מעמדו של בעל שליטה בחברה כ"עובד" לצורך ענף ביטוח אבטלה

פסק דין 1. זוהי התביעה לדמי אבטלה מכח פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. הנתבע נימק את דחיית התביעה בטענה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין חברת איב לבני נשים בע"מ (להלן- החברה). 2. התובע החל לעבוד בחברה ביום 1.8.87 והפסיק עבודתו בה ביום 30.11.98 עת נקלעה החברה לקשיים כספיים וחדלה מלפעול. בין יום 1.8.87 ליום 30.7.89 היה התובע לטענתו, עובד החברה ללא שהיה בעל מניות או מנהל.ביום 31.7.89 מונה התובע כמנהל בחברה (ת1/) וביום 8.4.91 הועברו על שמו 25% ממניות החברה. מינויו של התובע כמנהל והעברת המניות על שמו, לא שינו את אופי עבודתו מאז תחילה בשנת 87. בכל אותה תקופה היתה זו עבודתו היחידה. בעל המניות האחר מר ברוך דרסטין שהינו בעל 75% ממניות החברה הוא גיסו של התובע. בפועל חילקו התובע ומר דרסטין את העבודה בחברה בשווה, מר דרסטין עסק בעיקר בתחום המקצועי והתובע בעיקר בתחום הכספי והמנהלתי. שעות עבודתם של התובע ושל מר דרסטין היו מידי יום משעה 06:30 עד שעה 16:00 5 ימים בשבוע ואחת לשבועיים גם בימי שישי. לא היה רישום נוכחות של התובע ושלמר דרסטין בעוד שלגבי העובדים האחרים נוהל רישום נוכחות. שכרם של התובע ושל מר דרסטין היה זהה. התובע קיבל בשכרו את תוספות היוקר מידי פעם למעט פעם אחת שלא שולמה תוספת היוקר לכלל עובדי החברה. משכורתו של התובע היתה קבועה. בחודש פברואר 97 קטנה משכורתו ב- 1,000 ש"ח וזאת בשל הפסדים של החברה גם משכורתו של מר דרסטין קטנה בהתאם. לא ניתן היה לקצץ באותה עת בשכרם של העובדים האחרים מאותה סיבה הואיל והם הרוויחו שכר מינימום בלבד. שכרם של התובע ושל מר דרסטין כמו גם שכרם של העובדים האחרים, נקבע במשותף על ידי התובע ומר דרסטין. התובע קיבל דמי חופשה ועם פיטוריו קיבל פיצויי פיטורים מפוליסת ביטוח המנהלים לה הופרשו הפרשות במהלך תקופת העבודה. בחודש דצמבר 95 נתן התובע הלוואת בעלים לחברה בסכום של 250,000 ש"ח ובחודש מרץ 97 הלוואה נוספת בסכום של 124,000 ש"ח. ההלוואות לא נפרעו. 3. בדב"ע נז/ 02-182 המוסד נ. גרוסקוף פד"ע לד' 97 נקבעו כללים לפיהם יבחן מעמדו של בעל שליטה בחברה כ"עובד" לצורך ענף ביטוח אבטלה: (א) האם ניתן להבחין בין תפקידו של אדם כ"עובד" לבין פעילותו כבעל מניות. השאלה לצורך הכרעה הינה האם ניתן להפריד בין עבודתו של אותו אדם בחברה כבעל שליטה לבין עבודתו כ"עובד". כ"עובד" יחשב אותו אדם רק כאשר ניתן להפריד בין תפקידו כ"עובד" לבין תפקידו כבעל מניות. (ב) האם הסדר העבודה בחברה או אמיתי או פיקציה. במסגרת זו יש לבדוק האם אכן ביצע אותו אדם עבודה עבור החברה והאם סגירת העסק הינה תוצאה של גורמים כלכליים שאינם שליטת בעל העסק. (ג) האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של אותו אדם כ"עובד" על ידי הבחנה בין השכר לבין התשלומים שקיבל כרווחים או כהחזר השקעות. יש לקחת בחשבון את שאלת תוספת היוקר או קיומם של תשלומים פיקטיביים. (ראה עוד: דב"ע נז/ 02-257 יוסף אשתמקר נ. המוסד פד"ע לד' 122. דב"ע נז / 02-86 קלמן ברוור נ. המוסד פד"ע לד' 166. עב"ל 20080/97 עמוס זיו נ. המוסד לא פורסם). הנתונים שבפנינו מלמדים, כי בפועל היה התובע עובד החברה עוד קודם להיותו מנהל ובעל מניות. קיים פרוטוקול הממנה אותו למנהל (ת1/). שכרו היה קבוע למעט הורדה בשכר בשלב מסויים בשל מצבה של החברה. התובע קיבל תוספות יוקר לשכרו. התובע עבד בחברה בפועל ועסק בנושאים שונים שאלמלא עסק הוא בהם, היה עוסק בהם אחר. היתה מסגרת קבועה לשעות עבודתו אף שלא נוהל רישום. התובע קיבל חופשה שנתית והופרשו עבורו הפרשות לפוליסת ביטוח המנהלים שכללו פיצויי פיטורים. התובע החזיק בידיו רק 25% ממניות החברה אף שהוא ובעל המניות האחר היו שותפים בניהולה. החברה נסגרה בשלב מצבה הכלכלי הקשה וזוהי הסיבה להפסקת עבודתו של התובע. יש לקחת בחשבון את העובדה, כי התובע נתן לחברה הלוואות בסכומים ניכרים שלא נפרעו. ממכלול הנסיבות דלעיל, ותוך התחשבות במטרתם של דמי האבטלה, סבורים אנו, כי במקרה דנן נוטה הכף לזכותו של התובע בהתאם לאמות המידה שנקבעו בדב"ע נז/ 02-182 הנ"ל. 4. אשר על כן, מתקבלת התביעה ואנו קובעים, כי התקיימו בין התובע לחברה יחסי עובד מעביד לצורך קבלת דמי אבטלה. הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 1,500 ש"ח בצרוף מע"מ כדין. דיני חברותבעל שליטה בחברהדמי אבטלה