פסק דין 1. התביעה שבפני היא לפיצויי פיטורין בגין הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת לפי חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג - 1963 (להלן - החוק). 2. הנתבעת הינה חברה אשר עסקה בתקופה הרלבנטית לתביעה זו, בעיקר במיחזור ובמכירה של מכלי טונר של מדפסות לייזר. 3. מרבית העובדות שהובאו בסיכומי התובע, נטענו לראשונה במפורש בסיכומים, ולא הועלו על ידי התובע עצמו בחקירתו הראשית. גם המסמכים שצורפו לסיכומים - חלקם הוצג לראשונה לעיני בית הדין, ובית הדין יתעלם כליל ממסמכים אשר לא הוגשו במסגרת הדיון שהתקיים בפני. 4. התובע טוען (בסיכומיו) לעובדות כדלקמן: א. הוא עבד אצל הנתבעת החל מיום 5.1.96, כטכנאי ועסק במילוי דיו בסרטי ההדפסה של מדפסות דיו. לדבריו - פנה באפריל 98' למר ריצ'רד ניקל, הבעלים והמנהל של הנתבעת והציע לו הצעה עיסקית לעסוק במילוי מחדש של מכלי דיו במדפסות הזרקת דיו, טכניקה נפוצה בדרום אפריקה אולם, הנתבעת לא עסקה בתחום זה כלל. ב. כעבור מספר שבועות נאלץ התובע לנסוע לדרום אפריקה, שכן אימו קיבלה התקף לב וריצ'רד ניקל אכן אישר לו לצאת לחופשה. עם שובו של התובע מדרום אפריקה, נפגש התובע עם ריצ'רד ניקל והציע לו לשתף פעולה ולהקים יחדיו עסק חדש, אשר יעסוק במילוי של מכלי דיו במדפסות הזרקת דיו בלבד. ריצ'רד ניקל סרב להצעת התובע והאשים את התובע כי הוא מעונין להתחרות בעסקי הנתבעת. ג. ביום 8.7.98 נפגש התובע בשנית עם ריצ'רד ניקל בשעות הערב. בפגישה ציין התובע באוזני ריצ'רד ניקל כי מאחר והוא אינו מעונין להיכנס עימו כשותף עסקי בעסק חדש, אשר יעסוק במילוי מכלי דיו של מדפסות הזרקת לייזר, הוא זונח את הענין. ד. ריצ'רד ניקל היה נרגז מאוד והאשים את התובע כי הוא עובד לא טוב, וכי הוא חייב להחליט האם הוא ממשיך בעיסוקיו האחרים או זונח אותם לטובת עבודה אצל הנתבעת. יצויין, כי בתקופה הרלבנטית לתביעה זו ואף עובר לתחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, עסק התובע בזמנו החופשי בעיסוקים אחרים: התובע שמש כועד בית בבית משרדים ברחוב קרן היסוד 2 ברעננה, וכן בעבודה התנדבותית עבור ארגון יוצאי דרום אפריקה. הנתבעת ידעה אודות העיסוקים אחרים של התובע וריצ'רד ניקל אף עודד זאת. על מנת שלתובע יהיה מקור הכנסה נוסף לאור המשכורת הנמוכה אשר הרוויח אצל הנתבעת. ז. התובע נפגע עמוקות מדברי ריצ'רד ניקל, במיוחד לאור העובדה שבין השניים היתה מערכת יחסים קרובה וטובה מאוד, וריצ'רד ניקל מעולם לא ציין בפני התובע ואף לא הראה, כי אינו מרוצה מעבודתו של התובע ו/או מתנגד לכך שלתובע יש עיסוקים אחרים. ח. בין התובע לבין ריצ'רד ניקל התפתח ויכוח חריף, על רקע דברי ריצ'רד ניקל כאמור לעיל ובלהט הרוחות איבד התובע את קור רוחו ונתן לריצ'רד ניקל את מפתחות מפעל הנתבעת אשר היו ברשותו. ט. למחרת היום, לאחר שרוחו נרגעה, שב התובע לעבודתו אצל הנתבעת כרגיל והמשיך לבצע את עבודתו ולמלא את כל התחייבויותיו כסדרן. התובע פנה אל ריצ'רד ניקל ואמר לו כי הוא מתחרט על התנהגותו וכי החזיר את המפתחות רק כי איבד את שלוות רוחו לאור האשמותיו החמורות של ריצ'רד ניקל ולפיכך, מבקש הוא להמשיך בעבודתו . והתובע הבהיר לריצ'רד ניקל כי הוא לא התפטר, ואין ולא היה בכוונתו להתפטר מעבודתו אצל הנתבעת. י. ביום 10.7.98 שלח ריצ'רד ניקל בשם הנתבעת מכתב לתובע, בו הוא מקבל את התפטרותו כביכול של התובע לאור העובדה כי החזיר את המפתחות. יא. ביום 14.7.98 הגיש התובע לריצ'רד ניקל ביד מכתב תשובה, בו הוא מבהיר כי החזרת המפתחות נעשתה "בעידנא דריתחא" וכי לא היה ואין בכוונתו כלל להתפטר מעבודתו אצל הנתבעת. יב. בבוקר יום 27.7.98 הגיע התובע לעבודתו כרגיל אולם ריצ'רד ניקל מנע ממנו להיכנס למפעל הנתבעת. כאשר התובע ביקש לדעת מדוע ריצ'רד ניקל אינו מאפשר לו לגשת לעבודתו אמר לו ריצ'רד ניקלכי הוא אינו מועסק יותר על הנתבעת וכי העסיק כבר אדם אחר במקומו. התובע סרב לעזוב את המקום וטען שוב באזני ריצ'רד ניקל כי לא התפטר מעבודתו. אולם, ריצרד ניקל הזמין משטרה אשר חייבה את התובע לעזוב את המפעל של הנתבעת. יג.. במהלך חודש יולי 98' החליפו הצדדים ביניהם מכתבים. ביום 10.1.99 שלח התובע לנתבעת מכתב בו הוא דורש כי הנתבעת תשלם לו פיצויי פיטורין, שכן התובעת פיטרה אותו. אולם הנתבעת סרבה לתת לו מכתב פיטורין. הנתבעת דחתה את דרישותיו וטענותיו של התובע ולפיכך, הגיש התובע את תביעתו. 5. הנתבעת טענה טענותיה כדלקמן: א. התובע הודיע על התפטרותו ביום 7.8.98, וזו נכנסה לתוקף ביום 21.7.98. ב. מנהל הנתבעת הכחיש כי היה בין הצדדים ויכוח כלשהו ביום בו התפטר התובע. הטענה כי התובע התפטר בעידנא דריתחא, עלתה לראשונה רק לאחר שהתובע קיבל יעוץ ממועצת פועלי כפר סבא. ג. לאחר התפטרותו הודיע התובע כי בכוונתו לפתוח עסקים אחרים, וביניהם - להקים עסק מתחרה לנתבעת. ד. הנתבעת היתה מוכנה לשלם לתובע פיצויי פיטורין חרף התפטרותו, בתנאי שיתחייב שלא להתחרות בה ולא לעשות שימוש בסודותיה. לשם כך, התנהל מו"מ ממושך בין הצדדים בתיווכו של עו"ד יעקב קנטור, ואף נוסחה טיוטת הסכם אשר צורף כנספח ה' לכתב ההגנה. ההסכם לא נחתם בין הצדדים בסופו של דבר, והנתבעת כופרת בחבותה לתשלום פיצויי פיטורין לתובע. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. התובע עצמו מודה כי התפטר מעבודתו ביום 8.7.98, על רקע ויכוח חריף שנוהל בינו לבין מר ריצ'רד ניקל, ואף החזיר לו את מפתחות מפעל הנתבעת שהיו ברשותו. כטענת התובע - הוא התחרט למחרת היום על התפטרותו, שב לעבודתו אצל הנתבעת ופנה אל ריצ'רד ניקל בבקשה להחזירו לעבודה. 2. ההלכה הפסוקה היא כי כאשר מתפטר עובד ולאחר מכן חוזר בו מהתפטרותו - הרי משחזר בו התובע מהתפטרותו, יש נפקות לחזרה זו רק אם המעביד מסכים לקבל את העובד בחזרה לעבודה. כיוון שהנתבעת לא הסכימה לקבל את התובע בחזרה ולבטל התפטרותו - הרי התפטר התובע מעבודתו לכל דבר וענין. לענין זה ראה בג"צ 566/76 אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי, פ"ד לא (2) 206,197. וכן דב"ע שן3-103/ סימה אילוז (עמוס) נ' מדינת ישראל פד"ע כב' עמ' 69, 74. 3. אני מעדיפה את גירסת הנתבעת על פני גירסת התובע. התובע הרבה לכתוב לנתבעת, ואף השיב על כל מכתב שלה במכתב ארוך משלו. אילו היה התובע חוזר בו מהתפטרותו למחרת היום כפי שטען, סביר היה כי יעלה זאת על הכתב, שכן מדובר בבקשה שאינה קלת ערך, והיא - להחזירו לעבודה. 4. המסמכים שהוגשו לתיק בעת הדיון, אינם תומכים בגירסתו של התובע לפיה - התחרט מיד על התפטרותו. הנתבעת כתבה לתובע מכתב ביום 10.7.98 (נ1/) ובה אישרה כי ביום 8.7.98 הודיע התובע על התפטרותו ואף החזירה לה את מפתחות העסק. במכתב זה אישרה הנתבעת את התפטרות התובע אשר תיכנס לתוקף בתום תקופת ההודעה המוקדמת. המכתב הראשון בו מצאנו את גירסת התובע, נכתב על ידו רק ביום 14.7.98, כמכתב תשובה על נ1/ - מכתב הנתבעת מיום 10.7.98. במכתב זה כותב לראשונה התובע כי פעל מתוך רוגז וכעס וטען כי לא התכוון להתפטר. 5. במסמכים שהגיש התובע לבית הדין מופיעות גירסאות שונות: בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת פיטרה אותו ביום 21.7.98 ומתנה את תשלום פיצויי הפיטורין בחתימתו על התחייבות לא לעסוק במקצועו במקום עבודה אחר. לתביעה צורף מכתב של התובע מיום 27.7.98 בו הוא מכחיש כי התפטר ממקום עבודתו. מכתב נוסף שצורף לתביעה מיום 10.1.99 נכתב בשפה העברית ובו טוען התובע כי מר ניקל פיטר אותו מעבודתו ביום 21.7.98, ולאחר מכן הודיע לתובע כי אינו מעונין לפטרו ועליו לחזור לעבודה. באותו מכתב טוען התובע שכאשר הגיע לעבודה ביום 27.7.98, לא איפשר לו מר ניקל להיכנס למקום העבודה, ואף התקשר למשטרה כדי למנוע מהתובע לעשות כן. הגירסה העולה ממסמכים אלה היא כי התובע פוטר על ידי הנתבעת. 6. מאידך - בעדותו בבית הדין העיד התובע כי אכן החזיר את מפתחות העסק לנתבעת, והיה רושם כי רצה להתפטר אך הוא לא התפטר ולא התכוון להתפטר. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי התפטר ומסר את המפתחות. התובע אישר בחקירתו כי בינו לבין הנתבעת נערך מו"מ, וכי הנתבעת היתה מוכנה לשלם לו פיצויי פיטורין בתנאי שיתחייב שלא לעבוד בעסק מתחרה. התובע הודה איפוא בעדותו כי התפטר בעצמו. 7. על יסוד הסתירות בדברי התובע אני מעדיפה את עדות מנהל הנתבעת אשר העיד כי התובע ביקש לפתוח עסק משלו בתחום הזרקת הדיו. התובע נסע לדרום אפריקה, ולאחר שחזר הודיע לנתבעת כי הוא מבקש לעבוד אצלה עד אשר יקים עסק משלו. לדברי מר ניקל, לא היה ביניהם כל ויכוח ולמחרת בבוקר אף לקח אותו לעבודה. הנתבעת אף היתה מוכנה לשלם לתובע פיצויי פיטורין בתנאי שיתחייב שלא להתחרות בה, אך התובע סירב. 8. התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין: אין חולק על כך כי התובע התפטר והמעביד לא היה מוכן להחזירו לעבודה. התרשמתי כי התובע התפטר כדי להקים עסק מתחרה לעסקי הנתבעת, וכאשר הסתבר לו כי לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורין, טען (לאחר קבלת יעוץ במועצת הפועלים) כי התפטר בעידנא דריתחא. גם חזרה מהתפטרות כזו טעונה הסכמת המעביד ומשלא הסכים המעביד להחזירו לעבודה, אין כל נפקות לכווונת העובד לחזור בו מהתפטרותו. לפיכך - יש לדחות התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח + מע"מ כהוצאות משפט וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים וזאת תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. פתיחת עסקעסק מתחרהפיטוריםהתפטרותסעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות