80% מוגבלות ניידות

פסק דין 1. זוהי תובענה כנגד החלטת פקיד התביעות אשר דחה את תביעתה לקבלת הלוואה עומדת חדשה מכוח הסכם הניידות שבין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי. 2. העובדות במקרה זה לא היו במחלוקת ועל כן נשמעו טיעוני הצדדים בע"פ. 3. העובדות העולות מהחומר שבתיק, והרלבנטיות להכרעה בתובענה, הן כדלהלן: I. התובעת הינה מוגבלת בניידות, ולה כ- 80% מוגבלות. לאור זאת, אושרה לתובעת הלוואה עומדת לרכישת רכב, והיא ניצלה זכות זו, בחודש דצמבר 1998, ורכשה רכב מסוג "הונדה אקורד". II. ביום 4.5.99 נפגע הרכב קשות בתאונת דרכים. חברת הביטוח תחילה העריכה את הנזק בכ- 43% מערך הרכב (כאשר ערך הרכב ביום התאונה היתה 126,000 ש"ח) ולאחר מכן הגדילה את הערכת הנזק. כמו כן, במהלך תיקון הרכב, התברר כי נגרמו לרכב נזקים נוספים. III. חברת הביטוח כתבה למוסד לביטוח לאומי, במכתב מיום 18.5.99, כדלהלן: הננו לאשר כי הרכב שבנדון עבר תאונה ושיעור הנזק עומד על 46% מערכו. על פי סיכום עם המבוטח עם הסרת ההגבלה מרשיון הרכב ובכפוף לתנאי הפוליסה יועברו שרידי הרכב לרשות המבטח והמבוטח יפוצה בערך הרכב כנקוב במחירון. IV. הסדר זה לא התקבל על דעת המוסד לביטוח לאומי, וזאת לאור חוות דעת שמאי מיום 25.5.99 (להלן - "חוות דעת ברגר 1"), לפיה "מאופי הנזק מדובר באירוע תאונתי המאפשר את שיקומו של הרכב למוגבלות בניידות", וכן כי "לאור המסקנות באשר לאופי הנזקים, דעתנו המקצועית היא שעם גמר שיקומו של הרכב מצבו יהיה כזה אשר יאפשר למוגבלת בניידות לנהוג את מכוניתה בביטחה". לאור זאת, חברת הביטוח הורתה על תיקון הרכב. בסופו של דבר, שילמה חברת הביטוח עבור התיקון כ- 70,000 ש"ח, וכן שילמה לתובעת בגין ירידת ערך הרכב כ- 15000 ש"ח שהם כ- 12% מערך הרכב ביום התאונה. V. התובעת טענה כי הרכב איננו מתאים לשימוש. הרכב נבדק שוב, ביום 15.7.99, על ידי אותו שמאי אשר נתן חוות דעת למוסד לביטוח לאומי (להלן - "חוות דעת ברגר 2") והשמאי הגיע למסקנה כי "הבדיקה החוזרת שנערכה כשהרכב כבר מתוקן הוכיחה וחיזקה את הערכתנו בדו"ח שהוגש לכם כי מצבו של הרכב עם השלמת תיקונו יאפשר את המשך נהיגתו על ידי בעליו". VI. לאחר הגשת התביעה הוסכם בין הצדדים כי המוסד לביטוח לאומי יקבל דו"ח של שמאי אחר, חיצוני. השמאי, מר שי שחר, כותב למוסד לביטוח לאומי ביום 26.6.00 כדלהלן: בתאריך 22.6.00 נבדק הרכב על ידנו במוסך. לא נמצאו סימנים מיוחדים המעידים על מפגע בטיחותי ברכב. כדי לקבל אינפורמציה מדוייקת נשלח הרכב לטסט ליין לפי בקשת בעל הרכב. שנקבל המימצאים נודיעכם מסקנותינו. VII. בסופו של דבר, בעלת הרכב לא המציאה את בדיקת טסט ליין, על אף שהיא זאת אשר דרשה כי בדיקה זו תובא בחשבון. ההסבר של התובעת היתה כי נאמר לה על ידי טסט-ליין כי במידה וימצאו כי הרכב איננו כשיר לתנועה, חייבים יהיו להשבית את הרכב, דבר אשר היה גורם לה סבל נוסף, כיוון שלא תוכל להשתמש יותר ברכב. על יסוד בדיקותו, סיכם השמאי מר שחר את מסקנותיו בחוות דעת מיום 6.7.00: בדקנו את הרכב במוסך הונדה אוטו פח על מתקן הרמה. בדקנו את מרכב הרכב וחלקיו המכניים ויזואלית, שוחחנו עם הנהגת ושאלנו את הרגשתה לגבי מפגעים ברכב, נמסר כי מדובר בהרגשה לא טובה. הרכב עבר בעבר בדיקת דינמומטר ונמצא כשיר לנוע על הכביש. לטענת המבוטח נמצא בתביעה משפטית עם חברת הביטוח על גובה הנזק. מסקנות לדעתנו מתפקד הרכב היטב ומשמש את הנהגת כיאות ומתאים להמשך נסיעה בתנאים הקיימים. 4. התובעת טוענת כי על פי הסכם הניידות היה על המוסד לביטוח לאומי לאשר לה הלוואה עומדת נוספת, ומכל מקום, הפעיל המוסד את שיקול הדעת שהוענק לו לאשר הלוואה נוספת בצורה בלתי סבירה. 5. סעיף 11 להסכם הניידות מתייחס להחלפת רכב שנקנה באמצעות הלווה עומדת, ומתן הלוואה נוספת לקניית הרכב החדש. הכלל הוא כי תינתן הלוואה עומדת בחלוף מספר מינמלי של חודשים לאחר רכישת הרכב הקודם (סעיף 11(א) להסכם). סע' 11(ב) להסכם מעניק שיקול דעת למוסד לתת הלוואה עומדת להחלפת רכב גם אם טרם חלפה הקופה שצויינה בסע' 11(א) בנסיבות אלה: (1) חברת הביטוח, אשר הרכב היה מבוטח בה, קבעה כי הרכב אבד או נהרס ואין אפשרות למכרו או להעבירו לשימוש הזולת; (2) הרכב ניזוק בתאונה ושמאי מוסמך, אשר ייקבע על ידי המוסד (להלן - השמאי), קבע כי הרכב אינו ניתן לתיקון כך שיהיה כשיר לשימושו של המוגבל בניידות; 6. לאור ההוראות המפורשות של סע' 11(ב) (1) ו-(2) להסכם, ברור הוא כי אין ההגדרה המקובלת של total loss רלבנטי לענין החלפת הרכב. יתכן וביחסים בין המבוטח לחברת הביטוח, תהיה החברה מוכנה לראות ברכב אשר עלות התיקון עוברת גבול מסויים כ"טוטל- לוס", אולם אין הכרה זו די בה כדי להכניס את המקרה לתוך ד' אמות של סע' 11(ב) על שתי פסיקאות המשנה שצוטטו. על פי הוראות ההסכם לא מספיק שחברת הביטוח תהיה מוכנה "לקנות" את הרכב הנפגע מהמוגבל בניידות על ידי תשלום מלוא הערך; יש לצורך שהחברה תאשר כי "הרכב … נהרס ואין אפשרות למכרו או להעבירו לשימוש הזולת", או שגם אם קיימת אפשרות לתקנו, ששמאי מוסמך יקבע כי הוא לא ניתן לתיקון "כך שיהיה כשיר לשימושו של המוגבל בניידות". 7. מוך חוות הדעת שהוגשו לתיק במקרה זה, אין כל עדות לנדרש על פי התקנות, וזאת כתנאי להפעלת שיקול דעת מצד המוסד לביטוח לאומי. בהעדר הנסיבות המפורטות בפסיקה 11(ב) (1) ו-(2) אין למוסד לביטוח לאומי כל שיקול דעת לאשר הלוואה עומדת חדשה, ועל כן אין לבוא בטענה של חוסר סבירות בהפעלת שיקול הדעת. מתוך שלושת חוות הדעת של שני השמאים שהוגשו לתיק עולה בבירור כי הרכב היה ניתן לתיקון, כי הוא אכן תוקן, וכי הוא מתאים לשימושה של התובעת כמוגבלת בניידות וכי לא נמצא כל מפגע בטיחותי ברכב וכי הוא כשיר לתנועה. 8. טענות התובעת לגבי בעיות בטיחותיות לא הוכחו ואינן נתמכות במסמכים כלשהם. ההסבר לאי-המצאת אישור ממכון טסט-ליין הוא בבחינת "דיבורים בעלמא" - התובעת היא אשר טוענת כי הרכב איננו מתאים לתנועה ועל כן, למה היא חוששת מלהביא אישור מטסט-ליין אשר יאשר טענה זו? 9. יכול להיות כי עקב התאונה איבדה התובעת את האימון שלה ברכב, או שקיים מחסום פסיכולוגי אצלה המונעת ממנה את השימוש ברכב מחוץ לעיר. אולם אין בנתונים אלה כדי להביא את המקרה בתוך מסגרת סע' 11(ב) להסכם הניידות ולחייב את המוסד לביטוח לאומי לתת לתובעת הלוואה עומדת נוספת לשם החלפת הרכב. 10. התוצאה היא כי התביעה נידחית. אין צו להוצאות. ניידות