מזכירה בכירה - שעות נוספות

פסק דין 1. בפנינו תביעה לתשלום יתרת פיצויי פיטורים וגמול עבודה בשעות נוספות. תביעות נוספות לפדיון חופשה שנתית, פדיון ימי מחלה והפרשי מענק נזנחו על ידי התובעת במהלך הדיון. 2. התובעת עבדה אצל הנתבעת בתפקיד מזכירה בכירה בתקן מנהלת מחלקה בלשכתו של מזכ"ל המפלגה מיום 23.10.92 ועד ליום 1.2.98 (נ1/), בפועל נסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ביום 30.4.98 כך שבסה"כ הועסקה התובעת אצל הנתבעת 66.25 חודשים. ביום 8.1.98 הודיעה הנתבעת לתובעת, כי בהתאם להחלטת מזכירות הלשכה של הנתבעת מיום 8.1.98 החליטה הנתבעת על הפסקת עבודת התובעת אצלה החל מיום 1.2.98 (נ3/). 3. א. בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 9.10.96 (נ6/) (להלן- הסכם 96) הוסדרו עקרונות צמצום כח האדם אצל הנתבעת ונקבעו תנאי הפרישה של העובדים במסגרת הערכותה מחדש של הנתבעת. אחד המסלולים בנ6/ הינו "מסלול פיצויי פיטורים" והוא חל על עניינה של התובעת שאיננה זכאית לפרוש במסלול האחר הוא "מסלול הפנסיה התקציבית". בסעיפים 9 ו- 10 להסכם 96 נקבע: " 9. השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים יכלול את הרכיבים בגינם הופרשו הכספים לקרן הפנסיה במועד הסמוך לסיום העבודה. 10. 10.1. פיצויי הפיטורים ישולמו ע"י צד א' עבור כל שנת עבודה מלאה וחלק השנה באופן יחסי. 10.2. לצורך חישוב שיעור פיצויי הפיטורים להם זכאי העובד המפוטר, ייחשבו גם חלקי שנה באופן שעד ששה חודשים יהיה העובד המפוטר זכאי לשיעור פיצויים בהתאם לדרגתו וותקו השנתית ומעבר לששה חודשים יהיה זכאי לשיעור כאמור בהתאם לרמת הוותק שמעליה". סעיף 11 להסכם 96 קבע את שיעור פיצויי הפיטורים הכולל את ההפרשות בשיעור 6% לפיצויי פיטורים לקופת גמל, על פי טבלת ותק בעבודה. סעיף 20 להסכם 96 הסדיר את מועד התשלומים כשהשלמת פיצוי הפיטורים ל- 100% תעשה במועד שנקבע בחוק ויתרת התשלומים , על פי ויתקה של התובעת, יעשה חודשיים לאחר יום ניתוק יחסי עובדת מעביד. ב. ביום 20.10.97 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד נוסף בדבר צמצום נוסף של כח אדם (נ5/) (להלן- הסכם 97). סעיף 1.3 להסכם 97 קובע: "מבלי לפגוע בכל זכות הקיימת לעובדים הסכם זה בא לשנות או להוסיף אך לא לגרוע מזכויות העובדים כפי שנקבעו בהסכם 96". סעיף 2.3 להסכם 97 קובע : " מוסכם ומוצהר והדבר הוא מעיקרי ההסכם כי על העובדים שעבודתם תופסק לפי הסכם זה, יחולו כל הכללים וכל התנאים שנקבעו בהסכם 96 כפי שיושמו ונהגו בפועל, אלא אם הם שונו במפורש בהסכם זה. והם יפרשו במסלול פרישה לפנסיה או במסלול פיצויי פיטורים, בהתאם להסכם 96, ובנוסף על כך יחולו עליהם הוראות הסכם זה". סעיף 5 להסכם 97 קבע תנאי פרישה נוספים. לענייננו נקבע כי עובד פורש יקבל את פיצויי הפיטורים על פי טבלת הותק בהסכם 96 בתוספת 17% על כל סכום המתקבל מעל 100% מסכום פיצויי הפיטורים. סעיף 8.2 להסכם 97 קובע: " המשכורת הקובעת לחישוב פיצויי פיטורים של עובד פורש תחשב המשכורת האחרונה שלו עובר להפסקת יחסי עובד מעביד. היה ושכרו של עובד פורש קטן בתקופה של 12 חודש שלפני תחילת תקופת ההודעה המוקדמת, או שלא יקבל משכורת מסיבה כלשהי( ולדוגמא - לידה, מחלה, תאונה, חל"ת, עבודה חלקית וכיו"ב) תחשב כמשכורת הקובעת לענין הסכם זה משכורתו המלאה שהיה מקבל לו היה עובד ומקבל משכורת כרגיל עובר לפרישתו". 4. א. אין חולקים כי התובעת זכאית לחישוב זכויותה על פי הסכם 97. התובעת עבדה אצל הנתבעת למעלה מחמש שנים וששה חודשים. על כן זכאית היא לפיצויי פיטורים על פי ותק של שש שנים מכח האמור בסעיפים 10 ו- 11 להסכם 96, דהיינו 136%. מכח סעיף 5.1 להסכם 97 זכאית היא לתוספת של 17% על כל סכום מעל 100% דהיינו ל- 3.12% נוספים. התובעת זכאית היתה להודעה מוקדמת בת חודשיים. השכר האחרון שקיבלה בהתאם לכך הינו לחודש אפריל 96. השכר ממנו הופרשו כספים לקרן הפנסיה בחודש זה, וזהו השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים ע"פ סעיף 10 להסכם 96, הינו בסך 7,915.21 ש"ח (תלוש השכר נ11/). יצויין כי התובעת איננה חולקת על נתון זה דהיינו, כי מכח הסכם 96 זהו השכר הקובע לצורך חישוב פיצוי הפיטורים. מסך פיצויי הפיטורים יש להפחית את הסכום המצוי בקרן הגמל שהצטבר על חשבון פיצויי הפיטורים. על פי אישור קג"מ סכום זה מגיע לסך 27,027 ש"ח (נ12/). לאור האמור נעשה חישוב פיצויי הפיטורים ע"י הנתבעת כדלקמן: (1)100% פיצויי פיטורים לפי שכר של 7,915 ש"ח לחודש לתקופת עבודה בת 66.25 חודש 43,698 ש"ח. (2) לאחר הפחתת חלק קג"מ בסך 27,027 ש"ח הסכום הנותר הוא 16,671 ש"ח. (3) הוספת 36% נוספים על סכום פיצוי הפיטורים סך 15,731 ש"ח. (4) הוספת 17% על 36% האחוזים בסך 2,674 ש"ח. (5) סך כל פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת 35,076 ש"ח. (ראה נ18/). ב. כאמור אין התובעת חולקת על כך, כי חישוב השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים על פי הסכם 96 הינו אכן הסכום שחושב על ידי הנתבעת. טענתה היא, וזוהי עיקרה של המחלוקת בשאלת חישוב פיצויי הפיטורים, כי סעיף 8.2 להסכם 97 שינה את בסיסו של השכר הקובע על פי הסכם 96 באופן שהשכר הקובע הינו השכר האחרון, דהיינו כל רכיבי השכר המופיעים בתלוש השכר. לשיטתה של התובעת, שכרה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים אמור להיות בסך 11,053.69 ש"ח וזאת על פי תלוש השכר לחודש דצמבר 97. בחירתה של התובעת את חודש דצמבר 97 כבסיס לחישוביה, אין לה על מה שתסמוך. על פי סעיף 8.2 להסכם 97 המשכורת האחרונה הינה המשכורת האחרונה עובר לסיום יחסי עובד מעביד. יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבעת הסתיימו ביום 30.4.97 ועל כן המשכורת הקובעת היא משכורת חודש אפריל 97. טענתה העיקרית של התובעת לעניין זה, הינה כי יש לקחת בחשבון רכיבים נוספים ובפועל את כל הרכיבים המצויינים בתלוש השכר והכל מכח סעיף 8.2 להסכם 97. אין כל בסיס לטענה זו. סעיף 8.2 לא שינה את הגדרת המשכורת הקובעת לצורך פיצוי פיטורים כפי שנקבעה בהסכם 96. כל שסעיף זה בה להבהיר הינו, כי מקום שעובד פורש לא עבד בפועל בתקופה של 12 חודשים עובר לתקופת ההודעה המוקדמת או שלא קיבל שכרו מסיבה של מחלה, חופשה ללא תשלום וכד', תחשב משכורתו הקובעת כמשכורת מלאה לו עבד וקיבל משכורת רגילה. במילים אחרות: סעיף 8.2 דן במועד בו יש לחשב את המשכורת הקובעת ולא בשאלת רכיבי משכורת זו. אין בסעיף זה שינוי כלשהו להגדרת המשכורת הקובעת בהסכם 96. מעיון בתלוש השכר לחודש אפריל 97 וגם בזה של חודש דצמבר 96, עולה, כי לשיטתה של התובעת יש לכלול בשכרה הקובע גם החזרי הוצאות למיניהן כמו אחזקת טלפון, הוצאות רכב, ביטוח וגילום. רכיבים אלו אינם באים בחשבון לצורך חישוב פיצוי י פיטורים בהעדר הסכמה מפורשת וברורה. סעיף 2.3 להסכם 97 קובע, כי על העובדים המפוטרים לפי הסכם זה יחולו כל הכללים שנקבעו בהסכם 96 אלא אם שונו במפורש. סעיף 8.2 לא שינה, לא במפורש לא מכללא, את בסיס השכר הקובע לפיצויי פיטורים. שינוי כזה שהוא מהותי ומשמעותי, אמור היה להיעשות באופן ברור ובהיר תוך ציון כי סעיף זה בא לשנות את שנקבע בהסכם 96. ג. לאור האמור אנו דוחים טענה זו של התובעת וקובעים שאין היא זכאית לפיצויי פיטורים נוספים על אלו ששולמו לה. 5. א. תביעה נוספת של התובעת הינה לגמול שעות נוספות בגין שנת 94 בשיעור של 500 שעות. מדוע דווקא מספר שעות זה? סתמה התובעת ולא פירשה. מעיון בכתב התביעה ומתצהירה של התובעת אין אנו למדים דבר לענין דרישה זו. בסיכומי בא כוחה של התובעת נאמר לענין זה כי הואיל והתובעת לא הצליחה לקבל דוחות עבודה לשנת 94, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת עבור 500 שעות. מחקירתה הנגדית של התובעת למדנו, כי היא קיבלה את תלושי השכר לכל תקופת עבודה כמקובל מידי חודש. תלושי השכר לשנת 94 אינם מצויים בידה. רק בסוף שנת 97 לקראת סוף עבודתה, פנתה התובעת בבקשה לקבל את כרטיסי העבודה של שנת 94 שאותם החתימה כל יום ונאמר לה כי כרטיסי העבודה נזרקו לפח. הלכה פסוקה היא, כי התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהוא עבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שבהן הועבד ( דב"ע לב / 3-32 פריימוביץ נ. בר אדון פד"ע ד' 39). הנטל להוכיח את מספר השעות הנוספות מוטל על העובד ולא ניתן לפסוק בענין זה בדרך של אומדן (דב"ע נה/ 3-28 בוהדנה נ. בזק. לא פורסם). לא הוכח בפנינו כי בידי הנתבעת הנתונים בדבר עבודת התובעת בשעות נוספות בשנת 94. יש להוסיף ולציין כי המנעותה של התובעת לדרוש את גמול השעות הנוספות עד לאחר פיטוריה, נשקלת לחובתה. ברור איפוא, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ועל כן דין תביעתה לגמול שעות נוספות לשנת 94 להדחות. ב. מוסיפה התובעת ודורשת אף גמול שעות נוספות לשנים 96-95. להוכחת תביעתה זו צרפה התובעת לתצהירה כרטיסי העבודה לחודשי העבודה באותם שנים ( נספחים ד ו- ה'). עדת הנתבעת רו"ח צופי דאהן צרפה לתצהירה את כרטיסיה האישים של התובעת לאותם חודשים ( נ15/ ו- נ16/ ) מהם עולה, כי התובעת קיבלה עבור כל חודש 50 שעות נוספות גלובליות על פי חישוב של 125% ועוד 28 שעות נוספות גלובליות על פי חישוב של 150% דהיינו בכל חודש קיבלה תשלום עבור 78 שעות נוספות. הדבר עולה גם מתלושי שכרה של התובעת. בכתב התביעה ובתצהירה כלל לא טרחה התובעת לציין עובדה זו. כעולה מנספחים ד' ו- ה' לתצהיר התובעת, אף לטענתה לא עבדה בחודש כלשהו למעלה מ- 78 שעות נוספות. די בכך כדי לדחות את תביעתה זו. למעלה מן הצורך יש להעיר, כי בנספחים ד' ו- ה' הנ"ל מופיעים רישומים שונים בכתב יד שלא ניתן להם הסבר כלשהו, לא בתצהירה של התובעת ולא במהלך חקירתה. לגבי חלק מהימים בגינם נדרש תשלום עבור שעות נוספות מצויין, כי התובעת היתה חסרה . גם לכך אין הסבר. מוסיפה התובעת וטוענת, כי בשל כך שהשעות הנוספות הגלובליות שולמו לפי דרגתה של התובעת ולא בהתאם לשעות בפועל וכן , כי קיבלה שעות נוספות גלובליות גם בימים שלא עבדה כלל, הרי שמדובר בתשלום שהינו חלק בלתי נפרד מהשכר ועל כן, זכאית היא לגמול השעות הנוספות. בדב"ע מד/ 3-34 דוב אלון נ. בנק ישראל פד"ע ט"ז 76 נקבע בעמ' 80-79: "... מותר למעביד לשלם מראש או להתחייב מראש (ולשלם) גמול שעות נוספות בעד מספר שעות נקוב, אם המוסכם לא יכלול גמול בעד שעות מעבר למותר לפי החוק וזאת אף אם ידוע ומוסכם שלא תמיד ולא בכל חודש, יעבוד העובד את מלוא מכסת השעות שבעדן שולם". נמצא, כי בנתונים שבפנינו מותר היה לנתבעת לשלם לתובעת עבור שעות נוספות גלובליות ואין התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין העבודה בשעות נוספות. גם לעניין תביעתה לשנים 96-95 יש לקחת בחשבון בתוך במכלול השיקולים, את העובדה, כי התובעת לא תבעה סכומים אלו במהלך תקופת העבודה ונזכרה לעשות זאת רק לאחר פיטוריה. לאור התוצאה אליה הגענו, איננו נדרשים לטענת הנתבעת לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 איננו חל על עבודתה של התובעת מכח סעיף 30 לחוק. 6. התובעת היתה זכאית , בנוסף לפיצויי הפיטורים, גם לזכויות אחרות מכח החוק והסכם 97. סה"כ זכאית היתה התובעת לסך 47,816 ש"ח וזאת לאחר ניכוי מס במקור ( נ18/, נ19/) . לתובעת הוצאו שני שיקים האחד על סך 27,410 ש"ח (נ8/) אשר הופקד על ידי התובעת בחשבונה. שיק נוסף על סך 20,416 ש"ח שתאריך פרעונו 9.8.98 (נ9/) לא הופקד על ידי התובעת הואיל ונדרשה לחתום על גביו, כי עם פרעונו לא יהיו לה כל דרישות כלפי הנתבעת. לאחר דין ודברים, קיבלה התובעת את סכום השיק בסך 20,416 ש"ח וזאת במצורף למכתב הנתבעת מיום 15.5.2000 (נספח ב' לסיכומי הנתבעת). הנתבעת לא הצביעה על כל מקור לפיו, היתה בידה הזכות לדרוש כתנאי לתשלום סך 20,416 ש"ח, כתב ויתור מטעם התובעת. בנסיבות אלו יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית חוקית מירבית על סך 20,416 ש"ח מיום 8.9.98 ועד ליום 16.5.2000 . 7. התביעה על כל חלקיה נדחית, בכפוף לתשלום הפרשי הצמדה והריבית כמפורט בסיפא לסעיף 6 לעיל. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. שעות נוספות