חקירה פומבית בגין חשדות גניבה

החלטה 1. בפני שתי בקשות הנוגעות למי שהיה סמנכ"ל השיווק של התשלובת, מר נסים כדורי (להלן: "המשיב"). האחת בקשתו של הנאמן, עו"ד שביט (בש"א 14032/00), העותר למתן הוראות כדלקמן: א. להורות למשיב מס' 1 - להתייצב בביהמ"ש למתן גרסתו בחקירה פומבית, בקשר עם חשדות בדבר מעשי גניבה ותרמית שהתבצעו באתר התשלובת בעכו בשנים 1998-1999, בהן היה המשיב סמנכ"ל השיווק בתשלובת. ב. לאשר כי פיצויי הפיטורים, ההטבות ותנאי הפרישה הנוספים להם טוען המשיב מכוח חוזה עבודתו האישי מיום 4.11.1994, הינם בגדר "חוב עבר" של החברה ולכן אין הנאמן חב בתשלומם. ג. לאשר לנאמן לשלם למשיב, כמחווה של רצון טוב, פיצויי פיטורים על פי חוק, לאחר סיום חקירת אגף המכס ומע"מ המתנהלת בין היתר כנגדו בקשר לחשדות האמורים; ולחילופין - לאשר לנאמן לשלם למשיב פיצויי פיטורים על פי חוק כנגד כתב שיפוי. מנגד, בקשתו של המשיב בבש"א 15074/00 להורות לנאמן לכבד את התחייבות התשלובת כלפיו בקשר עם פיטוריו בהתאם לחוזה עבודתו האישי ולשלם לו את הסך 998,747 ש"ח, במקביל לשחרור הכספים שהופקדו לטובתו בקרן הפנסיה "נתיב" ובביטוח מנהלים; וכן לדחות את בקשות הנאמן למתן הוראות וסעדים כנגד המשיב, ובכלל זה את הבקשה לחוקרו. לחילופין מבקש המשיב לאפשר לו לנקוט הליך משפטי ראוי, נגד התשלובת וכור תעשיות בע"מ (להלן: "כור תעשיות"), בפני הערכאות המוסמכות, לאכיפת חוזה העבודה האישי ו/או כתב הערבות, שניתן כבטוחה למימוש התחייבויות התשלובת מכוח חוזה העבודה האישי. ביום 8.11.00 הגיש המשיב 5 - עו"ד שנפלד, נציג עובדי התשלובת - תגובתו לבקשת הנאמן בה הצטרף לבקשה והתנגד לביצוע התשלומים למשיב עד שתסתיים החקירה בעניינו, מהטעם כי במידה וישולמו למשיב הכספים היום, יבוא הדבר על חשבון העובדים ולמעשה יפגע בהם. בדיון שהתקיים ביום 8.11.00, הסכים הנאמן לוותר, בשלב זה, על בקשתו לחקירה פומבית של המשיב, עד לסיום חקירת מע"מ, והדיון התמקד בשאלה האם חב הנאמן בתשלום הכספים המגיעים למשיב וההשלכות שיש לחקירה המתנהלת כנגדו על חבותו זו. ב"כ המשיב 3, בנק הפועלים, התנגדה לבקשת הנאמן לשלם למשיב כספי פיצויים מתוך קופת התשלובת, ואולם הסכימה כי החלק השמור בקופת הפיצויים, ישוחרר לזכותו. ב"כ כור תעשיות טען שכפוף לתוצאות החקירה המתנהלת נגדו ע"י רשויות אגף המכס ומע"מ, יש לשלם למשיב את הכספים המתוארים בבקשה, ולפי הסכומים שאושרו ע"י הנאמן, ותאר את המחלוקת שבינו לבין הנאמן. לעמדת כור תעשיות, החוב של המשיב גובש במועד פיטוריו ע"י הנאמן ולכן איננו חוב עבר. מאחר וכור תעשיות הזרימה 15 מיליון ש"ח לתפעול התשלובת בתקופת ההקפאה, צריכים הכספים המגיעים למשיב להיות משולמים מתוך אותם 15 מיליון ש"ח. מאחר ולסך האמור יש מעמד של הוצאות פירוק בתקופת ההקפאה, מוכנה כור, לאחר תשלום הכספים המגיעים למשיב ע"י הנאמן, להעמיד את חובה של התשלובת כלפיה על סך 14 מיליון ש"ח. 2. להלן ההשתלשלות הדרושה לעניינינו: המשיב שימש כסמנכ"ל שיווק של מפעלי פלדה מאוחדים בהתאם לחוזה עבודה אישי שנחתם עמו מיום 4.11.94. בתאריך 9.3.00 הוציאה כור תעשיות כתב ערבות להתחייבות החברה כלפי המשיב מכוח חוזה עבודתו האישי, ונרשם שם כי התחייבותה ניתנת לאור מצבה הקשה של התשלובת והצורך בהמשך העסקתו של המשיב שתואר כבעל תפקיד מפתח בחברה. צו הקפאת ההליכים ניתן לבקשת התשלובת ביום 16.3.00 - 7 ימים לאחר הוצאת הערבות. הנאמן משמש בתפקידו מאז ה16.3.00-, ולאור בחינתו את תפקודה של הנהלת התשלובת, הודיע במכתב למשיב מיום 23.6.00, כי החל מיום 31.7.00 תופסק עבודתו בתשלובת מטעמים של "רה-ארגון". באותו יום (23.6.00) הודיע הנאמן על החלטת הפיטורים במכתב לסמנכ"ל הכספים של כור תעשיות וציין שאין מניעה, מבחינתו, כי כור תעשיות תשלם למשיב את המגיע לו בקשר לסיום העסקתו, מכוח התחייבותה כלפיו. במכתב מיום 26.7.00 דיווח הנאמן למשיב כי מבדיקה חשבונאית שנעשתה בהנחייתו עולה כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים והטבות נוספות בסך של 998,747 ש"ח (ברוטו), בנוסף לסכומים שהצטברו לטובתו בקרן הפנסיה "נתיב" ובביטוח המנהלים. במכתבו הדגיש הנאמן כי הואיל ומדובר בכספים הנוגעים לתקופת העסקה שקדמה להקפאת ההליכים, אין בידי התשלובת לבצע את התשלום, למעט הוצאות עלות הרכב לתקופה שבה יועמד הרכב לרשותו של המשיב. ביום 10.8.00 הודיע הנאמן למשיב כי בעקבות ידיעות שהתפרסמו בעיתונים בדבר חקירה של רשויות מע"מ, בקשר לחשדות המיוחסים למשיב והקשורים לעבודתו בתשלובת, החליט על הקפאת התשלום האמור עד לאחר בדיקת מלוא ההשלכות המשפטיות והפליליות של העניין. ב"כ המשיב הפנה דרישותיו לנאמן ולכור תעשיות לשלם למשיב הכספים המגיעים לו בהתאם למפורט במכתב הנאמן. ביום 30.8.00 פנה הנאמן במכתב ליועץ המשפטי של כור תעשיות בו תאר את עמדתו באשר לחובות התשלובת כלפי המשיב, לפיה אין התשלובת חבה בכספים למשיב כי אלו משולמים לפי חוזה העבודה האישי שלו והינם בגדר "חוב עבר". לשיטתו, ביצוע תשלום הסכומים הנדרשים ע"י המשיב ללא אישור ביהמ"ש, עולה כדי העדפת נושים אסורה. בנוסף תאר את חקירת אגף המכס ומע"מ כנגדו. בתשובה מ31.8.00- שנשלחה לנאמן, מביע יועצה המשפטי של כור תעשיות דעתו שהמשיב לא היה נושה של התשלובת במועד מתן צו הקפאת ההליכים, כי זכאותו לפיצויי פיטורים ולהטבות הנוספות קמה עם פיטוריו בידי הנאמן, ורק פעולתו זו של הנאמן יצרה זכאותו לסכומים האמורים כלפי התשלובת וחובתה לשלם לו כספים אלו. עוד נטען כי מאחר והחוב נוצר והתגבש ע"י הנאמן ובתקופתו, אין בזאת משום העדפת נושים כי כל אלו עמדו לנגד עיני הנאמן משהחליט על פיטוריו של המשיב במסגרת "רה-ארגון". באשר לחשדות העולות מחקירת הרשויות, הסכים היועץ המשפטי של כור תעשיות להביא את הנושא להכרעה של ביהמ"ש. 3. טענות הנאמן א. לטענת הנאמן, בראשית חודש אוגוסט, בסמוך לאחר שהודעת הפיטורים נכנסה לתוקף, הובא לידיעתו כי מחלקת חקירות של אגף המכס ומע"מ מקיימת חקירה שעניינה מעשים פליליים שהתבצעו בתשלובת, עובר לתקופת הקפאת ההליכים. החקירות התמקדו בחשדות להעלמות מסי קניה ומע"מ, גניבת מלאים ויציאת משאיות מאתר התשלובת בעכו ללא תעודות משלוח וללא חשבוניות. עוד התברר לנאמן כי החקירה מכוונת, בין היתר, כנגד המשיב, כאשר החשדות המיוחסים לו, היה ויש בהם ממש, עולים משום הפרה בוטה של חובת הנאמנות כלפי החברה ויהיה בהם לשלול את זכאותו לפיצויי פיטורים ותנאי פרישה מיטיבים נוספים. הנאמן מפנה לסעיף 14.3 לחוזה העבודה האישי לפיו כפופה זכאות המשיב לקבלת פיצויי פיטורים ותנאי פרישה מועדפים, לכך שלא יפוטר או יתפטר מעבודתו מטעמים של מעילה, רמאות וכיוב'. תכלית חוזה העבודה האישי ולשונו מלמדים שיש לייחס את ההגבלה האמורה גם לתנאי הפרישה הנוספים שהוענקו למשיב בהתאם לנספח לחוזה העבודה האישי (פיצויים מוגדלים של 133% ושישה חודשי הודעה מוקדמת). ב. לגישת הנאמן, אף שטרם גובש הסדר נושים, הרציונל העומד בבסיס הקפאת ההליכים - סידור חובות עבר וגיבוש תכנית הבראה - בעינו עומד. משמעות הדבר היא כי אין הנאמן חייב בתשלום פיצויי הפיטורים המוגדלים, ההטבות ותנאי הפרישה הנוספים הנובעים מחוזה העבודה האישי, בהיותם התחייבויות התשלובת אשר ניתנו טרם מתן צו הקפאת ההליכים ואין בידי הנאמן לאמצן, כי יהיה בכך העדפת נושים אסורה. ג. במצב של פירוק, מעניק סעיף 27 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג1963- עדיפות לעובדים בקובעו כי פיצויי פיטורים הם בגדר שכר עבודה (ולכן זוכים הם לדין קדימה לפי סעיף 354 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג1983-) וכי תקרת סכום התביעה הזוכה לדין קדימה היא 150% הסכום המקסימלי של שכר העבודה בדין קדימה. לגישת הנאמן, אף כי מצויים אנו בהליך של הקפאת הליכים ולא בפירוק, השיקולים המנחים את ביהמ"ש באשר לתקרת סכום פיצויי הפיטורים במקרה של פירוק מחד וציפיית הנושים בהסדר פשרה לזכות בסכום גבוה מזה שהיו מקבלים בפירוק מאידך, יפים גם בעניינינו. לו נמצאה התשלובת בהליכי פירוק, זכאי היה המשיב לתשלום פיצויי פיטורים בסך 64,000 ש"ח בלבד. ד. סמכותו של בימ"ש המפקח על הקפאת ההליכים בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות, ליתן הוראות לנאמן גם אם ענינן יחסי עובד ומעביד, נלמדת גם מהוראת סעיף 24 לחוק ביה"ד לעבודה, תשכ"ט1969-. אמנם סעיף 24(א1) נוקט לשון פירוק אך לגישת הנאמן יש להרחיב תחולתו גם למקרה של הקפאת הליכים. לחילופין מציין הנאמן כי אף אם יוכרע שהסמכות בעניין זה נתונה לביה"ד לעבודה, הרי שסמכות זו כפופה למתן רשות מביהמ"ש המפקח על הליכי הקפאת ההליכים לשם הגשת התביעה לביה"ד, ואין טעם לניהול תביעה כזו שתעמיס על קופתו הוצאות מיותרות. 4. טענות המשיב א. מאחר ועילת פיטוריו של המשיב היתה "רה-ארגון" ובהעדר קשר סיבתי בין עילת הפיטורים לבין החשדות המועלים כנגד המשיב, אין לנאמן כל זכות ו/או סמכות לעכב התשלומים בהם התחייב כלפי המשיב. ב. זכותו של המשיב לפיצויים ולהטבות נוספות על פי חוזה העבודה האישי, קמה אך ורק עקב ולאחר הפיטורים, שנעשו לאחר שניתן צו הקפאת ההליכים, ומשכך זכותו איננה בבחינת "חוב עבר" אלא חוב שנוצר והתגבש ע"י הנאמן ובתקופתו, באופן שאין בתשלום הכספים המיועדים למשיב משום העדפת נושים. לחילופין נטען כי אפילו היתה טענת הנאמן נכונה, הרי משאישר את חוזה העבודה האישי במהלך תפקודו כנאמן, חדל חוב זה להיות חוב עבר. המשיב מדגיש כי מנכ"ל התשלובת פוטר בתאריך 4.4.00 וקיבל את מלוא סכום התחייבות הנאמן כלפיו מאת כור תעשיות ולפיכך שיקולי הנאמן בעניין המשיב הינם זרים ודינם להידחות. ג. לטענת המשיב פרסומי עיתונות אינם מהווים ראיה כלשהי, ובוודאי שאינם עילה לעיכוב התשלומים בהם התחייבה החברה ו/או הנאמן כלפיו. המשיב אמר שחקירת המע"מ מתנהלת כנגד התשלובת מזה 7 שנים במהלכן נחקר המשיב בלא שנמצא כל רבב בתפקודו ואף חקירות פרטיות שהזמינה התשלובת ו/או הנאמן נזנחו בהעדר טעם להמשיכן. ד. עיון בתנאי כתב הערבות שנתנה לו כור תעשיות ביום 9.3.00 מלמד כי אין בו כל נימוק המאפשר התנערות ממנו. לפיכך, מבלי לוותר על טענותיו מכוח התחייבות הנאמן, טוען המשיב לזכותו לקבל מאת כור תעשיות כל יתרת חוב אשר נובעת מאי כיבוד מלוא התחייבויות התשלובת על פי החוזה. ה. מהודעת הנאמן מיום 26.7.00 עולה כי בין הסכומים המגיעים למשיב, קיים מרכיב שכר של 6 חודשי הודעה מוקדמת בסך של 382,042 ש"ח ולפיכך בכל מקרה מן הדין להורות לנאמן לשלם למשיב את סכום זה, ללא קשר לטענות הנאמן, המוכחשות, בדבר אפשרות הפחתת פיצויי הפיטורים. ו. ההליך בו נקט הנאמן - בקשה למתן הוראות - אינו ההליך הנכון ו/או הראוי. המדובר בסכסוך כספי פשוט של אכיפת חוזה עבודה בין עובד ומעביד המגובה בערבות צד ג'. לגישתו של המשיב אין הנאמן רשאי לפנות לביהמ"ש המחוזי בבקשה לסטות מחוזה העבודה האמור ו/או להקטין את סכום פיצויי הפיטורים והטובות האחרות להן זכאי המשיב מכוחו, בעקב פיטוריו בידי הנאמן, מטעם כזה או אחר ובודאי שאינו יכול לעורר שאלות המתייחסות לפיטורים בנסיבות שאינן מזכות בפיצויים. הנושא נמצא בסמכותו הבלעדית של ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, לפי סעיף 24 לחוק ביה"ד לעבודה, התשכ"ט1969-, הקובע כי הסמכות המפורשת המוקנית לביה"ד היא ייחודית ועל כן גישתו של הנאמן שיש להרחיב את סמכות ביהמ"ש המחוזי גם להליכים שאינם הליכי פירוק או פשיטת רגל - אין לה על מה שתסמוך. ז. בסעיף 350 לחוק החברות לא מוקנים לנאמן ואף לא לביהמ"ש סמכויות ליתן הסעדים המבוקשים ולפגוע בזכות הקניין של המשיב, שהיא זכות יסוד ואין לפרש את סעיף 350 לחוק החברות פירוש מרחיב מקום שהמחוקק ראה לנכון שלא לחוקק זאת במפורש, בתקנו את חוק החברות החדש. 5. דיון א. לאחר ששמעתי טענות הצדדים אני סבורה שיש טעם בעמדת המשיב שנושא החקירה המתנהלת ע"י רשויות אגף המכס והמע"מ והפרסום בעתונות אודות אותה חקירה, אין בו כדי להשפיע על השאלה אם מגיעים למשיב הכספים בגין פיטוריו ועל פי חוזה העבודה האישי שלו, וכפי שתואר במכתבו של הנאמן אליו. גורלן של הבקשות יוכרע בהתעלם מנושא החקירה, אם כי אין לי ספק שלו ידע הנאמן ביום 23.6.00, המועד שבו שלח למשיב את מכתב הפיטורין, אודות החקירה או החשדות, היה מכלכל צעדיו בדרך שונה ונמנע מקביעת זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים והטבות נוספות עפ"י חוזה העבודה האישי מיום 4.11.94. ייתכן ובעתיד תעמוד להכרעה במסגרת דיונית אחרת השאלה אם בעקבות מעשיו, לכאורה, של המשיב, אם יקבע שעשה מעשים בלתי ראויים, הוא הפר את חוזה העבודה האישי במובן הפרה חמורה של נאמנותו כלפי התשלובת, ובאופן הגורע ממנו זכות לפיצויי פיטורים או הטבות אחרות המגיעים לו לפי החוזה; אך כאשר בוחנים את נושא פיטוריו של המשיב, ברור כי החלטתו של הנאמן לפטרו מעבודתו היתה מסיבות של "רה-ארגון" כפי שרשם הנאמן בעצמו, במכתביו למשיב. ב. לצערי, נפלה מחלוקת מהותית בין הנאמן לבין כור תעשיות, בהתייחס לחבויות של כל אחד מהם כלפי המשיב, וזאת ללא קשר לשאלת החשדות העולים כנגד המשיב. לדעתי, סבר הנאמן בכנות, במועד בו פרט את הסכומים המגיעים למשיב, שהעול והחובה לשלמם לא יוטל על קופת הנאמן ולכן סייג את חבותו זו במכתבו למשיב מיום 26.7.00, שלא יוכל לשלם הכספים הואיל ומדובר בסכומים הנוגעים לתקופת העסקה שקדמה לתקופת ההקפאה. הפרשנות שניתנה ע"י יועצה המשפטי של כור תעשיות לפיה הסכומים המגיעים למשיב צריכים להיות משולמים ע"י הנאמן ומקופתו כי נוצרו וגובשו עקב הודעת הפיטורין שמסר למשיב, מתאימה להשקפתה של כור תעשיות שאין היא חייבת עפ"י הערבות שמסרה למשיב ב9.3.00- ומעבר לכספים אותם הזרימה לתפעולה השוטף של התשלובת בסך 15 מליון ש"ח. ג. מקובלת עלי הדעה כי זכותו של המשיב לפיצויי פיטורים והטבות אחרות כמו ששה חודשי שכר בגין הודעה מוקדמת, גובשה במועד החלטתו של הנאמן לפטרו. אולם השאלה היא האם בגין כך הופך המשיב לנושה בעל מעמד מיוחד ושונה מכלל הנושים, שזכאי לקבל כספים, מקופת הנאמן, בעדיפות ולפני נושים מובטחים או נושים בדין קדימה והאם ניתן לראות בכספים המגיעים לו - כחלק מהוצאות הנאמנות? המשיב עבד בתקופת ההקפאה כשלושה וחצי חודשים בלבד. מרבית החוב שיש לתשלובת כלפיו נובע מהעבר, בטרם מתן צו ההקפאה, וקשור לשנות עבודתו בתשלובת - חישוב פיצויי הפיטורים נעשה בהתייחס לשנות עבודתו בתשלובת; התוספות נובעות מחוזה העבודה האישי שלו, כך גם זכאותו לשכר של שישה חודשים בגין הודעה מוקדמת לפיטוריו. העובדה שעל פי שיקוליו המקצועיים והענייניים של הנאמן היה מקום להפסיק את עבודתו של המשיב בתשלובת, אינה מטילה על הנאמן אחריות לתשלום הכספים המגיעים למשיב מקופת הנאמנות. זו מוגבלת, מטבע הדברים, בתקופת ההקפאת ההליכים להוצאות תפעולה השוטף של התשלובת, על מנת להביא, בסופו של דבר, להבראתה במסגרת הסדר נושים, או בדרך אחרת, אם תימצא. ד. על אף תפקידו הבכיר כסמנכ"ל שיווק של מפעלי פלדה אינני רואה הבדל בין המשיב לבין עובדים אחרים שקיבלו הודעות פיטורים מהנאמן, או פוטרו קודם ההקפאה ע"י המעביד, או יפוטרו בהמשך - מעמדו כמעמד כל עובד, בהסתייגות שתותאר בהמשך בקשר לערבות שקיבל מכור תעשיות. ה. במקרה של צו פירוק או צו למינוי כונס נכסים למימוש אגרת חוב, מתן הצו כשלעצמו מהווה כהודעת פיטורין לעובדים. האם ניתן יהיה לומר שמפרק או כונס נכסים חייבים לשלם לעובדים שפוטרו עקב מתן הצו את הכספים המגיעים להם בגין הפיטורין על הזכויות הנילוות לכך, כי במועד הפיטורין גובשה זכותם של העובדים כלפי המעביד - לדעתי, התשובה לכך שלילית. ו. אין חולק כי התשלובת נקלעה לקשיים כלכליים קשים ביותר וחובות של מאות מליוני שקלים בעקבותיהם הגישה בקשה להקפאת הליכים על מנת להציע הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות. אמנם אין בסעיף האמור הוראות מיוחדות לגבי עובדים שעבודתם הופסקה בתקופת ההקפאה, אך נראה לי ראוי להשוות, כפי שמציע הנאמן, בין מקרה כזה לבין מקרה של כינוס נכסים או פירוק. בסעיף 354 לפקודת החברות נקבע סדר העדיפות לחובות הזוכים לדין קדימה לפני נושים בעלי שעבוד צף ולפני נושים רגילים, אולם לאחר כיסוי הוצאות הפירוק. שכר עבודה הוא הראשון מבין שלוש הקטגוריות של החובות הנהנים מדין קדימה. מתן עדיפות לחובות האמורים מהוה חריג לעיקרון השיוויון ובתור שכזה, צריך ביהמ"ש ליתן פרוש מצמצם לחריגים שבאותו סעיף (ע"א 650/88 יריב הספקה לחקלאות בע"מ (בכינוס) נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ, פ"ד מז(5) עמ' 144). לשמירה על עיקרון השיוויון נקבעה בחוק בחוק תקרה המתעדכנת לפי שיעור התנודות של השכר הממוצע במשק, והתאריך הקובע הוא בדרך-כלל תאריך מתן צו הפירוק. הסכומים הם נומינליים ולפי חוק הגנת השכר, תשי"ח1958-, אין המפרק חייב בתשלום פיצויי הלנת שכר שכן פיצויי כזה, במקרה של פירוק, גורם להענשה של נושי החברה ולא של המעביד. בסעיף 27 לחוק פיצויי פיטורין נקבעה עדיפות לפיצויי פיטורין במקרה של פירוק (או פשיטת רגל), אולם יש תקרה קבועה שאינה משתנה בהתאם לוותק של העובד ובמקרים רבים תקרה זו מכסה רק חלק מזערי מהחוב. באותם מקרים בהם העדיפות הניתנת לעובדים לפי הוראות הפקודה אינה ניתנת למימוש כי אין כספים בקופת הפירוק, נקבעה זכותם של העובדים לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי בהוראות סעיף 182 ו183- לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב}, תשנ"ה1995-. אין להתעלם מכך כי לפי חישובי הנאמן, זכאי היה המשיב במקרה של פירוק, על פי אותן הוראות חוק, לתשלום פיצויי פיטורים בסך 64,000 ש"ח. ז. זאת ועוד, לא ניתן להתייחס לסכומים המגיעים למשיב בגין פיטוריו כהוצאות פירוק או כינוס (או כל שם אחר שיינתן לכך), שכן למרבית הוצאות הנאמן בתקופת הקפאת ההליכים, מעמד כשל הוצאות פירוק. אלו משולמות בד"כ, לאחר החובות המובטחים ולפני החובות בדין קדימה, אלא אם כן נועדו ההוצאות לשם שמירת שלמותם של נכסי החברה או מימושם, וכך יביאו תועלת לנושים המובטחים - מעמד כזה קיבלה הזרמת הכספים של כור תעשיות בסך 15 מיליון ש"ח. אני סבורה שהודעת הפיטורים שעשה הנאמן כלפי המשיב אינה פעולה עסקית הנכנסת למסגרת הוצאות הפירוק המקנה למשיב זכות להיפרע מקופת נאמן. בהשוואה, נפנה לתקנה 66 לתקנות החברות (פירוק), שם נקבע סדר תשלום ההוצאות לפי סדר העדיפויות כדלקמן: 1. הוצאות מימושם של נכסי החברה; 2. הוצאות שהכונס הרשמי או שלוחיו הוציאו או התחייבו להוציא בקשר לחברה או לנכסיה, לרבות הוצאות פרסום בעיתון וברשומות; 3. הוצאות שהוציא המפרק במילוי תפקידו וכן שכר טרחתו כפי שאשרם בית המשפט; 4. הוצאות משפט וכן אגרות שיש לשלמן לכונס הרשמי. ח. לכל היותר ניתן לומר שהשכר המגיע למשיב בגין שלושה וחצי חודשי עבודה בתקופת ההקפאה, מהווה הוצאות שיש להן מעמד של הוצאות פירוק. כל פרשנות אחרת תביא למצב של בלבול וחוסר וודאות במעמד הנושים השונים, במקרה שחברה נקלעת לקשיים, ובוודאי תקשה על בעל תפקיד כמו נאמן לנהל את עניני החברה בתקופת הקפאה אם תוטל עליו אחריות לשלם מקופת החברה או הנאמנות כספים המגיעים לעובדים כשכר עבודה וכפיצויי פיטורין למקרה שיחליט על פיטוריהם בתקופת ההקפאה. ט. אשר על כן אין למשיב מעמד עדיף על פני נושים אחרים, בין מובטחים ובין נושים בעלי ערבויות, גם אם חובם כנגד החברה גובש בעבר ובטרם היקלעות החברה לקשיים או לפני מתן צו הקפאת ההליכים. תשלום הסכום שדורש המשיב מקופת הנאמן יהיה יש בו כדי להשפיע באופן ממשי על הסדר הנושים, או תהליך ההבראה של התשלובת. י. אני דוחה בקשתו החלופית של המשיב להתיר לו להגיש תביעתו נגד התשלובת לבית הדין האיזורי לעבודה - גבי הסכומים שפורטו במכתב הנאמן - אלו הכספים המגיעים למשיב בסיום העסקתו, אלא אם כן ייקבע בעתיד, אם יתאמתו החשדות כלפיו, כי הפר את חוזה העבודה האישי שלו. ממילא, וכל עוד התשלובת נמצאת בתהליכי הקפאת הליכים, לא ניתן יהיה לממש נגדה כל פסק-דין אם ינתן לזכותו. יא. באשר לערבות כור תעשיות - מסגרת הדיון שבפני אינה מתאימה לבירור נושא הערבות האמורה וממילא, אין בסמכותי ליתן הוראות לכור תעשיות. יש להניח שהמשיב נשאר לכהן בתפקיד במועד שבו הוצאה הערבות האמורה, ביום 9.3.00 - (7 ימים לפני שניתן צו הקפאת ההליכים) בהיותו סמוך ובטוח כי כור תעשיות בע"מ ערבה להתחייבויות מפעלי פלדה כלפיו. לאור עמדתי שהכספים לא ישולמו מקופת הנאמן ואינם בגדר הוצאות פירוק, לא תועיל למשיב טענת כור כי היא מוכנה שחובה של התשלובת כלפיה כהוצאות פירוק יועמד על סך 14 מליון ש"ח במקום 15 מליון ש"ח. ברור שאין בהצהרה כזו כדי לקדם את עניינו של המשיב. יב. אני מתירה למשיב להגיש תביעה כנגד כור תעשיות לביהמ"ש המוסמך, אם ימצא לנכון לעשות כן, בגין כתב הערבות, נספח ב' לבקשתו, לאחר שקבעתי שהכספים לא ישולמו ע"י הנאמן. ביהמ"ש המוסמך יבדוק, בין היתר, נסיבות הוצאת כתב הערבות במועד הוצאתה, משמעותה של הערבות האמורה, כמו גם את מועד תוקפה, כמתואר בסעיף 2 של כתב הערבות. יג. אי לכך, ולאור הסכמת הנאמן והצעת באת כח בנק הפועלים, ניתן לשחרר לזכות המשיב את הכספים שהצטברו בקופות להבטחת פיצויי הפיטורין שלו בסך 168,097 ש"ח, כמתואר בסעיף 1 של מכתב הנאמן למשיב מ26.7.00. גניבה