החזר כסף בגין רכישת יחידת נופש באילת

פסק דין מבוא 1. זוהי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעים להשבת סכום של 15,592.80 ש"ח ששילם לנתבעת 3 בגין רכישת יחידת נופש בקלאב אין אילת, והשבת 6 שיקים של התובע שטרם נפדו ובוטלו על ידו. טענות התובע 2. התובע טוען כי הוא ואשתו הינם בעלי זכויות ביחידת נופש בקלאב הוטל אילת (קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א.ק.ה) בע"מ - להלן:"המלון"), לשבוע ה-19 בכל שנה, וזאת על פי הסכם רכישה מיום 27.8.95. 3. התובע טוען כי בתחילת חודש ספטמבר 2006 פנו אליו מחברת V.C.R. בע"מ (להלן:"החברה"), באמצעות מנהל המכירות בשם כפיר וענונו, בהצעה להפגש עמם על מנת למכור את יחידת הנופש שלו ושל אשתו, בקלאב הוטל אילת. 4. לאחר פגישה ממושכת שהתקיימה במשרד החברה ברח' החרושת 14 רעננה, חתם התובע על הסכם עם חברת V.C.R. בע"מ בתאריך 10.9.06 (להלן:"ההסכם"). מהות העסקה על פי ההסכם היתה שהתובע ואשתו מעבירים לידי חברת וי.סי. אר. את יחידת הנופש שלהם בקלאב הוטל אילת לצורך מכירתה ובמקביל רוכשים יחידת נופש אחרת בקלאב אין אילת, כשלדברי נציגי החברה יש להם כבר קונה בשבילה מצרפת. נציגי החברה הבטיחו לתובע ואשתו שהם יעבירו על שמם את יחידת הנופש הנוספת, ובסיום כל העסקה תמכור החברה את שתי היחידות והתובע ואשתו יקבלו את התמורה בסכום של 20,000 $. התובע היה צריך לשלם לחברה 38,982 ₪ תמורת יחידת הנופש האחרת בקלאב אין אילת, ולקבל את הסכום של 20,000 $ עם מכירת שתי היחידות על ידי החברה. 5. התובע אומר כי לא היה לו פנקס שיקים בזמן הפגישה שבה חתם על ההסכם. לדבריו, בחורה בשם ליאת שהיתה עם נציג המכירות של הנתבעת 3 באותה פגישה, נסעה אתו ועם אשתו הביתה על מנת שיתן לה את השיקים. התובע גם התבקש לרשום את כל השיקים לפקודת חברה בשם ש.ב.ש. קרן בע"מ (ת/2), ולא לחברה וי.סי.אר. בע"מ, וכך עשה. 6. בתאריך 1.10.06 קיבל התובע מכתב בחתימת חברה חדשה, חברה אוורסט קרן בע"מ (להלן: "חברת אוורסט") (ת/3). במכתב נכתב כי חברת וי.סי. אר. בע"מ התאחדה עם חברת אוורסט קרן בע"מ והם עברו למשכן חדש ברח' התדהר 16 אזור התעשיה רעננה. 7. בחודש נובמבר 2006 קיבל התובע הודעה מקלאב הוטל אילת שעליו לשלם למלון את דמי האחזקה השנתיים בגין יחידת הנופש שלו. לטענת התובע, על פי ההסכם היתה צריכה חברת וי.סי.אר. לשלם לקלאב הוטל אילת את דמי האחזקה השנתיים בסכום של 2,070 ₪ בגין יחידת הנופש של התובע ואשתו. מהודעת המלון הסתבר לתובע כי חברת וי.סי.אר. לא שילמה למלון את דמי האחזקה בגין יחידת הנופש. התובע התקשר לכפיר וענונו, ששלח אותו לאחת בשם דינה, שאמרה לו שישלח לה את הטופס והם ישלמו את דמי האחזקה. התובע שלח את הטופס לתשלום. אף על פי כן, החברה לא שילמה למלון את דמי האחזקה. 8. לאחר שהתברר לתובע כי בניגוד להתחייבותה ועל אף הבטחות נציגיה, לא שילמה החברה את דמי האחזקה למלון, ניסה התובע שוב להתקשר עם החברה, במשך כל חודש דצמבר 2006, אולם לדבריו הוא לא קיבל כל תשובה. 9. התובע טוען כי בינואר 2007 הוא נסע למשרדי חברת אוורסט ברח' התדהר 16 רעננה. השומר בבנין שאל אותו את מי הוא מחפש וכשהתובע אמר לו שהוא מחפש את חברת אוורסט, צחק השומר ואמר לו שהמשטרה היתה שם יום קודם, לקחה את כל מסמכיהם וסגרה את משרדם ואין לו מה לעלות אליהם. לדברי התובע הוא הלך מיד למחרת בבוקר לבנק שלו על מנת לבטל שיק שהיה צריך להיפרע בראשון לחודש, אולם נאמר לו בבנק שהשיק כבר נפדה. עד לאותו מועד נפדו 4 שיקים של התובע, על סך 3,898.20 ₪ כל אחד, ובסה"כ 15,592.80 ₪. 10. התובע טוען כי כיום החברה סגורה, לאחר שהמשטרה פשטה על משרדיה ועצרה את הבעלים, ועתה מתנהלת חקירה בענין זה במשטרת כפר-סבא בגין הונאה. 11. בתאריך 2.1.07 פנה התובע במכתב לקלאב הוטל אילת בבקשה לעצור כל פעולה להעברת הבעלות ביחידת הנופש שלו. בתשובה, כתב המלון לתובע, בתאריך 11.2.07, כי הם לא התבקשו לבצע הליכים להעברת זכויותיו ביחידת הנופש שלו או לרכוש עבורו זכויות נופש במלון קלאב אין אילת (המכתבים צורפו לכתב התביעה). 12. התובע טוען כי הנתבעים הונו אותו. לטענתו, הנתבעים שכנעו אותו לקנות יחידת נופש נוספת בהבטחה למכור אותה ואת יחידת הנופש הראשונה שלו, כשהוא אינו יודע מדוע היה צריך לקנות את יחידת הנופש השניה. התובע טוען כי הנתבעים לא מילאו אחר ההסכם, לא חתמו עמו על הסכם נוסף בענין היחידה הנוספת, ובינתיים השיקים שלו החלו להיפרע. 13. התובע גם הגיש לבית המשפט מכתב מחוקר המשטרה שמנהל את תיק החקירה נגד הנתבע 1 ביחידה לחקירות הונאה במרחב שרון (ת/1). במכתבו כותב החוקר, רס"מ גיא ורטהיים, כי הוא חוקר 85 תלונות שהוגשו כנגד הנתבע 1 בגין הטעיית לקוחות פוטנציאליים, בחשד לעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף ושימוש במסמך מזוייף. כל התלונות מתייחסות למהלך התקופה 1/06-12/06, תקופה שבה נחתם ההסכם עם התובע. טענות הנתבעים 14. הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") מבקש למחוק את התביעה נגדו ונגד אשתו, הנתבעת 2. לטענתו העסקה נעשתה מול חברת וי.סי.אר., ולא מול הנתבעים 1 ו-2. 15. הנתבע אישר בבית המשפט כי חברת אוורסט קרן בע"מ לקחה את כל האחריות של חברת וי.סי.אר. בע"מ והיא מטפלת בכל הלקוחות שלה. הנתבע אישר כי הוא והנתבעת 2 הינם הבעלים והמנהלים של חברת אוורסט. הנתבע אמר כי ש.ב.ש. קרן בע"מ זהו השם החדש של חברת אוורסט, לאחר ששינו את שמה של החברה ברשם החברות (עמ' 8, שו' 2-4). 16. הנתבע מסביר בכתב הגנתו את השיטה שבה פעלה חברת אוורסט. לדבריו, חברת אוורסט רכשה מספר יחידות נופש, בין היתר של חברת קלאב הוטל, מגורמים שונים, חלקם אנשים פרטיים כמו התובע, כשהיא יוצרת לעצמה בדרך זו מאגר של יחידות נופש במטרה לסחור בהם בין גורמים שונים, בעיקר אנשים פרטיים, המעוניינים לשדרג את יחידות הנופש שבבעלותם, או לחדול מלהיות בעלים של יחידות נופש. הנתבע טוען כי חלק מהגורמים המעוניינים למכור את יחידות הנופש, מעוניינים לעשות כן בעקבות עלות אחזקה גבוהה, כ-3,000 ₪ בממוצע לשנה. הגורמים הנ"ל נתנו לחברת אוורסט יפוי כח להעברת הבעלות ביחידת הנופש לצדדים שלישיים. הנתבע מוסיף ואומר כי קיימים מקרים שהגורמים נותנים יפוי כח לחברה למכור את יחידת הנופש שבבעלותם לצדדים שלישיים, ובנוסף, רוכשים חברות במועדון לקוחות אותו הקימה החברה, המקנה אופציה שנתית לקבלת יחידת נופש אחרת משודרגת במקום אחר, לפי בחירת חברי המועדון על בסיס מקום פנוי, וזאת ללא תשלום של עלות האחזקה. הנתבע אומר כי למעשה החברה מתנהלת כמתווכת בכך שהיא גובה עמלה משתנה, לפי אחוזים, מסך עסקת מכירת יחידת המועדון ו/או יחידת הנופש לגורמים שלישיים, מהשכרת היחידות לחברי המועדון שהקימו, מתשלום עבור החברות במועדון שהוקם וכן בסחר מכר של היחידות במחירים משתנים (סעיף 2 לכתב ההגנה). 17. הנתבע טוען כי התובע רצה לשדרג את השבוע שיש לו ביחידת הנופש שלו, שהוא שבוע 19 שאיננו נחשב כשבוע טוב, ורצה להחליפו ולרכוש במקומו שבוע טוב יותר. לטענת הנתבע, התובע עשה עסקת "טרייד אין", "שזה לקחת שבוע לא טוב, להפקיד אותו בידי החברה, החברה מוכרת אותו לצד ג', ולקבל שבוע טוב שהוא יכול להשתמש בו". לטענתו, התובע רכש שבוע 16 במקום שבוע 19 שהיה לו ביחידת הנופש. 18. הנתבע טוען כי התובע לא היה אמור להישאר עם שתי יחידות נופש, שכן החברה התחייבה לקחת את יחידת הנופש שלו ולמכור אותה, כשכל הנטל בענין הזה הוא על החברה. לדברי הנתבע, גם אם יש זמן מסויים שהתובע נמצא עם שתי יחידות, האחת שלו והאחת החדשה שהוא רוצה בה, החברה מתחייבת למכור את היחידה של התובע כך שהוא ישאר עם היחידה הטובה שאותה הוא רצה לרכוש (עמ' 9, שו' 13-17). 19. הנתבע טוען כי הבעלות ביחידה החדשה עוברת לתובע רק לאחר שהוא משלם את מלוא התמורה בגינה, ובמקרה דנן - פרעון 10 השיקים שהתובע נתן לנתבעים (עמ' 9, שו' 22-24; עמ' 12, שו' 5-7). 20. הנתבע טוען כי התובע הוא זה שהפר את ההסכם עם החברה, בכך שביטל את השיקים שטרם נפרעו. לדבריו, מדובר בעסקה רגילה והוא דורש שהתובע ימלא אחר העסקה. 21. הנתבע טוען כי כל התלונות שהוגשו נגד הנתבעים מקורם בעסקה עם אדם אחד בשם שמואל סינדני, שהיה זכיין או סוכן שלו, ורצה להקים מייזם עסקי כמו של הנתבעים, וכשנוכח לדעת שמדובר בהשקעה כספית ניכרת החליט להפר את ההסכמים שחתם והגיש תלונה למשטרה נגד הנתבעים בגין הונאה. לטענת הנתבע, אותו סינדני הפיץ פרסומים שקריים נגד הנתבעים באינטרנט, ברדיו ובעתונות, ומעשיו אלו גרמו שהנתבעים לא יוכלו להמשיך לנהל את עסקיהם, דבר שהביא לתלונות נוספות נגדם. 22. הנתבע טוען כי לאחר שכצעד ראשוני הקפיאה המשטרה את חשבונות הנתבעים לצרכי חקירה, הפשירה המשטרה בתום החקירה את החשבונות והם פעילים. לטענת הנתבע, לא הוגשו כתבי אישום נגד הנתבעים לאחר כשנה של חקירה, והנתבעים קיבלו אישור מקצין המשטרה האחראי על החקירה להשלים את העסקאות בהם התחילו טרם החקירה וכן עסקאות עתידיות. דיון 23. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שצורפו לכתבי הטענות ושהוגשו לבית המשפט במהלך הדיון, אני מקבל את התביעה בכל הקשור לנתבעת 3 - אוורסט קרן בע"מ. 24. הנתבע הודיע בבית המשפט כי הוא המנהל והבעלים של הנתבעת 3, ביחד עם אשתו הנתבעת 2 (פרוט' מיום 11.6.07, עמ' 8, שו' 4). הנתבע אישר בעדותו כי חברת אוורסט לקחה על עצמה את כל האחריות של חברת וי.סי. אר. בע"מ כלפי לקוחותיה. אין צורך, על כן, במסמכים ובראיות נוספות שיעידו על כך שחברת אוורסט הינה האחראית כיום לחובות וההתחייבויות של חברת וי.סי.אר., לאחר שהבעלים של חברת אוורסט אישר זאת בעצמו בבית המשפט. 25. מעדותו של התובע, שאני מאמין לו ומקבל את גרסתו לארועים במלואה, עולה שהתובע, כאשר חתם על ההסכם, התכוון לדבר אחד, וקיבל דבר אחר. התובע התכוון למכור את יחידת הנופש שלו, ולשם כך התקשר עם חברת וי.סי. אר. חברת וי.סי. אר. הבטיחה לתובע והציגה בפניו מצג שהיא תמכור לו את יחידת הנופש שלו. תחת זאת מצא עצמו התובע כשהוא קונה יחידת נופש שניה, שלא התכוון כלל לקנותה. כיצד קרה הדבר שבמקום למכור את יחידת הנופש שלו הסכים התובע לרכוש יחידת נופש נוספת בלי שרצה בכך בכלל, וכיצד הצליחה חברת וי.סי.אר. לשכנע את התובע לעשות כן, אף התובע אינו מסוגל להבין ולהסביר. כל אשר יכול היה התובע לומר בענין זה בבית המשפט הוא: "אני לא יודע איך הגעתי למצב שבו אני אמור הייתי לרכוש יחידה אחרת. זה מה שהוצע לי בפגישה" (עמ' 12, שו' 14). ובהמשך אמר התובע: "אני עשיתי שטות שהסכמתי לקחת יחידה ולתת את שלי. הייתי נואש. נסיתי שנים למכור אותה. הם שיקרו אותי. הם הלכו בנכלוליות." (עמ' 11, שו' 21-22). 26. הנתבעת 3 יצרה קונסטרוקציה מעניינת לפיה היא תעביר לתובע יחידת נופש נוספת, ולאחר שהתובע ישלם לה עבור יחידת הנופש הנוספת, היא תמכור את שתי יחידות הנופש ותתן לתובע את תמורתם בסך 20,000$. התובע אינו אמור לקבל את הסכום של 20,000 $ אלא רק בסוף התהליך, ובינתיים הוא צריך להשליש בידי הנתבעת 3 סכום של 38,982 ₪. התמורה תינתן לתובע רק כשיסיים לשלם לנתבעת 3 את מלוא התשלום. הנתבע אישר בעדותו שמכירת היחידה החדשה נעשית רק לאחר תשלום מלוא התמורה, לאחר שכל השיקים של התובע נפרעים (עמ' 9, שו' 23-24). מי ערב לתובע שאכן יקבל את היחידה הנוספת בתום כל התשלומים? אין ערבות ואין בטחונות. קודם התובע משלם, ורק בסוף, בהנחה שמדובר באנשים ישרים, יקבל את המובטח. אין לי ספק שהתובע לא התכוון להתקשר בחוזה כזה כאשר בא לפגישה עם נציגי חברת וי.סי.אר. 27. לא זו אף זו; נציגי הנתבעת 3 אמרו לתובע שהסכום של 38,982 ₪ שהוא צריך לשלם להם הינו עבור יחידת הנופש החדשה שהוא רוכש בקלאב אין אילת, כפי שגם נרשם במסמך שנקרא "טופס גילוי", עליו חתמו הצדדים. אף על פי כן, החתימו נציגי הנתבעת 3 את התובע ואת אשתו על מסמך נוסף שנקרא"נספח התחייבות מכירה להסכם מס' 100546" שבו נכתב כי התובע ואשתו משלמים לחברת וי.סי.אר. את הסכום של 38,982 ₪, "עבור חברות מועדון קלאב אין אילת, שבוע 16" (המסמכים צורפו לכתב התביעה). גם בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי הלקוחות "רוכשים חברות במועדון לקוחות אותו הקימה החברה המקנה אופציה שנתית לקבל יחידת נופש אחרת משודרגת, במקום אחר, לפי בחירת חברי המועדון, על בסיס מקום פנוי, וזאת ללא תשלום של עלות האחזקה" (סע' 2 (2) בכתב ההגנה). ושוב, התובע ואשתו מוצאים עצמם לפתע "חברים" במועדון שהוקם ע"י הנתבעים, אף זאת קונסטרוקציה מעניינת שיצרו הנתבעים, כשהתובע ואשתו משלמים לנתבעת 3 עבור החברות במועדון, מבלי שהתכוונו ומבלי שרצו להיות במועדון או חברים במועדון. כל אשר ביקשו התובע ואשתו הוא רק למכור את יחידת הנופש שלהם, הא ותו לא. 28. הנתבע אישר שהתובע הגיע אליהם דרך הטלפניות שלהם, שטילפנו אל התובע וקבעו לו פגישה אצלם (עמ' 9, שו' 2). התובע אמר בבית המשפט כי הפגישה שהיתה לו בטרם החתימה על ההסכם ארכה 3 שעות: "ברכישה היתה ישיבה של לפחות 3 שעות. עובדים עליך משהו. זו ממש מומחיות" (עמ' 10, שו' 21). "יושבים שעות ומטמטמים לך את המוח" (עמ' 7, שו' 1-2). פסקי דין רבים התייחסו לקיום פגישות בנות מספר שעות שבמהלכן מחתימים צדדים על הסכם למכירת יחידות נופש. בת.א. (ת"א) 16161/04, הלר נ' וורלדוויד וזורטס בע"מ , נאמר : "התביעה שבבפני היא על רקע שכיח במקומותינו בשנים האחרונות, של התקשרות מהירה, ללא יכולת חשיבה מסודרת והגיונית של המתקשרים עם חברות המציעות שרותים הקשורים ביחידות נופש". בפסק הדין הנ"ל נאמר גם כי שיטת שיווק אגרסיבית שמטרתה להחליש ולשבש את שיקול דעת הלקוחות, אינה מאפשרת לצד השני להבין את תכנו ומהותו של ההסכם עליו הם חותמים והחתימה נעשית כשהם אינם יורדים לפשרו. ראו בענין זה גם ת.א. (י-ם) 3435/98 גרינפלד יורה ואח' נ' אקטיביטי תיירות ונופש (1996) בע"מ, שניתן ע"י כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן. 29. על אי הבנתו של התובע את מהות העסקה שעשה מלמדת גם העובדה שהתובע האמין, ש- "תוך חודש חודשיים אנחנו גומרים את הענין ואנחנו ניתן לך 20,000 $. אחרי שאני אשלם 38,982 ₪" (עמ' 5, שו' 25). כך אמרו לו נציגי הנתבעת 3 בעת הפגישה. העסקה לא היתה יכולה להיגמר תוך חודש-חודשיים. מאחר והתובע צריך לשלם קודם לנתבעת 3 38,982 ₪ ב-10 שיקים. הענין יכול היה להיגמר רק אחרי 10 חודשים לפחות, עד שכל השיקים יפרעו וישולמו. כיצד, אם כן, הבטיחו לתובע שיקבל את ה 20,000 $ תוך חודש חודשיים? גם בכך ישנה הטעיה ומצג שווא. יתר על כן, בתום 10 חודשים היתה יחידת הנופש הנוספת אמורה להיות מועברת לתובע ואשתו, אולם אז צריך זמן כדי למכור אותה לצד ג' כלשהו, דבר שלוקח זמן נוסף. מדובר, אפוא, בתקופה שאמורה לקחת לפחות שנה. 30. זאת ועוד; התובע אמר בעדותו שמנהל המכירות וענונו הבטיח לו שהחוזה לגבי רכישת יחידת הנופש החדשה "יהיה מוכן בתוך שבוע והם יקראו לו" (עמ' 7, שו' 21-22). ואולם הנתבע אמר בדיון כי החוזה היה אמור להחתם רק "ברגע שמקבלים את מלוא התמורה" (עמ' 9, שו' 22). הנתבע אמר עוד: "הוא ידע שהעברת הבעלות תעשה לאחר ביצוע מלוא התשלום. עברו רק שלושה תשלומים. אין עוד חוזה להעברת בעלות. יש פה פגישה במעמד הצדדים לביצוע העברת הבעלות. אין הסכם נוסף" (עמ' 12, שו' 5-7). מסתבר כי התובע לא ידע שלא יהיה הסכם נוסף אלא בתום התשלומים. לתובע הובטח כי ההסכם יהיה מוכן "בתוך שבוע". ההבטחה שייעשה הסכם תוך שבוע לא היתה יכולה להיות נכונה ולא היתה גם כל כוונה לבצעה, לא בתוך שבוע ולא בתוך חודש, אלא רק, אם בכלל, בתום 10 חודשים של פרעון כל השיקים. 31. בהקשר זה יצויין כי הנתבע אינו יכול להעיד לגבי מה שהובטח לתובע בעת שנערכה הפגישה עמו. הנתבע אמר בעדותו: "אני לא הייתי בחדר, יש סוכנים בחדרים". (עמ' 9, שו'2). טענתו של התובע בענין זה לא נסתרה, אפוא. הנתבעים לא הביאו לעדות את מר כפיר וענונו, הסוכן או מנהל המכירות של הנתבעת 3, למרות שהוא האיש שנפגש עם התובע ואשתו, הוא האיש שלטענת התובע הבטיח את כל ההבטחות הנ"ל, והוא האיש שהחתימם על ההסכם. הימנעות הנתבעים מהבאת עד כה רלוונטי, מתפרשת לרעת הנתבעים, שידעו על כל טענותיו של התובע נגדם מכתב התביעה על כל נספחיו שצורפו לו, ואף על פי כן לא הביאו את כפיר וענונו בנסיון לסתור את טענותיו של התובע. משכך, עומדת לנתבעים החזקה שכנראה חששו שאם יביאו את וענונו לעדות, תהיה עדותו לרעתם ועל כן נמנעו מלהביאה. על פי הפסיקה, הימנעות כזו תומכת ומחזקת את גרסת התובע. 32. בנוסף; מטיעוני הצדדים עולה כי לכל צד היתה כוונה ומטרה שונה מזו של הצד השני בעת חתימת ההסכם. התובע אמר בעדותו: "אני לא רציתי להחליף את היחידה שלי באחרת. רציתי רק למכור. בשום אופן לא. רציתי להתנתק מקלאב הוטל לגמרי... אני לא רוצה את היחידה, מספיק לי" (עמ' 12, שו' 11-13). ובהמשך אמר התובע: "אני לא יודע איך הגעתי למצב שבו אני אמור הייתי לרכוש יחידה אחרת. זה מה שהוצע לי בפגישה" (עמ' 12, שו' 14). מנגד אמר הנתבע : "הוא עשה עסקת טרייד אין. שזה לקחת שבוע לא טוב, להפקיד אותו בידי החברה, החברה מוכרת אותו לצד ג', ולקבל שבוע טוב שהוא יכול להשתמש בו". (עמ' 8, שו' 5-7). הנתבע המשיך ואמר:"הוא בא ועשה עסקת טרייד. החלפה. הוא רכש שבוע 16 במקום ה-19. היה לו שבוע 19" (עמ' 8, שו' 19). 33. התובע רצה, אפוא, בעת שחתם על ההסכם, למכור את יחידת הנופש שלו. הוא לא רצה כלל לרכוש יחידת נופש אחרת במקומה, או להחליף את יחידת הנופש שלו באחרת טובה יותר. במאמר מוסגר יצויין, כי העובדה שהתובע בא לפגישה עם אנשי הנתבעת 3 בלי פנקס שיקים, ונציגת הנתבעת 3 נסעה עימו לביתו על מנת שימסור לה שם את השיקים, מעידה אף היא על כך שהתובע לא חשב כלל לרכוש יחידת נופש חדשה. הנתבע, לעומת זאת, מדבר על כוונה אחרת לגמרי בעת חתימת ההסכם. לטענתו, התובע רצה להחליף את יחידת הנופש שלו ולשדרגה על ידי רכישת יחידת נופש חדשה, טובה יותר, במקומה. זוהי סתירה מוחלטת בין כוונות הצדדים בעת החתימה על ההסכם. התוצאה של הסתירה בכוונת הצדדים הינה מהותית ביותר ויורדת לשורשם של דברים. לפי התובע - הוא היה אמור בסופה של העסקה להישאר ללא כל יחידת נופש, ועם כסף ביד. לפי הנתבעים - התובע היה אמור להישאר עם יחידת נופש חדשה, משודרגת. לבד מכך שאני מאמין לתובע ומעדיף גרסתו על גרסת הנתבע שאף לא נכח בפגישה, כאמור, הרי שהמסקנה העולה מהדברים היא כי בעת חתימת ההסכם לא היה כלל מפגש רצונות בין הצדדים, שכן כל צד חשב על סוג עסקה אחר מזה שחשב הצד השני, וכל אחד סבר והסכים למשהו אחר, בעת חתימת ההסכם. כמו כן, לא היתה כלל גמירות דעת מצד התובע, בעת החתימה על ההסכם, להתקשר עם חברת וי.סי.אר. בחוזה הספציפי שעליו החתימו אותו. הסכם שנחתם ללא גמירות דעת, מבלי שהיתה כוונה מצד התובע להתקשר באותו הסכם ספציפי, אלא בהסכם מסוג אחר, וכשאין מפגש רצונות בין הצדדים, הוא הסכם שלא השתכלל, ועל כן אינו תופס ואינו מחייב. 34. אני גם סבור שהיתה כאן הטעייה ומצג שווא מצד נציגי הנתבעת 3, שהיטעו את התובע בדבר סוג העסקה עליה הוא חותם. התובע לא רצה לקנות יחידת נופש חדשה ולא רצה להחליף את יחידת הנופש שלו ביחידה אחרת, אלא רק למכור את היחידה שלו ולא יותר מכך. בניגוד לרצונו הנ"ל מצא עצמו התובע כשהוא קונה יחידת נופש חדשה, נוספת. התובע גם מצא עצמו חבר מועדון שלא ידע עד לאותו זמן על קיומו, והוא משלם בגינו דמי חברות, כשבעל פה נאמר לו שהכספים הם עבור יחידת הנופש החדשה שהוא רוכש ולא עבור חברות במועדון. בנוסף הובטח לתובע שחוזה הרכישה יחתם עמו בתוך שבוע, ושבתוך חודש חודשיים תיגמר כל העסקה, שעה שלא היתה כל כוונה מצד הנתבעת 3 שכך יהיה. באמור לעיל יש גם משום הטעיה שהתובע הוטעה על ידי נציגי הנתבעת 3 וגם מצגי שווא והבטחות שווא שהובטחו לתובע ולאשתו בכל הנוגע למהותה של עסקת מכירת יחידת הנופש שבבעלותם. התובע היה רשאי לבטל את ההסכם עם הנתבעת 3 בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, הקובע:"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה". 35. נציגי הנתבעת 3 גם נהגו כלפי התובע ואשתו בחוסר תום לב בעת ניהול המו"מ עמם, בניגוד לסעיף 12 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, הקובע: "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". 36. יתר על כן; גם אם היינו אומרים כי היה קיים הסכם בין הצדדים, הרי שהנתבעת 3 הפרה את ההסכם עם התובע ואשתו. על הנתבעת 3 היה לשלם לקלאב הוטל אילת את דמי האחזקה השנתיים בגין יחידת הנופש של התובע. בטופס הבקשה שעליו חתמו שני הצדדים, נכתב :"מובהר בזאת כי הלקוחות לא ישלמו דמי תחזוקה לשנת 2006 ולא ינצלו את היחידה באותה שנה". (טופס הבקשה צורף לכתב התביעה). התובע אמר בעדותו כי הנתבעת 3 לא שילמה את דמי האחזקה למלון בסך 2,070 ₪, וכי בחודש נובמבר 2006 הוא קיבל הודעה מהמלון לשלם את דמי האחזקה. התובע הוסיף ואמר כי הוא התקשר אל הנתבעים והובטח לו שדמי האחזקה ישולמו. אף על פי כן לא שילמה הנתבעת 3 את דמי האחזקה (עמ' 6, שו' 6-9). כאשר התברר לתובע שהנתבעת 3 לא שילמה את דמי האחזקה לקלאב הוטל אילת בגין יחידת הנופש שלו, היה זה בחודש נובמבר 2006. שני שיקים של התובע כבר נפדו באותו מועד. התובע אמר כי במשך כל חודש דצמבר הוא צלצל לחברה ולנציגיה ללא תשובה. בחודש ינואר 2007 הוא בא למשרדי הנתבעת 3 ומצא כי המשרדים נסגרו לאחר שהמשטרה היתה שם יום קודם ועצרה את הנתבעים 1 ו-2. באותו מועד כבר נפרעו 4 שיקים של התובע. 37. במצב הדברים האמור לעיל, התובע היה זכאי לבטל יתרת השיקים שנתן לנתבעת 3. התובע ראה כי ההסכם מופר על ידי הנתבעת 3. הוא נוכח לדעת שהנתבעת 3 לא שילמה את דמי האחזקה למלון למרות התחייבותה לעשות כן. התובע נוכח גם לדעת כי טלפונים שלו לחברה אינם נענים. התובע למד לדעת כי המשטרה סגרה את משרדם של הנתבעים 1 ו-2 ואף עצרה אותם. גם חילופי השמות של הנתבעת 3, מוזרים. קודם וילג' בע"מ (מכתב השוטר ת/2), אח"כ וי.סי. אר. בע"מ, אח"כ אוורסט קרן בע"מ, ואח"כ ש.ב.ש. קרן בע"מ. למה עוד צריך התובע לחכות, מול שלל ממצאים כה קשה בכל הנוגע לעסקה שעשה? ההסכם עמו מופר, הצד שמולו נעלם ואינו עונה, מנהלי ובעלי הנתבעת 3 נעצרים בגין חשד להונאה, משרדיהם נסגרים, מסמכיהם נתפסים. האם התובע היה צריך במצב כזה להמשיך לשלם את השיקים שלו לנתבעת 3, מעשה פתי, עד שיראה את כל כספו יורד לטמיון? כל אדם סביר היה נוהג כמוהו באותו מצב. 38. התובע היה זכאי לראות בהתנהגותם של הנתבעים, שהפרו ההסכם עמו, כגילוי דעת שלא יקיימו את ההסכם, או שלא ירצו לקיימו. סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, קובע : "גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה...". התובע היה רשאי, על כן, לבטל את יתרת השיקים שנתן לנתבעת 3, כפי שעשה. 39. בפעולות ביטול השיקים על ידי התובע יש הודעה מצדו, בדרך של התנהגות, על ביטול ההסכם בין התובע ואשתו ובין הנתבעת 3. גם הגשת התביעה דנא נגד הנתבעים מהווה הודעה מצד התובע על ביטול ההסכם. 40. התובע תבע את הנתבעים 1 ו-2 באופן אישי. הנתבעים 1 ו-2 לא נפגשו עם התובע קודם לחתימת ההסכם ולא בעת חתימת ההסכם. מי שדיבר עם התובע היה אדם בשם כפיר וענונו, שהציג עצמו בפני התובע כמנהל מכירות, ובחורה בשם ליאת. עם זאת, הנתבע 1, שהוא בעלים ומנהל החברה הנתבעת 3, אחראי על אנשי החברה, מנהליה, סוכניה ונציגיה, שהם האורגנים של החברה ובאמצעותם היא פועלת. הוא המנחה אותם מתוקף תפקידו והוא המדריך אותם איך לפעול ומה להבטיח ללקוחות. נציגי המכירות של הנתבעת 3 פועלים בשם החברה כשהוראותיהם מתקבלות ממנהל החברה והבטחותיהם ומצגיהם מודרכים על ידו. הם בסך הכל שכירים והוא הבעלים והקובע. בת.א. (ת"א) 93938/01 ג'ריס נ' קלי יניב (אתר נבו), אומרת כב' השופטת גרוסמן: "אמנם התובעים לא טענו כי הנתבע 4 הבטיח להם באופן אישי את ההבטחות באשר לגובה דמי האחזקה השנתיים, אולם הנתבע 4 כמנהל ובעל מניות , המתמחה במכירות, היה אחראי על צוות המוכרנים, ואחריותו נפרשת במישור החוזי גם על הליכי המו"מ ודמי האחזקה". אני מוצא את הנתבע 1 אחראי, באופן אישי, מן הבחינה החוזית, בשל הפרת חובת תום הלב ובשל ההטעייה ומצגי השווא שהוצגו לתובע ושגרמו לו להתפתות ולעשות העסקה כפי שנעשתה. 40. הנתבע 1 טען בהגנתו כי חקירת המשטרה נגדם הינה תולדה של תלונה אחת שהוגשה על ידי סוכן שלו שהסתכסך עמו. הנתבע 1 טען עוד כי לאחר חקירה הפשירה המשטרה את חשבונותיו וכי לא הוגשו כתבי אישום נגדו ונגד הנתבעת 2. לא ניתן, על כן, לסיים את פסק הדין מבלי להתייחס למכתב שכתב השוטר המנהל את תיק החקירה נגד הנתבע לבית המשפט. במכתב מיום 4.6.07 (ת/1) כותב השוטר ורטהיים כי הוא מנהל את תיק החקירה כנגד הנתבע 1 בעניין חשד לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף ושימוש במסמך מזוייף. השוטר ורטהיים כותב במכתבו את הדברים הבאים (בקיצורים המתחייבים); במסגרת החקירה הוגשו עד כה 85 תלונות נגד הנתבע 1, כולן מתייחסות למהלך התקופה 1/06 עד 12/06. בתקופה זו הנתבע 1 הקים וניהל את חברת וילג' במשרדים ברח' החרושת 14 רעננה. החל מחודש 5/06 הנתבע 1 עבד באותה כתובת תחת השם וי.סי.אר עד חודש 9/06. החל מחודש 9/06 ועד אמצע 12/06 הנתבע 1 עבר לעבוד תחת השם אוורסט קרן בע"מ, שהוא שם של חברת מדף שהנתבע 1 הסב את שמה. במסגרת חברת אוורסט, עבדו הנתבע 1 ועובדיו תוך הטעיית לקוחות פוטנצאליים של החברה כשהם מציגים בפני הלקוחות טענות עיקריות: א. החברה היא חברה ותיקה בשוק, אף שהחברה החלה לעבוד רק בחודש 9/06. ב. החברה מתמחה בשיווק יחידות ללקוחות מצרפת. ג. לכל יחידה ממתין בכליון עיניים לקוח צרפתי שישלם ללקוח כ-19,000$. ד. העברת הבעלות על היחידות הנרכשות תיקח עד 3 חודשים. ה. לחברה יש יחידה מתאימה לעיסקה במאגר החברה. לחברה לא היה מאגר של יחידות שרכשה, בשל איסור של חברת קלאב הוטל להעביר יחידות ברשת קלאב הוטל על שם חברות העוסקות בתווך בתחום סחר-מכר יחידות נופש; לחברת אוורסט קרן מעולם לא היה מועדון לקוחות ולא נמכרה, למיטב ידיעתו, אף חברות במועדון לקוחות של אוורסט; הצהרת הנתבע 1 שכתב אישום לא יוגש נגדו הינה חסרת בסיס, החקירה היא לקראת סיומה וכתב אישום יוגש גם יוגש; הטענה כי מקור טענות המתלוננים היא בשל התקשרות עם מר שמואל סינדני היא טענה שקרית. מר סינדני הוא אחד המתלוננים נגד הנתבע 1 והיה אמור להפוך לסוכן משנה של החברה שלו ואף פתח לשם כך חשבון בנק ומסר לנתבע 1 מספר פנקסי שיקים, שאותם הפיץ הנתבע 1 ויצר למר סינדני נזק במאות אלפי שקלים; חשבונות הנתבע 1 הוקפאו לחודש אולם לאחר שהתברר שהחשבונות מוגבלים ואין בהם כסף, הוסר העיקול; בנוגע לטענת הנתבע 1 שהוא חזר לעבוד ויש לו הרבה לקוחות מרוצים ועסקיו נקיים וכשרים, הרי שהנתבע 1 אמר לשוטר שהוא עזב את התחום והוא מתפרנס משיפוצים. השוטר ורטהיים מסיים את מכתבו בכותבו שהוא כתב את הצהרתו הנ"ל לבית המשפט בהסתמך על חומר החקירה הרב המצוי בפניו ועל מעל 20 חקירות שחקר את הנתבע 1. אין מה להוסיף על המכתב הנ"ל, של השוטר אשר מנהל את תיק החקירה נגד הנתבע 1. הדברים מדברים בעד עצמם. אמנם מר ורטהיים לא הוזמן להעיד, ויש להביא בחשבון שלא הוגש עדיין כתב אישום וממילא לא התקיים עדיין משפט בעניינו של הנתבע 1 ולא היתה פסיקה בעניינו. הדברים שנכתבו הינם על סמך התלונות הרבות שהוגשו למשטרה נגד הנתבע 1 וחומר החקירה הקיים בתיק החקירה. מצד שני, מדובר בבית משפט לתביעות קטנות שסדרי דין אינם נהוגים בו ואין מניעה מלראות את מכתב השוטר. השוטר כתב במכתבו הנ"ל שהוא מייעד אותו לבית המשפט לתביעות קטנות בפ"ת, וחזקה שלא היה כותב דברים שאינם נכונים לבית המשפט. יחד עם זאת יודגש, כי פסק הדין דנן לא התבסס על מכתבו של השוטר. פסק הדין ניתן לגופם של דברים, מהנימוקים המפורטים בו, המכתב הנ"ל לא שימש כראיה או כתשתית לפסיקה שנפסקה. סוף דבר 41. אני מקבל את התביעה נגד הנתבעת 3. אני מבטל את ההסכם בין התובע ואשתו ובין הנתבעת 3. ביטול ההסכם נעשה על פי חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, ולא על פי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981. חוק הגנת הצרכן אינו ממעט או פוגע בזכויות התובע על פי חוק החוזים. אמנם לא התבקש בתביעה סעד של ביטול ההסכם, אולם סעד זה הינו חלק אינהרנטי מהתביעה וגלום בתוכה. הבקשה להשבה של הסכומים ששולמו ושל יתרת השיקים שנתן התובע לנתבעת 3 כמוה כבקשה לביטול ההסכם. בבית משפט לתביעות קטנות, כשבעלי הדין אינם מיוצגים על ידי עורכי דין, אינם בעלי השכלה משפטית ואינם יודעים להכניס בקשותיהם למסגרות משפטיות מדויקות, צריך בית המשפט לראות את טיב ומהות התביעה ולפסוק בהתאם לכך. 42. אני מקבל גם את התביעה נגד נתבע 1 באופן אישי. התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית. 43. הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, יחזירו לתובע את הסכום של 15,592.80 ₪, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד, מיום הפרעון של כל שיק ושיק מארבעה השיקים שנפדו ועד התשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, לתובע, החזר אגרת משפט בסך 193 ₪, וכן הוצאות בסך 1,500 ש"ח, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה - 20.2.07, ועד התשלום בפועל. 44. כחלק מסעד ההשבה שנפסק לעיל, יחזירו הנתבעים 1 ו-3 לתובע את יתרת 6 השיקים של התובע שבידיהם, שבוטלו ע"י התובע. נופשביטול עסקה (יחידות נופש)