תביעת פיצויים על עגמת נפש מלון טורקיה

פסק דין כללי התובע הזמין לו ולששת בני משפחתו מהנתבעת 1 (להלן: "הסוכנות") חופשת סוף - שבוע באנטליה שבתורכיה. הסוכנות מוכרת נופשונים אותם מספקת לה הנתבעת 2 (להלן: "הספק"). לטענת התובע, התגלו במלון, שהומלץ ע"י הסוכנות, שורה של ליקויים אשר הפכו את החופשה המשפחתית לסיוט מתמשך. טענות התובע לטענת התובע, נציגת הסוכנות המליצה על מלון "קלאב דולפין" (להלן: "המלון") שהינו מלון ארבעה כוכבים, כמלון המתאים לחופשה משפחתית. התובע העיד כי טרם ההזמנה בדק אצל נציגת הסוכנות באם המלון הולם. לדבריו, היא לא בדקה השאלה עם גורם נוסף, אלא אישרה כי המלון הינו מלון טוב. לטענתו, כשהגיעו למלון גילו כי רב המרחק בין המובטח לבין המציאות. בחלק מאזורי המלון לא היה מיזוג על אף החום הכבד ששרר אותה תקופה. זאת ועוד, תקלות עם המעליות אילצו לעלות ולרדת במדרגות, ואף השירות והיחס מצד עובדי המלון היה לקוי. לא זו אף זו, במלון שני חדרי אוכל. חדר אוכל אחד היה ממוזג ואליו הכניסה לישראלים נאסרה. חדר האוכל השני היה ממוקם במדרכה מתחת לסככה והיה מיועד לישראלים בלבד. כעולה מעדות התובע שרר שם חום עז וחיות התהלכו בחדר האוכל ובסמוך לו כאשר הן עושות צרכהן ליד הסועדים. לחיזוק טענתו בכל הנוגע לחדר האוכל הגיש התובע תמונות שצילם. ניתן לראות בבירור כלב הנם את שנתו שם. לגרסת התובע, הוא ובני משפחתו שחלקם ילדים קטינים אף קיבלו קלקול קיבה מהאוכל אותו אכלו במלון. לתיק צורפו אישורים על פנייה לרופא המשפחה עם החזרה לארץ. כמו כן, טען התובע כי לא ניתן היה ליצור קשר עם מי מנציגי הספק או הסוכנות במקום. טענות הסוכנות: לטענת הסוכנות דין התביעה להדחות על הסף שכן היא תיווכה בין התובע ובין הספק ותפקידה הסתכם במתן שירותי הזמנה ותו לא. לגופו של עניין טוענת הסוכנות כי הפקידה הדס מטעמה התקשרה במעמד התובע לספק על מנת לברר פרטים לענין המלון. את הפרטים שקיבלה העבירה לתובע. כמו כן, טוענת הסוכנות כי מאחר ולא היא זו שסיפקה את שירותי המלון, אין היא יכולה להתייחס לטענות התובע באשר לאירועים שם ובוודאי שלא חלה עליה אחריות לכל אשר התרחש שם. טענות הספק: המלון הוכר ע"י משרד התיירות התורכי כמלון 4 כוכבים ולא נרשמו לגביו תלונות עד כה. התובע לא פנה לספק המקומי להודיע על אי שביעות הרצון על אף שטרם יציאתו מהארץ קיבל את שובר ההזמנה ובו רשום - "בכל תקלה הקשורה לשירותים הניתנים על ידי המלון/נותני השירותים יש לפנות ולהיעזר בספקנו/נציגנו המקומי שפרטיו מופיעים על גבי השובר". באפשרות הספק היה אף להציע מלון חלופי באם התובע היה מבקש לעבור. לשיטת הספק, הוא שימש רק כמתווך בלבד בין הסוכנות ובין הספק המקומי בתורכיה ואין הוא אחראי לרמת המלון והתנהלותו. עוד טען הספק כי הספק המקומי בתורכיה אישר כי למלון דירוג של ארבעה כוכבים עפ"י דירוג משרד התיירות המקומי וכי רמת הדירוג שונה מארץ לארץ. כלומר, לשיטת הנתבעות, תפקידן מתמצא בתיווך בלבד, גביית כספים מהתובע והעברתם למלון ולחברת התעופה ותו לא. אין הן חבות דבר כלפיו. דיון והכרעה עדויות התובע וחתנו, אשר היה עימו ב"חופשה" רצופות וללא סתירות. הזעם ואי שביעות הרצון מהחופשה נכרו על פניהם. עדותם אמינה על בית המשפט. לא זו אף זו, הסוכנות לא הביאה למתן עדות את הפקידה מטעמה אשר ביצעה את ההזמנה עבור התובע ואשר בשמה נטען כי בדקה את טיב המלון טרם ההזמנה. הלכה פסוקה היא כי מי שנמנע מהעדת עד הנמצא בשליטתו, פועל הדבר כנגדו. בית המשפט מקבל כאמינות את טענות התובע לפיהן, הייתה הפרדה בין אורחי המלון כך שהאורחים הישראלים אכלו בחדר אוכל חיצוני לא ממוזג, בחדר האוכל התהלכו חיות העושות שם צרכיהן והמיזוג לא פעל בלובי. ארגון נופש הינו פעולה מורכבת הדורשת תיאום בין גופים שונים. תקלות יכולות להתרחש והן אכן מתרחשות, כחלק משגרת החיים וחיי היום יום. אין מקום להטיל אשם על הנתבעות או מי מהן בגין כל תקלה של מה בכך. לא כל תקלה מהווה עילת תביעה. אולם, שונים הם פני הדברים כאשר מדובר במצבור של תקלות, אשר ניתן היה למנוע באם מידע הולם היה נמסר למטייל, טרם רכישת חבילת הנופש. זו שאלה של תיאום ציפיות וגילוי נאות. כלומר, תקלה במערכת החשמל יכולה להתרחש. אך כלל של מלון לפיו יש הפרדה בין סוגי אורחים וכי חיות מהלכות בחדר האוכל ועושות שם צרכיהן, אינו תקלה בלתי נמנעת, אלא נוהג של המלון, אותו היה על הנתבעות לדעת לו היו פועלות במיומנות ראויה. התובע שילם בגין החופשה סכום של 1500$ עבור שבעת בני המשפחה, המדובר בעלות של 214$ לאדם. אין חולק כי הסכום אותו שילם התובע בגין החופשה הינו נמוך. יחד עם זאת, על אף המחיר נמוך התובע ובני משפחתו לא יצאו "לטיול ספארי" בו נדרשים לאכול לצד חיות העושות צרכיהם בחדר האוכל או לעלות ולרדת במדרגות ולא במעלית. כמו כן, לא הובהר לתובע מבעוד מועד כי קיים חדר אוכל נפרד לישראלים שאינו ממוזג ואילו לאורחיו האחרים של המלון מסופק חדר אוכל ממוזג. סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע: "(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים." חובת תום הלב כוללת את החיוב לגלות פרטים הצריכים לעניין והמצויים בתחום ידיעתו של הצד השני. התובע פנה לסוכנות כמי שהציגה עצמה כמומחית ובקיאה בתחום הנופשונים. אין להלום מצב בו תתקבל עמדת הסוכנות לפיה תפקידה מתמצא במתן שירותי הזמנה, גביית תשלומים ותו לא. לא זו אף זו, סעיף 15 לחוק החוזים קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" — לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן." התובע הוטעה על ידי הסוכנות לחשוב כי הוא משלם עבור חופשה במלון של ארבעה כוכבים אשר רמתו סבירה, אין בו הפרדה בין תיירים ישראלים ובין תיירים מארצות אחרות וכי בחדר האוכל אין הוא אוכל ליד חיות העושות צרכיהן לידו ובסמוך לו. הסוכנות והספק מציגים עצמם כבעלי ידע וכמומחים לנופשונים שונים. חובה עליהם לבדוק את בתי המלון והנופשים אותם הם מפרסמים ואותם הם מוכרים ללקוחותיהם. שאם לא כן, מדוע ייגבו כספים. הרי הלקוח המזדמן יוכל לבצע בעצמו את רכישת החופשה בעצמו ובמיוחד קל הדבר בימינו בעידן האינטרנט המאפשר הזמנת טיסות בכל רחבי העולם ואף הזמנת בתי מלון מן הארץ לחו"ל. יפים דבריו של כב' השופט (בדימוס) שטרסמן בתק 3148/06 אלון בורנפלד ואח' נ' הדקה ה-90 בע"מ ואח', (פורסם באתר נבו): "ספק בעיני בית משפט זה אם "חזקת התיווך" שספקים וסוכנויות נסיעות מסתתרים מאחוריה כל אימת שהם נתבעים בשל תקלות בהזמנות של נוסעים תמימים מחוץ לארץ, עודנה תקפה לאור התפתחותה של תורת תום הלב בפסיקה בתחום החוזים. ההגנה הכמעט גורפת, שבתי משפט נהגו לתת ל"מתווכים" שכאלה, בהכירם בטענות סוכני נסיעות וספקים מיניהם, כי סיימו את תפקידם בהשלמת הזמנת העסקה שהצרכן הזמין באמצעותם, ראויה - לדעת בית משפט זה - לבדיקה מחודשת לאור התפתחות מושג תום הלב בפסיקה, ובמיוחד לאחר פסק הדין בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, שניתן ביום 6.4.1995 (פ"ד מט, 2, 265)". הספק סומך יתדותיו על פסק דינו של כב' השופט (בדימוס)זיילר בת.א. 165/88 דהן נ' רפאל (לא פורסם) (להלן: "פרשת דהן"). פסה"ד הנ"ל לא צורף לכתבי הטענות ומאחר ולא פורסם ניסיונות בית המשפט לאתרו, לא צלחו. אולם, גם מקריאת הפסקה אותו ציטט הספק, רואים אנו כי אין בפרשת דהן כדי להושיע את הנתבעות. בפרשת דהן נקבע כי על הספק והסוכנות להשתמש במיומנות ראויה ואם כך עשו הרי שאין לחייבם בגין שיבושים שחלו אותם לא ניתן היה לצפות מראש במיומנות רגילה. בענייננו, הסוכנות והספק לא השתמשו במיומנות ראויה בכך שהספק לא בדק כראוי את המלון בטרם מכר נופשים שם והסוכנות לא פעלה במיומנות ראויה בכך שלא בדקה את רמת המלון טרם שהמליצה עליו לתובע. עוד מבקשות הנתבעות להסתמך על סעיף 8 התנאים הכלליים אותם מסרו לידי התובע עת בוצעה הזמנת הנופש. התנאים הכלליים פוטרים את הנתבעות באופן גורף מכל אחריות. תנאים אלה הינם חוזה אחיד כהגדרת הדיבור בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), שכן כל התנאים נקבעו ע"י הנתבעות על מנת שימשו תנאים לחוזים רבים בין הנתבעות ובין הלקוחות. סעיף 3 לחוק החוזים האחידים קובע: "בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן - תנאי מקפח)." סעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים קובע חזקה לפיה: " תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי;". תניית הפטור הגורפת, אינה אלא תנאי מקפח הפוטר את הספק והסוכנות מאחריות ומסייגת באורח בלתי סביר כל אחריות. כמו כן פעלו הנתבעות בניגוד לתקנה 3(1)(א) לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג- 2003, הקובעת: "פרטי מידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם לפי תקנה 2 הם כמפורט להלן: (1) כל אחד משירותי סוכנות הנסיעות המרכיבים את חבילת התיור: (א) מקומות לינה, שמותיהם, וכן דירוגם או רמתם, מעניהם וכן מספרי הטלפון שלהם;". הנתבעות חייבות היו למסור את המידע הרלוונטי לגבי המלון, על השירותים שהוא נותן למבקריו, ולמבקריו מישראל ולא להסתפק באמירה כי מדובר במלון 4 כוכבים עפ"י הדירוג של משרד התיירות התורכי. הציפייה של התובע ממלון 4 כוכבים שיהיה ברמה דומה לזו בארץ, ואם אין הדבר כך, הרי שיש להגיד לו זאת במפורש. אין לצפות מאזרח העושה שימוש בשירותי הנתבעות, הגובות בגין כך ממיטב כספו, יהא בקי ברמות הדירוג ברחבי העולם. לשם כך בדיוק קיימות הנתבעות. על כל פנים, אין זה סביר כי התובע עשוי היה לצפות כי תהיה הפרדה בחדר האוכל כי יעשו שם את צרכיהם, המעליות לא יעבדו, לא יהיה מיזוג באזורי המלון ואף יקבלו קלקול קיבה. סוכנויות הנסיעות והספקים אחראים על הנופשים אותם מוכרים ללקוחות, ובין היתר על רמת המלון. אין לקבל מצב לפיו סוכנויות הנסיעות והספקים ישלחו את המבקשים לנפוש ברחבי העולם מבלי שתהיה להם אחריות כלפי הלקוחות. סוכנויות הנסיעות והספקים אינם יכולים לצאת ידי חובה במסירת מידע חלקי או הפניה לספק המקומי, הרי אם כך עשויה להישאל השאלה למטרת קיומן בכלל. חבותן של הנתבעות במקרה דנן צריכה להתחלק עפ"י מידת אחריותן ושליטתן לנזקים. הסוכנות שואבת את מירב המידע מהספק, עליו היא אמורה להסתמך ואת חבילות הנופש שלו היא מוכרת. לפיכך, יש להטיל עליה אחריות בשיעור של 20%. את יתרת האחריות בשיעור של 80% יש להטיל לפתחו של הספק אשר מוכר את הנופשונים לסוכנות. החובה עליו לוודא את רמת המלון, התנאים בו, לספק מידע הולם וראוי תוך התאמה למקובל בארץ. התובע העמיד את תביעתו על סך של 12,000 ₪. בגין חבילת הנופש שילם סך של 1,500$ שהם כ- 6,250 ₪. למעשה מבקש התובע לקבל השבה מלאה של התמורה ששילם לנתבעות בגין הנופש בצירוף פיצויים בגין הנזק הבלתי ממוני. יש לזכור כי בסופו של יום הנופש יצא אל הפועל ומלבד התקלות במלון, התובע ומשפחתו בילו בתורכיה. אשר על כן, ישלמו הנתבעות, עפ"י היחס שנקבע לעיל לתובע סך של 2,000 ₪. עוד הן תשלמנה לתובע, עפ"י היחס לעיל, סך של 500 ₪ בגין הוצאות המשפט. בית מלוןפיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממוניבתי מלון (תביעות)