סעד זמני מבקרת פנים

פסק דין ההליכים 1. כתב התביעה בתובענה זו, הוגש על ידי התובעת ביום 2/10/00, ביחד עם הבקשה למתן סעד זמני בתיק בש"א 2801/00. בשני ההליכים (הזמני והקבוע) עתרה התובעת להביא לכך שייקבע שהיא אמורה להמשיך בעבודתה כמבקרת פנים של נתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "המועצה"), ושהמועצה מנועה מלהעסיק אדם אחר במשרת מבקר הפנים. 2. הבקשה לסעדים זמניים נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים ליום 5/10/00, כשעל ב"כ התובע הוטל לדאוג לכך שהמסמכים יומצאו לנתבעים עד ליום 3/10/00. בשל המהומות שהיו באותה עת בחלקים מסויימים של צפון המדינה ובשל השביתה הכללית שהוכרזה אז במה שמכונה "המגזר הערבי" לא עלה בידי ב"כ התובעת לדאוג למסירה במועד, אלא רק ביום 4/10/00. למרות זאת, עלה בידי הנתבעים להגיש תגובה בכתב לבקשה. 3. ביום 5/10/00 - לא התקיים הדיון שנקבע, וזאת לבקשת ב"כ הנתבעים, שהתבססה גם היא על "המצב הבטחוני הלא יציב". הדיון נדחה ליום 12/10/00. 4. בינתיים - הגישה התובעת הודעה על צרוף מסמך נוסף (ממשרד הפנים) והנתבעים הגישו תגובה משלימה. במועד שנקבע לדיון - 12/10/00 - הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני לפיו כל צד מוותר על תצהירים מסויימים שצורפו לכתבי טענותיו, הוסכם על עובדה מסויימת, וכן על הגשת סיכומים בכתב שאליהם יהיה ניתן לצרף מסמכים. כן הוסכם שההכרעה בבקשה למתן סעד זמני - תהיה גם ההכרעה בתיק העיקרי, וכי עד למתן פסק הדין - יימנעו הנתבעים מהעסקת כל אדם אחר במשרת מבקר פנים במועצה. אנו מוצאים לנכון לברך את הצדדים ובאי כחם על הסכמתם הדיונית. 5. בהתאם להסכמה - שקיבלה תוקף של החלטה - הוגשו סיכומים בכתב, וכעת אנו נותנים את פסק דיננו, על סמך כל החומר שבתיק, למעט התצהירים שהוסכם שמוותרים עליהם. אלה העובדות הרלוונטיות העולות מהמסמכים שבפנינו 6. נתבע מס' 2 נבחר לתפקידו בבחירות חוזרות לראשות המועצה, שהתקיימו בחודש מאי 1999. הבחירות החוזרות נבעו מהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרת הליך של ערעור בחירות (לאחר שבבחירות המקוריות נבחר ראש מועצה אחר). בהליך האמור שהתקיים בבית המשפט המחוזי בנצרת, העיד מר אחמד דלאשה, העובד במועצה כרכז מוניציפלי, עדות שלטענת התובעת תרמה לקבלת הערעור ולהוראה על עריכת הבחירות החוזרות. 7. בשנת 1999 (המועד המדוייק לא הוברר), פירסמה המועצה מכרז לאיוש משרת מבקר פנים במועצה - בהיקף של ½ משרה. המועמדים במכרז היו התובעת, מר אחמד דלאשה הנ"ל ואולי גם מועמדים נוספים. ועדת הבחינה מכח המכרז בחנה מועמדים ביום 6/12/99, והחליטה לבחור את התובעת כמועמדת למשרה האמורה, ואת מר אחמד דלאשה - כמועמד הבא בתור. 8. במכתב שנשלח לתובעת מקצין מחוז הצפון במשרד הפנים נאמר כי התובעת נבחרה על ידי ועדת הבחינה לתפקיד מבקרת הפנים במועצה וכי ראש המועצה יתקשר עמה בדבר כניסתה לעבודה. 9. אכן, נוצר קשר בין ראש המועצה לבין התובעת, אלא שבשיחה ביניהם אמר ראש המועצה כי התובעת לא תמונה לתפקיד אליו נבחרה, שכן ראש המועצה גייס רוב חוסם במועצה, כנגד מינויה. התובעת הבינה מדברי ראש המועצה כי ראש המועצה מתכוון לפעול לשם כך שמר אחמד דלאשה שנזכר לעיל - הוא זה שימונה לתפקיד מבקר הפנים במועצה. 10. עקב מה שהתובעת הבינה מדבריו של ראש המועצה, היא פנתה לקצין המחוז במשרד הפנים, וביקשה את סיוע משרד הפנים בכניסתה לתפקיד. בהתאם לכך, שלח סגן הממונה על המחוז במשרד הפנים, מכתב נוסף לראש המועצה, ביום 23/1/00, בו התבקש ראש המועצה לזמן את התובעת ולסכם עמה את לוח הזמנים לתחילת עבודתה. 11. התערבותו של משרד הפנים נשאה פרי. ביום 3/2/00, שלח ראש המועצה מכתב לתובעת, בו נרשם כך: "הנני שמח להודיעך כי מיניתי אותך כמבקרת פנים במועצה החל מיום 6/2/2000 ב40%- מהמשרה ע"פ הנהלים והתנאים של העסקת מבקרי פנים.". בהתאם לכך, התובעת החלה בעבודתה כמבקרת הפנים במועצה, ביום 6/2/00 (לא הוברר לנו מדוע היקף המשרה הועמד על 40% ולא על 50% כפי שצויין על ידי ועדת הבחינה במכרז, אך לא נדרשנו להכריע בענין זה). 12. מצבה הכלכלי של המועצה איננו שפיר. על כן נערכו אצלה דיונים בנושא תוכנית הבראה. חברי מליאת המועצה הוזמנו לישיבת מועצה שלא מן המנין ביום 13/8/00, כשעל סדר היום עמד "אישור תוכנית הבראה למועצה". בעת הדיון שבו השתתפו 10 מתוך 12 חברי מליאת המועצה, התקבלה תוכנית ההבראה שהוצאה, לפיה יפוטרו עובדי מועצה לפי קריטריון של "אחרון נכנס ראשון יוצא". לא הוברר לנו אם רק על סמך אותו קריטריון או גם בשל הליך של "קח ותן" פוליטי בין הכוחות השונים במליאת המועצה, סוכם לכלול ברשימת המפוטרים על פי תוכנית ההבראה הן את התובעת והן את מר אחמד דלאשה שנזכר לעיל. בהחלטה מיום 13/8/00, אישרה המועצה את תוכנית ההבראה עם רשימה של 18 מפוטרים עובדי המועצה, ביניהם - התובעת ומר אחמד דלאשה. עם זאת, נאמר בסיכום הישיבה כי פיטוריו של עובד כלשהו טעונים קבלה של החלטת המועצה. 13. בעקבות אישור תוכנית ההבראה - הושג הסכם בין המועצה לבין מועצת הפועלים במרחב כנרת וועד עובדי המועצה - בדבר עקרונות לתורנית הבראה, במסגרתה יפוטרו 15 מעובדי המועצה. להסכם זה צורפה רשימת העובדים המיועדים לפיטורים - בהתאם להחלטת המועצה מיום 13/8/00. ההסכם האמור זכה לאישור נציג מרכז השלטון המקומי ונציג מרכז הסתדרות הפקידים. נעיר כי רשימת העובדים שצורפה להסכם עם מועצת הפועלים כללה רק 15 שמות עובדי מועצה, לעומת 18 שנכללו ברשימה המקורית שאושרה על ידי המועצה ביום 13/8/00. 14. תוצאה נוספת של אישור תוכנית ההבראה על ידי מליאת המועצה, היתה בעובדה שמזכיר המועצה שלח לתובע מכתב, מיום 20/8/00, שבו היא הוזמנה לישיבת המליאה שנועדה להתקיים ביום 22/8/00. במכתב זה נאמר, בין השאר: "...הישיבה תדון בתכנית ההבראה אשר תתייחס גם להמשך העסקתך במועצה ובהתאם הינך מוזמן לישיבה הנ"ל לצורך שימוע בנדון ...". 15. בעת משלוח המכתב המזמין את התובעת לישיבת שימוע, שהתה התובעת במרכז הרפואי רמב"ם, ליד מיטת בנה הפעוט אשר היה מאושפז שם, תחילה במחלקת טיפול נמרץ ולאחר מכן במחלקת ילדים. בנה של התובעת שוחרר מאשפוז ביום 21/8/00 בשעות הצהריים אך על פי אישור רפואי שהוגש - הוא נזקק להמשך השגחה בבית. לפיכך, שלח ב"כ התובעת מכתב (מיום 22/8/00) בפקסימיליה, אל המועצה ובו הודיע על כך שהתובעת איננה יכולה להתייצב לשימוע באותו יום. 16. כפי הנראה, קיבלה המועצה את בקשתו של ב"כ התובעת, ועל כן - זומנה התובעת לישיבת שימוע חדשה - ביום 20/9/00. נוסח ההזמנה דומה לנוסח שהתייחס להזמנה הקודמת (שצוטטה, בחלקה, בסעיף 14 לעיל) - אלא שההזמנה החדשה מנוסחת באופן אישי לתובעת, ועל כן שמה הודפס על ההזמנה וההזמנה נרשמה בלשון נקבה, שלא כמו ההזמנה הקודמת. 17. בישיבה מיום 20/9/00 נכחו 8 חברי מועצה. הישיבה החלה בדיון על תוכנית ההבראה. במסגרת הישיבה - השמיעה גם התובעת את דבריה. התובעת ביקשה לדעת אם ההחלטה להכליל אותה ברשימת העובדים המפוטרים היא אישית נגדה או אם יש החלטה שהמועצה תעבוד בהמשך ללא מבקר פנים. ראש המועצה השיב כי אין מדובר באישיותה של התובעת, וכי כשהוחלט על תוכנית ההבראה, סוכם על העקרון של "אחרון נכנס ראשון יוצא" ולא נבדקו ההיבטים העתידיים של נושא מבקר הפנים במועצה, ועל כן - מתכוונת המועצה לפנות למשרד הפנים ולהגיע עמו להסכם על כך, במטרה לשכנע את משרד הפנים שאין למועצה צורך במבקר פנים. חלק מחברי המועצה הזכירו שבישיבה קודמת (כנראה זו מיום 13/8/00) סוכם שתנאי לפיטוריה של התובעת - יהיה שגם מר אחמד דלאשה יפוטר (ולכן היתה כוונתנו במונח "הליך של 'קח ותן' פוליטי" שנקטנו בסעיף 12 לעיל). אין חולק ששנים מחברי מליאת המועצה (ה"ה פאוזי נוג'ידאת ומחמוד ח'אלד נוג'ידאת), הביעו התנגדות להצעתו של ראש המועצה בדבר פיטורי התובעת. בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה אם התקבלה באותו מועד החלטה לפטר את התובעת. מאחר שלא שמענו עדויות, אין אנו יכולים להכריע באופן הרגיל, במחלוקת זו, אך על סמך המסמכים שבפנינו אנו מאמצים את האמור בפרוטוקול מליאת המועצה מאותו יום, ובהתאם לכך - אנו קובעים כי אכן התקבלה החלטה לפטר את התובעת, על דעתם של כל הנוכחים בישיבה למעט שני חברי המליאה שהוזכרו בפיסקה הקודמת. 18. לאחר הישיבה האמורה, קיבלה התובעת מכתב מהנתבעת, בדבר פיטוריה. במכתב נאמר כך: " 21/9/00 לכבוד עו"ד רימונדה סלימאן מבקרת פנים ג.נ., הנדון: תכנית הבראה בהתאם לדרישת משרד הפנים ולאור החלטת מליאת המועצה פה אחד מיום 13/8/00 מס' 8/00, ולאחר קבלת אישור ועד העובדים, נתקבלה החלטה לאמץ תכנית הבראה אשר הבסיס שלה ובהתאם להמלצת משרד הפנים כי מי שנכנס אחרון יצא ראשון. בהתאם לקריטריון הנ"ל צר לי להודיעך כי הינך מהכלולים במסגרת התוכנית והריני להודיעך בזאת על הפסקת עבודתך החל מיום 7/10/00. הריני תקווה כי תקבלי את החלטת המועצה בהבנה לאור האינטרס הציבורי העומד מאחורי שיקולי חברי המועצה. הריני לאחל לך הצלחה בהמשך דרכך. בכבוד רב מוניר חמודה ראש המועצה המקומית" בענין המכתב המצוטט נעיר כי מאחר שבית הדין איננו מצוייד (עדיין) בסורק מסמכים היכול להעביר את המסמך על פי מראהו אל גוף פסק הדין - לא היה באפשרותנו לסרוק את המסמך, אך השתדלנו שציטוטו לעיל - ישקף ככל האפשר את המציאות. כדי להסיר ספק, נעיר כי הספרות "21/9" בתאריך המכתב והספרות "7/10" בתאריך הפסקת העבודה, נרשמו בכתב יד, כשכל שאר המכתב (לבד מחתימתו של ראש המועצה) - היה מודפס. עיון במכתב המקורי מעלה כי הרישום בכתב יד נעשה על גבי נוזל תיקון (טיפקס) שמתחתיו היו רשומים תאריכים אחרים - מודפסים. תאריך המכתב שהיה רשום תחילה היה יום 15/8/00, ותאריך הפסקת העבודה שהיה רשום תחילה היה יום 1/9/00. 19. ביום 2/10/00, כתב הממונה על המחוז במשרד הפנים, מכתב לראש המועצה בענין פיטוריה של התובעת. במכתבו של הממונה על המחוז נאמר, בין השאר, כך: "הקשר שאתה קושר בין תוכנית ההבראה לפיטורי המבקר שנבחר ע"י ועדת מכרזים מעידים על חוסר הבנה בסיסי לתוכנית ההבראה. 1. אין שום קשר בין הצורך לצמצם במספר מקבלי המשכורת במועצה לתפקיד שנקבע ונדרש ע"פ החוק. 2. פיטורי מבקר יאלצו את המשרד לשקול למנות מבקר, כפי שכתוב בחוק. 3. פיטורי 'עובד בכיר' מחייבים נימוקים והסבר מקצועיים הקשורים בחוסר כישוריו או כושרו למלא את התפקיד. 4. מעל הכל אני חושש שאינך מבין מהות תוכנית ההבראה ואתה משתמש בה רק כאמתלה להשיג מטרות אחרות זרות לכוונות המשרד. 5. ממכתב הפיטורים נודף ריח של אפליית נשים ועוד דברים שמוטב שלא אזכיר". 20. עד כאן - פירוט העובדות. מכאן ואילך, נבחן את הפלוגתאות המשפטיות שבין הצדדים, לפי טענותיהם. מינוי התובעת לתפקידה 21. לטענת הנתבעת - התובעת כלל לא מונתה כדין לתפקידה. טענתה של הנתבעת מתבססת על שתיים; העובדה שלא היתה החלטת מועצה על מינויה של התובעת ולשונו של סעיף 145א(א) לצו המועצות המקומיות (א) התשי"א1950- (שייקרא להלן: "הצו" או "צו המועצות המקומיות"), שזו לשונו: "המועצה, בהחלטת רוב חבריה, תמנה מבקר פנימי ... למועצה ... על פי הוראות צו המועצות המקומיות (שירות עובדים), התשכ"ב1962-.". 21. התובעת איננה מכחישה שלא התקבלה החלטה של רוב חברי המועצה על מינויה של התובעת, אלא שהיא טוענת שראש המועצה מושתק מלטעון טענה בדבר חוקיות המינוי, לאור העובדה שהוא עצמו הודיע לתובעת על מינויה, במכתבו מיום 3/2/00, ולאור העובדה שהתובעת עבדה בתפקיד זה במשך כל התקופה שמיום 6/2/00 ועד לפיטוריה, מבלי שנשמעה כנגדה טענה כלשהי כנגד המינוי. 22. אנו סבורים שבענין זה הדין עם התובעת, וטענותיהם של הנתבעים על כך שהתובעת לא מונתה כדין - אינן יכולות להתיישב עם חובת תום הלב ועם החובות המוטלות על המועצה מכח המשפט המנהלי. 23. נכון שהדין (סעיף 145א(א) לצו) דורש מינוי לפי החלטת רוב חברי המועצה. עם זאת, דרישה זו של החלטת רוב חברי המועצה, בנסיבות עניינה של התובעת, נראית לנו כדרישה פורמאלית, שאי-קיומה - איננו פגם היורד לשורש מינויה. 24. לדעתנו, לא ניתן לקרוא את ההוראה הדורשת את החלטת המועצה הרשומה בסעיף 145א(א) לצו, בהתעלם מהאמור באותו סעיף עצמו - על כך שהמינוי אמור להיות לפי צו המועצות המקומיות (שירות עובדים), התשכ"ב1962- (שייקרא להלן: "צו השירות"), שבו נאמר שיש לערוך מכרז לשם מינוי למשרה. בנוסף, לא ניתן לבודד את סעיף 145א(א) לצו המועצות המקומיות מן המסגרת החקיקתית הכוללת החלה על מועצות מקומיות, לרבות צו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז1977- (שייקרא להלן: "צו הנוהל"). בסעיף 80 לצו הנוהל, נאמר: "(א) מצאה ועדת הבחינה מועמד יחיד כשיר, יתמנה הוא למשרה הפנויה. (ב) מצאה ועדת הבחינה כמה מועמדים כשירים, יתמנה למשרה המועמד הכשיר הראשון בסדר העדיפות שקבעה הוועדה. (ג) ויתר המועמד הכשיר הראשון על המשרה או לא נמצא מתאים לה בתקופת הנסיון, יתמנה למשרה המועמד הכשיר הבא אחריו לפי סדר העדיפות שקבעה הוועדה וכן הלאה, ובלבד שלא עברה שנה מיום החלטת ועדת הבחינה בענין זה. ...". מאחר שהתובעת נבחרה על ידי ועדת הבחינה כמועמדת הכשירה הראשונה בסדר העדיפויות למשרה ומאחר שהיא לא ויתרה על המשרה - הרי שלמעשה לא היה למועצה שיקול דעת חופשי להחליט שלא למנות את התובעת למשרה, ובכך מוסברת עמדתנו על כך שדרישת המינוי ברוב חברי המועצה האמורה בסעיף 145א(א) לצו המועצות המקומיות, היא למעשה - דרישה פורמלאית גרידא. 25. תימוכין לעמדתנו זו ניתן למצוא בפסק דינו של בית המשפט העליון, בבג"צ 355/82 המועצה המקומית תמרה נ' הממונה על מחוז הצפון ואח', פ"ד לז(1) 524, שם נאמר: "משמחליטה ועדת הבחינה לבחור במועמד, והנחה לכאורה היא שהחלטתה נתקבלה כדין, יש למנות אותו מועמד למשרה שהתפנתה. זו תוצאת ההוראה שבתקנה 80 של הצו מ1977-. אם סברה העותרת, שהחלטת הועדה פסולה ... היה עליה לנקוט צעדים לביטול ההחלטה. אך לא כך נהגה. היא בחרה להתעלם מההחלטה ועשתה דין לעצמה ...". (שם, 527-528. ההדגשה- לא במקור). 26. גם בית הדין הארצי לעבודה הלך בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 355/82 הנ"ל. כך למשל בדב"ע נד2-29/ כהן - המועצה הדתית אור יהודה, פד"ע כט 11, 25, נאמר: "הכלל הוא, כי משפורסם מכרז לקבלת עובד, והוחלט במסגרת המכרז לבחור במועמד, הרי שההנחה לכאורה היא שהבחירה נעשתה כדין, ויש למנות את המועמד למשרה שהתפנתה". ראו גם - את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בתיק עב' 2349/99 תקתוק - המועצה המקומית ירכא (טרם פורסם), שם נדון עניינו של מבקר פנימי במועצה מקומית אשר לא זו בלבד שלא היתה החלטה של מועצה המאשרת את מינויו - אלא היתה החלטה של המועצה הקובעת שאין לאשר את המינוי. בית הדין בחיפה החליט (ובכל הכבוד - אנו מסכימים עמו) כי המינוי תקף. 27. בעניינה של התובעת, היו גורמים נוספים שלדעתנו מטים עוד יותר את הכף לזכות ההחלטה שמינויה של התובעת - תקף, למרות העדר החלטת המועצה על מינויה. כזכור, כבר סמוך לבחירתה, הודיע לה ראש המועצה שהוא גייס רוב חוסם כנגד מינויה. פעילותו זו של ראש המועצה, שיכולה אולי להיות מובנת בנוגע לענייניה הפוליטיים של המועצה - איננה יכולה להיות ראויה כאשר מדובר במינוי עובד, וקל וחומר שהיא פסולה לחלוטין כשמדובר במינוי עובד לתפקיד הרגיש של מבקר פנימי. מתן לגיטימציה לפעילות מעין זו - עלול להביא לכך שמי שלא ישא חן בעיני ראש רשות מקומית לא יוכל להתמנות לתפקיד מבקר הפנים, כך שהתוצאה תהיה שיוכלו להתמנות לתפקיד רק אנשי אמונו של ראש המועצה. תוצאה מעין זו עלולה לסכל את מטרת עצם המינוי של המבקר הפנימי. ראש מועצה המודיע כי הוא מגייס רוב חוסם כנגד מינויו של מבקר פנימי למועצה אשר נבחר כדין על ידי ועדת בחינה במסגרת מכרז - איננו יכול להישמע לאחר מכן בטענה שבגלל העדר החלטה של רוב חברי המועצה על המינוי - אותו מינוי כלל לא נכנס לתוקף. 28. יתרה מכך, מהעובדות כפי שנקבעו לעיל עולה במפורש שהמועצה וגם ראש המועצה השלימו (וטוב שכך) עם מינויה של התובעת לתפקיד המבקרת הפנימית. כזכור, התובעת החלה בתפקידה על סמך הודעתו של ראש המועצה עצמו, מיום 3/2/00. בכל מסמכי המועצה המזכירים את התובעת, לאחר יום 6/2/00 (לרבות במכתב הפיטורים) מוזכרת התובעת כמבקרת הפנימית של המועצה. 29. התוצאה מכל האמור לעיל בחלק זה - היא שיש לראות את התובעת כמי שהתמנתה כדין למשרת המבקר הפנימי במועצה, למרות הפגם של העדר החלטת מועצה כאמור בסעיף 145א(א) לצו המועצות המקומיות, אשר איננו פגם היורד לשורשו של מינויה. הכללת משרת התובעת במסגרת המשרות המצומצמות 30. לטענת המועצה, פיטוריה של התובעת נעשו במסגרת תוכנית ההבראה, שבהתאם לסיכום עם מועצת הפועלים וועד העובדים ובהתאם להחלטתה של מליאת המועצה - כוללת תוכנית לפיטורי עובדים לפי העקרון של "אחרון נכנס ראשון יוצא". טענה זו היתה יכולה להיות סבירה אילו היה מדובר על פיטורים של מספר עובדים המועסקים בתפקידים זהים או דומים. אולם, אין כל הגיון בטענה על פיטורי התובעת, כביכול לצורך צמצומים, כאשר ממילא הדין מחייב העסקת מבקר פנימי. 31. ראש המועצה עצמו הודה, למעשה, בישיבת מליאת המועצה מיום 20/9/00, כי ההחלטה על תוכנית ההבראה לא לקחה בחשבון את השלכות פיטוריה של התובעת מבחינה זו שהמועצה תיוותר ללא מבקר פנימי. ראש המועצה אמר באותה ישיבה (ואנו מתקשים להאמין שהוא התכוון לכך ברצינות) - שהמועצה תנסה לשכנע את משרד הפנים שהיא איננה זקוקה למבקר פנימי. עובדה זו לכשעצמה, מראה שהחלטתה של המועצה על הכללת התובעת בין העובדים שמשרותיהם יצומצמו - לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוונטיים (דבר המחזק מאד את טענתה של התובעת על שיקולים זרים). 32. סעיף 145א לצו המועצות המקומיות מחייב את המועצה להעסיק מבקר פנימי. סעיף 145ג לצו, מאפשר לממונה על המחוז במשרד הפנים לדרוש מינוי מבקר פנימי ממועצה מקומית שלא מינתה מבקר, ואף למנות לה מבקר פנימי, אם היא איננה עומדת בדרישה. על כן - אם אכן התובעת היתה מפוטרת מעבודתה בשל אותה תכנית הבראה, היה על המועצה למנות תחתיה מבקר פנימי אחר, ואם לא היתה עושה כך, הרי שסביר להניח שהממונה על המחוז היה ממנה למועצה מבקר פנימי (כפי שאכן נאמר במכתבו מ2/10/00-). 33. בענין מכתבו של הממונה על המחוז, הרי שגם אם עקרונית מקובלות עלינו טענות ב"כ הנתבעים, בתגובתו המשלימה (שהוגשה ביום 10/10/00), על כך שיש לתת את הדעת שהממונה על המחוז הוא פקיד ממונה בעוד חברי המועצה הם נבחרי ציבור, וגם אם לא הוכחו לנו חלק מההנחות הגלומות בטענותיו של הממונה על המחוז (כגון אפליה על רקע מיני), הרי שאנו סבורים שעדיין ניתן ללמוד מהמכתב לפחות על שני עניינים רלוונטיים לתובענה זו. הענין האחד - הוא זה המוזכר כבר לעיל, על כך שלאור עמדת משרד הפנים, לא ניתן לראות את פיטוריה של התובעת כפיטורים לשם צמצומים במסגרת תכנית ההבראה, שכן בשל עמדת משרד הפנים מתברר שממילא היה על המועצה להעסיק מבקר פנימי, גם אם התובעת היתה מפוטרת. הענין השני - מעמדת משרד הפנים עולה ברורות שהמועצה איננה יכולה להמשיך "להסתתר" מאחורי הוראות משרד הפנים, בהחלטתה לפטר את התובעת. כזכור, במכתב הפיטורים שנשלח לתובעת, ואשר צוטט בסעיף 18 לעיל, הדגיש ראש המועצה, פעמיים, שפיטורי התובעת הן בהתאם להוראות משרד הפנים. מכתבו של הממונה על המחוז מיום 2/10/00 - משמיט את הבסיס מתחת לטענה זו. 34. לאור האמור לעיל בחלק זה - אנו בדעה שלא ניתן לראות את פיטורי התובעת כפיטורי צמצום במסגרת תכנית ההבראה של המועצה. הכללת משרתה של התובעת, כמבקרת הפנימית של המועצה במסגרת המשרות המצומצמות בתכנית ההבראה, הינה בלתי סבירה באופן קיצוני, נעשתה בלא הפעלת שיקול דעת מספק (כפי שגם ראש המועצה הודה בישיבת המליאה מיום 20/9/00), כך שנראה לנו שמוצדקת התערבותנו בפסילת אותה החלטה. זכות הטיעון והשימוע 35. לטענת התובעת - לא נערך לה שימוע אמיתי כמתחייב מהדין. לעומתה, טוען ב"כ הנתבעים, כי כלל לא היה צורך בשימוע אישי (מאחר שמדובר בפיטורים קולקטיוויים), אך למרות זאת, הסכימה המועצה לערוך שימוע והוא אכן נערך. 36. לאור עמדת המועצה, שלפיה ממילא היא קיבלה על עצמה לערוך שימוע, כבר אין צורך לדון במחלוקת אם היה צורך בכך, אם לאו, אך נעיר כי אף אם היינו מסכימים עם טענת המועצה שפיטוריה של התובעת היו במסגרת תכנית ההבראה, ואף אם מבחינה משפטית היתה מקובלת עלינו העמדה שבפיטורים קולקטיוויים אין כלל צורך בשימוע יחידני (ועמדה זו איננה מקובלת עלינו), הרי שבמקרה של התובעת - לא היתה המועצה רשאית להתחמק מחובת קיום השימוע, וזאת לאור הוראות סעיף 144(ג) לצו המועצות המקומיות, שלפיו לא יפוטר מבקר המועצה לפני שניתנה לו זכות לשאת בפני המועצה את דברו בענין הפיטורים. 37. כמו כן, כבר אין צורך לדון בשאלה אם היה מוצדק לדחות את ישיבת השימוע שנועדה לתובעת ביום 22/8/00, שכן ממילא מהתנהגותה של המועצה עולה שהיא הסכימה לדחיה עד ליום 20/9/00. (גם בענין זה נעיר כי אם היה עלינו להכריע בכך - ודאי שהיינו מקבלים את עמדתה של התובעת, שכן, החשוב לענין השימוע הוא לא רק שאלת עצם יכולת ההתייצבות לישיבה, אלא גם היכולת להתכונן לישיבה ולהעלות טענות. לאור מועד שחרורו של בנה של התובעת מהאשפוז ולאור התעודה הרפואית על מצבו לאחר שחרורו, ברור שהיה מוצדק להסכים לבקשת התובעת ולדחות את ישיבת השימוע, וטוב שהמועצה נעתרה לבקשה זו). 38. מהבחינה הפורמאלית - הרי שלדעתנו בישיבה מיום 20/9/00 - אכן נערך הליך של "שימוע". התובעת התייצבה בפני חברי המועצה, בעת התייצבותה היא ידעה שעל הפרק עומדת שאלת פיטוריה, כביכול - במסגרת תכנית ההבראה, ואין לתובעת טענה שהגבילו את זכות הטיעון שלה בפני חברי המועצה. מפרוטוקול ישיבת השימוע עולה כי היא אף הצליחה לשנות את עמדתו של אחד מחברי המועצה (מר פאוזי נוג'ידאת), אשר בישיבה מיום 13/8/00 תמך בתכנית ההבראה לרבות הכללת שם התובעת בין המפוטרים ואילו ביום 20/9/00 - לאחר שמיעת התובעת - השתכנע שיש לאפשר לה להמשיך בעבודתה (כמפורט בדבריו בעמ' 3 לתרגום פרוטוקול הישיבה). 39. ב"כ התובעת ייחס בסיכומיו משקל רב לעובדה שמכתב הפיטורים הוכן עוד טרם ישיבת השימוע - כנראה - כבר לאחר הישיבה מיום 13/8/00. לדעתנו - אין לעובדה זו חשיבות רבה. אף שאכן מתמיה שהמועצה הזדרזה להכין מכתב פיטורים עוד טרם ישיבת השימוע (אפילו טרם הישיבה הראשונה שנועדה ליום 22/8/00), אין אנו סבורים שבעצם הכנת המכתב יש כדי לשלול את כשרותו של השימוע. הלכה פסוקה היא שאת הפגם של העדר שימוע טרם קבלת החלטה, ניתן לתקן גם בעריכת שימוע מאוחר, לאחר שכבר התקבלה ההחלטה (ובלבד, כמובן, שהשימוע נערך ב"ראש פתוח", תוך נכונות להשתכנע מטענות העובד). לפיכך - אפילו אם מכתב הפיטורים היה לא רק מוכן אצל המועצה אלא אף נשלח לתובעת, ולאחר מכן היתה המועצה מסכימה לערוך הליך נכון של שימוע - לא היה בכך כדי לפגום בכשרות השימוע. 40. לאור האמור בסעיפים 38 ו39- לעיל, הרי שאילו הפגמים היחידים בהליכי פיטוריה של התובעת היו הפגמים בענין השימוע - לא היה בכך, לדעתנו, כדי להביא לקבלת התביעה. 41. מה שמטריד אותנו יותר בענין השימוע, היא עמדת הנתבעים האמורה בסעיף 9 לתגובה (הראשונה) לבקשה לסעד זמני וב"כ הנתבעים אף חזר ורמז עליה בסיכומיו (בעמוד הרביעי), לפיה, כביכול - שני חברי מליאת המועצה שהביעו בישיבה מיום 20/9/00 התנגדות לפיטורי התובעת - היו מנועים מלעשות כן, בשל כך שכבר הביעו את הסכמתם לפיטורים בתכנית ההבראה שהתקבלה בהסכמתם בישיבה מיום 13/8/00. הנתבעים תומכים את טענתן זו על הוראות סעיף 50 לתוספת השלישית לצו המועצות המקומיות. לדעתנו - הסעיף האמור כלל איננו מונע את שינוי דעתם של אותם שני חברי מועצה, שכן הסעיף איננו אוסר על חברי המועצה לשנות את דעתם. מה שנאמר בסעיף הוא הגבלה על העמדה מחודשת של החלטה שהתקבלה במועצה. מי שהעמיד את ענין פיטוריה של התובעת להצבעה מחודשת, הם לא אותם שני חברי מועצה אלא דווקא ראש המועצה. החומרה שבה אנו רואים את העלאת טענה זו על ידי הנתבעים, איננה בשל מה שלדעתנו הוא טעות בפרשנות סעיף 50 לתוספת השלישית לצו, אלא בשל כך שאם זו אכן עמדת הנתבעים - הרי שברור שלפחות ראש המועצה לא היה יכול להשתתף בישיבה ביום 20/9/00, כמי שמוכן לשמוע בנפש חפצה את טיעוניה של התובעת כנגד פיטוריה, שכן לפי עמדה זו - היה על ראש המועצה לראות את עצמו כבול בהחלטה שהתקבלה כבר ביום 13/8/00 - בטרם השימוע. 42. על כן, אם נפל פגם מהותי בהליך השימוע - הרי שהפגם נובע מכך שמטענות הנתבעים עצמם עולה שביום 20/9/00, לפחות חלק מחברי מליאת המועצה לא ראו את עצמם חופשיים להשתכנע מטיעוני המערערת. פגמים אחרים בקבלת ההחלטה על פיטורי התובעת 43. ענין פיטורי מבקר פנימי של מועצה מקומית מוסדר בסעיף 144(ב) לצו המועצות המקומיות. לטענת הנתבעים, סעיף זה איננו חל על התובעת, וזאת בהתאם להוראת סעיף 144ב לצו, הקובע שהוראות סעיף 144 לצו לא יחולו על מי שהתקבל לעבודה בנסיון וטרם מלאו 6 חודשים להעסקתו, ומאחר שלמרות שהתובעת החלה לעבוד כבר ביום 6/2/00 - אין לראות אותה כמי שעבדה 6 חודשים במועצה, שכן היא עצמה מודה שהיא לא עבדה במהלך חודש אוגוסט, כאשר שהתה ליד מיטתו של בנה בבית החולים. אין אנו מקבלים טענה זו. ראשית, אין בפנינו כל ראשית ראיה שהתובעת התקבלה לעבודה "בנסיון". מכתב המינוי שהוציא ראש המועצה ביום 3/2/00 - איננו כולל אזכור של תקופת נסיון כלשהי. שנית, העובדה שהתובעת שהתה ליד מיטת בנה, איננה מפסיקה את מרוץ תקופת עבודתה, כך שביום 6/8/00 - כבר מלאו ששה חודשים להעסקתה של התובעת במועצה. על כן, נבחן את פיטורי התובעת על פי הוראות סעיף 144(ב) לצו. 44. בסעיף 144(ב) לצו נאמר: "לא יפוטר מבקר המועצה או עובד המועצה המשמש יועץ משפטי למועצה אלא באישור המועצה ברוב של שני שלישים מחבריה, לאחר שניתנה הודעה כדין לכל חברי המועצה שדבר הפיטורים יידון באותה ישיבה.". במליאת המועצה יש, כאמור לעיל, 12 חברים. על כן, ההחלטה על פיטורי התובעת היתה אמורה להתקבל ברוב של לפחות 8 חברים. כזכור, בישיבה מיום 20/9/00, היו רק 8 חברי מועצה ושניים מהם התנגדו לפיטורי התובעת, כך שבאותה ישיבה רק 6 חברי מועצה תמכו בפיטורים. 45. הנתבעים טוענים כי ההחלטה התקבלה ברוב הנדרש, שכן בישיבת מליאת המועצה מיום 13/8/00, שבה השתתפו 10 חברים, התקבלה פה אחד תכנית ההבראה - לרבות רשימת העובדים המפוטרים, הכוללת את התובעת. אין לקבל טענה זו, וזאת (לפחות) בשל הטעמים הבאים: א. הטענה על כך שההחלטה על פיטורי התובעת התקבלה כבר ביום 13/8/00 - איננה יכולה להתיישב עם הטענה שנערכה ישיבת שימוע ביום 20/9/00, שכן גם אם מדובר ב"שימוע מאוחר", הנערך אחרי שכבר התקבלה החלטה, אין לו כל משמעות אם לאחר מכן לא מתקבלת החלטה מחודשת. על כן, אם הנתבעים עומדים על טענתם שנערכה לתובעת ישיבת שימוע, ביום 20/9/00, אין הם יכולים להישמע בטענה שהרוב הנדרש הושג כבר בהחלטה מיום 13/8/00. הרוב הדרוש היה אמור להתקבל לאחר שמיעת טיעוני התובעת ביום 20/9/00. ב. על פי נוסח ההחלטה מיום 13/8/00, הוחלט בסוף ההחלטה (אנו נסמכים על התרגום שהוגש לנו), כי פיטוריו של עובד מסויים טעונים את החלטת המועצה. מכאן, שאין לראות את ההחלטה מיום 13/8/00 כהחלטה סופית בדבר פיטוריו של כל אחד מהעובדים הכלולים ברשימת המועמדים לפיטורים במסגרת תוכנית ההבראה, אלא רק כהחלטה המאשרת עקרונית את תוכנית ההבראה, אך עדיין משאירה להחלטת המועצה את פיטוריו של כל אחד מהעובדים. ברור, איפוא, שלא ניתן לראות בהחלטה מיום 13/8/00 כהחלטה סופית של המועצה על פיטוריה של התובעת. ג. כמצוטט לעיל, סעיף 144(ב) לצו, דורש שהישיבה שבה יוחלט על פיטורי המבקר הפנימי של המועצה, תהיה ישיבה שבהזמנה אליה יצויין שפיטורי המבקר יידונו באותה ישיבה. בהזמנה לישיבה מיום 13/8/00 - לא נאמר דבר על כך. מה שנאמר בהזמנה לישיבה הוא כי על סדר היום תהיה "תכנית הבראה". הא ותו לא. גם מטעם זה לא ניתן לראות בישיבה מיום 13/8/00 משום ישיבה שבה הוחלט כדין על פיטוריה של התובעת. 46. אשר על כן, פיטוריה של התובעת לוקים גם באי-קיום הוראות סעיף 144(ב) לצו המועצות המקומיות. ל ס י כ ו ם 47. התובעת מונתה כדין לתפקידה כמבקרת הפנימית של המועצה. העובדה שלא היתה החלטת מועצה שאישרה זאת (כמו גם העובדה שגזבר המועצה איננו חתום על כתב המינוי ששלח ראש המועצה), אכן פוגמת במינוי, אך הפגם איננו פגם מהותי ואיננו מביא לאיונו של המינוי, שכן לאחר הליכי המכרז ובחירתה של התובעת - ממילא היה על המועצה למנות את התובעת לתפקיד, בהתאם להוראות סעיף 80 לצו הנוהל כפי שהתפרש בהלכה הפסוקה. 48. החלטת המועצה לפטר את התובעת, כביכול, במסגרת תכנית הבראה, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, לאור העובדה שגם פיטורי התובעת לא היו יכולים להביא לצמצום משרת המבקר הפנימי, משרה המחוייבת להיות מאויישת על פי דין. 49. בטרם התקבלה החלטת המועצה - לא נשקלו על ידי המועצה השיקולים הרלוונטיים בענין עתיד הביקורת הפנימית במועצה (ומכאן מתחזק חששנו שהתובעת צודקת בטענתה שמה שכן נשקל - היו שיקולים זרים, כגון שיקולים פוליטיים). 50. אף שמבחינה פורמאלית אכן נערכה ישיבת שימוע, הרי שמטענות הנתבעים עצמם מתברר כי אותה ישיבה לא היתה יכולה להיות ישיבת שימוע כדין (וכמתחייב אף מסעיף 144(ב) לצו המועצות המקומיות), שכן מטענות אלה עולה שלפחות חלק מחברי המועצה לא ראו את עצמם חופשיים לשנות את החלטתם בעקבות טיעוני התובעת. 51. ההחלטה על הפיטורים לא התקבלה ברוב הנדרש לפי סעיף 144(ב) לצו המועצות המקומיות. 52. בשל כל אלה - יש לקבל את התביעה במלואה (למעט בענין הסעד המבוקש על תיקון פרוטוקול הישיבה מיום 20/9/00). 53. מעבר לכל האמור לעיל, נעיר כי התמונה המצטיירת מהחומר שבפנינו, מעלה חשש כבד בענין תום לבם של הנתבעים. מהתנהגותם של הנתבעים עולה החשש שמא ראש המועצה איננו מעוניין במבקר פנימי שיעשה את עבודתו נאמנה, כמתחייב מסעיף 145ד לצו המועצות המקומיות, אלא מעוניין דווקא במבקר פנימי שיהיה מאנשי שלומו. 54. כל אימת שנדונים בבית הדין לעבודה פיטוריו של עובד רשות מקומית (כמו עובד של כל גוף שלטוני הפועל במסגרת המשפט הציבורי-מנהלי), יש להקפיד שהליכי הפיטורים יהיו כדין הן מבחינת ההליכים והן מבחינת השיקולים שהביאו להחלטה על הפיטורים. כשמדובר על עובד בכיר של מועצה מקומית (מאלה המנויים בסעיף 139 לצו המועצות המקומיות), יש להקפיד שבעתיים. אך כשמדובר על עובד שהוא המבקר הפנימי - יש להקפיד פי שבעים ושבעה, שכן כל פגיעה בעצמאותו (שגם היא יחסית בלבד) של המבקר הפנימי, עלולה לסכל את עבודת הביקורת הפנימית ועלולה להביא להשחתת המידות ולכך שהסדרים לא יהיו תקינים. נסיון של ראש רשות מקומית להביא שלא כדין לפיטוריו של המבקר הפנימי צריך שייבלם באיבו, ואנו - כבית דין לעבודה, רואים את עצמנו כחלק ממי שחייבים לעמוד על המשמר בענין זה. ברוח זו אנו סבורים שיש לשבח את הממונה על המחוז במשרד הפנים, שמצא לנכון להבהיר לראש המועצה את דעתו על פיטורי התובעת, כמפורט במכתבו מיום 2/10/00. 55. סוף דבר, אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי התובעת היא המבקרת הפנימית של המועצה וכי אין כל תוקף לפיטורים שהנתבעים התיימרו לפטר אותה. על המועצה לאפשר לתובעת להמשיך את עבודתה. ניתן בזה צו מניעה קבוע כנגד פיטורי התובעת. המועצה תוכל בעתיד לפטר את התובעת, רק משיקולים ענייניים שיישקלו באופן סביר ורק לאחר קיום מדוקדק של ההוראות האמורות בסעיף 144(ב) ו144-(ג) לצו המועצות המקומיות. 56. על המועצה לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000.- ש"ח, בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/12/00, אם לא ישולמו קודם לכן. בסכום ההוצאות הבאנו בחשבון את דעתנו בענין תום לבם של הנתבעים. 57. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. סעד זמני