פסק דין 1. זוהי תובענה בה מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פצויי פטורים לרבות בפצויי הלנה בגין עבודתו בנתבעת ותביעה שכנגד בה מבקשת התובעת שכנגד לחייב את הנתבע שכנגד לשלם לה את ערך הכלים שגנב לרבות פצויי בגין עוגמת הנפש, הטירדה והטירחה שנגרמו לה בעקבות גניבת הכלים. 2. הרקע לתביעה: I. התובע הועסק בנתבעת, חברה העוסקת בדקורציה פנימית, בהרכבת תקרות אקוסטיות ובמחיצות גבס, בין התאריכים: 24.7.97-29.11.93. II. משכורתו האחרונה של התובע עמדה על סך 3,802 ש"ח. III. התובע פוטר בלא שהנתבעת שילמה לו פצויי פיטורים. IV. ביום שפוטר התובע מעבודתו בנתבעת אישר בכתב כי קיבל את כל המגיע לו מהנתבעת: שכר עבודה, שעות נוספות, פדיון חופשה, דמי הבראה וכל תנאי השכר המגיעים לו עבור התקופה שעבד בנתבעת (נספח א' לכתב התביעה שכנגד). V. הנתבעת אינה חולקת על העובדה, כי פיטרה את התובע ואולם לטענתה מאחר שהתובע מעל באמונה ונטל לידיו שלא כדין כלי עבודה וחומרי עבודה שלא על מנת להחזירם, אין התובע זכאי לתשלום פצויי פיטורים. VI. בגין גניבות אלו הגישה כתב תביעה שכנגד ובו תבעה את מחירי הכלים והחומרים שנגנבו לרבות מפח הנפש, הטירחה והטירדה שנגרמו לה לטענתה בגין אובדן הכלים והחומרים. VII. לטענת הנתבעת והתובעת שכנגד בין החודשים מאי-יולי 97 ארעה סדרת גניבות כלי עבודה וחומרי בניה ממחסני הבניה שמוקמו באתרי הבניה של התובעת שכנגד: בית חולים שערי צדק; מלון הילטון. VIII. לטענת התובעת שכנגד במשך ביצוע העבודה בבית החולים שערי צדק, במספר פעמים נפרדות נגנבו כלים מהמחסן ללא פריצות מהמחסן. מר ימיני, מנהל בחברה ושותפו קיימו בעקבות הגניבות ולאחר גניבת כבל של טלפון הן שיחה עם כלל העובדים והן שיחות אישיות עם מספר עובדים, ביניהם התובע במטרה לברר את זהות הגנב כאשר הנתבע שכנגד היה היחידי שאמר שהוא יודע מי הוא הגנב, אך לא הסכים להסגיר את שמו של אותו עובד. IX. לטענת התובעת שכנגד מספר שבועות לאחר שהנתבע שכנגד ועובדים נוספים עברו לעבוד באתר הבניה במלון הילטון נגנב ממחסן הכלים פטישון על ידי פתיחת המחסן, לקיחת הכלי וסגירתו. X. לטענת התובעת שכנגד בעקבות חקירה שניהל מר ימיני ושותפו בחברה, שני עובדים הצביעו בוודאות על הנתבע שכנגד כמי שלקח את הכלי. XI. במקביל לגניבת הפטישון נגנב לטענת התובעת שכנגד כלי נוסף שעובדים אחרים בחברה הצביעו על עובד אחר, מר ג'אבר כמי שאחראי על הגניבה. לאחר שעובד זה הודה בלקיחת הכלי בעקבות שיחה שניהלו עמו החזיר את הכלי ופוטר. XII. לטענת התובעת שכנגד, בעקבות בירור עם עובדים לרבות שני עבדים שאחד מהם היה מר ג'אבר העובד שהודה בלקיחת כלי ופוטר, שהצביעו בוודאות על הנתבע שכנגד כמי שלקח את הכלי ועם הנתבע שכנגד אשר הכחיש את לקיחת הכלי למרות שמר ימיני ושותפו אמרו לו כי עובדים ראו אותו לוקח את הכלי, פוטר התובע (העתק מהודעת פטוריו של הנתבע שכנגד - נספח ג' לכתב התביעה שכנגד). XIII. בעקבות גניבת הכלים הגישה הנתבעת שכנגד תלונה למשטרה כנגד הנתבע שכנגד ומר ג'אבר (נספח ד' לכתב התביעה שכנגד). XIV. לטענת התובעת שכנגד מאז פיטוריו של הנתבע שכנגד והעובד השני, מר ג'אבר שפוטר באותו זמן, נפסקו כל הגניבות. XV. עוד נטען על ידי התובעת שכנגד כי הכלים והחומרים שנגנבו על ידי הנתבע שכנגד שימשוהו לצורך בניית ביתו. XVI. הנתבע שכנגד הכחיש מכל וכל את גניבת הכלים והחומרים אשר יוחסו לו ופורטו בסעיף 9 לכתב התביעה שכנגד לרבות בניית ביתו באמצעות כלים וחומרים אלו כמו כן הכחיש את מחירי הכלים והחומרים. 3. מאחר ובין הצדדים לא נתגלתה מחלוקת בענין פיטורי התובע החליט בית הדין, כי משטוענת הנתבעת לביצוע מעשים מסוימים על ידי התובע תביא היא את ראיותיה ראשונה כדי ליצור מסגרת ראייתית ועובדתית למחלוקת שבין הצדדים. 4. לאחר שבית הדין עיין בטעוני הצדדים, חקירותיהם והראיות שהוגשו מוצא בית הדין לקבל את גירסת הנתבעת לפיה התובע גנב את מכשיר הפטישון ממחסני הנתבעת. 5. א. לביסוס גירסת הנתבעת לפיה התובע גנב את מכשיר הפטישון הוגשו הן תמליל השיחה שהוקלטה בין מר ימיני לבין מנהל העבודה מר אוסמה (נ2/) , והן תצהיר מר ג'אבר אשר עבד עם התובע באתר הבניה. II. מתמליל השיחה שהקליט מר ימיני מנהל בחברה בינו לבין מר אוסמה בענין גניבת הפטישון עולה, כי מר אוסמה אמר למר ימיני כי ראה את התובע כשבידו שקית עם פטישון (סעיף 8, 19 לתמליל). אמנם העד בחקירתו ניסה בתחילה להתחמק מליתן תשובות בענין גניבת הפטישון (עמ' 31 ש' 23-16, עמ' 32 ש' 2-1) ואולם לאחר שעומת עם התמליל השיב כי יתכן והיתה שיחה כזו (עמ' 33 ש' 10-9) כי היו הרבה גניבות לרבות בבית החולים שערי צדק (עמ' 33 ש' 28 - 31 ) וכי מר ימיני שוחח עמו לפני שפיטר את התובע (עמ' 36 ש' 6-5) . III. ע.נ מר ג'אבר עוזרם של פועלים מקצועיים אשר פוטר אף הוא לאחר שהודה לטענת הנתבעת כי לקח כלי עבודה, העיד בתצהירו כי ראה בעיניו שהתובע לקח אחרי העבודה פטישון בתוך שקית ויוצא מהמעלית עם הכלי החוצה, לביתו (סעיף 5 לתצהיר מר ג'אבר). IV. אמנם העד התכחש בתחילה לאמור בתצהירו באמתלה כי מחוץ לבית המשפט יכול הוא לומר כל דבר, אך בבית המשפט אומר הוא את האמת (עמ' 41 ש' 33-18). ואולם בחקירתו החוזרת הודה בסעיפים 4,6 לתצהירו: כי בשיחתו עם אחמד כשהגיע התובע ודרש ממנו להחזיר את הכלי שלקח ענה לו, כי עליו להחזיר את הכלי שכן הוא את הכלי שלקח החזיר, וכשפגש את התובע מחוץ לתחנת המשטרה רב עמו מאחר שהתובע הטיח בו כי זרקו אותו מהעבודה בגלל שגנב את הכלי כשהוא ידע וראה שהתובע הוא זה שגנב (עמ' 42 ש' 30-29 עמ' 43 ש' 11-10). 6. א. מנגד גירסת התובע לפיה בשקית שנראה אוחז בה הן על ידי מר ג'אבר והן על ידי מר אוסמה לא היה פטישון, אלא כלי כוחלה אשר רכש אותם מאחד העובדים מעוררת תמיהות הפוגעות במהימנות הגירסה. II. התובע בחקירתו הנגדית העיד, כי כלי הכוחלה אשר היו בשקית יועדו לשמש פועל שיעשה לו את העבודה בעזרת הכלים (עמ' 47 ש' 3-2) ואולם משנשאל מדוע לא דרש מהפועל שביקש להביא עמו כלי עבודה השיב תשובה תמוהה, לפיה באותה עת שרכש את הכלים עדיין לא היה לו פועל, כי רצה לחסוך כסף (עמ' 47 ש' 5-4). III. כמו כן משנשאל העד על ידי בית הדין לכמה זמן לקח את הפועל שיבצע את העבודה שלשמה רכש את הכלים השיב כי לקח פועל רק מספר חודשים לאחר שרכש את הכלים (עמ' 48 ש' 21-19). IV. יתר על כן גירסה זו של התובע לפיה בשקית עימה נראה על ידי מר ג'אבר ומר אוסמה עלתה לראשונה על ידי התובע בחקירתו הראשית לאחר סיום שמיעת פרשת עדויות הנתבע לרבות הגשת התמליל ותצהירו של מר ג'אבר. גירסה זו לא עלתה בכתב ההגנה לתביעה שכנגד ואף משנשאל התובע מדוע לא סיפר את גירסתו זו למר ימיני לאחר שבמכתב הפיטורין שקיבל ממר ימיני הואשם בגניבת הפטישון לא נתן כל הסבר משכנע (עמ' 52 ש' 32-25). 7. א. משעסקינן בפיטורים בהם טוען המעביד כי אינו חייב בפצויי פיטורים, על המעביד הנטל להוכיח נסיבות המצדיקות שלילת הפיצויים או הפחתתם, כשנטל זה כבד יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה (דב"ע לו/ 3-1, הלמן - וישנגרד, עבודה ארצי כרך ט (2) 131). II. במקרה שלפנינו משעלה מתצהיר מר ג'אבר, מהתמליל (נ2/) ומחקירותיהם של מר ג'אבר ומר אוסמה כי התובע גנב את הפטישון ואילו מגירסת התובע עלו תמיהות לרוב, מוצא בית הדין לקבוע כי הנתבעת הוכיחה כי התובע גנב את מכשיר הפטישון. 8. א. על פי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 עובד אינו זכאי לפצויי פטורים, או לפצויים חלקיים בלבד מקום בו פוטר בנסיבות שעל פי ההסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או פיצויים חלקיים ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו בענף. II. במקרה שלפנינו לא הציגה הנתבעת כל הסכם קיבוצי החל בינה לבין עובדיה בענין נסיבות המצדיקות שלילה או הפחתת פצויי פיטורים. ואולם על פי פרק יב סעיף 1 (ד) (1) (3) להסכם הקיבוצי בענף הבניה והעבודות הציבוריות פטור המעביד מכל תשלום בקשר לעבודת העובד במידה והוכחה אשמתו של העובד בגין גניבה. III. כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי במקרה של גניבה שיש להחמיר עם עובד עד כדי הטלת העונש המירבי. דב"ע נה/ 3-215, מירב יהודיאן נ' סופר פארם ניות (לא פורסם). כמו כן יש להתחשב לענין זה במעמדו של התובע ובנסיבות בהן נעברה העבידה. IV. התוצאה היא כי בית הדין קובע כי יש לשלול מהתובע את מלוא פיצויי הפיטורים בשל מעשה הגניבה. 9. התביעה שכנגד: I. בתביעה שכנגד מבקשת התובעת שכנגד מבית הדין לחייב את הנתבע שכנגד בתשלום ערך הכלים והחומרים שלטענתה גנב הנתבע שכנגד ממחסניה לרבות בפיצוי על עוגמת הנפש, הטירחה והטירדה שנגרמו לה בגין הבאת הציוד החלופי ובגין השיבוש במהלך העבודה התקין שנגרם בעטיים של הגניבות. II. הנתבע שכנגד הכחיש בכתב ההגנה לתביעה שכנגד את גניבת הכלים והחומרים שיוחסו לו. III. לאחר שבית הדין עיין בטיעוני הצדדים וחקירותיהם לא שוכנע בית הדין כי הנתבע שכנגד גנב את הכלים והחומרים המפורטים בסעיפים 9 (א), 9 (ב) (2) - 9 (ב) (3) ו- 9 (ג) לכתב התביעה שכנגד, למעט הפטישון המצוין בסעיף 9 ב (1). IV. מחקירתו של מר ימיני עולה כי על אף העובדה שלא ראה את הנתבע שכנגד גונב את הכלים דלעיל, ואף לא היתה בידיו כל עדות ראיה של אדם אחר אשר ראה את הנתבע שכנגד גונב את הכלים (עמ' 22 ש' 19-14) הגיע למסקנה כי הנתבע שכנגד הינו הגנב של הכלים. V. אין מקום להניח כי התובע (הנתבע-שכנגד) ביצע את יתר הגניבות רק משום שהוכח בפני בית הדין מעשה גניבה אחת. בית הדין סובר כי אין די הוכחות לכך שמדובר בסידרה של גניבות שבוצעו באותה שיטה. VI. משאין בידי התובעת שכנגד כל עדות או ראיה אשר יוכיחו את מעשי הגניבה דלעיל, אין בית הדין מוצא לקבל את גירסת התובעת שכנגד בענין גניבת הכלים והחומרים למעט בענין גניבת הפטישון. VII. התביעה שכנגד מתקבלת רק לענין חיוב הנתבע שכנגד בתשלום שווי הפטישון בסך 1,250 ש"ח. 10. אשר על כן התביעה לפצויי פיטורים נדחית. התביעה שכנגד מתקבלת רק לענין חיוב הנתבע שכנגד בשווי הפטישון בסך 1250 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מיום 1.8.97 (בסמוך לאחר המקרה). 11. בפסיקת הוצאות מתחשב בית הדין בעובדה כי התביעה לפיצויי פיטורים נדחתה, ואילו התביעה שכנגד התקבלה רק לגבי פריט אחד שנתבע. כמו כן מתחשב בית הדין בהתנהגות ב"כ הנתבעת במהלך הדיון. 12. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1000 ש"ח. כמו כן ישלם התובע לקופת בית הדין את האגרה הדחוייה בגין תביעתו. פיצוייםשלילת פיצויי פיטורים (חשד לגניבה)