פסק דין 1. בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי משכורות 6/98, 9-10/98, 3-5/99, תוספת יוקר, חופשה שנתית, הבראה ופיצויי הלנה. 2. בכתב ההגנה נטען כי התובעת עבדה החל מיום 2/5/98 עד אמצע חודש יוני 1998, הפסיקה ולאחר מכן חזרה לעבוד בספטמבר 1998 והתפטרה ביום 31/5/99. משלא השלימה שנת עבודה אין התובעת זכאית לתשלום דמי הבראה. התובעת התפטרה מעבודתה ועל כן אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת. התובעת קיבלה תוספות יוקר במהלך תקופת עבודתה. 3. מטעם התביעה העידו התובעת בעצמה, והגב' שרה צייג, עובדת בחברת עמידר (להלן "צייג"). מטעם ההגנה העידו הגב' לודה טימושנקו, מפקחת בנתבעת (להלן "טימושנקו"), ומר ליאוניד שפירקין, מנהל סניף ירושלים בנתבעת (להלן "שפירקין"). לאחר שבחנו את עדויות הצדדים ועיינו במסמכים שהוגשו לתיק, להלן החלטתנו: 4. העובדות הצריכות לעניין: א. התובעת עבדה כמנקה מטעם הנתבעת מיום 2/5/98 ועד לאמצע חודש 6/98, ומחודש 9/98 ועד ליום 31/5/99, מועד התפטרותה מעבודתה. ב. התובעת עבדה במשרדי חברת "עמידר" בנתניה 5 ימים בשבוע, כ- 3 שעות ביום. 5. באשר לנסיבות הפסקת העבודה ושאלת הזכאות לפיצויים- לטענת התובעת התפטרה מחמת הרעה בתנאי העבודה משום שלא קיבלה את משכורתה בזמן מדי חודש, לא קיבלה מלוא השכר החודשי המגיע לה ולא שולמה תוספת לשכרה כפי שהובטח לה בעבור ניקוי קומת המשרדים השנייה. סעיף 11 (א) לחוק קובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את התפטרותו לעניין חוק זה כפיטורים". בסעיפי החוק שעניינם התפטרות המזכה בפיצויים נאמר במפורש ש"מדובר בהתפטרות "לרגל", "עקב" או "מחמת" האמור באותם הסעיפים, ללמדך שלא די שהגורם קיים אלא - והוא העיקר - צריך שאותו גורם יהיה הפועל המניע והמביא לתוצאה". ((דב"ע לה3-41/, יעקב היגר - דינה שוורץ, פד"ע ז' 24, 27). ביחס לטיב ההרעה בתנאי העבודה נקבע שההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו או שניתן לייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד. (ע"א 496/67, שוקורי - מדינת ישראל, פ"ד כב(1) 395; ע"א 171/66, עירית פתח תקוה - שלמה בן צור, פ"ד כ(3) 262; ע"א 235/67 מרכז החינוך העצמאי של אגודת ישראל - מרגלית קרני, פ"ד כא(2) 255). מבחינת נטל ההוכחה הרי "על העובד להוכיח שהוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויים..." (דב"ע לג/ 3-58 האוניברסיטה העברית ירושלים נ' בתיה מינטל פד"ע ה' 65). באשר לטענה בדבר תשלום שכר בחסר- לטענת התובעת עבדה על בסיס משכורת חודשית בסך של 1,200 ש"ח נטו (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). גירסת הנתבעת היא כי התובעת עבדה על בסיס משכורת חודשית בסך 1,200 ש"ח ברוטו. לדברי התובעת "כל חודש ראיתי שחסר כסף ופניתי ללודה וגם למשרד הראשי בירושלים והבטיחו שהעניין יסודר. בגלל זה עזבתי את מקום העבודה" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). טימושנקו העידה כי כאשר זימנה את התובעת לעבודה סוכם על סך של 1,200 ש"ח ברוטו. לדבריה "איני יכולה להגיד נטו כי אין לי אישור על כך מהחברה" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). בעדותה של טימושנקו יש כדי להוות חיזוק לגירסת הנתבעת באשר לתשלום שכר התובעת בסך של 1,200 ש"ח ברוטו, כפי שאכן שולם לתובעת בפועל. לפיכך אין התובעת זכאית להפרשי שכר על בסיס שכר הנטו כנטען על ידה ומילא אין לראות בעילה זו בגדר עילה המצדיקה התפטרות שדינה כפיטורים. באשר לאי תשלום שכר עבודה עבור עבודות נוספות- לטענת התובעת הובטח לה סך של 500 ש"ח בנוסף למשכורתה עבור ניקוי הקומה השנייה בחודשים 3-5/99 (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). לטענת שפירקין, מנהל בנתבעת, לא חל שינוי בהיקף עבודתה של התובעת ומשכך לא היתה זכאית לכל תשלום נוסף (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). הלה הציג הסכם עבודת נקיון שנערך עם עמידר (נ/ 2) וכן צילומי חשבוניות המעידות על היקף העבודה (נ/ 3). צייג העידה כי התובעת ניקתה את הקומה העליונה פעם אחת נקיון יסודי. לדבריה "ב- 23/3/99 עברו חלק מהעובדים לעבוד בקומה השנייה ומאותו היום התובעת החלה לנקות גם את הקומה השנייה, בוודאי שזה לקח יותר שעות" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). טימושנקו העידה באשר לקומה העליונה כי "התובעת ניקתה בקומה שני חדרים והסכמנו שתקבל עוד כסף". בעדות צייג יש כדי לסתור את עדותו של שפירקין, מנהל בנתבעת, כי לא חל כל שינוי בהיקף העבודה של התובעת ואילו עדותה של טימושנקו יש בה כדי לחזק את גירסת התובעת ומשכך אנו מקבלים את גירסת התובעת באשר לזכאותה לתוספת בשכרה בגין ניקוי הקומה העליונה ובסך כולל של 700 ש"ח. עם זאת לא שוכנענו כי זו אכן היתה הסיבה שהביאה להתפטרותה של התובעת. באשר לפיצויי הלנת שכר- מכוח סעיפים 9 ו - 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 , ׁ(להלן "החוק") זכאי עובד ששכרו הולן לפיצוי הלנת שכר בשיעור שנקבע בחוק. פיצוי ההלנה מתווסף אוטומטית לשכר המולן, אלא אם נמצאו נסיבות לביטולו או הפחתתו, מכוח סעיף 18 לחוק (דב"ע לד1-1/ פלס נ' הרשות לניירות ערך, פד"ע ה 245). סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 , מסמיך את בית הדין לבטל את פיצויי הלנת השכר עקב חלוקי דעות של ממש ו/או טעות כנה . הלכה היא כי בדרך כלל יראו את הטעות כבאה לידי סיומה עם הגשת התובענה עת יוכל הנתבע לעמוד על טעותו, תוך הסתמכות על עצה משפטית (דב"ע לט3-44/ החברה הדרומית לשיווק בע"מ נ' דניאל קרופניק, פד"ע יא 94 ). יתר על כן, מקום בו סכום שלכל הדעות לא היה שנוי במחלוקת לא שולם - לא תוכל לעמוד למעביד אחת הטענות בגינן ניתן להפחית מפיצויי ההלנה (דב"ע נו3-299/ אריה לוי נ' סומיה גונגזה (לא פורסם)). בענייננו, שעה שעצם התשלום עבור העבודה הנוספת היה שנוי במחלוקת, הן באשר לעצם זכאות התובעת לתוספת זו והן באשר לתקופת זכאותה לתוספת שכר, מן הראוי להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. באשר לתשלום השכר באיחור- לטענת התובעת התפטרה מחמת הרעה בתנאי עבודה וזאת משלא קיבלה את משכורתה מדי חודש (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). התובעת העידה כי "כל חודש ראיתי שחסר כסף ופניתי ללודה וגם למשרד הראשי בירושלים והבטיחו שהעניין יסודר. בגלל זה עזבתי את מקום העבודה" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). צייג העידה כי התובעת התלוננה בפניה שלא משלמים לה את המשכורת בזמן ואז יצרתי קשר עם הנציגה לודה ושאלתי מדוע אינם משלמים בזמן. לודה ענתה שלא נתנו את השיק" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). טימושנקו העידה כי מתחילת שנת 1999 שולמה המשכורת באיחור (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). כבר נפסק כי "התפטרות בנסיבות של פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום המשכורת, דינה כפיטורים. נקבע, כי זכותו היסודית של העובד היא לקבל שכרו ולקבלו במועד. אין לדרוש שהעובד ימשיך בקשר העבודה עם מעבידו כאשר הפיגורים חוזרים ונשנים ובפרט כאשר קיים חוסר ודאות לדבי קבלת השכר" (דב"ע לב/ 3-3 מרכז החינוך העצמאי נ' מנחם שוורץ פד"ע ג 318). בנסיבות העניין, איחורים חוזרים ונשנים בתשלום שכר עבודתה של התובעת מהווים בגדר הרעה מוחשית בתנאי העבודה ומשכך יש לראות בהתפטרותה בדין פיטורים המזכים את התובעת בפיצויי פיטורים. 6. באשר לגובה פיצויי פיטורים- כאמור עבדה התובעת מיום 2/5/98 ועד לאמצע חודש 6/98, ומחודש 9/98 ועד ליום 31/5/99, מועד התפטרותה מעבודתה. סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן "החוק") קובע כדלקמן: "(א) מי שעבד שנה אחת ברציפות... אצל מעביד אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים." סעיף 2 לחוק קובע כדלקמן: "לעניין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת- (9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים." התובעת טענה בעדותה כי החלה לעבוד ביום 2.5.98, עבדה כחודש וחצי, ולדבריה "הפסקתי על פי בקשת הנתבעת. חזרתי לעבוד ב- 9/98 ועבדתי עד ליום 31.5.99". לטענתה חזרה לעבודה בפעם השנייה בתנאי שהתקופה תיחשב כרצופה מתחילת העבודה (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). טימושנקו העידה כי התובעת עבדה בתחילה חודש וחצי , שכן לפני התובעת עבדה בחברת עמידר עובדת אחרת וכאשר חלתה נשלחה התובעת למלא את מקומה. לדבריה "לאחר מכן העובדת חזרה לעמידר על פי בקשתם. אני אמרתי לתובעת שבנסיבות העניין אין צורך שתעבוד יותר. התובעת חזרה לעבוד בספטמבר לאחר שהעובדת הקודמת עזבה את עמידר ואני התקשרתי לתובעת וביקשתי ממנה לחזור לעבודה". טימושנקו הוסיפה כי לא הבטיחה לתובעת רצף בזכויות כאשר חזרה לעבודה בפעם השנייה ולו מן הטעם שלדבירה "זה לא מסמכותי להחליט על כך" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). בנסיבות העניין עולה כי במהלך תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת חלה הפסקה ארעית של חודשיים וחצי ברציפות עבודתה. משלא עלתה ההפסקה בעבודת התובעת על שלושה חודשים כאמור בסעיף 2(9) לחוק, הרי שאין פגיעה ברציפות לעניין פיצויי פיטורים. כאמור לעיל קבענו כי שכרה של התובעת עמד על סך של 1,200 ש"ח ברוטו. לפיכך זכאית התובעת לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 1,200 ש"ח. באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים- סעיף 20 (ד) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, (להלן "החוק") מסמיך את בית הדין לבטל את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורין עקב חלוקי דעות של ממש. עת שוכנענו בקיומה של מחלוקת של ממש באשר לעצם זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים אין לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא פיצויי ההלנה ויש מקום להפחיתם ולהעמידם בגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד. 7. באשר לתוספת יוקר- לטענת התובעת לא קיבלה תוספת יוקר כל תקופת עבודה אצל הנתבעת (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת שולמה לתובעת תוספת יוקר. במהלך תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת השתלמה במשק תוספת יוקר על פי צו ההרחבה (י"פ 4719, עמ' 1532) לעניין תוספת היוקר מיום 20.8.98, ובשיעור 0.5%. טימושנקו העידה כי לאחר שהתובעת חזרה לעבודתה בחודש 9/98 שינתה את סכום המשכורת לסך של 1,200 ש"ח במקום הסכום ההתחלתי שעמד על סך של 800 ש"ח (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). גירסה זו לא נסתרה וניתן לראות בשכר ששולם לתובעת עם חזרתה לעבודה ככולל את תוספת היוקר שהשתלמה במשק. לפיכך אין התובעת זכאית לכל תשלום נוסף בגין רכיב תביעה זה. 8. באשר לחופשה שנתית- לגירסת התובעת לא שולם לה בגין חופשה שנתית. נפסק, כי "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים, כאמור בס' 26 " (ר' דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג 215). בעניינו, משלא הובאה כל ראייה על ידי הנתבעת כי ניתנו לתובעת ימי חופשה במהלך תקופת עבודתה ואף לא שולמו לה תמורתם, זכאית התובעת לפדיון ימי חופשה. על פי סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951 ובהתאם לתקופת עבודתה וגובה שכרה זכאית התובעת לפדיון ימי חופשה בגין 10 ימים ובסך של 367 ש"ח. 9. באשר להבראה- סעיף 5ב. להסכם קיבוצי כללי בדבר תשלום דמי הבראה מיום 23/6/97 קובע כדלקמן: "למען הסר ספק, מובהר בזאת, כי עובד יהיה זכאי לדמי הבראה, רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו." כאמור התובעת עבדה מיום 2.5.98 ועד למחצית חודש יוני, עת חלה הפסקה ארעית בתקופת עבודתה. לאור עדויות הצדדים מקובלת עלינו גירסת טימושנקו כי במהלך אותם חודשיים וחצי חל ניתוק ביחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין הנתבעת. מכאן שנוכח ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים וחידושם לאחר כחודשים וחצי, הרי שאין לראות בתובעת כמי שהשלימה שנת עבודה כמתחייב על פי הצו. לפיכך נדחית טענתה באשר לזכאותה לדמי הבראה. 10. סוף דבר, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן- א. הפרשי שכר בסך 700 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.99 ועד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יתווספו לסכום הנ"ל פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ב. פיצויי פיטורים בסך 1,200 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.99 ועד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יתווספו לסכום הנ"ל פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ג. פדיון חופשה שנתית בסך 367 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.99 ועד לפירעון. ד. הוצאות משפט בסך 500 ש"ח צמודים כדין מהיום. 11. ניתן להגיש בקשת ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמיש