תביעה על דמי ביגוד

החלטה 1. זוהי בקשה בה מתבקש בית הדין לדחות על הסף את תביעות המשיבים 5-1 (להלן -המשיבים) לדמי ביגוד ולהפרשות לקרן השתלמות בגין עבודתם במבקשת אשר הועלו בכתבי התביעות של המשיבים. 2. הרקע לבקשה: א. המשיבים אשר עבדו אצל המבקשת תקופות שונות הגישו בשנת 96 תביעות לבית דין זה כנגד המבקשת בהן עתרו לחייב את המבקשת בתשלום שכר מינימום, פדיון דמי הבראה, דמי ביגוד והחזר הוצאות נסיעה בגין עבודתם במבקשת (נו/ 3-1086, נו 3-1090/ נו 3-1091 נו 2-112/ נו 2-113/). ב. לאחר שהמשיבים והמבקשת הסמיכו את בית הדין לפסוק לפשרה מכח סעיף 79 א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, פסק בית הדין לכל אחד מהמשיבים סכומים שונים בהתחשב במכלול החומר שהובא בפניו ובנסיבות, כאמור בסעיף 5 לפסק הדין. ג. ביום 16.8.98 , בחלוף כשנתיים מיום הגשת התביעות דלעיל, ובטרם ניתן פסק הדין בעניינם, הגישו המשיבים ביום 16.8.98 חמש תביעות נוספות בהם ביקשו מבית הדין לחייב את המבקשת בתשלומים שונים בגין עבודתם בה. (נו/ 1994/98 - נו/ 1998/98) . ד. המשיבים 2-1 עתרו לחייב את המבקשת בפצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה וקרן השתלמות. משיב 5 עתר לחייב את המבקשת בפצויי פטורים, דמי הודעה מוקדמת, ביגוד וקרן השתלמות ומשיבים 4-3 עתרו לחייב את המבקשת בפצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי ביגוד וקרן השתלמות. 3. א. המבקשת ביקשה מבית הדין לדחות את סעיפי כתב התביעה של המשיבים המתייחסים לזכות לפדיון חופשה, לדמי ביגוד ולקרן השתלמות. המשיבים בתגובתם לבקשת המבקשת וויתרו על תביעתם לפדיון חופשה. ב. לטענת המבקשת, מאחר שהזכויות דלעיל התקיימו במהלך קיומם של יחסי עובד ומעביד, ואין בינן לבין סיום יחסי עובד ומעביד ולא כלום, אזי בהגיש המשיבים את התובענות הראשונות מיצו את עילתם בגין זכויות הנובעות מהעבודה בפועל אצל המבקשת וכעת חל על התביעות דנן הכלל בדבר "השתק עילה". ג. לחילופין התבקש בית הדין למחוק את סעיפי כתב התביעה המתייחסים לסעד לדמי ביגוד שנתבע על ידי חלקם של המשיבים מאחר שלא ניתן לתבעו לדידם, לאחר סיום יחסי עובד מעביד. 4. א. המשיבים בתגובתם לבקשה התנגדו לבקשה למחיקת הסעיפים על הסף. ב. לטענת המשיבים, מאחר שהתביעות הראשונות מבוססות על תשתית עובדתית הקשורה בתקופת עבודתם של המשיבים אצל המבקשת, ולעומת זאת התביעות דנן מבוססות על עילה הקשורה בסיום עבודתם ופיטוריהם על ידי המבקשת, אין המדובר בעילות זהות ואין הכלל בדבר ה"שתק עילה" חל. 5. לאחר שבית הדין עיין בבקשה לרבות בנספחיה מחליט בית הדין לקבל את הבקשה ולמחוק מכתבי הטענות הן את הסעיפים שעניינם תשלום דמי ביגוד והן את הסעיפים שעניינם הפרשות לקרן השתלמות. 6. א. עילת תביעה לענין זהות העילות, הינה מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לתרופה המבוקשת (דב"ע תש"ן/ 2-13 עותמאן נאצר - חפציבה חברה לבנין בע"מ, פד"ע כב 195). ב. במקרה שלפנינו מסכת העובדות אשר נדרשה על מנת להראות כי המשיבים זכאים לסעד של שכר מינימום (אחד הסעדים הנתבעים בכל התביעות הראשונות) הינה אותה מסכת עובדתית הנדרשת על מנת להראות כי המשיבים זכאים להפרשה לקרן השתלמות. ג. הן התביעה לתשלום הפרשי שכר מינימום והן התביעה להפרשה לקרן השתלמות הינן תביעת המושתתות על תשתית עובדתית הקשורה בתקופת עבודתם בפועל של המשיבים במבקשת. לפיכך שעה שהסעד בתביעות שלפנינו, להפרשה לקרן השתלמות, נתבע בגין אותה תקופת עבודה בגינה נתבע הסעד להפרשי שכר מינימום - עילתן זהה. ד. על התובע לתבוע בבת אחת את כל הזכויות המגיעות לו בגין עבודתו בתקופת זמן מסויימת, דהיינו בגין עבודתו בחודש מסויים כל הזכויות המגיעות לו בגין עבודתו באותו חודש מהוות יחד עילת תביעה אחת. זאת למד בית הדין מהנפסק בדב"ע תש"ן/ 2-13 לעיל (ענין נאצר), בו נפסק כי הזכות לשכר עבודה ולגמול שעות נוספות מהוות יחד עילה אחת, גם כאשר מקור הזכות הינו מכוח חוקים שונים, ובמידה שהתובע תבע רק חלק מאותה תמורה, לא יוכל בהליך נוסף לתבוע את החלק האחר של התמורה, כיוון שהוא מושתק מכוח הכלל של "השתק עילה". במקרה דנא, התמורה לעבודתם של התובעים בכל חודש נתון כוללת הן שכר עבודה בגובה שכר מינימום והן הפרשות לקרן השתלמות. אין מקום לאפשר לתובעים לתבוע רק חלק מאותה תמורה בתובענה אחת ואת החלק השני בתובענה אחרת, ועל פי ההלכה שנקבעה בדב"ע תש"ן/ 2-13, קמה לנתבעת טענת מעשה בית דין, גם מבלי להתייחס לענין פיצול סעדים. 7. לעניין תביעות המשיבים 5-2 לדמי ביגוד, דין התביעות להידחות על הסף מאחר שכפי שכבר נפסק על ידי בית דין זה, אין עובד זכאי לתבוע דמי ביגוד בגין תקופת העסקתו לאחר תום תקופת ההעסקה. 8. לאור זאת, הבקשה מתקבלת כך שבית הדין דוחה את התביעות לקרן השתלמות ולדמי ביגוד. התיק מוחזר לשופטת רוזנפלד להמשך הדיון בעתירות הנוספות. 9. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך 2500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. ביגוד עבודה