פסק דין בהחלטתי מיום 20.6.07, ניתנה על ידי רשות ערעור על פסק דינו של של כב' השופט אברהם הימן מיום 10.07.2006, בת.ק 411/06 של בימ"ש לתביעות קטנות בראשל"צ. לפיכך הנני דנה בערעור לגופו. תמצית העובדות 1. חברת טיצ'רסופט (להלן- "המערערת") הינה חברה אשר סיפקה טלוויזיות פלזמה של חברת LG, עבור זכייני מפעל הפיס. מר אבי אלג'ם (להלן- "המשיב") הוא זכיין של מפעל הפיס, בעל תחנת טוטו ולוטו, אשר רכש טלוויזיה כאמור מהמערערת ביום 16.06.2005. מהעתק הקבלה עולה כי המחיר המלא ששילם המשיב עבור המסך, הרמקולים ומתקן הקיר הינו בסך 11,300 ₪. המסך שסופק התברר כפגום (להלן- "המסך הפגום"), שכן התגלו בו תופעות צריבה. לפיכך בחודש ספטמבר 2005 קיבל המשיב, לטענתו - מהמערערת, מסך חדש (להלן- "המסך החדש"). דא עקא, שגם במסך החדש התגלו תופעות צריבה, כפי שאירע במסך הפגום. כאשר פנה המשיב בשנית למערערת, בדרישה להחליף את המסך, או להחזיר לו את כספו - המערערת סרבה, הודיעה לו כי אין היא אחראית לקלקולים, מאחר והיא רק תיווכה בעסקה בין היצרן - חברת LG, לבין זכייני מפעל הפיס, וכי עליו לפנות לנציגת היצרן בארץ. בשל כך הגיש המשיב את התביעה נגד המערערת לבימ"ש לתביעות קטנות. הדיון בבימ"ש קמא 2. ביהמ"ש קמא, לאחר ששמע את טענות הצדדים, דחה את טענת המערערת כי היא לא היתה המוכרת של הטובין אלא מתווכת בלבד. ביהמ"ש קיבל את התביעה במלואה, וקבע כדלקמן: "למעשה על פי הקבלה שניתנה לתובע ניתן לראות בבירור כי הכסף אשר שולם בעבור המוצר הועבר ישירות לחברת "טיצר סופט", כמו כן, בקבלה אשר ניתנה ללקוח נכתב כי: "אין אחריות למקלדות, עכברים, מאווררים, רמקולים ומדיות לגיבוי" לא צוין בקבלה כי אין אחריות בנוגע לטלוויזיית הפלסמה אשר סופקה ללקוח. כמו כן נרשם בקבלה: "הסחורה בבעלות טיצ'ר סופט עד לפירעון הסופי של התשלום." משמע, אין מדובר בתיווך אלא במכירה, שהרי אם היה מדובר בתיווך לא הייתה מצוינת עובדת הבעלות. ...אין חולק כי טלוויזיית הפלסמה סופקה עם פגם... הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה. ...הנתבעת התנערה מההסכם שנקשר בינה לבין התובע על ידי כך שהטילה אחריות על חברת LG ולא לקחה אחריות על העסקה שבוצעה בינה לבין התובע. " טענות הצדדים 3. על פסק דין זה הגישה המערערת בקשת רשות ערעור. בבקשתה טענה כי הספקת הטלביזיה הינה חלק מעסקה כוללת, לפיה היא משמשת כמתווכת בין חברת LG, לבין זכייני מפעל הפיס. לטענתה, תעודת האחריות למוצרים מסופקת ע"י נציגתה הבלעדית של חברת LG בארץ, שהיא "חברת ח.י אלקטרוניקה בע"מ מרחוב יד חרוצים 10 כפר סבא" (להלן- "היצרן"). לטענתה, עם רכישת הטלוויזיה סופקה על ידה למשיב תעודת אחריות מטעם היצרן, המאפשרת לו לפנות ליצרן בכל תקלה. לטענת המערערת, לאחר שהמשיב גילה לראשונה כי המסך פגום, הוא אכן פנה ליצרן, אשר סיפק לו את המסך החדש, שהסתבר שגם הוא פגום. לפיכך, טוענת המערערת, כי היה על המשיב להגיש את התביעה נגד היצרן, ולא נגדה. עוד הוסיפה המערערת וטענה, כי אין לה כל דרך לבדוק מהו מקור התקלה, ואם מדובר בסחורה פגומה, או בשימוש לקוי במסך מצד המשיב. בהפנותה לסעיף 2 לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה) התשס"ו- 2006 (להלן- "התקנות החדשות"), טענה המערערת כי החובה לתיקון מוצר פגום או להחלפתו, מוטלת על היצרן, בעוד המערערת הינה בגדר "עוסק המוכר טובין". משכך, אין לה כל אמצעי לבדיקה או לתיקון תקלות טכניות במוצר, אשר צריכות להתבצע על ידי היצרן. 4. קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים כאשר המשיב טוען כי עם גילוי התקלה הראשונה, הוא פנה למבקשת, והיא זו שדאגה להחליף את המסך במסך חדש, ואילו המערערת טוענת, כי היצרן הוא שהחליף את המסך הפגום במסך חדש. המשיב טען בכתב תשובתו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא, מאחר ופסק הדין מנומק ומפורט, ונסמך על ממצאים שבעובדה, בהם בית המשפט של ערעור אינו מתערב. עוד טען, כי המערערת לא העלתה כל טיעון חדש בבקשת רשות הערעור, וכי ניסיונה להטיל את האחריות לקלקול במוצר על כתפי המשיב הינו חסר תום לב, שכן הוא זכאי להשבת כספו עבור המוצר הפגום שקיבל. לטענתו, בינו לבין המערערת נערכה עסקת מכר ישירה, ולכן אין רלוונטיות למערכת היחסים שבין המערערת לבין היצרן. המערערת היא שסיפקה לו את המוצר, היא שהחליפה את המסך הפגום במסך החדש, והואיל ולא ציידה אותו בתעודת אחריות עם הרכישה - האחריות להשבת כספי הרכישה מוטלת על כתפיה. דיון 5. בית המשפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה דלמטה, מן הטעם כי לערכאה הראשונה, אשר שומעת את העדים ומתרשמת באופן בלתי אמצעי ממסכת הראיות הנפרשת בפניה, יש את הכלים הטובים ביותר לבסס ממצאים עובדתיים בתיק. 6. אומנם אין בפסק הדין התייחסות מפורשת למחלוקת, אך מעיון בפרטיכל הדיון בבית משפט קמא עולה כי המשיב העיד כי הוא פנה, לצורך החלפת המסך, לבחור בשם פאר אצל המערערת. המערערת לא כפרה כי פאר הוא עובד שלה, אך טענה כי היצרן, שלטענתה שלחה אליו הודעת צד ג' (עמ' 2 לפרטיכל מהדיון שבפני) - הוא שסיפק את המסך החלופי. ואולם, מעיון הן בפרטיכל הדיון, הן בכתב ההגנה שהגישה המערערת, והן בפסק הדין אין זכר לקיומה של הודעת צד ג' ליצרן. מפסה"ד עולה שביהמ"ש, ששמע עדויות הצדדים, ועיין בכל המסמכים - התרשם כי המערערת היא שסיפקה למשיב את המסך החדש, לאחר שהמסך המקורי התקלקל. 7. לגבי טענתה של המערערת כאילו הפגם נבע משימוש לקוי במוצר ולא מפגם בייצור - דינה של טענה זו להידחות שכן בימ"ש קמא, ששמע עדויותיהם של הצדדים, קבע כממצא עובדתי שלא היה מדובר בשימוש לקוי שגרם לתקלה במוצר, כי אם במוצר פגום. משכך, אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י כב' השופט קמא, ואני סומכת ידי על קביעותיו כי המסך השני שסופק למשיב היה פגום, ומשכך, אין מקום להעלות עתה טענה שהתקלה במסך נגרמה בשל שימוש בלתי ראוי מצד המשיב. כך גם אין מקום להתערב בקביעת הערכאה הדיונית כי גובהו של הנזק הוא 9,700 ₪, זאת בהתאם לאמור בחוו"ד השמאי שהוצגה בפני ביהמ"ש קמא, אשר אימץ אותה. אין מחלוקת כי הקלקולים התגלו בתוך תקופת האחריות, כך שהמשיב זכאי לתיקון המסך, או להשבת כספו. השאלה שהיתה במחלוקת בין הצדדים היא ממי הוא זכאי לסעדים אלו, ומי חייב כלפיו. 8. ביהמ"ש התרשם כי מדובר היה בעסקת מכר ולא בעסקת תיווך, שכן המערערת היא שקיבלה את מלוא התמורה עבור הממכר, ובקבלה שניתנה למשיב לאחר הרכישה, נכתב כי הסחורה נשארת בבעלותה של המערערת עד לפירעון הסופי של התשלום. מכאן שלא מדובר היה בעיסקת תיווך אלא במכירה. לגבי האחריות למוצר - המשיבה לא הוכיחה כי מסרה למשיב תעודת אחריות, למעט האמור בקבלה. בקבלה קיימת התייחסות מפורשת לאחריות שניתנת למוצרים הנמכרים. בהקשר זה צוין בקבלה כי "אין אחריות למקלדות עכברים מאוררים רמקולים ומדיות לגיבוי", ואין כל אזכור לעובדה כי אין אחריות לטלוויזיות. מכאן שהמערערת נתנה אחריות לטלביזיות. היא לא הציגה עותק מתעודת אחריות, ולא טרחה, לחילופין להעיד את היצרן בעניין זה, או לשלוח לו הודעת צד ג', בדרישה כי יקיים התחייבותו. 10. אומנם ככלל היצרן הוא שאחראי לתיקון תקלות במוצר שיצא מבית מלאכתו, זאת בכפוף לתנאים שהובהרו לרוכש, כאשר בדרך כלל היצרן מנפיק לרוכש תעודת אחריות שמפרטת את כל תנאי האחריות. שכן מקובל שעל חלקים מסויימים תקופת האחריות קצרה יותר, וישנם חלקים אחרים, כגון סוללות - להם לא ניתנת כלל אחריות. לפיכך יש לבדוק כל מקרה לגופו. לעתים היצרן מסמיך אחר מטעמו לטפל בתיקון המוצרים, והאחר הוא זה שמתחייב מטעם היצרן, כלפי הרוכש, לספק לו את התחזוקה או האחריות על חלקי המוצר. במקרה זה לא הוכח שניתנה תעודת אחריות, והאמור בקבלה מצביע על כך שהמערערת נטלה על עצמה את האחריות לביצוע התיקונים. יפים לענין זה הדברים שנאמרו בע"א 347/90 סודהגל בע"מ נ' ריקרדו ספילמן, פ"ד מז(3) 459, שם נקבע כי על המוכר לוודא כי התניות לעיסקה ידועות לרוכש: "...הרי זה מסוג המקרים שבהם מדובר בתניות שנכללו בכרטיס, או בקבלה, הנמסרים ללקוח בעת שהוא רוכש מוצר או שירות... פשיטא שתניות כאלה תיחשבנה כחלק מן החוזה בין הצדדים, רק אם הצרכן יודע (או למצער, מוחזק כיודע), כי הן מהוות חלק מהחוזה שבינו לבין המוכר; ועל המוכר, מצידו, מוטל לנקוט אמצעים נאותים כדי להביא את התניות לידיעת לקוחותיו." (ההדגשה שלי- ר.ל.ש). הואיל וכפי שפורט לעיל כל המחלוקת שבין הצדדים מושתתת על קביעות עובדתיות שקבע בימ"ש קמא לאחר ששמע את הצדדים - הרי שאין מקום להתערב בפסק הדין. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא שבימ"ש שלערעור ממעט להתערב בפסקי דין של בימ"ש לתביעות קטנות, ורק במקרים יוצאי דופן כאשר מדובר בשאלות עקרוניות בלבד, יקבל ביהמ"ש את הערעור. (ראה ספרו של הנשיא אורי גורן, מהדורה שמינית, עמ' 774). לאור האמור הערעור נדחה. בנסיבות הענין - אין צו להוצאות. פיצוייםטלויזיה