החלטה 1. בפני בית הדין בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי בית דין זה ביום 23.2.95, בו חוייב המבקש לשלם למשיב פיצויי פיטורים, בתוספת פיצויי הלנה, וכן תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. 2. פסק הדין ניתן ביום שנקבע לדיון להוכחות, ועקב אי-התייצבותו של המבקש או בא כוחו, עו"ד פרנקו, לדיון שנקבע להוכחות. עותק מפסק הדין נשלח לבא כוחו של המבקש ונתקבל על ידו. 3. המבקש הגיש בקשה זו ביום 3.1.2000, הרבה מעבר למועד של 30 יום שנקבע בתקנות להגשת בקשה לביטול פסק דין. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה הנוכחית. כב' הרשמת שטיין נעתרה לבקשתו, והאריכה את המועד. המשיב הגיש ערעור לבית דין זה, ובית הדין, מפי כב' השופט מירון, ביטל את החלטתה של כב' הרשמת שטיין וסירב לתת ארכה כמבוקש. בית הדין הארצי לעבודה, בדונו בענין לאחר שנתן רשות ערעור, הפך את פסיקתו של בית דין זה, והחזיר על כנו את החלטתה של כב' הרשמת. 4. על כן, משניתנה ארכה להגיש בקשה לביטול פסק הדין, עלינו לדון בבקשה לגופה. 5. עיקר הנימוק שניתן לביטול פסק הדין הוא כי עורך הדין אשר ייצג את המבקש למעשה זנח את הייצוג, ולא יידע את המבקש על מועד הדיון ובעצמו לא הופיע לדיון. בנסיבות אלו יש לפעול למען שלמבקש יקבל את יומו בבית הדין. עוד נטען כי פסק הדין התקבל על יסוד ראיות שהוגשו במרמה, מאחר ותלוש משכורת אחת, המתייחסת לתקופה שהמשיב טוען שעבד אצל המבקש, מתייחס לעבודתו של המשיב אצל מעביד אחר, וזאת בתוך התקופה שהוא העיד כי עבד אצל המבקש. 6. המשיב בקש לדחות את הבקשה מהנימוקים שהופיעו בתגובתו. 7. לאחר שבית הדין שקל את טענות הצדדים, מגיע בית הדין למסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין, וזאת מהנימוקים דלהלן: א. כבר בפני כב' הרשמת רוזנפלד (כתארה אז) התעורר החשד כי בא כוח המבקש איננו מייצג אותו כראוי. על כן, הורתה הרשמת כי לקראת הדיון להוכחות תשלח הזמנה גם למבקש באופן אישי. כאשר אבה"ד קבע את הדיון להוכחות, הוא הפנה את תשומת לב של המזכירות לענין זה. ואכן, נשלחה הזמנה גם למבקש באופן אישי, אולם הזמנה זו חזרה בציון כי המבקש העתיק את מקום מגוריו. אין לבוא בטענה למבקש כי לא הודיע לבית הדין על שינוי כתובתו, כיוון שמהרגע שבא כוחו ציין מען להמצאת כתבי בי דין, לא היה המבקש חייב לעדכן את בית הדין באשר לכתובתו הפרטית. ב. אכן, הכלל הוא כי אין היחסים בין הלקוח לבין עורך הדין מענינו של בית הדין, ומשהוכח כי הומצאה הזמנה לעורך הדין, אין לקבל טענת הלקוח כי עורך הדין שלו פעל תוך רשלנות. אולם, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, כאשר למעשה בא כוחו של המבקש זנח את הייצוג, ובהצטרף גם הנסיבות כפי שיובאו להלן, נראה לנו לסטות מהלכה זו. ג. מהחומר שהועלה במהלך הדיון בבקשה בכל הערכאות, עולה כי יש למבקש הגנה טובה, ואפילו יש חשש כי המשיב הגיש לבית הדין ראיות כוזבות באשר לתקופת עבודתו. בנסיבות אלו, יש הצדקה לאפשר למבקש להתגונן לגופו של ענין. ד. אין לקבל טענת המשיב כי עבור השמן פגע בזכויותיו על ידי כך שמנע ממנו להוכיח עתה את תביעתו. ראשית, מדובר בטענה בעלמא, והטענה לא נתמכה על ידי תצהיר, לא כל שכן שלא ניתן כל פירוט או הסבר בקשר לפגיעה באפשרויות להוכיח את טענותיו. יתר על כן, אין כל רישום בפרוטוקול הדיון כי התובע הביא לדיון להוכחות עד כלשהו לתמוך בגירסתו, ועל כן קשה להבין למה מתכוון התובע בכך שעבור הזמן פוגע בסיכוייו לזכות בתביעה. יתר על כן, נראה כי הוא עצמו אשם לא במעט בזמן שעבר כיוון שהמתין כ- 5 שנים עד שפתח בהליכי הוצאה לפועל, יתכן בשל השאיפה להגדיל את סכום פיצויי ההלנה ויתכן גם כדי שהמבקש יתקשה להוכיח את בקשתו לביטול פסק הדין ואת הגנתו. 8. לאור זאת, מתקבלת הבקשה לביטול פסק הדין. החלטה נפרדת תשלח לצדדים בגין הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, וקביעת מועד דיון. 9. בנסיבות הענין כפי שציינו לעיל, נראה לנו להמעיט בפסיקת הוצאות כנגד המבקש, ובמיוחד לאור הטלת הוצאות על ידי ביתה דין הארצי לעבודה על המשיב בגין הבקשה להארכת מועד. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 750 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. דיוןאי התייצבות לדיוןביטול פסק דין