יחסי עובד מעביד - לא נערך הסכם עבודה

פסק דין 1. זוהי תביעה לתשלום דמי אבטלה מכח פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. התביעה נדחתה על ידי הנתבעת בטענה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין חברת "יאיר שליחים ושרותים בע"מ " (להלן - החברה). 2. התובעת הועסקה החל מחודש יולי 89 כעובדת בחברה והחל מחודש מאי 90 החזיקה גם ב- 10% ממניותיה הנפרעות. בעלה של התובעת יאיר יעקובוביץ מחזיק ב- 90% ממניותיה הנפרעות של החברה. במהלך העסקתה ביצעה התובעת עבור החברה עבודות מזכירות, מוקדנות, ניהול אדמיניסטרטיבי, קבלת הזמנות באמצעות שיחות טלפון נכנסות, ניהול ורישום יומן שליחויות על פי הזמנות, תיאום זמנים ומועדי שליחויות. התובעת, מר יאיר יעקובוביץ וגב' גילה בן עמי המעוסקת בחברה מאז חודש ינואר 95, מדגישים כי עבודת המוקדנות הינה הפעילות המרכזית המבוצעת בחברה כשבהיקף זה נדרשו לעבודה שתי פקידות כשאחת מהן היתה התובעת. העניניים האדמיניסטרטיביים של החברה נוהלו על ידי התובעת וכללו טיפול שוטף בענייני העובדים (בין 7 ל- 9 עובדים), הנהלת חשבונות, הזמנת ציוד, גבייה ופעילות מול הבנקים. התובעת עבדה חמישה ימים בשבוע. שכרה של התובעת נקבע בהתייעצות בין מר יאיר יעקובוביץ , רואה החשבון של החברה כשהתובעת גם היא היתה שותפה במידה מסויימת לקביעה זו. בזמנים של מצוקה כלכלית בחברה פחת היקף שכרה של התובעת ואז גם פחת שכרה. שכרה של התובעת עודכן בהתאם לתוספות היוקר. משכרה הופרשו הפרשות לביטוח לאומי, דמי בריאות וביטוח מנהלים שכלל הפרשות לפיצויי פיטורים. בשנת 97 לקחו התובעת ובעלה הלוואה מהחברה בסך של כ- 25,000 ש"ח. בשנת 98 לאחר שמצבה הכלכלי של החברה החמיר, החזירה התובעת את ההלוואה באופן שנמנעה מלמשוך את כספי המשכורות לחודשים פברואר - אוגוסט 98 וזאת למרות שהונפקו תלושי שכר (נ5/). בתלושי השכר בחלקם, מצויינים רישומים באשר לחופשה שנתית. בחלק מהתלושים מופיע תשלום עבור ימי מחלה. בעקבות נפילת בנם של בני הזוג במהלך שירותו הצבאי ולאחר שהתובעת עברה תאונת דרכים , לא יכלה עוד התובעת להמשיך בעבודתה והפסיקה לעבוד ביום 1.9.98. ביום 2.10.98 דהיינו כחודש לאחר הפסקת העבודה, החליטו יאיר יעקובוביץ והתובעת כבעלי המניות, לפטר את התובעת החל מיום 1.9.98 (נ2/) ונשלח לה באותו מועד מכתב פיטורים (נ3/). התובעת קיבלה את חלק פיצויי הפיטורים שהצטבר לזכותה בפוליסת ביטוח המנהלים אולם לא קבלה את השלמת פצויי הפיטורים בשל מצבה הכלכלי הקשה של החברה. לא נערך הסכם עבודה בין התובעת לבין החברה. במקום התובעת לא נשכרה עובדת אחרת לעבודה בחברה. 3. א. אין חולקין, כי בעל מניות בחברה יכול ויחשב כעובדה של אותה חברה לצורך זכאות לדמי אבטלה. בדב"ע נז / 02-182 המוסד נ. גרוסקופף פד"ע לד' 97 נקבעו אמות מידה לפיהם יקבע האם בעל מניות בחברה הינו עובדה ואלו עיקרן: (א) האם ניתן להבחין בין תפקידו של אדם כ"עובד" לבין פעילותו כבעל מניות. האם ניתן להפריד בין עבודתו של אותו אדם בחברה כבעל מניות לבין עבודתו כ"עובד". רק עם תוכח הפרדה כזו יחשב אותו אדם כ"עובד". (ב) האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה והאם אכן ביצע אותו אדם עבודה עבור החברה. (ג) האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של אותו אדם כ"עובד" על ידי הבחנה בין השכר לבין תשלומים שקיבל כרווחים או כהחזר השקעות. (ראה עוד: עב"ל 20080/97 עמוס זיו נ. המוסד לא פורסם). ב. הנתונים שבפנינו שפורטו לעיל אינם מובילים למסקנה חד- משמעית. חלקם נוטה לכיוון זה וחלקם לכיוון המנוגד. לאחר בחינת מכלול החומר, מסקנתי הינה כי בנסיבות העניין יש לקבוע, כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לחברה לעניין זכותה של התובעת לדמי אבטלה. התובעת עבדה בפועל בחברה למעלה מתשע שנים. עבודתה היתה נחוצה לחברה ואין מדובר בעיסוק שולי וזניח. משכורתה שולמה כפי שמשולמת משכורתו של כל עובד בהתאם לתלושי השכר תוך ביצוע הפרשות סוציאליות. התובעת מודה כי בזמן שקיימים היו קשיים כלכליים הופחת שכרה אך לא נסתרה טענתה, כי במקביל אף פחת היקף עבודתה. התובעת היתה בעלת 10% בלבד ממניות החברה כשבעל השליטה בה היה בעלה. בחלק משנת 98 לא קיבלה התובעת שכר וזאת כהחזר הלוואה שלקחה מהחברה. לא התרשמתי שמדובר בפיקציה אלא בהלוואה שניטלה בפועל ובהחזר שנעשה בפועל בדרך של קיזוז השכר. התובעת הפסיקה עבודתה מסיבות שהוסברו כדבעי והיא קיבלה חלק מפיצויי הפיטורים. בהתחשב במטרתם של דמי האבטלה ובפרשנות שיש ליתן לחקיקה הסוציאלית, סבור אני כי הכף נוטה לזכותה של התובעת. 4. התביעה מתקבלת. אני מצהיר כי בין התובעת לבין החברה התקיימו יחסי עובד ומעביד והתובעת זכאית לדמי אבטלה. הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 1,500 ש"ח. חוזה עבודהחוזהיחסי עובד מעביד