סעיף 27 תקנון שירות התעסוקה

פסק דין 1. התביעה שבפני היא על פי חוק שירות התעסוקה התשי"ט - 1959 (להלן - החוק) כנגד החלטת ועדת הערר שליד לשכת שירות התעסוקה בפתח תקוה, אשר דחתה את ערר התובעת לבטל סירוב שנרשם לה בגין הפניה מיום 24.5.99. 2. התובעת עבדה כמנהלת חשבונות בתקופה שקדמה לתקופת האבטלה. ביום 21.1.99 ילדה התובעת תינוק, וביום 6.4.99 קיבל בעלה התקף לב, והוא בן 31 שנים. באותו מועד עבר בעלה של התובעת צינתור, ונקבעה לו דרגת נכות רפואית בשיעור 100% לשלושה חודשים. ביום 20.7.99 עבר צינתור שני ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור 50% ולאחר תקופה - נקבעה לו דרגת נכות של 25%. 3. התובעת התייצבה במאי 99' בלשכת התעסוקה כדורשת עבודה. ביום 24.5.99 הופנתה התובעת לעבודה כמנהלת חשבונות אצל המעסיק "מוראנו תאורה". העבודה שהוצעה לה היתה בין השעות 20:00 - 14:00. התובעת טענה כי אינה יכולה לעבוד בשעות שהוצעו, כיוון שאין באפשרותה למצוא אדם שיטפל בתינוק ובבעלה בשעות האלה, אך היא מוכנה ויכולה לעבוד בשעות הבוקר. 4. התובעת הסבירה כי אינה יכולה לשכור מטפלת בתשלום, כיוון שהדבר לא יהיה כדאי כלכלית. בשל מחלתו של בעלה, מוגבלותו ודרגת נכותו, נותרה התובעת תלויה בחסדי הוריה. כפי עדותה - הסכימו הוריה לטפל בתינוק ובבעלה בשעות הבוקר בלבד, וסירבו לסייע לה בשעות הערב, בהן הוצעה לתובעת העבודה כאמור. 5. לשכת התעסוקה קבעה כי העבודה שהוצעה לתובעת היא מסוג עבודתה הקודמת, ובגדר עבודה מתאימה. לפיכך - סירוב התובעת לעבוד בשעות שנקבעו לה, הוא בגדר "סירוב" כמשמעותו בחוק - ועל כן נדחה ערעורה על ידי ועדת הערר. 6. ס' 27 לתקנון שירות התעסוקה קובע כי יש לרשום "סירוב" לדורש עבודה אשר נמנע מקבלת עבודה אשר הוצעה לו על ידי לשכת שירות התעסוקה, או חדל לעבוד בעבודה כזו בטרם עברו 12 יום מתחילת העבודה, הכל - "ללא נימוק שהוא לדעת מנהל הלשכה סביר". (ההדגשה אינה במקור). 7. ס' 163 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו ...". ס' 165 (ב) מגדיר מהי "עבודה מתאימה" - אם נתמלאו בה כל אלה: "(1) העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש שנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני. (2) השכר בעבודה המוצעת שווה לפחות לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו אילו היה זכאי להם. (3) העבודה המוצעת אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו". 8. השאלה העומדת בפנינו היא - האם יש לראות בדחית העבודה המוצעת על ידי התובעת משום "סירוב", והאם שיקול דעתו של מנהל שירות התעסוקה לרישום הסירוב היה סביר? 9. כבר נפסק כי "אין ליתן תשובה חד משמעית מהו הדיבור, 'סירוב לקבל עבודה', הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, עת ברור שהוצעה עבודה מתאימה - יש לבחון באם המבוטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה (דב"ע מא/ 91-3,4 מאיר אוזיאס נ' שירות התעסוקה פד"ע יג' 65)". הפסיקה אף קובעת כי מבוטח אינו ממלא את חובתו על פי החוק והתקנות כאשר הוא מקבל הפניה למקום עבודה. עליו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד". (ראה דיון נג91-3/ מוחמד אבו גאמע ואח' נ' שירות התעסוקה פד"ע כה' עמ' 297). 10. הקביעה אם אכן סירב דורש העבודה לקבל את העבודה, תלויה איפוא בנסיבות המקרה המצטרפות להוראות החוק בהן נקבעה הגדרה למושג "עבודה מתאימה". המחוקק לא כלל ברשימת התנאים המצטברים להגדרה שיקול המביא בחשבון מצב משפחתי מיוחד כמו זה שלפנינו. אך מאידך - ניתן למנהל שירות התעסוקה שיקול דעת לבחון כל מקרה לגופו, כדי לקבוע אם היה בהתנהגותו של דורש העבודה משום "סירוב" או לא. סבירות שיקולי שירות התעסוקה עומדים לביקורת שיפוטית בבית הדין. 11. בעת שהופנתה למקום העבודה, אשר הציעה לה עבודה בין השעות 14:00 - 20:00, היתה התובעת אם לתינוק בן חמישה חודשים. בעלה של התובעת היה לאחר התקף לב חמור, בדרגת נכות של 100%, ואין חולק על כך כי לא יכול היה לטפל בתינוק כה קטן, בעוד הוא עצמו זקוק לטיפול רפואי ומנוחה. לתובעת היתה אפשרות להיעזר בהוריה, אך רק בשעות הבוקר. 12. אכן נכון, כי דורש עבודה המתייצב בלשכת התעסוקה בבקשה כי תמצא עבורו עבודה מתאימה, אמור להיות מוכן ומזומן לכל עבודה מתאימה שתוצע לו. אולם את היותו "מוכן ומזומן", כאמור, יש לפרש באופן סביר, המתיישב עם מטרות החוק. מטרתו של החוק היא למצוא לדורשי העבודה תעסוקה מתאימה, בתנאים שפורטו בס' 165 לחוק הביטוח הלאומי: המחוקק הביא בחשבון את התנאי כי רמת השכר של דורש העבודה חייבת להישמר ולהיות שווה לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו, וכן התחשב בכך כי העבודה המוצעת לא תחייב שינוי במקום מגוריו של דורש העבודה. מסיבה כלשהי, לא נכללו שינויים משפחתיים במסגרת אותם תנאים. 13. על המחוקק היה להביא בחשבון גם את השינוי המשפחתי החל אצל אשה עובדת, לאחר לידת תינוק. בעת שמציעים עבודה לאם לתינוק, יש להתחשב גם בשעות עבודה המתאימות לדורשת עבודה מסוג זה. הפסיקה נתנה פרשנות מרחיבה יותר למונח "עבודה מתאימה" ככל שהיא נוגעת לאם לילדים קטנים: כך למשל קבעה הפסיקה כי אין לראות בעובדת הנשלחת למקום עבודה, ומסכימה לעבוד בו, אך מבקשת מספר ימים כדי לארגן סידור נאות לילדיה, כמי שסירב לקבל עבודה. (דב"ע נו91-3/ שירות התעסוקה נ' גילה גאון, לא פורסם). 14. באותה רוח, הכירה הפסיקה בהתפטרות של אשה לאחר לידה, כדי למצוא מקום עבודה נוח יותר שיאפשר לה להיות עם ילדה בשעות אחה"צ כהתפטרות מוצדקת המזכה בדמי אבטלה. (דב"ע 98 0-48/ יפית גיסין נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב' עמ' 130). פסק דין זה ניתן עוד ביום 10.8.98, והיה על הנתבעת לגלות עירנות לשינוי בהתייחסות לאמהות לילדים קטנים הנובע מהפסיקה. 15. במקרה זה, בו היתה התובעת תלויה לגמרי ברצונם הטוב של אנשים אחרים, המוכנים לסייע לתובעת בשעות הבוקר בלבד, ובעלה אינו יכול לטפל בתינוק בשל מחלתו, היה מקום להפעיל את שיקול הדעת תוך רגישות למצבה המיוחד של דורשת עבודה זו, ולהציע לה עבודות בשעות הבוקר בלבד, עת יש לה סידור הולם לתינוק. 16. התובעת לא נהגה כמי שאינו מעונין לעבוד, אלא היתה מוכנה באמת ובתמים לעבוד בשעות הבוקר. התובעת אף חיפשה מקום עבודה בחברות כח אדם, ובסופו של דבר מצאה עבודה. 17. על פי כל האמור לעיל אני קובעת כי שיקול דעתו של מנהל שירות התעסוקה במקרה זה לא היה סביר, וכי אין בהתנהגותה של התובעת משום "סירוב" לקבל עבודה. התביעה - מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת סך 500 ש"ח כהוצאות משפט וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק מסמכיםדמי אבטלהשירות התעסוקה