחדות הארצית. אירועים אלה התקיימו במלון הולידיי אין אקפרס אשר באזור המלונות שבקרבת החוף, ועל מנת להשתתף בהם נאלצו התובעות לנסוע במוניות, עד כניסת השבת, ולאחר מכן - לעשות את דרכן רגלית ממלון מיראז', שבו שוכנו, ובחזרה. עוד טוענות התובעות, כי בבתי המלון, שנמנו בפרסום שעליו הסתמכו, שוכנו כל הסטודנטים, ואילו במלון מיראז' התקיים אותה עת נופש של נהגי אגד, שגילם מבוגר, ובשל כך נגרמה לתובעות גם עוגמת נפש "חברתית". התובעות טוענות כי החליטו לצאת לאותו נופש-סטודנטים בתקופת הבחינות, על מנת להינפש מעט, וכי לו ידעו מלכתחילה שהחדר עבורן לא יוזמן במלון גלי אילת - שבו בחרו, בהתאם לפרסום שקראו בקמפוס - אלא במלון אחר, שחסרונות מיקומו צויינו לעיל, לא היו מזמינות את הנופש; או לחלופין - היו מבטלות את ההזמנה. התובעות טוענות כי הנתבעות (שעל זהותן אעמוד להלן) התרשלו בכך שלא הודיעו להן, לפני היציאה לנופש, שהחדר עבורן הוזמן במלון מיראז', ולא במלון גלי אילת, וכי בשל כך עליהן לפצותן בגין הנזקים שנגרמו להן ובעיקר - בגין עוגמת הנפש. התובעת טוענות כי נגרמו להן (לשלושתן יחדיו) הוצאות מיותרות בסך 80 ₪, עבור נסיעות במוניות, ובסך 50 ₪, עבור שיחות הטלפון הרבות שנאלצו לערוך, על מנת לברר את התקלה שארעה. הן העמידו את תביעתן על סך 17,800 ₪, היינו: הפיצוי שנתבע הוא למעשה בגין עוגמת הנפש שנגרמה להן משיבוש הנופש. 5. התובעות נאלצו לכתת רגליהן לא מעט, על מנת לאתר את הנתבעות שהן בעלי דברן. מדובר בשלוש אגודות סטודנטים, אשר לא קל לסטודנט, שאינו מתמצא ביחסים ההדדיים בין אגודות הסטודנטים השונות, להבחין ביניהן; וקשה עוד יותר לברר באיזו מידה אחראית מי מהן לתקלה שארעה בנופש של התובעות. תחילה הוגשה התביעה כנגד אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית בנתניה, אשר במשרדיה שילמו התובעות עבור הנופש, ושם קיבלו את אישור התשלום שצויין לעיל. אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית בנתניה טענה חוסר יריבות ואף הגישה, מצידה, הודעה לצד שלישי כנגד התאחדות הסטודנטים הארצית וכנגד אגודת הסטודנטים של המכללה למינהל, בטענה כי הנופש אורגן והוזמן על ידי שתי האגודות הללו, וכי אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית בנתניה שימשה עבורן רק "זרוע ארוכה", לצורך גביית התשלום מהסטודנטים של המכללה בנתניה, שביקשו להצטרף לנופש. אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית בנתניה ו- אגודת הסטודנטים של המכללה למינהל הגיעו ביניהן להסכמה, ולפיה תימחק ההודעה לצד שלישי כנגד האחרונה. בהתאם לכך נמחקה ההודעה לצד שלישי כנגד אגודת הסטודנטים של המכללה למינהל, והיא נותרה בעינה רק כנגד התאחדות הסטודנטים הארצית. לאחר שתי ישיבות בביהמ"ש, שבהן התבררה זהותן של האגודות השונות, שהיו קשורות בדרך זו או אחרת בנופש שבו מדובר, תיקנו התובעת את כתב התביעה: תחילה, על ידי צירופה כנתבעת של התאחדות הסטודנטים הארצית (כנגדה ניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה, אשר בוטל לאחר מכן, לבקשתה, לאחר שהגישה את כתב הגנתה באיחור, ועמו - עוד מספר בקשות נוספות, שהצריכו תגובות ומתן החלטות; ראו בפר' הדיון מיום 30.11.06 וההחלטות שניתנו גם לאחר מכן). אחר כך צרפו התובעות כנתבעת נוספת גם את אגודת הסטודנטים של המכללה למינהל. בסופו של דבר, יש שלוש נתבעות: א. אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית בנתניה (להלן, לשם הקיצור: אגודת נתניה); ב. התאחדות הסטודנטים בישראל (להלן, לשם הקיצור: ההתאחדות הארצית); ג. אגודת הסטודנטים של המכללה למינהל (להלן, לשם הקיצור: אגודת המכללה למינהל). 6. אגודת המכללה למינהל לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון ביום 26.4.07, למרות שזומנה כדין. חומר הראיות, כפי שיפורט להלן, מצביע על כך שדווקא אגודה זו היא שארגנה את הנופש שבו מדובר. על פי צירופן של הנסיבות הללו, ובהתאם לתקנה 11 לתקנות השיפוט בתביעות קטנת (סדרי דין), התשל"ז - 1976, יינתן פסק דין כנגד אגודת המכללה למינהל. 7. דיון ההוכחות (בישיבה השלישית בתיק) נסב במידה רבה על "מאבק היריבות", אל מול התובעות, בין אגודת נתניה לבין ההתאחדות הארצית. כפי שצויין, המסמך היחיד שהוצג לגבי ארגון הנופש ותכניתו, הוא מסמך ההתאחדות הארצית. מסמך זה נושא את הלוגו של ההתאחדות הארצית, ובכותרת משנה שלו נאמר: "התאחדות הסטודנטים - מחלקת תרבות מברכת אתכם, הסטודנטים, בהגיעכם לנופש האביב באילת" בהמשך המסמך מפורטת בהרחבה תכנית האירועים של הנופש, ובשוליו נכתב כי לבירורים נוספים יש לפנות אל דורון בר סלע ואל תומר שוהם, תוך ציון מספרי הטלפון הנייד שלהם. נציגיהן של אגודת נתניה (מר קוליאס) ושל ההתאחדות הארצית (מר איילון) טענו, כי שני האנשים הללו הם אנשי אגודת המכללה למינהל, וכי ציון שמותיהם ומספרי הטלפון שלהם, ככתובת לבירורים אודות הנופש, מצביע על כך שאגודת המכללה למינהל היא שארגנה את הנופש ונושאת באחריות לו. אף התובעת 1 העידה, כי כשהתגלתה הבעיה לגבי הזמנת החדר במלון גלי אילת, היא התקשרה אל מר דורון בר סלע. מר איילון טען אף, כי ארגון הנופש באילת הוא מסורת של אגודת המכללה למינהל. בסיפא של מסמך ההתאחדות הארצית נכתב: "בברכת סופ"ש נעים ומהנה, מאחלים לכם חופשה נעימה אהוד לבנון - התאחדות הסטודנטים, מחלקת תרבות, וצוות ההפקה - תומר ודורון ומחלקת תרבות, המכללה למינהל". גם מדברים אלה עולה כי צוות ההפקה של הנופש כלל את תומר ודורון, ששמותיהם נזכרו כבר לעיל, וכי הם שייכים למחלקת התרבות של אגודת המכללה למינהל. אשר לאהוד לבנון - אין מחלוקת כי הלה שימש, במועדים הרלבנטיים, ראש מחלקת התרבות של ההתאחדות הארצית, כפי שמצויין תפקידו בטקסט של המסמך שצוטט לעיל (תפקיד זה מכונה גם בשם נוסף: "ראש מחלקת מעורבות חברתית"). הטקסט שבסיפא של מסמך ההתאחדות הארצית מעיד, איפוא, לכאורה על מעורבותה של מחלקת התרבות של אגודה זו בארגון הנופש, ביחד עם אנשי אגודת המכללה למינהל. 8. מר איילון טען כי מסמך ההתאחדות הארצית "מזוייף" במובן זה, שהשימוש בלוגו של ההתאחדות הארצית, בראש המסמך, נעשה על ידי מאן דהוא ללא רשות וללא סמכות כדין, ועל כן אין "לשייך" מסמך זה להתאחדות הארצית. עם זאת, הוא הבהיר: "כוונתי רק לשימוש בלוגו של התאחדות הסטודנטים בישראל, שנעשה ללא סמכות" (בעמ' 13 לפר'). עוד אישר מר איילון, כי מר אהוד לבנון, ששמו נזכר בסיפא של המסמך, תוך ציון תפקידו, אכן היה אותה עת ראש מחלקת התרבות של ההתאחדות הארצית. אשר לתוכן המפורט של אירועי הנופש, כפי שפורסם באותו מסמך, טען מר איילון, כי דברים אלה אינם מטעמה של ההתאחדות הארצית, אלא רק מטעמה של אגודת המכללה למינהל. מדוע, אם כך, נכללו שמו של אהוד לבנון, ותפקידו בהתאחדות הארצית, בסיפא של מסמך ההתאחדות הארצית? על כך לא קיבלתי תשובה משכנעת. 9. זאת ועוד: בסעיף 10 ט' של כתב הגנתה טענה ההתאחדות הארצית כי זמן רב לפני מועד הנופש הודיעה אגודת המכללה למינהל - באמצעות אודי לבנון - כי כל המקומות במלון גלי אילת נתפסו, וכי האגודות האחרות מתבקשות לעדכן את הסטודנטים שנרשמים לנופש, כי אין עוד מקומות במלון זה, וכי חלף זאת ניתן להזמין מקומות במלון מיראז'. אגודת נתניה טוענת, כי מעולם לא קיבלה כל הודעה כזאת. לא נתברר כיצד זה נמסרה ההודעה על ידי אגודת המכללה למינהל, למרות שהמוסר - לטענתה של ההתאחדות הארצית - היה אהוד לבנון, אשר היא מאשרת כי שימש ראש מחלקת התרבות בהתאחדות הארצית, ולא במכללה למינהל. יתרה מזאת: ההתאחדות הארצית לא העידה מטעמה את אהוד לבנון, למרות שהוא עדיין ממלא תפקיד בה. לא ניתן כל הסבר למחדל זה, למעט היותו בגדר "טעות", כדבריו של מר איילון. בהעדר עדות של אהוד לבנון: מי בדיוק מסר לאגודת נתניה את ההודעה כי אין עוד מקומות במלון גלי אילת; למי באגודת נתניה נמסרה הודעה זו; מתי נמסרה וכיוצ"ב - לא נסתרה טענתה של אגודת נתניה, כי היא מעולם לא קיבלה הודעה כזאת. טענה זו נתמכת אף על פי ההיגיון: התובעות שילמו עבור הנופש ביום 7.4.05, ובקבלה שקיבלו נכתב במפורש כי הזמינו חדר במלון גלי אילת. לו ידעה המזכירה באגודת נתניה, באותו מועד, כי אין עוד מקומות פנויים במלון גלי אילת, הדעת נותנת כי היתה אומרת זאת לתובעות ולא מקבלת מהן את ההזמנה למלון זה. על כל פנים, מכתב ההגנה של ההתאחדות הארצית עצמה עולה כי נציגה, אהוד לבנון, ידע זמן רב מראש, כי אין עוד מקומות פנויים במלון גלי אילת. מכאן אחריותה של ההתאחדות הארצית, ולו ביחד עם אגודת המכללה למינהל, להודיע על כך לתובעות בעוד מועד. 10. אגודת נתניה טענה, כאמור, כי היא שימשה רק "זרוען הארוכה" של הנתבעות האחרות, לשם רישום הסטודנטים לנופש וגביית התשלום, וכי את כל הסכומים שגבתה היא העבירה אל אהוד לבנון, נציג ההתאחדות הארצית. אף טענה זו לא נסתרה, וכאמור - ההתאחדות הארצית לא טרחה להעיד את אהוד לבנון, כדי שיוכל להתייחס גם לטענה זו. 11. אגודת נתניה צרפה לכתב ההגנה שלה, כנספח א', מכתב של מר צפריר ביטון, מיום 1.3.06 (כחודשיים לאחר הגשת התביעה). כזכור, צפריר היה יו"ר אגודת נתניה במועד הנופש, ובעת כתיבת המכתב האמור כיהן כסגן יו"ר של ההתאחדות הארצית. המכתב מופנה אל מר אהרון מכלוף, יו"ר אגודת נתניה במועד כתיבתו, בתשובה לפנייתו אל צפריר, ככל הנראה בעניין התביעה דנן. במכתב זה כותב צפריר כי אהוד לבנון הוא האדם שריכז את מבצע הנופש באילת, וכי "מר אהוד לבנון ארגן וחיבר בין המכללה למינהל, חברת "איסתא ליינס" ושאר המכללות, וכל זאת תחת חסות ואחריות ההתאחדות" (הכוונה להתאחדות הארצית - י.ק.). עוד נאמר במכתב כי אגודות הסטודנטים היו אך פלטפורמה לפרסום הנופש, וכי אגודת נתניה לא נטלה חלק פעיל בארגון הנופש או בפיקוח על ביצועו, ופעולתה התמצתה באיסוף טופסי ההרשמה והתשלום, אשר הועברו אל אהוד לבנון. מר איילון טען כי מכתב זה משקף קנוניה שנרקמה בין ה"ה צפריר ביטון ואהרון מכלוף, להטיל את האחריות כלפי התובעות על ההתאחדות הארצית. מר קוליאס שלל טענה זו בתוקף וטען כי המכתב משקף את מצב הדברים לאשורו. ההתאחדות הארצית לא הניחה כל תשתית עובדתית לטענה החמורה של קנוניה, אשר העלתה. כאמור, היא לא העידה מטעמה את אהוד לבנון, ואף לא ביקשה לזמן לעדות את מר צפריר ביטון או את מר אהרון מכלוף (או את שניהם), על מנת לעמת אותם עם טענת הקנוניה. יתרה מזאת: אותו צפריר ביטון, אשר ההתאחדות הארצית טוענת שרקם קנוניה כנגדה, משמש בה בתפקיד בכיר: סגן יו"ר. מדובר במכתב מיום 1.3.06, לפני למעלה משנה, כך שהיה להתאחדות הארצית זמן למכביר לעמת את צפריר עם טענתה כנגדו, ואולי אף לנקוט כלפיו צעדים מתאימים, אם אמנם קשר קנוניה כנגד הארגון, שבו הוא משמש סגן יו"ר. אולם מר איילון לא הציג ואף לא טען כי ההתאחדות הארצית ערכה בירור כלשהו בעניין זה עם סגן יושב-הראש שלה, או כי ננקטו כלפיו צעדים, למרות ויתקו של "מכתב הקנוניה". בנסיבות אלה אני דוחה את טענת הקנוניה. מכתבו האמור של צפריר ביטון תומך בגירסתה של אגודת נתניה, אשר אף פרט ממנה לא נסתר. 12. מר איילון טען כי אגודת נתניה נטלה על עצמה להיות שליחה של אגודת המכללה למינהל לצורך הנופש, ועל כן אין לקבל את טענת חוסר היריבות שלה כלפי התובעות. אני דוחה טענה זו: על פי הראיות שלפני, כל שאגודת נתניה נטלה על עצמה הוא לרשום את הסטודנטים "שלה", שהזמינו מקומות לנופש, ולגבות מהם את התשלום, שאותו העבירה אל נציג ההתאחדות הארצית, מר אהוד לבנון. זו "שליחות" מוגבלת ומוגדרת, שאגודת נתניה מילאה כלפי התובעות. ההתאחדות הארצית לא הוכיחה, כי אגודת נתניה נטלה על עצמה תפקיד כלשהו בעניין הנופש, מעבר לרישום ולגביית התשלום, ולא הוכיחה כי אגודת נתניה ידעה, במועד הזמנתן של התובעות, כי אין עוד מקומות פנויים במלון גלי אילת. 13. על פי כל המפורט לעיל, בעניין היריבות כלפי התובעות, אני מקבלת את טענתה של אגודת נתניה, כי היא אינה נושאת באחריות לשיבוש שנפל בנופש של התובעות, וכי יש לדחות את התביעה כנגדה מחמת חוסר יריבות. דחיית התביעה כנגד אגודת נתניה משמיטה את ההודעה לצד שלישי, שהגישה אגודת נתניה כנגד ההתאחדות הארצית. 14. מהראיות שלפני עולה כי הנופש אורגן על ידי אגודת המכללה למינהל, אשר נציגיה הוכתרו כ"צוות ההפקה", במסמך ההתאחדות הארצית. על כן, אגודת המכללה למינהל נושאת בעיקר האחריות לשיבוש שנפל בנופש של התובעות. גם להתאחדות הארצית חלק באחריות זו: מבלי לקבוע מסמרות בטענתה, כי במסמך ההתאחדות הארצית נעשה שימוש בלתי מוסמך ב"לוגו" שלה - ורק בו - הרי עולה מהראיות שפרטתי, כי ראש מחלקת התרבות (או מחלקת מעורבות חברתית) בהתאחדות הארצית היה מעורב באופן פעיל בארגון הנופש. הוא האדם שקיבל מאגודת נתניה את התשלומים שנגבו עבור הנופש, ושמו מופיע במסמך ההתאחדות הארצית, בין המברכים את הסטודנטים בנופש מהנה, לצד אנשי צוות ההפקה מאגודת המכללה למינהל. אני מעמידה את מידת אחריותה של אגודת המכללה למינהל על 70%, ואת זו של ההתאחדות הארצית - על 30%. 15. נותר לדון בתביעה לגופה. התקלות בנופש של התובעות, ונזקיהן הכספיים, צויינו כבר לעיל. התובעות לא המציאו, אמנם, קבלות לגבי ההוצאות שנגרמו להן לצורך נסיעה במוניות ולצורך שיחות הטלפון שנאלצו לערוך מאילת, אך הסכומים שציינו הם סבירים, ואני מוכנה לקבל אותם. כאמור, התביעה היא למעשה לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעות. נציגי הנתבעות שהתייצבו טענו כי התובעות מפריזות מאד בתיאורה של אותה עוגמת נפש. אין מחלוקת כי מלון מיראז', שבו שוכנו התובעות, אינו נופל ברמתו ממלון גלי אילת. מר קוליאס הראה, כי המרחק בין שני בתי המלון הללו הוא אך מעט מעל לקילומטר, מרחק שאינו קשה להליכה ברגל, אך אני מקבלת את טענת התובעות, כי הליכה כזאת, בחום של אילת, אינה בגדר "הנאה", וכי כשמדובר ביציאה לנופש, אשר יעודו להסב הנאה ומרגוע לנופשים - יש בכך שיבוש. מר איילון טען כי התובעות קיבלו פיצוי בדמות ארוחה נוספת, שסופקה להן במלון מיראז', לעומת הארוחות שהיו מקבלות במלון גלי אילת. התובעות לא הסכימו עם טענה זו, והיא לא הוכחה כלל (לא הוכח כמה ארוחות היו צריכות לקבל במלון גלי אילת וכמה ארוחות קיבלו במלון מיראז'). נציגי הנתבעות טענו כי בסופו של דבר, התובעות קיבלו את התמורה לכספן: הן שהו בנופש במלון שווה ערך לזה שהזמינו וביצעו את כל ימי הנופש, מבלי לשוב הביתה באמצעו. התובעות אף הגיעו לכל האירועים במסגרת הנופש, כפי חפצן, וזאת בהוצאות פעוטות יחסית, כפי שהן עצמן טענו. על כן, גם אם נגרמה לתובעות עוגמת נפש מסויימת כתוצאה משינוי המלון ללא הודעה מראש, הרי יש לשקול כנגדה את שהותן והנאתן מהנופש, בסופו של דבר. בהתאם לכך, הפיצוי שהתובעות תבעו הוא מופרז מאד. 16. לאחר ששמעתי בהרחבה את הצדדים, מסקנתי היא כי אמנם נגרם שיבוש בנופש של התובעות, ונגרמה להן עוגמת נפש של ממש, החל מהמתנתן לשווא במלון גלי אילת; האכזבה כאשר התברר כי לא הוזמן עבורן חדר במלון זה, בניגוד להזמנתן שאושרה; החיפוש אחרי "כתובת" לטיפול במצב שנוצר, כאשר נציגי אגודת המכללה למינהל מפנים אותן אל אגודת נתניה, ורק לאחר שיחות אחדות ומפח נפש הסתבר כי החדר עבורן הוזמן במלון מיראז'; הליקויים במיקומו של מלון זה, כפי שפורטו לעיל, והצורך של התובעות בהליכה ברגל, או במוניות, על מנת להגיע למרכז האירועים של הנופש. כנגד זאת שקלתי את עלותו של הנופש (990 ₪, לשלושת התובעות יחדיו) ואת העובדה כי בסופו של דבר, התובעות אכן שהו בנופש, כמתוכנן, למרות השיבושים. בשקילת מכלול הנסיבות, אני מסכימה עם מר איילון, כי סכום הפיצוי שנתבע הוא מופרז מאד. אני פוסקת לשלושת התובעות יחדיו את סכומי הפיצוי כלהלן: א. 130 ₪ (הוצאות מוניות ושיחות טלפון). ב. 450 ₪ - בגין עוגמת נפש. סך-כל הסכום: 580 ₪, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 3.1.06, ועד לתשלום בפועל. 17. אני מחייבת את הנתבעות 2 (התאחדות הסטודנטים בישראל) ו- 3 (אגודת הסטודנטים של המכללה למינהל) לשלם לתובעות את הסכום האמור, כל אחת על פי חלקה, כאמור בסעיף 14 לעיל. נוסף על כך, תשלם כל אחת מהנתבעות האמורות לתובעות (לשלושתן יחדיו) הוצאות המשפט בסך 400 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 18. איני מחייבת את התובעות בתשלום הוצאות לנתבעת 1 (אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית בנתניה), מהטעמים הבאים: התובעות לא הכירו את שתי הנתבעות האחרות. הן הזמינו את הנופש ושילמו עבורו במשרדי אגודת נתניה, אגודת הסטודנטים "שלהן", ועל כן, מבחינתן הן ראו בה את הכתובת לתביעתן. בדיון הראשון בתיק, לאחר שאגודת נתניה הגישה את כתב הגנתה, אמרו התובעות כי אם ההתאחדות הארצית - שבאותו שלב היתה הגוף השני שאותר כמעורב בארגון הנופש - תיטול על עצמה את האחריות לעמוד מול תביעתן, יהיו מוכנות לבטל את התביעה כנגד אגודת נתניה (ראו בעמ' 1 לפר'). ההתאחדות הארצית, לא זו בלבד שלא נטלה על עצמה אחריות זו, אלא אף השקיעה מאמצים רבים על מנת לגלגל את האחריות על אגודת המכללה למינהל ועל אגודת נתניה. על כן, האחריות לשאת בהוצאותיה של אגודת נתניה צריכה להיות מוטלת על שתי הנתבעות האחרות, ולא על התובעות. כאמור, המאבק העיקרי בעניין היריבות ניטש בין אגודת נתניה לבין ההתאחדות הארצית. אני מחייבת את ההתאחדות הארצית לשלם לאגודת נתניה הוצאות המשפט בסך 600 ₪. כנגד אגודת המכללה למינהל ניתן פסק דין בהעדר הגנה, אך לפי חומר הראיות, היא היתה הגורם העיקרי שארגן את הנופש ונושא באחריות לגביו (כפי שצויין, אגודת נתניה מחקה את ההודעה לצד שלישי כנגד אגודת המכללה למינהל, אך לנוכח תוצאות הדיון סבורה אני כי אגודת המכללה למינהל צריכה ליטול חלק בהוצאות המשפט, לאחר שהתביעה כנגד אגודת נתניה נדחתה מחוסר יריבות). בנסיבות אלה מחייבת אני את אגודת המכללה למינהל לשלם לאגודת נתניה הוצאות המשפט בסך 200 ₪. הוצאות המשפט כאמור ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. בשולי הדברים אציין כי הנתבעות 2 ו- 3 היו מיטיבות לעשות, לו נדברו עם התובעות, על מנת להגיע להסכמה על פיצוי כספי הולם, חלף המשאבים שהשקיעו, ללא כל פרופורציה, בהתדיינות בתיק זה. 19. המזכירות תשלח את פסק הדין אל כל הצדדים. זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום. השכלה גבוההנופשסוכני נסיעות (תביעות)פיצוייםסטודנטים