מיקרוטראומה - ניקיון

פסק דין 1. זוהי תובענה כנגד החלטת פקיד התביעות אשר דחה את תביעתה של התובעת להכיר כי נפגעה בפגיעה בעבודה ביום 13.9.99, או, לחילופין, כי נפגעה בפגיעה בעבודה תוך הפעלת תורת המיקרוטראומה. 2. התובעת עבדה כעובדת נקיון בביתם של משפחת ג'יניאו. היא ביצעה עבודות נקיון כולל שטיפת רצפות ונקיון כללי, גיהוץ ובישול. התובעת עבדה 5 ימים בשבוע, כ- 4 וחצי שעות ביום. 3. לענין האירוע התאונתי: טענת התובעת היתה כי ביום 15.3.99, כאשר עסקה בנקיון חלון אלומיניום בגודל של כמטר על מטר, פתאום הרגישה כאבים בגבה כאשר הרימה את החלון על מנת להחזירו למקומו. 4. בית הדין דוחה את גירסת התובעת, וזאת מהנימוקים דלהלן: א. גירסת התובעת לא היתה מהימנה על בית הדין וניכר כי היא היתה מוכנה שלא לומר את האמת ובלבד שתתקבל גירסתה. לדוגמא, היא הכחישה בחקירה הנגדית כי אי-פעם לפני האירוע סבלה מכאבי גב, הכחשה שעומדת בסתירה לרישומים בחומר הרפואי שלה. ב. התגלו סתירות בין גירסתה שהביאה בתצהירה לבין הגירסה שמסרה לחוקר המוסד לביטוח לאומי בהודעה שנגבתה ממנה. ג. התובעת ביקרה אצל רופא לראשונה ביום שלאחר האירוע הנטען. באותו ביקור, ביום 16.3.99, לא מסרה התובעת על אירוע מסויים שאירע לה ביום הקודם. להיפך, היא מסרה לרופאת המשפחה, וכך נרשם בכרטיס הרואי שלה, כי "מזה שבוע כאבים לאורך ירך שמאל עד הברך (בחלק הלטרלי. No trauma of back or lt. Thigh …". ד. בית הדין מעניק משקל לעובדות שנמסרו מפי החולה לרופא בעת הביקור, כיוון שהעובדות נמסרו כאשר החולה מבקש לקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר והמתאים, ומבלי שהתכוון ל"ייצור" לעצמו בסיס לתביעה למוסד לביטוח לאומי. ה. העובדות שנמסרו מפי התובעת לרופאה שוללות אירוע מסויים. אין בית הדין חולק על כך שהתובעת עסקה באותו יום בניקוי חלון ובהחזרת החלון למקומו, וכן אין חולק כי התובעת הרגישה במהלך עבודתה כאבים בגבה. אלא שביתה דין איננו מאמין כי התובעת הרגישה כאבים אלה לראשונה בעת הרמת החלון, וקובע ללא היסוס כי התובעת סבלה מאותם כאבים במשך כשבוע לפני יום האירוע הנטען, וללא קשר עם הרמת החלון. 5. לאור זאת, דוחה בית הדין את תביעתה של התובעת להכיר באירוע מסויים ביום 15.3.99 כתאונת עבודה. 6. לענין טענת המיקרוטראומה: טענתה החילופית של התובעת היתה כי המצב בגבה נוצר עקב תאונות זעירות אין-סופיות בגבה שאירוע כתוצאה מהפעולות החוזרות ונשנות שעשתה במלך עבודתה ובעיקר בפעולות שטיפת הרצפות. 7. לאחר עיון בטענות אלו לאור העובדות שהוכחו, מחליט בית הדיו לדחות גם טענה זו. הנימוקים לכך הן כדלהלן: א. בפסק דין חדיש ביותר מאת בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 338/96, המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה (טרם פורסם, ניתן ביום 26.11.00)), קבע בית הדין הארצי לעבודה, מפי כב' הנשיא ס. אדלר, כי אין להחיל את תורת המיקרוטראומה על פגיעות בגב, וזאת לאור הנימוקים שנקבעו בהרחבה באותו פסק דין. ברי לבית דין זה כי יש לתת משקל מכריע לאותה הלכה חדישה, ולאחר שיישמנו אותה על המקרה דנא הגענו למסקנה כי לאור אותה הלכה דין העתירה להכיר במצב בגב כתוצאה ממיקרוטראומה להדחות כבר בשלב זה ומבלי להמשיך במינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. ב. גם אילו היינו מיישמים את ההלכה הקודמת, עדיין, לדעתנו, לא נוצרו התנאים למינוי מומחה רפואי על מנת לקבוע את הקשר בין עבודתה של התובעת לבין המצב בגבה. על פי הפסיקה, נדרשת, על מנת להפעיל את תורת המיקרוטראומה, קביעה עובדתית כי המבוטח ביצע במסגרת עבודתו, אין-ספור של תנועות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגופו, ואשר ניתן לקובע כי ייתכן כי גרמו לשרשרת של תאונות זעירות בתוך גופו. זהו השלב הראשון והמקדמי ביישום תורת המיקרוטראומה. ג. במקרה דנא, לא מצאנו כי התובעת ביצעה שורה כזאת של תנועות חוזרות ונשנות. התובעת ביצעה מגווון רחב של מטלות, כאשר כל אחת דרשה פעולות שונות. גם לענין שטיפת הרצפות, אין להגדיר את הפעולות שהיא ביצעה כאותן תנועות אין-סופיות חוזרות ונשנות הדרושות כבסיס עובדתי למינוי מומחה רפואי לבירור שאלת המיקרוטראטומה. יתר על כן, אין ספק כי התובעת גם ביצעה עבודתו נקיון בתוך ביתה היא, ועל כן עולה הקושי לבודד את השפעות הפעולות שעשתה במסגרת עבודתה מהפעולות שעשתה במסגרת פעילות שמחוץ לעבודתה. 8. לאור כל האמור, אנו סוברים כי דין התביעה להדחות. אין צו להוצאות. מיקרוטראומה