עובד / בעל מניות - יחסי עובד מעביד

פסק דין 1. זוהי תביעה לדמי אבטלה מכח פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. המחלוקת שבין הצדדים הינה קיומם או העדרם של יחסי עובד מעביד בין התובע לבין חברת "לילך יצור ושיווק רהיטים בע"מ" (להלן- החברה). 2. עובדות המקרה בעיקרן אינן שנויות במחלוקת. הן הוצגו בהגינות וללא כחל ושרק ע"י התובע עצמו בתצהירו והדברים תואמים את יתר המסמכים שהוצגו בפנינו; נ1/ - תביעתו של התובע שהוגשה לנתבע, נ2/ - הודעת התובע לחוקר הנתבע, נ3/ - שאלון יחסי עובד מעביד, נ4/ - תלושי שכרו של התובע לחודשים 6/97 - 9/97, נ5/ מכתב פיטוריו של התובע. התובע היה בעל 99% ממניות החברה דהיינו בעל השליטה בה והמנהל היחיד. התובע היה אחראי על יתר העובדים במפעל שמספרם נע בתקופות שונות בין 4 ל- 15. התובע היה זה שקיבל את העובדים לעבודה והוא שהיה מפטרם. שכרם של העובדים נקבע גם הוא על ידי התובע. לא נערך הסכם עבודה בין התובע לחברה וגם לא קיים פרוטוקול המסדיר את שכרו. התובע עבד בפועל כרפד וכאיש מכירות בנוסף להיותו מנהל החברה. התובע קיבל תלושי שכר בתקופת עבודתו. השכר נקבע ע"י התובע עצמו והיה מושפע מהמצב הכלכלי של החברה. אם חסר היה כסף, על אף הנפקתו של תלוש השכר, לא היה התובע מושך את הסכומים בפועל. גם במקרה כזה היה דואג התובע לשלם את כל התשלומים הסוציאליים על פי המפורט בתלוש השכר. התובע לא קיבל דמי הבראה וביגוד במהלך כל תקופת העבודה הואיל ולא היה כסף לכך. לחופשה יצא התובע לעיתים עם יתר העובדים. בשל המצב הכלכלי הקשה בשוק והמיתון הכבד אליו התווספו שני אירועים של התקפי לב קשים שעבר התובע במהלך שנת 97, נאלצה החברה להפסיק את פעילותה. התובע מכר נכסים פרטיים שלו ונטל הלוואות על מנת שהחברה לא תיוותר חייבת כספים לספקים ולעובדים ואף הגיע להסדר חוב גם בנק לאומי שלו היתה ערבות אישית של התובע. בחודש דצמבר 97 הפסיקה החברה את פעילותה ופיטרה את כל עובדיה. על מכתב הפיטורים לעובדים חתם התובע והוא אף חתם על מכתב הפיטורים לעצמו. בשל המצב הכלכלי הקשה לא קיבל התובע פיצויי פיטורים. בחודשים יוני 97 עד ספטמבר 97 מצויין בתלושי השכר,כי התובע קיבל דמי מחלה בשיעור מחצית המשכורת. אין בפי התובע הסבר מדוע חולק השכר באופן כזה דווקא. קביעת הסכום לאחר התקף הלב שלו , נעשה על ידי רואה החשבון. 3. בדב"ע נז / 02-182 המוסד נ. גרוסקוף פד"ע לד' 97 נקבעו כללים לפיהם יבחן מעמדו של בעל שליטה בחברה כ"עובד" לצורך ענף ביטוח אבטלה: (א) האם ניתן להבחין בין תפקידו של אדם כ"עובד" לבין פעילותו כבעל מניות. השאלה לצורך הכרעה הינה האם ניתן להפריד בין עבודתו של אותו אדם בחברה כבעל שליטה לבין עבודתו כ"עובד". כ"עובד" יחשב אותו אדם רק כאשר ניתן להפריד בין תפקידו כ"עובד" לבין תפקידו כבעל מניות. (ב) האם הסדר העבודה בחברה או אמיתי או פיקציה. במסגרת זו יש לבדוק האם אכן ביצע אותו אדם עבודה עבור החברה והאם סגירת העסק הינה תוצאה של גורמים כלכליים שאינם שליטת בעל העסק. (ג) האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של אותו אדם כ"עובד" על ידי הבחנה בין השכר לבין התשלומים שקיבל כרווחים או כהחזר השקעות. יש לקחת בחשבון את שאלת תוספת היוקר או קיומם של תשלומים פיקטיביים. 4. מקובל עלינו, כי התובע עבד בפועל בחברה וכן כי החברה נסגרה בשל קשיים כלכליים אמיתיים ומחלתו של התובע. מאידך ענייננו בבעל שליטה בחברה המחזיק ב- 99% ממניותיה והינו המנהל היחיד שלה. לא היה הסכם עבודה בינו לבין החברה. בפועל שכרו של התובע על פי הצהרתו בנ1/ היה בתקופה האחרונה שכר קבוע בשיעור 5,000 ש"ח. בחלק מאותה תקופה צויין מחצית השכר החודשי כ"דמי מחלה" וללא הסבר לחלוקה זו בתלוש. התובע העיד, כי לא תמיד משך את השכר נטו כמצויין בתלוש וזאת בשל קשיים כלכליים של החברה. שכרו עלה וירד בהתאם ליכולתו למשוך משכורת דהיינו על פי יכולתה הכלכלית של החברה והוא לא קיבל תוספות יוקר. בפועל לא קיבל התובע הבראה וביגוד ולא הוכח אם, מתי ובאיזה שיעור קיבל חופשה שנתית.התובע לא קיבל פיצויי פיטורים ואף לא נעשו הפרשות במהלך תקופת העבודה בגין פיצויי פיטורים. נסיבות אלו מובילות למסקנה, כי התמורה שקיבל התובע במהלך התקופה איננה תמורה עבור עבודה אלא תמורה הקשורה להיותו של התובע בעל מניות ובעל שליטה בחברה. אם נוסיף לאמור את העובדה, כי התובע פיטר את עצמו הרי שהתוצאה היא כי התובע לא היה עובדה של החברה לענין זכותו לדמי אבטלה (דב"ע נו / 0-34 שלמה חיון נ. המוסד, לא פורסם. עב"ל 319/99 יגאל מינה נ. המוסד, לא פורסם. עב"ל 247/98 גדרי מיכאל נ. המוסד, לא פורסם). בע"ע 20080/97 עמוס זיו נ. המוסד ( לא פורסם) הוכרה תביעה לדמי אבטלה של בעל מניות בחברה ונ6קבע כי הוא היה עובד החברה. באותו עניין היו לבעל המניות 25% מהמניות ובנוסף נקבע בהסכם המייסדים במפורש, כי בעל המניות יהיה מנהל העסקים ואף נקבעו תחומי עיסוקו כמנהל העסקים. שונים הדברים במקרה שבפנינו. באותו עניין כלל לא נדונה שיטת תשלום שכרו של בעל המניות, נושא שיש לו משקל משמעותי במקרה דנן. תכליתו של ביטוח האבטלה לאפשר לנפלט מעבודתו בעל כורחו קיום בכבוד עד אשר ימצא מקום עבודה אחר. יחד עם זאת אין החוק מכיר בעובד עצמאי כמי שזכאי לדמי אבטלה. הנתונים שבפנינו מטים את הכף לחובתו של התובע ואין הוא שונה מעובד עצמאי בעל עסק פרטי אשר מסיבות כלכליות חדל עסקו מלפעול. 5. התביעה נדחית. דיני חברותבעלי מניותיחסי עובד מעבידמניות