פסק דין 1. זוהי תביעת מנוי של בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, היא הנתבעת (להלן: "בזק"), אשר עשה שימוש בקו 800-1 (להלן: "הקו") לצורך עיסוקו כתקליטן. אין מחלוקת כי החל מחודש מאי 2000 החלו להתקבל אצל התובע חשבונות טלפון גבוהים מאשר קיבל בתקופה הקודמת. כתוצאה מקבלת אותם חשבונות חשד התובע שמדובר בתקלה או בהונאה. התובע שילם את חשבון מאי 2000, אך לא שילם את החשבונות בגין יוני עד יולי 2000, חרף דרישות בזק. 2. בעקבות אי תשלום החשבונות, שהגיעו באותו שלב לסכום כולל של כ - 5,189 ש"ח ולאחר שבזק בדקה את טענות התובע בדבר הונאה או תקלה, ולא קיבלה אותן - נותק הקו על ידי בזק ביום 28 בינואר 2001. 3. התובע הגיש תביעה כנגד בזק לפיצוי בגין נזקים שונים, שנגרמו לו, לטענתו, בשל ניתוק הקו והמסתכמים בסך של 101,550 ש"ח. לטענתו בזק לא היתה אמורה לחייב אותו בסכומים של אותם חשבונות ולכן גם לא היתה אמורה לנתק את הקו. עוד טוען התובע בתביעתו כי בשלב מסוים הודיע לו מר ראובן נצר, קצין ביטחון בבזק (להלן: "נצר"), כי בזק מוותרת לו על תשלום החוב. התובע עמד על דעתו כי מדובר בהונאה או תקלה כיוון שלדבריו "רובם המוחלט של החיובים נעשו מטלפונים ציבוריים באזור צפון הארץ" (ראו עמ' 4 לסיכומי התובע) ומכך יש להסיק כי מדובר בגניבת שיחות שנעשתה מטלפונים ציבוריים. 4. לטענת בזק הגידול בחיובים נבע מהעברת מספר היעד של הקו מקו פיזי לקו סלולרי, העברה שנעשתה לבקשת התובע. עוד טענה בזק כי החיובים גבוהים יותר בשל כך שבמעבר לקו סלולרי השיחות הופכות להיות יקרות יותר. עוד טענה בזק כי הוכח כי לא קיימת תקלה טכנית או הונאה באשר לתפקוד הקו. כמו כן טענה בזק כי התובע לא הוכיח את הנזקים שטען להם ואף לא עמד בנטל הקטנת הנזק. השיחה עם מר נצר - טענת הוויתור 5. ביום 16.8.00 התקשר נצר, שהוא איש מחלקת הביטחון בבזק, לתובע וביקש ממנו לתאר את הארוע. לטענת התובע, נצר אמר לו לאחר בדיקה של המקרה, כי היתה תקלה בקו, אולם בזק לא מעוניינת להודות או להכיר בכך באופן רשמי ולכן לא יוחזר הסכום ששולם בגין חודש מאי, אולם לא יגבו הסכומים בגין החודשים יוני ויולי. 6. נצר בתצהירו העיד כי מעולם לא אמר לתובע את אשר התובע טוען שהוא אמר לו. על פי תצהירו הוא כלל אינו מוסמך לעסוק בנושאים כספיים ואף לא בנושאים של חיוב או וויתור על חיוב ולכן לא יתכן שאישר לתובע דבר וחצי דבר בנוגע לחיובים בהם חוייב (ראה סעיף 3 לתצהיר). נצר נחקר על ידי בא כח התובע ביום 21.11.06. בא כח התובע לא שאל את נצר ולו גם שאלה אחת על האמור בסעיף 3 לתצהירו. בנוסף, טענתו של נצר בדבר סמכותו כקצין ביטחון לבדיקת הארוע והעדר סמכותו לוותר על חיובים - לא נסתרה כלל. 7. לא זו אף זו כי בחקירתו הנגדית של התובע הוא אומר, כי לא הוא זה שדיבר עם נצר אלא אשתו. "ת.אשתי שהיא דיברה עם מר נצר. ש. אתה לא שמעת את נצר אומר את זה. ת. מעולם לא." (עמוד 1 שורות 15-13 לפרוטוקול מיום 18.1.06). 8. בנסיבות אלה, אני קובעת כי לא הוכח שנצר אמר לתובע כי בזק תוותר לו על סכומים כלשהם וממילא התובע לא יכול היה לסמוך על כך. תקלה או הונאה 9. התובע לא הצליח להוכיח כי החשבונות הגבוהים נבעו מתקלה או הונאה או רשלנות מצידה של בזק. העובדה שחשבונות התובע עלו באופן ניכר הוסברה על ידי בזק באמצעות עדותה של הגברת נחמה עובד, העובדת במחלקת פניות הציבור בבזק. הגברת עובד הסבירה בתצהירה כי הקו היה בתחילה קו פיזי שמספרו 6766370-03 ומאוחר יותר בחודש מאי 2000 הפך מספר היעד, על פי בקשת התובע, להיות קו סלולרי ברשת אורנג' שמספרו 717313-054. 10. גברת עובד הסבירה כי לקוח המנוי על שרות 800-1 משלם את עלות השיחה הנכנסת גם כאשר הוא אינו היוזם שלה. כאשר הגורם המחייג אל הלקוח מחייג מקו בזק רגיל ומספר היעד, אף הוא הינו קו פיזי רגיל של בזק - התעריף בו מחויב הלקוח (המנוי על שרות 800-1) הוא של שיחת בזק רגילה. ברם, כאשר מספר היעד הינו קו סלולרי, והמתקשר מחייג מקו בזק רגיל, התעריף בו יחויב הלקוח הינו תעריף מיוחד, גבוה הרבה יותר ובנוסף מחויב הלקוח בזמן אוויר של המפעיל הסלולרי. יתר על כן, כאשר המחייג מחייג אף הוא בקו סלולרי יחויב הלקוח המנוי על שרות 800-1 באותו תעריף מיוחד שצוין לעיל, ובנוסף בזמן אוויר בהתאם לזהות המפעיל הסלולרי ממנו בוצעה השיחה. יוצא אפוא, כי כאשר מועבר המספר 800-1 למספר סלולרי הרי שהוא מחויב בתעריפי זמן אוויר היקרים אותם גובה ממנו בזק, על מנת להעביר לחברות הסלולר. 11. בדיקת החשבונות שקיבל התובע במהלך התקופה של החודשים מאי עד יולי 2000 מעלה כי רוב רובם של החיובים נשוא חשבונות אלה, הינו בגין זמן אוויר: • חשבון מאי 2000 - 806 ₪ מתוך 973.4 ₪. • חשבון יוני 2000 - 2,994 ₪ מתוך 3,306 ₪. • חשבון יולי 2000 - 1,639 ₪ מתוך 1,883 ₪. 12. חיובי זמן אוויר אלה, אינם מופיעים בחשבונות, אשר הוצאו בתקופה בה מספר היעד היה קו פיזי רגיל. יתר על כן, בדיקת החשבונות מצביעה על כך שבחודש מאי, אילולא חיובי זמן האוויר, היה החשבון עומד על סך של 167 ₪, בחודש יוני על סך של 312 ₪ ובחודש יולי על סך של 244 ₪. סכומים אלה מתאימים לדפוס השימוש של התובע בקו, קודם להעברת מספר היעד למספר סלולרי. 13. התובע עצמו הודה כי קישר בין המעבר לסלולרי לבין הגידול בסכומים שחויב על ידי בזק. התובע העיד בחקירתו: "ש. האם קישרת או לא קישרת בין המעבר לסלולרי לבין הגידול? ת. אני מניח שכן ועדיין זה הפתיע אותי מאוד. ש. מפנה לנספח א/1 לתצהיר קישרת או לא? ת. קשרתי בהחלט." (עמוד 2 שורות 18-15 לפרוטוקול מיום 18.1.06). 14. לאחר ששמעתי את עדותה של נחמה עובד ואת חקירתה הנגדית אני נותנת אמון בעדותה. כמו כן הוצגו בפני החשבונות (נספח א/5, א/6 ו-א/7 לתצהיר התובע) מהם עולה כי אכן שולמו הסכומים האמורים לספקי הסלולר על ידי בזק. לפיכך אני מקבלת את הסברה של בזק לענין הסכום הגבוה של אותם חשבונות ואינני מקבלת את טענת התובע כי מדובר בתקלה או בהונאה. התובע טען כי מדובר היה בגניבת שיחות שבוצעו מטלפונים ציבוריים באזור צפון הארץ. לטענתו בלתי סביר היה שהוא קיבל מאות שיחות ממספר טלפונים ציבוריים באזור צפון הארץ במשך תקופה קצרה. אולם התובע למרות שביקש מבזק את פרוט השיחות, על מנת לערוך חוות דעת מומחה, לא הגיש חוות דעת שכזו. משלא הוגשה חוות דעת אשר תעמוד למול מומחי בזק, ומשהשתכנעתי שמומחי בזק, שהעידו בפני לא מצאו תקלה טכנית או הונאה, הרי שלא עמד התובע בנטל ההוכחה להוכיח כי השיחות היו תוצאת הונאה או גניבת שיחות. אין כל סיבה להניח כי בלתי סביר הוא שאדם יקבל שיחות ולו גם רבות מטלפון ציבורי וזאת כאשר הפחתת זמן האוויר משאיר את החשבון בסכום דומה לחשבונות הקודמים בהם חויב התובע. 15. יתר על כן, מר דוד נאור, שגם הוא ממחלקת הביטחון של בזק ובדק את הקו, העיד כי התובע חזר לאותם מספרים שהוא טוען כנגדם גם לשיחות של חצי שעה ועוד הוא מסביר כי אם היה מדובר בשיחות של הטרדה היה מצפה שהתובע יגיש תלונה למשטרה אולם אין טענה כזו ותלונה למשטרה - לא הוגשה (ראו עמוד 12-13 לפרוטוקול). פטור מאחריות ונטל ההוכחה 16. התובע לא הוכיח כל רשלנות מצידה של בזק ובוודאי שלא הוכיח פעולה מכוונת או רשלנות חמורה כנדרש לצורך חיוב בזק בנזק, על פי סעיף 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב - 1982. לעניין זה מן הראוי להפנות לפסק דינו המפורט של כבוד השופט מילנוב בת.א 8261/02 אחוזת הצילום בע"מ נ' בזק (לא פורסם, 23.12.04) הדן בסוגיית הרשלנות החמורה ולאסמכתאות שם, וכן להביא את דבריו של כבוד השופט אור בע"א 518/89 רותם נ' בזק (לא פורסם, 31.12.89), אשר קבע בהסתמך על סעיף 40 הנ"ל כך: "משלא הוכחה רשלנות חמורה, ובאין טענה שהמדובר בפעולה מכוונת של בזק או מי מעובדיו, אפילו אם בתקופה מסוימת לא שיקפו הרישומים בבזק את מספר השיחות הנכון במכשיר הטלפון של המערער, אין למערער עילה לתבוע את נזקיו עקב כך." 17. התובע טוען כי יש להפוך את נטל ההוכחה בתיק זה. ולא היא. התובע הוא המוציא מחברו, באשר הוא מבקש פיצוי בגין נזקים, שלטענתו נגרמו לו בשל התנהגות בזק. לא מדובר בתביעה שעניינה הסכום שבו חויב התובע בחשבון בזק בגין הקו, סכום אשר כלל לא שולם, ואשר עמד על כ- 5,000 ₪. אלא זו תביעה על סכום של מעל 100,000 ₪, שהיא תביעת נזיקין בגין נזק עקיף, שלטענת התובע נגרם לו כתוצאה מניתוק הקו בעקבות כך שהתובע לא שילם את החשבון, בשל טענתו לתקלה או הונאה בקו. יש לציין, כי כל הנתונים שביקש התובע נמסרו לו ואין לו כל נזק ראייתי. 18. לעניין נטל ההוכחה בסוגיית תקינות החשבון, יש לפנות גם לכללי בזק (שירותי החברה), תשמ"ז - 1986, אשר כלל 11(ג) קובע כי "מדידה באמצעות התקן מניה כאמור תהווה ראיה לכאורה על מספר יחידות המניה שבעדם חייב המנוי בתשלום". עוד מצוין בכללים כי הגשת השגה או ערר על חשבון אינה מהווה עילה לדחיית מועד התשלום (כלל 14). 19. התובע הפנה לעניין זה לפסק הדין בת.א. 103090/99 בזק נ' עיסה, של כבוד השופט ארנסט (לא פורסם, 10.6.02). פסק הדין בוטל בערכאת הערעור, כאשר כבוד השופטת דותן הביעה דעתה "כי הנטל לסתור את אמיתות חשבון הטלפון מוטל על המנוי הטוען זאת." קביעתה של כבוד השופטת דותן היא על פי לשון החוק, אשר מחייבת גם בית משפט זה. לפיכך, בנסיבות תיק זה ובכך שמדובר בתביעת נזיקין לנזק עקיף בוודאי שנטל ההוכחה על התובע והוא לא הרימו. הנזקים הנטענים 20. צודקת בזק בטענתה כי התובע לא עמד בנטל הקטנת הנזק. לטענתו, נגרמו לו נזקים עצומים כתוצאה מניתוק הקו, שהוא קו מסחרי. את נזקיו כתוצאה מהניתוק מעמיד התובע על סך של כ - 101,000 ₪. סכום זה של נזקים להם טוען התובע, יכול היה להיחסך לו שילם התובע את הסך של 5,189 ₪, שהינו הסכום שאמור היה לשלם לבזק בגין החשבונות, בכך היה מונע את ניתוק הקו מלכתחילה או מביא לחיבורו מחדש באופן מיידי. משלא טרח התובע לשלם את הסכום הזה תוך שהוא יודע מן הסתם כי, לטענתו, ניתוק הקו יביא להפסדים פי עשרים מן הסכום שיכול היה לשלם, הרי שלא עמד בנטל להקטנת הנזק. יתר על כן, תשלום תחת מחאה לא היה מונע ממנו לתבוע לאחר התשלום את הסכום של כ - 5,000 ₪ מבזק, אך היה מונע את הנזק הגדול בהרבה, שלטענתו נגרם לו. 21. אשר לנזקים עצמם, התובע ביקש פיצוי בגין ארבעה רכיבי נזק, אשר להלן אדון בכל אחד מהם בנפרד. 22. סכום של 973.42 ₪, שהוא החזר כל סכום חשבון מאי 2000. התובע טוען כי לא היה אמור לשלם גם את חשבון מאי 2000, אשר סכומו גבוה בשל אותה תקלה לה הוא טוען בתביעתו. הואיל ולא קיבלתי את טענתו כי הוכח קיומה של תקלה או הונאה, אשר גרמו לחיוב, הרי שאין מקום להחזר הסכום. לא זו אף זו, שלטענתו לא התקבלו אצלו בפועל השיחות בהן חוייב החשבון אולם, חשבון זה כולל גם שיחות יוצאות אותן ביצע התובע לפיכך ובהעדר אפשרות לאבחן בין השיחות הנכנסות לשיחות היוצאות, הרי שאין אפשרות לתת דבר ברכיב זה. יתר על כן בחנתי את סיכומי התשובה של התובע ולא מצאתי תשובה לענין זה. 23. סכום של 33,000 ₪, שהוא החזר הוצאות פרסום. לטענת התובע יש להחזיר לו את כל הוצאות הפרסום שהוציא לצורכי עסקו או פרסום מספר הטלפון של עסקו, שכולם ירדו לטמיון בעקבות ניתוק הקו. לצורך הוכחת נזק זה צרף התובע לתצהירו 14 חשבוניות, אשר סומנו נספחים ו/1 עד ו/14. אשר לנספח ו/2 הרי שהתובע הודה כי נספח ו/1 ונספח ו/2 נוגעים לאותה הוצאה (2,050 ש"ח "לפרסום שלמה רעיונות" מה - 30.4.99) ולכן יש להתעלם מנספח זה (ראו עמוד 5 שורות 28-26 לפרוטוקול). אשר לנספחים ו/6 ו - ו/7 הרי שמדובר בהוצאות שהוצאו לצורך פרסום במדריכים ובתערוכה שיצאו לאור במאי וביוני 2000, כאשר הקו עצמו נותק כזכור ביום 29.1.01. הואיל ומדובר בתקופה ארוכה לאחר הפרסום, הרי שאין לומר כי הוצאות הפרסום לא שרתו את התובע במהלך 7 חודשים ולכן אין לראות בכך הוצאה שירדה לטמיון. אשר לנספחים ו/1, ו/3, ו/4, ו/5 ו - ו/8 עד ו/14, הרי שכל הנספחים הללו מתייחסים להוצאות פרסום שהוצאו בשנת 1999 למעט ו/11 ו - ו/12 שהם מינואר 2000. מכאן שלא מדובר בהוצאה שירדה כולה לטמיון. גם התובע הודה בחקירתו הנגדית שהוצאות אלה שהוצאו בשנת 1999 ובתחילת שנת 2000 הן הוצאות, שלטענתו, רק רובן ירדו לטמיון ולא כולן. גם לעניין זה אני מקבלת את טענת בזק, כי לא הוכח לי ואין בידי כלים לבחון איזה חלק מן ההוצאות ירד לטמיון באופן מוחלט ואיזה לא ואני נוטה לקבל את מסקנתה, כי בוודאי שההוצאות הביאו לפרסומו של התובע במשך תקופה ממושכת דיה, על מנת שיוכל להנות מן הפרסום. 24. סכום של 30,000 ₪, אשר נתבע כהפסדי שכר עתידיים. כאשר נשאל התובע כיצד חושב הסכום האמור, משום שבסעיף 17(ג) לתצהיר התובע אין פירוט או הוכחה לסכום זה, הוא ענה כי היה יכול לסגור עשרה אירועים לפחות מהתקופה שהקו היה מנותק ואילך (ראו עמוד 8 שורה 25). אולם כאשר נשאל האם היו לו עשרה אירועים בתקופה שהקו היה פעיל ענה: "לא אמרתי זאת. אמרתי שהערכה שלי על הפסדים בגין ניתוק הקו עמדה על כ-10 אירועים לפחות" (עמוד 9 שורות 2-1). התובע גם מציין כי היו לו קווים נוספים שבהם כן קיבל שיחות לצורך עבודתו. מן הקווים האחרים, שמהם כן קיבל שיחות הוא מנסה להסיק לגבי הקו שממנו פסקו השיחות והוא העיד כי הקו הרגיל הכניס לו בערך 3-2 אירועים בין השנים 2001-2000. אולם הוא לא יכול היה לציין כמה כסף הוא מרוויח מאירוע. אמנם הוא העיד כי הוא מקבל 4,500 ש"ח לאירוע, אך באותה נשימה העיד שבסופו של דבר מגיע אליו הרבה פחות מן הסכום הזה (ראו עמוד 7 שורה 27 וכן עמוד 8 שורות 13-12). מכל האמור לעיל עולה שהתובע לא הצליח להוכיח כמה אירועים, אם בכלל, הפסיד כתוצאה מניתוק הקו וגם לא את הרווח שלו בכל אירוע. 25. סכום של 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש, פגיעה במוניטין וצורך להחליף שם לעסק. התובע טוען לראש נזק זה בסעיף 18 לתצהירו. צודקת בזק בטענתה כי התובע לא הוכיח את המוניטין שלו ולא את הפגיעה במוניטין. התובע לא הביא ראיות או עדים שיוכיחו כי הם כלקוחות התקשרו אליו, לא הבינו מדוע הקו נותק, לא הצליחו להשיגו בקו אחר ולכן נפגע המוניטין שלו. התובע גם הודה בעדותו כי כבר ביום 29.10.00, 3 חודשים לפני הניתוק, רשם על שמו אתר אינטרנט ובו מופיע השם החדש (עמוד 10 שורות 6-1) ולכן הטענה כי נאלץ להחליף את שם העסק בעקבות הניתוק אין לה בסיס, שהרי הניתוק ארע 3 חודשים לאחר שינוי השם. סוף דבר 26. מכל האמור לעיל עולה, כי אני דוחה את תביעתו של התובע. 27. הנתבעת ביקשה לחייב את התובע בהוצאות לדוגמא אולם אין מקום לכך לנוכח מצבו הרפואי של התובע, כפי שהובא לידיעת בית המשפט בבקשתו של התובע מיום 23.4.07. יחד עם זאת, התובע ישלם הוצאות כמקובל. התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך של 9,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. טלפון (קווי)בזקטלפון