החלטה 1. בפני בית הדין בקשה מטעם הנתבע לתקן את כתב ההגנה כך שבסע' 3 לכתב ההגנה כך שבסע' 3 לכתב ההגנה יתבקש בית הדין לדחות את התביעה מחמת "התיישנות" במקום מה שנתבקש לכתחילה, לדחות את התביעה מחמת "שיהוי". 2. מקור הבקשה הוא בתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל- 1969, בה נקבע כי המועד להגיש תובענה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי הוא 6 חודשים מהיות בו הודיע המוסד למבוטח על דחיית תביעתו. על פי הפסיקה, מדובר בתקופת התיישנות קצרה מהמקובל בחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958, אולם כל ההוראות של חוק ההתיישנות חלות לגבי מועד זה. 3. בסעיף 3 לחוק ההתיישנות נקבע כי אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא העלה הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה. ההלכה הרווחת בבתי המשפט הכלליים היא כי אין לאפשר תיקון כתב ההגנה כדי להעלות טענת התיישנות. 4. אולם, בבתי הדין לעבודה נפסק אחרת. בדב"ע ל/ 9-10, תעשיית צמר בע"מ נ' שלמה לנדאו, פד"ע א' 82, נאמר על ידי בית הדין הארצי (בעמ' 84): -- סע' 3 לחוק ההתיישנות הקובע באיזה שלב של הליך מותר להעלות טענת התיישנות, הוא סעיף שעניינו סדר דין. מאחר ובחוק בית הדין לעבודה ובתקנות לפיו לא תמצא הוראה לענין הזמן לטענת התיישנות, חופשי בית הדין לנהוג "בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק". (סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה)… יתכן איפוא מקרה שבו יתיר בית הדין תיקון כתב הגנה אף אם דקדוקי דיון מונעים זאת. במה דברים אמורים? כשאין צד מיוצג ע"י עורך דין או קיימת נסיבה אחרת שתיראה לו מצדיקה לעשות כן למען פשט הדיון והקל עליו. 5. לאור האמור בהלכה שיצאה מלפני בית הדין הארצי, אין חסימה מוחלטת בפני תיקון כתב הגנה על מנת לטעון טענת התיישנות, ועל בית הדין לבחון את הנסיבות, שמא מוצדק לאפשר לצד להוסיף טענה זו למסגרת טענותיו בבית הדין. 6. נראה לבית הדין כי המקרה דנא נכנסת למסגרת המקרים בהם רשאי בית הדין לסטות מההלכה הכללית, הנוהגת בבתי המשפט, ולפעול, מכוח סע' 33 לחוק ביתה דין לעבודה, על מנת להתיר לנתבע לטעון טענת התיישנות. במקרה דנא, לא מדובר במקרה שהנתבע התעלם לגמרי מהעובדה כי התביעה הוגשה לאחר המועד שנקבע בתקנות להגשת תובענה כנגד החלטת פקיד התביעות. הנתבע טען כבר בתגובה לבקשה לסעד זמני כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב, והא חזר על טענה זו בכתב ההגנה שהוגש בתשובה לכתב התביעה. רק במסגרת הדיון המקדמי התברר כי כוונת הנתבע היתה לאו דווקא לשיהוי, אלא להגשת תביעה מעבר לתקופת ההתיישנות. על כן, ביקש ב"כ הנתבע לתקן את כתב ההגנה ובמקום הטענה של שיהוי, לטעון טענת התיישנות. לדעת בית הדין מדובר למעשה בתיקון טכני, הדומה לטעות סופר, ובמקרה זה, ניתן להסתמך על הוראות סע' 33 לחוק, ולאפשר תיקון כתב ההגנה על מנת שכתבי הטעות ישקפו את הטענות האמיתיות של הצדדים. 7. לאור האמור, הבקשה לתיקון כתב ההגנה מתקבלת כך שיש להוסיף לטענות הנתבע טענת התיישנות במקום טענת שיהוי כפי שנכתב בכתב ההגנה. ערעורביטוח לאומי