שותפות בלחיצת יד

פסק דין 1. בפני תביעה לשכר עבודה שהוגשה והתבררה בדיון מהיר כמשמעותו בסעיף 31 (א) לתיק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 2. ביום 25.1.00 הגיש התובע תובענה כנגד הנתבעים לבי"ד זה וטען כי הועסק אצל הנתבעים תמורת סך של 6,500.- ש"ח נטו משכורת חודשית, הועסק כחודש וחצי, בין התאריכים 3.11.99 ועד 17.12.99, ולא שולם לו יתרת המשכורת בסך 9,730.- ש"ח. במהלך חודש דצמבר 99 ביקש פעמיים את תשלום השר ומשלא נענה הגיש התובענה. 3. ביום 1.3.00 הגיש הנתבע מס' 2, אבי ביטון, את כתב הגנתו והכחיש את האמור בכתב התביעה. לטענתו ביום 3.11.99 התקבל התובע לעבודתו על ידי הנתבע מס' 1, מיכה אזולאי, אין הוא הבעלים של המסעדה, אלא היה משקיע בלבד ושמר המקום שלא יפול בידי גורמים זרים, מכל מקום המסעדה גרמה לו להפסדים של 200,000.- ש"ח. הוא הודה כי התובע הועסק מ- 3.11.99 ועד 6.12.99 דהיינו 33 יום. המשיך וטען כי במידה והחוב לתובע יתחלק שווה בשווה בין כל הנתבעים הוא מוכן לשלם את חלקו, כעת הוא חי על משכורת ואין לו כסף לשלם לתובע כי הוא משלם בנוסף מזונות לאשה ושני ילדים. 4. הצדדים הוזמנו לדיון בתיק ביום 4.4.00. התובע העיד בחקירה ראשית כי נשכר לעבודה כמנהל פאב מסעדה וקפה בשם "קרליבך" הממוקמת ברח' קרליבך 1 בת"א. "נשכרתי לעבודה כמנהל, בקרליבך 1, המקום נקרא "קרליבך". זה פאב, מסעדה וקפה. מיכה אזולאי שכר אותי וגם אבי ביטון". (פרוטוקול עמ' 1 שורות 4-5) "אבי ביטון ומיכה אזולאי אמרו שהם השותפים, הם העסיקו אותי וסגרנו על שכר. אני רואה אותם אחראים לכל נושא הכסף". (פרוטוקול עמ' 2 שורות 6-7) "היתה לחיצת ידיים, לא היה נייר, ביקשתי נייר ונאמר שלחיצת יד זה ענין של כבוד. זה היה בקרליבך 1. במעמד היו: מיכה אזולאי, אבי ביטון ואיתם נסגר נושא העסקתי. הם אמרו לי שהם אחרים (צ.ל. אחראים) לשכר שלי. הם אמרו לי ששכרי יהיה 6,500.- ש"ח לחודש נטו. (פרוטוקול עמ' 2 שורות 17-14). "הנתבעים": אנו מצהירים לפרוטוקול כי מקובל עלינו, כי בגין חודש נובמבר מגיע לתובע סך של 6,500.- ש"ח אבל לא מאיתנו אלא מקובי משעלי וירון שלום. (פרוטוקול עמ' 2 שורות 20-19). עם תחילת עבודתו החל התובע לארגן את פתיחת המסעדה, שכר מלצרים וברמנים והכין תפריט והחל בקניות שוטפת של צורכי המסעדה, הוא נפגש עם הנתבע מס' 2 פעם בשבוע, שוחחו יום יום בטלפון, וכל קניה עברה את אישורו ואף קיבל לצורך כך את פנקס השיקים הפרטי שלו, וזאת משום שחשבון הבנק של המסעדה היה מוגבל. "על כל דבר דיברתי עם אבי וקיבלתי ממנו אישור. כל דין וחשבון שהיה העברתי למר אבי ביטון". (פרוטוקול עמ' 4 שורות 21-18). "כל יום דיברנו בטלפון, זו היתה הדרישה שלו לדווח על פדיון, מה קרה, מה היה ומי בא" (פרוטוקול עמ' 4 שורות 26-25). משחלף לו חודש נובמבר ושכרו של התובע לא השתלם במועדו, ישב התובע עם הנתבע מס' 2, ב- 10/12 שזה היה היום שסוכם ביניהם על תשלום המשכורת, באותו יום הבטיח לו הלה שלא ידאג ומשכורתו תשולם. "הגענו ל- 10 לחודש שוב ישבנו על המשכורות הוא אמר לי לא לדאוג, ושהוא ערב באופן אישי על המשכורות של העובדים שהם לפני ספקים קודם כל העובדים - זה משפט שחזר על עצמו. לא ידעתי שאני צריך להביא אחד מהאנשים ששמעו את זה ממנו. אני יוכל להביא אחד מהם ששמע את זה במו אוזניו. כולם ידעו שאבי הבטיח באופן אישי שיקבלו את המשכורות. הוא דיבר איתי וגיא שמע את זה". (פרוטוקול עמ' 8 שורות 14-10). לקראת יום ה- 15/12 המסעדה נסגרה בפתאומיות, וזאת למרות שהוא עשה את המקסימום על מנת שהמסעדה תצליח, השיג רשימת לקוחות ממסעדה קודמת שניהל, שלח מכתבים ללקוחות, ואף סיכן את שמו המקצועי, ופעל להביא לקוחות ואירגן ערבי מסיבות. 5. התובע נחקר והעיד בחקירה נגדית כי הנתבע מס' 1 שילם לו 1,000.- ש"ח שכן לא היה לו כסף לשכירות. הוא חזר על האמור בחקירתו הראשית כי הנתבע מס' 2 היה מבחינתו הבעלים של המקום והיתה לו מחוייבות כלפיו וכי תשלום המשכורת היה צריך להיות ממנו. "ת. מבחינתי, אתה הבעלים של המקום, כי אמרת לי בצורה חוזרת כי אני מחוייב אליך, ושאתה משלם לי את המשכורת". (פרוטוקול עמ' 11 שורות 23-22). "מבחינתי אתה הבעלים" (פרוטוקול עמ' 12 שורה 13). 6. ביום 6.6.00 העיד מר גיא שרפי מטעם התובע, בעדותו סיפר כי הוא מכיר את התובע, הם חברים ועבדו ביחד במסעדה. הוא שמע את הנתבע מס' 2 מבטיח לתובע כי הוא אחראי על המשכורות ושהמשכורות יגיעו בזמן. "במסגרת השיחה הזו שמעתי מאבי ביטון שהוא אחראי על נושא המשכורות ושהמשכורות יגיעו בזמן. הבעלים של המסעדה כלפי העובדים היה אבי ביטון" (פרוטוקול עמ' 14 שורות 4-3). בחקירתו הנגדית חזר ואישר את האמור לעיל "אני לא הייתי בספק מי ישלם לי את המשכורת ידעתי שזה אבי ביטון" (פרוטוקול עמ' 14 שורה 8) 7. בישיבה זו 6.6.00 התייצב הנתבע מס' 2 וב"כ עו"ד קריסטל. שאר הנתבעים לא התיצבו למרות שהוזמנו כדין. הנתבע מס' 2, אבי ביטון העיד בחקירה ראשית כי הבעלים של המסעדה היו הנתבע מס' 3, קובי משעלי ירון משה ואבי משעלי לאחר ששכרו המקום מעו"ד אלישר. הוא תושב ירושלים וקובי משעלי פנה אליו בבקשה להלוואה לשיקום המסעדה שנקלעה לקשיים כספיים, הוא הלווה לו 50,000.- ש"ח, וכי הוסכם שהוא ינהל את המסעדה בשמם, הוא סירב בטענה כי מקום מגוריו כאמור בי-ם וכי הוא עובד בחברה לחפירות והוסכם כי הוא יטפל רק בניירת ובכספים וכי הניהול השוטף יהיה בידי אבי משעלי ומיכה אזולאי. את התובע הכיר לו מיכה אזולאי. והיות והוא לא התמצא בתחום הוא סמך על המלצתו. הוא אישר כי מיום הפתיחה של המסעדה היה מגיע פעם באמצע השבוע ופעם בליל שבת. "מיום הפתיחה הייתי מגיע פעם באמצע השבוע ופעם בליל שבת למסעדה". (פרוטוקול עמ' 17 שורה 22). "היתה פגישה שהיתה בנוכחות גיא, ניצן, קובי משעלי ואני שבא חזרתי והתחייבתי לשלם את השכר שלהם, אני אמרתי שהשכר שלהם ישולם להם מהקופה". (פרוטוקול עמ' 18 שורות 20-19). הוא הכחיש כי התובע עבד אצלו והעיד כי עבד אצל קובי משעלי ורפי כהן, וכי המסעדה פעלה כשבועיים וחצי שלושה. 8. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע מס' 2, כי מסר לתובע כרטיס ביקור עם מספר טלפון שלו בדירתו הפרטית ואישר לו להתקשר אליו בכל שעות היום או הלילה. ואישר כי קיבל שיחת טלפון מהתובע בשעה 02:00 בלילה שדיווח לו מיידית כי משאית חסמה את הכניסה למסעדה. וקיבל איומים שאם לא ישולם סכום כסף לא יתנו ללקוחות להיכנס למסעדה. הוא חזר על כך שלא הועסק אצלו אלא אצל האחרים. "לא עבדתם אצלי. הייתי במקום לדאוג לכסף שלי. לא עבדת אצלי". (פרוטוקול עמ' 21 שורות 13-12). 9. במהלך המשפט הגיש התובע את ת1/ כרטיס הביקור שקיבל מאבי ביטון והנתבע מס' 2 הגיש את נ1/ מכתב עו"ד אלישר מיום 12.10.99 נ2/ דו"ח קופה של המסעדה (7 עמודים) וכן הגיש ביום 29.6.00 טופס רישום חברת רוקוקו פאב בע"מ מרשם החברות, דו"ח מיום 16.11.99. 10. הצדדים סיכמו בע"פ, התובע ביקש להאמין לעדותו ולפסוק בהתאם לאמור בכתב התביעה, וב"כ הנתבע מס' 2, עו"ד א. קריסטל ביקש לדחות את התביעה כנגד הנתבע מס' 2, שכן לכל היותר התובע עבד 30 יום ואמור לקבל משכורת של 6,500.- ש"ח וכי היו 3 שותפים במסעדה, ומעסיקיו היו נתבעים 1, 3 לבדם. שכן הם פעלו במקום מנהג בעלים, ונהגו להוציא כספים מהקופה, מה שלא עשה הנתבע מס' 2, אבי ביטון. גם העובדה שהנתבע מס' 2 הבטיח לדאוג לכסף לתובע, הכוונה כי לא מכיסו אלא מקופת המסעדה, וכי סך של 12,000 ש"ח נשארו בידי התובע מתוך כספי הקופה ביום שאבי ביטון עזב את המסעדה. היות וגורמים שונים ומשונים הגיעו למסעדה ניסה הנתבע מס' 2 להגן על ההשקעה שלו, ואף אם יתברר כי הנתבע חייב לתובע סכומי כסף מסויימים אזי שחיוב זה לא יכול להיות מעבר ל- 6/12. לטענתו, בחקירתו הנגדית של התובע יש סיוע לכך שעבריינים השתלטו על המסעדה. לטענתו שיחת התובע עם הנתבע מס' 2 בשעה 02:00 בלילה היתה סחיטה. עצם הגעת הנתבע פעם בשבוע מצביעה על אי זיקתו למקום וכי הבעלים הוא רוקוקו פאב בע"מ, וכי הנתבע הוא לכל היותר משקיע ולא לקח על עצמו התחייבות לתשלום משכורות ולכן התובע לא הועסק על ידי הנתבע, והיות וקיבל סך של 1,000.- ש"ח על החשבון, הנתבע בסיכון של לכל היותר 5,500.- ש"ח. 11. לאחר שחזרתי ועיינתי בתביעה, בכתב ההגנה, במסמכים שהוגשו בתיק ועדויותיהם של העדים, הנני מעדיף את גירסתו של התובע על גירסתם של הנתבעים 1, 2. הנני קובע עובדתית כי התובע הועסק במשותף כמנהל המסעדה קליבך 1 בת"א. היות ולמעשה הצדדים לא חלוקים לגבי שאר העובדות שנטענו על ידי התובע, אלא רק לגבי זהותו של המעביד הנכון, הרי שהתובע זכאי לשכר עבודה כפי שנטען בכתב התביעה בסך 9,750.- ש"ח ובניכוי המקדמה בסך 1,000.- ש"ח שהתובע הודה כי קיבל מהנתבע מס' 1, הרי שהיתרה לזכותו עומדת על סך 8,750.- ש"ח. 12. הפחתת פיצויי הלנת שכר אני עושה שימוש בסמכותי לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 ומפחית את פיצויי הלנת השכר לגובה של ריבית והצמדה, משום שנוכחתי בהתאם להתרשמותי מהעדויות שהובאו בפני כי שכר העבודה לא שולם במועדו עקב חילוקי דעות שיש בהם ממש בדבר עצם החוב, שכן למסעדה היו שותפים מספר. 13. הנני קובע לסיכום כי הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובע את הסך של 8,750.- ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.12.99 ועד לתשלום בפועל. 14. כמו כן ישאו הנתבעים יחד ולחוד בהוצאת משפט בסך 400.- ש"ח צמודים כדין מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום בפועל. דיני חברותשותפות