החלטה 1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין הפרעה למפקח משרד העבודה והרווחה (להלן - המפקח) מהשתמש בסמכויותיו, עבירה לפי ס' 36 (א) (1) לחוק ארגון הפיקוח על העבודה התשי"ד - 1954 (להלן - החוק). ב"כ הנאשמים טען כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה ועל כן יש לבטל את כתב האישום. 2. להלן עובדות כתב האישום: א. נאשמת מס' 1 הינה חברה בע"מ לניהול כוח אדם. נאשם מס' 2 הינו מנהלה של נאשמת מס' 1. ב. ביום 28.7.98 הגיע המפקח למשרדי נאשמת מס' 1, הציג עצמו בפני נאשם מס' 2 וביקש לערוך ביקור פיקוח בחברה. ג. מטרת הביקור היתה בירור נכונותן של שמועות, לפיהן הנאשמים סיפקו עבודה לעבודים זרים השוהים בארץ ללא היתר כדין ואף לא שילמו להם שכר כחוק. ד. במהלך הביקור סרבו הנאשמים (נאשם מס' 2) לשתף פעולה עם המפקח: "למרות הפצרותיו של המפקח, הנאשם סרב לשתף פעולה עם המפקח, לא ענה לשאלותיו, לא המציא את המסמכים הדרושים (תלושי משכורת, כרטיסי נוכחות) ואף אסר על עובדיו להזדהות בפני המקפח. הנאשם הודיע למפקח שאם ישאר במשרד הנאשמת יאשימו בגניבת כספים". 3. בעקבות המעשים האמורים הוגש כתב אישום נגד הנאשמים בגין הפרעה למפקח בשימוש בסמכויותיו עבירה ע"פ ס' 3(1), (4) ו- (5) וס' 36(א)(1) לחוק. 4. וזו לשון החוק: "3. סמכויות מפקח עבודה בנוסף לכל סמכות הנתונה למפקח עבודה בכל חיקוק, נתונות לו לשם מילוי תפקידיו סמכויות אלה: (1) להיכנס בכל עת לכל מקום שיש לו יסוד להניח כי מועברים בו בני אדם, או שהם עומדים להיות מועבדים בו, ונעשית בו עבודה לצרכי עסק או משלח יד (להלן - בפרק זה - מקום עבודה). (4)לחקור - בין לבדו ובין בפני אדם אחר - בכל ענין שהוא מתפקידי השירות, כל אדם הנמצא במקום עבודה, וכל אדם שיש למפקח יסוד להניח שהוא עובד או עבד במקום עבודה, אך לא יידרש אדם לתשובה או לעדות העלולות להפלילו; מפקח עבודה רשאי לרשום בפרוטוקול את תשובותיו והודעותיו של הנחקר ודין הפרוטוקול כדין הודעה שנרשמה לפי ס' 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), והסעיפים 3 ו- 4 לאותה פקודה החלים עליו. (5) לבדוק כל פנקס, תעודה, דין וחשבון או מסמך אחר, שניהולם, קיומם או הגשתם היא חובה על פי חיקוק שביצועו בידי שר העבודה, ולהעתיק מהם". "36. עונשין (א) מי שעשה אחד מאלה: (1) הפריע למפקח עבודה מהשתמש בסמכויותיו; (ה) נעברה עבירה לפי חוק זה או תקנות לפיו בידי חבר בני אדם מאוגד או בלתי מאוגד, יאשם בה גם מי שבעת ביצועה היה מנהל פעיל, בא כוח או שותף פעיל בחבר, זולת אם הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הנאותים כדי להבטיח קיום התקנות לפיו". 5. טענת ב"כ הנאשמים: א. העובדות המתוארות בכתב האישום אינן עולות בקנה אחד עם הפרעה לסמכויות המפקח כהגדרתן בס' 3 לחוק: ב. באשר לס' 3 (1) לחוק ע"פ העובדות המתוארות בכתב האישום לא נטען כי הנאשמים לא איפשרו כניסתו של המפקח למשרדי הנאשמת מס' 1. ג. מלשון ס' 3 (4) לחוק עולה כי המפקח רשאי לרשום תשובות נחקר בפרוטוקול והודעות או את סירובו להשיב על שאלות. בחומר בראיות שהומצא לב"כ הנאשמים אין בנמצא פרוטוקול, ואין עדות לשאלה כלשהי שנשאל הנאשם או לסירוב כלשהו להשיב עליה. ד. באשר לס' 3 (5) לחוק - המסמכים אותם נדרשו הנאשמים להציג אינם עונים להגדרת מסמכים עפ"י חיקוק שביצועו בידי שר העבודה. 5. טענות ב"כ המאשימה: א. באשר לס' 3(1) לחוק - הנאשמים אכן לא מנעו את כניסת המפקח, אך עצם האיום על המפקח שאם ישאר במשרדי הנאשמת יואשם בגניבת כספיה, יש בו לכאורה הפרעה למפקח להישאר במקום ולבצע את עבודתו. ב. מלשון ס' 3 (4) לחוק עולה כי המפקח רשאי למלא פרוטוקול ואין עליו כל חובה לעשות כן. מכל מקום המפקח מילא פרוטוקול אשר כינהו בשם "תאור מקרה", ושם תאר את שהתרחש באותו ביקור. ג. עוד טענה ב"כ המאשימה כי המילה "לחקור", המופיעה בס' 3(4) לחוק כוללת את סמכות המפקח לשאול את הנחקרים לשמם, וסירובם לענות לשאלה זו מהווה הפרעה למפקח במילוי תפקידו. ד. עפ"י ס' 3 (5) לחוק למפקח סמכות לבדוק סוגי מסמכים שניהולם, קיומם והגשתם היא חובה עפ"י חיקוק שביצועו בידי שר העבודה והרווחה. שר העבודה והרווחה מופקד, בין היתר, על חוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 ועל חוק עבודה ומנוחה התשי"א - 1991, ולכן מוסמך הוא לבדוק הן תלושי שכר והן כרטיסי נוכחות, ומשכך, בקשת המסמכים הנ"ל מהנאשמים היתה כדין. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. ב"כ הנאשמים טען עפ"י ס' 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982 כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה. 2. תמציתה של הטענה הנדונה כאן היא "שגם אם יודה הנאשם בכל העובדות המפורטות בכתב האישום, לא יהיה בכך בסיס נאות להרשעתו בעבירה המיוחדות לו; אשר על כן, אין טעם לקיים את הדיון עפ"י אותו כתב אישום, שהרי התביעה "מוגבלת" להוכחת העובדות המפורטות בו בלבד" (י' קדמי, "על סדר הדין בפלילים", חלק ב', עמ' 803). 3. עפ"י המתואר בכתב האישום הנאשמים מואשמים בהפרעה למפקח עבודה מהשתמש בסמכויותיו, עבירה לפי ס' 36 (א)(1) לחוק, אשר ניתנו לו בס' 3(1), (4) ו-(5) לחוק. 4. כבר נפסק כי פרשת העובדות שבכתב האישום חייבת ליתן ביטוי ברור לכל אחד מרכיבי של העבירה המיוחסת לנאשם: הן רכיבי היסוד הפיזי שבעבירה, והן רכיבי היסוד הנפשי שבה (עפ"י 62/65, פס"מ לד' 278). 5. מפרשת העובדות שבכתב האישום עולה כי הנאשמים (נאשם מס' 1): א. סרב לשתף פעולה עם המפקח. ב. לא ענה לשאלותיו. ג. לא המציא מסמכים דרושים (תלושי משכורת, כרטיסי נוכחות). ד. אסר על עובדיו להזדהות בפני המפקח. ה. הודיע למפקח שאם ישאר במשרד הנאשמת יאשימו בגניבת כספים. 6. מעיון בסעיפי החוק נשוא כתב האישום וברשימת המעשים המיוחסים לנאשמים נמצא כי בניגוד לרכיבי העבידה המתוארים בס' 3(1) לחוק: "להיכנס בכל עת לכל מקום שיש לו יסוד להניח...", הנאשמים לא מנעו כניסתו של המפקח למשרדי נאשמת מס' 1, ואין להרחיב את לשון הסעיף כאילו מדובר גם בחובה לאפשר שהותו של המפקח במקום, כפי שטענה ב"כ המאשימה. 7. מלשון ס' 3(4) לחוק עולה כי למפקח נתונה הסמכות "לחקור בכל ענין שהוא מתפקידי השירות, כל אדם הנמצא במקום עבודה, וכל אדם שיש למפקח יסוד להניח שהוא עובד או עבד במקום עבודה...". 8. אין חולק כי המילה "לחקור" בה נוקטת לשון ס' 3(4) טומנת בחובה את סמכותו ה"מינימלית" של המפקח לשאול לשם הנאשמים ולשם עובדי נאשמת מס' 1. כפי שעולה מעובדות כתב האישום, נאשם מס' 1 אסר על עובדיו להזדהות בפני המפקח ואף סרב למסור את פרטיו האישיים. אין ספק כי התנהגות מסוג זה מהווה הפרעה למפקח מהשתמש בסמכויותיו. 9. באשר לטענת ב"כ הנאשמים לפיה, המסמכים (תלושי משכורת וכרטיסי נוכחות) אותם נדרשו הנאשמים להציג בפני המפקח אינם עונים להגדרת "מסמכים" על פי חיקוק שביצועו בידי שר העבודה: ס' 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 קובע את חובתו של מעביד לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וכן חייב הוא למסור לעובדיו, בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם להם והסכומים שנוכו. ובהמשך קובע ס' 31 לאותו חוק: "שר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה...". 11. כמו כן, ס' 25(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 קובע את חובתו של מעביד לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית. ובהמשך קובע ס' 32 לאותו חוק: "שר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה...". 12. נוכח הוראות חוק אלה ולאור ס' 3(5) עולה כי המסמכים אותם נדרשו הנאשמים להציג בפני המפקח הינם מסמכים שניהולם, קיומם או הגשתם היא חובה עפ"י חיקוק, שביצועו בידי שר העבודה והרווחה, ומשכך מוסמך המפקח לבדוק הן תלושי שכר והן כרטיסי נוכחות. 13. נמצא כי בקשת המפקח לעיין במסמכים היתה כדין ואילו סירוב הנאשמים להמציאם מהווה הפרעה למפקח מהשתמש בסמכויותיו. 14. המגמה הקיימת בפסיקה היא כי יש לקיים את כתב האישום אגב "תיקונו", ולא לבטלו ולאיין בעקבות הביטול את כל שנעשה על פיו. זאת בכפוף לכך, שהליקוי אינו גורם עוול לנאשם ומקפחו בהגנתו; גורם הליקוי לקיפוח הנאשם בהגנתו - יבטל בית המשפט את כתב האישום ואת כל שנעשה על פיו (אם נעשה) (י. קדמי, "על סדר הדין בפלילים", חלק ב' עמ' 804). 15. לפיכך, אני קובעת כי כתב האישום יתוקן, ובגין המעשים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום, הם יואשמו בעבירה על פי ס' 3(4) ו- (5) וס' 36 א' (1) (ה) לחוק. בהתאם, יימחק מכתב האישום ס' 3(1) לחוק. 16. הבקשה לביטול כתב האישום כולו - נדחית איפוא ברובה. פיקוח על העבודהמשרד העבודה והרווחה