מחלה ביד - מיקרוטראומה

פסק דין 1. זוהי תובענה כנגד החלטת פקיד התביעות אשר דחה את תביעתה להכרה במחלה בידה כפגיעת עבודה מכוח תורת מיקרוטראומה. 2. בפסק דין קודם דחה בית הדין זה את התביעה. בית הדין הארצי, אשר דן בערעורה של התובעת, החזיר את הענין לבית דין זה על מנת לאפשר לתובעת הגשת שאלות הבהרה למומחה לאחר קבלת תשובת המומחה סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. 3. באשר לעובדות, הן נקבעו על ידי בית הדין בגלגול הראשון, ומתוך החלטת בית הדין הארצי עולה כי בית הדין לא התערב בעובדות אלו. על כן, אין כל מקום להוסיף עובדות נוסופת, שלא נקבעו על ידי בית הדין בגלגול הקודם, ואשר לא נשמעו ראיות חדשות לגביהן בגלגול זה. העובדות אשר נקבעו על ידינו הן כדלהלן: I. התובעת הינה ילדית שנת 1940. II. החל משנת 1972 עובדת התובעת במשרה מלאה במכללת "בזק", במחסן הבגדים. III. רוב עבודתה של התובעת היה בגיהוץ. כמו כן ביצעה התובעת תפריה, הן ביד והן במכונת תפירה. עד שנת 1992 השתמשה התובעת במגהץ קיטור. IV. משקלו של מגהץ הקיטור, כשהוא קר, הוא כ- 4.5 ק"ג, וכאשר הוא חם מתווסף למשקל עוד כמחצית הק"ג. V. המגהץ היה מחובר לדוד קיטור בצינורות גומי וכן מחובר בקפיץ שהתחבר לשרשרת אשר חוברה למסילה שמעל איזור הגיהוץ. במגהץ עצמו היה כפתור לחיצה לצורך הוצאות הקיטור. VI. בזמן השימוש במגהץ היה צורך ללחוץ דרך קבע על הכפתור, באמצעות האגודל, לצורך הוצאות הקיטור. VII. היד הדומיננטית אצל התובעת היא יד ימין, אבל כאשר התעייפה ביד ימין גיהצה התובעת גם ביד שמאל שלה. VIII. לאחר שנת 1992 הוחלף מגהץ הקיטור במגהץ עדים, שהוא קל יותר, וגם פחת היקף הגיהוץ. 4. בית הדין מינה את ד"ר אליהו סלטי, מומה לאורטופדיה, כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. המומחה השיב על שאלות בית הדין, וכן, לאחר שהענין הוחזר לבית דין זה על יד בית הדין הארצי, השיב אף על שאלות ההבהרה מטעם ב"כ התובעת וכן על שאלה אחת מטעם ב"כ הנתבע. 5. כפי שציינו בפסיקה 3 לפסק הדין הראשון, קבע המומחה כי התובעת סובלת בידיה מ- 3 מחלות. האחת: תסמונת התעלה הקרפלית דו-צדדית (דהיינו, בשתי ידיה). השנייה: תסמונת "אצבע קופצנית" (trigger finger), הצירות דלקתית של הגיד באגדול יד שמאל. ושלישית: תסמונת רו, המתבטאת בכחלון, ולעיתים בכאב, בכפות הידיים. 6. המומחה חיווה את דעתו כי אין כל קרש בין עבודתה של התובעת לבין מחלות אלו. לגבי המחלה הראשונה, שהיא C.T.S., קבע המומחה כי קיים קשר בין הופעת אותה מלה לבין עבודתו הדורשות תנועות קבועות ורצופות של הידיים של כיפוף ויישור, או בעבודה עם מכשירים רוטטים באופן תמידי, כגון פטישי אוויר. המומחה שלל את הקשר בין עבודתה של התובע כפי שתוארה בעובדות, לבין הופעת התסמונת הקרפלית. 7. לגבי המחלות האחרות הסביר המומחה כי הן אינן נגרמות על ידי תנועות חוזרות ונשנות, ועל כן שלל גם לגביהן קשר עם עבודתה של התובעת. 8. בתשובות לשאלות ההבהרה, חזר למעשה המומחה על עמדתו הקודמת. הוא גם הסביר כי אין בהפעלת כוח ביד כל השפעה על היווצרות המחלה שהופיעה אצל התובעת. המומחה גם התייחס לספרות המקצועית שהוא הופנה אליו על ידי ב"כ התובעת וקבע כי אין בספרות זו כדי לקבוע קשר בין עבודתה של התובעת, בעיקר בגיהוץ, לבין המחלות ממנה היא סובלת. 9. לאחר שבית הדין עיין בסיכומים מטעם הצדדים, ושקל אותם, מגיע בית הדין למסקנה כי יש לדחות את התביעה, וזאת מהנימוקים כדלהלן: I. נכון הוא כי בית הדין איננו קשור באופן אוטומטי בחוות הדעת של המומחה-יועץ רפואי מטעמו, ובמקרים ראויים רשאי הוא לסטות מחוות הדעת של המומחה. אולם לא בקלות יחליט ביתה דין שלא לקבל חוות דעתו של המומחה מטעמו. ב"כ התובעת לא הפנתה אותנו לסיבה כלשהי אשר תניע אותנו מלאמץ את חוות הדעת שבפנינו. II. יתר על כן, גם אילו היינו מחליטים כי אין מקום לקבל את חוות הדעת, עדיין לא היה מקום לקבל את תביעתה של התובעת לענין המיקרוטראומה. כבר פסק בית הדין הארצי לעבודה, לגבי מיקרוטראומה, כי הכלל שהפגיעה הינה תוצאה של פגיעות זעירות ולא תוצאה של הליך הדרגתי, מצריך עדות של רופא. ראה דב"ע לה/ 0-61, המוסד לביטוח לאומי נ' יעקב לוי, פד"ע ז' 345; דב"ע נה/ 0-168,המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר גופשטיין. גם אם נתעלם מחוות דעתו של ד"ר סלטי, גם אז אין בפני בית הדין כל עדות רפואית הקובעת כי מצבה של התובעת הינה כתוצאה מפגיעות זעירות חוזרות ונשנות. III. כל זאת לענין המיקרוטראומה. עוד טוען ב"כ התובעת לענין מחלת המקצוע, ומסתמך על פריט 26 לחלק א' לתוספת השנייה, שאר עניינו "דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק". על פי תקנה 46, מחלה זו הינה בחזקת מחלת מקצוע לגבי העובדים המנויים בטור 2 לטבלה, דהיינו, לאלה אשר עובדים - בעבודות המחייבות תנועות חד-גוניות של האצבעות, כף היד או המרפק, לפי הענין, החוזרות ונשנות ברציפות. IV. גם כאשר מדובר במחלת מקצוע לסוג העובדים שבטור 2 לתוספת, ובוודאי כשאר מדובר בעובדים באופן כללי שאינם מופיעים באותו טור, בסופו של דבר, באם יוכח כי אין קשר בית המחלה לבין המחלה, אין מוקם לקובע כי המחלה הינה מחלת מקצוע. עולה בבירור מחוות הדעת של המומחה כי המחלה של תסמונת התעלה הקארפלית איננה קשורה לתנאי עבודתה של התובעת כיוון שאין מדובר בתנועות חוזרות של יישור וכיפוף. נכון הוא כי אין המומחה מוסמך לקובע עובדות אלו, אולם גם אין קביעה אחרת בעובדות אשר נקבעו על ידי בית הדין ובית הדין לא התבקש, במסגרת הדיון בתיק זה, לשנות את העובדות שקבע או להשלים אותם. יש להדגיש כי בית הדין קבע את העובדות על פי רשימה של עובדות מוסכמות שהוגשו לבית הדין על ידי הצדדים. באם חסרות עובדות, אין מקום לבוא בטענה לבית הדין אלא אולי למי שהסכים כי עובדות אלו, ורק אלו, ישמשו כבסיס לקביעת זכאותה של התובעת. מכל מקם, לגופו של ענין, נראה לבית הדין סביר ונכון גישתה של ב"כ הנתבע לגבי התנועות הדרושות למלאכת הגיהוץ. אין מדובר ברצף תנועות של שורש כף היד, בבחינת יישור וכיפוף, או תנועת שורש כף היד לכיוונים שונים, שלא תנועה של היד כולה, כולל הזרוע והאמה, תוך כדי תנועות של הכתף, ובמידה מסויימת של המרפק, כאשר שורש כף היד נמצא בתנוחה קבועה. V. לאור זאת, אין התובעת נכנסת למסגרת אותם עובדים שפורטו בטור 2 לפסיקה 26 לתקנות, ולכן לא קיימת חזקת מחלת מקצוע לגביה. VI. מכל מקום, כפי שפירטנו לעיל, המומחה שלל באופן ברור כל קשר בין המחלות בהן לוקה התובעת לבין נסיבות עבודתה, ואין זה משנה אם מדובר בטענה של מיקורטראומה או בטענה של מחלת מקצוע. בשני המקרים, באם יתברר, כפי שהתברר במקרה דנא, כי אין קשר בין נסיבות העבודה לבין המחלה, אין אפשרות לקבוע כי המחלה מהווה "פגיעה בעבודה". VII. העובדה כי במקרים אחרים הכיר המוסד לביטוח לאומי בתסמונת הקארפלית כפגיעה בעבודה איננה שוקלת, כיוון שיתכן כי לא הוכח כי מדובר במערכת עובדות זהה אשר תביא לאותה תוצאה. VIII. כמו כן, אין מקום, במקרה זה, להפעיל את מבחן "האלימינציה" (but-for). עולה מחוות דעתו של המומחה כי קיים אחוז גבוה של מקרים שאין לגביהם הסבר רפואי, ואין קשורים לעבודה בתנאים של כיפוף ויישור. לכן אין מקום לומר כי הוכח בסבירות גבוהה כי אילולא העבודה לא היתה התובעת לוקה במחלות אלו. יתר על כן, נקבע כי יש ליישם את מבחן האלימינציה בצמצום, ובמקרים נדירים וראויים, ונראה לנו כי אין המקרה שבפנינו, לאור הראיות הרפואיות, מקרה מתאים ליישמו. 10. לאור האמור, אנו דוחים את התביעה. אין צו להוצאות. ידייםרפואהמיקרוטראומה