פסק דין הנשיא מ' שמגר: 1. ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר קבע כי המשיבה הראשונה (הנתבעת הראשונה בבית המשפט המחוזי; להלן "המשיבה") ביצעה עוולה של גניבת עין כלפי המערערת (התובעת בבית המשפט המחוזי). הערעור הוגש הן על הקביעה כי לא היה במעשי המשיבה משום הפרת פטנט, והן על הקביעה שבעוולת גניבת העין, שבה נמצאה המשיבה אחראית, אחראית המשיבה הראשונה בלבד, ולא המשיבים השני, השלישי והרביעי, שהם מנהליה של המשיבה הראשונה. 2. העובדות הצריכות לעניין הן אלו: (א) המערערת היא חברה אשר בבעלותה פטנט ישראלי שנושאו "מתקן למניעת גניבת רכב" ("apparatus for preventing vehicle theft") שמספרו 55057. הפטנט הוגש ביום 2.7.78. פרסום קיבול הבקשה נעשה ביום 31.1.84, והפטנט לחברה ניתן ביום 1.5.84. (ב) ביום 6.8.81, לפני אישור הפטנט, העלה רשם הפטנטים השגות בדבר החדשנות שבפטנט שנתבע. ביום 6.7.82 שלחה המערערת לרשם הפטנטים מכתב תיקון (amendment), אשר בו תוקן כתב תביעת הפטנט והובהרו יתרונותיו על פני מערכות קיימות. הענקת הפטנט הסתמכה במידה רבה על מכתב הבהרה זה. (ג) האמצאה נושא הפטנט זכתה להגנה גם בארצות-הברית בפטנט מספר 4,288,778. בארץ הוגשו ביום 29.4.86 השגות כנגד הפטנט נשוא התביעה (בהן לא הכריע רשם הפטנטים). בארצות-הברית לא הוגשו כל השגות כנגד הפטנט. (ד) המערערת הגישה בקשה לפטנט נוסף שהוא שיפור של הפטנט נושא תביעה זו. הבקשות הוגשו הן בארץ (בקשת פטנט מס' 73589), והן בארצות-הברית (4,653,605). בארצות-הברית כבר ניתן למערערת פטנט באמצאה המשופרת, בעוד שבארץ טרם התקבלה בקשתה עד לשמיעת ערעור זה. (ה) המערערת פיתחה יישום מסחרי של הפטנט, מערכת העונה לשם "ביטכונית", וזו שווקה בארץ וזכתה להכרה בקרב חברות ביטוח וחברות השכרת רכב, אשר ראו במערכת דרך יעילה למניעת גניבת רכב. (ו) ביולי 1987 החלה המשיבה לייצר ולשווק מערכת להגנה על רכב מפני גניבה בשם "כספונית". מערכת זו עבדה על-פי עיקרון דומה לזה של המערערת והיא שהובילה להגשת התביעה נושא הערעור שלפנינו באוגוסט 1988. תיאור המערכת נושא הפטנט 3. מערכת ה"ביטכונית" מורכבת מ"מחולל צופן", מ"מפענח צופן" ומקישור חשמלי ביניהם. "מפענח הצופן" מורכב סמוך לאחד מרכיבי הרכב, ו"מחולל הצופן" מצוי בידיו של בעל הרכב. מחולל הצופן מתחבר לנקודה חשמלית מסוימת המיועדת לכך והממוקמת בדרך כלל בתא הנהג - ועם חיבורו לאותה נקודה הוא משדר קוד סיפרתי, המועבר במצעות הכבל המחבר אותו אל "מפענח הצופן". המפענח מחובר לאחד מרכיבי הרכב, כך שבהיעדר שידור של הקוד הנכון אין הוא מאפשר את הפעלתו של אותו רכיב שאליו הוא מחובר. המפענח מחובר לרכיב חשמלי או מכאני שהוא הכרחי לשם הפעלת מנוע המכונית - היינו רכיבים דוגמת המפלג, מנגנון ההנעה של הרכב, משאבת הדלק וחלקים דומים. ללא הקוד, לא מועבר חשמל שהוא הכרחי לשם הפעלת אותו רכיב, וכתוצאה מכך הרכב מושבת. המתואר לעיל לא שיקף שיפור על פני המערכות למניעת גניבת רכב שהיו קיימות קודם לכן. אלא שהמערכות הקיימות סבלו מחיסרון, שהתבטא בכך שהיה אפשר להתגבר על מערכת הקידוד על-ידי עקיפתה בדרך של יצירת חיבור ישיר בין הסוללה לאותו חלק אשר אותו נועדה המערכת להשבית. הווי אומר, בדרך כמתואר ניתן היה להפעיל רכיב זה, בלי שהאותות החשמליים היו עוברים דרך המפענח או המחולל. בעיה זו ראתה המערערת לפתור על-ידי כך שבנתה את המפענח באופן כזה שהוא משולב אינטגרלית ("demrof yllargetni") עם הרכיב שלו הוא צמוד. על-ידי יצירת יחידה אחת משולבת נמנעת היכולת לעקוף את הצורך בשיגור של הקוד הנדרש, כאמור לעיל, שכן לא ניתן להתחבר לרכיב של הרכב בלי להתחבר למפענח הצפן או, לחלופין, לנתק בין המפענח לרכיב המושבת. שתי אופציות אלו כרוכות בהשקעת זמן או כוח שיש בה כדי לסכל את מרבית הניסיונות לגניבת הרכב. גדר המחלוקת 4. מערכת ה"כספונית" של המשיבה פועלת לפי עיקרון דומה לזה של המערערת. אמנם, קיימות מספר נקודות שוני בין שתי המערכות, העיקרית שבהן היא בכך שבעוד מערכת ה"ביטכונית" מנתקת את זרם המתח הנמוך, הרי מערכת "הכספונית" מנתקת את זרם המתח הגבוה שברכב. אך לא בכך עיקרה של האמצאה שלפנינו, ולכן לא ברור מדוע השקיעו הצדדים מאמץ בטיעונים בכיוון זה. עיקרו של הדיון בנושא הפרת הפטנט מתמקד בשאלת הפרשנות הראויה של התיבה "integrally formed", ובשאלה אם ביטוי זה "תופס" בגדרו גם את מוצרה של המשיבה. ביתר פירוט: המערערת רואה את החידוש באמצאתה בכך שמצאה דרך לשלב בין רכיב הרכב ומפענח הרכב - כך שלא ניתן לגשת לאחד בלי לגשת לאחר. לטענת המשיבה, הפטנט שהמערערת זוכה לו משתרע רק על הניסיון להכניס את המפענח לתוך רכיב הרכב עצמו. קרי, integrally formed פירושו, לטעמה, רק מצב אשר בו רכיב הרכב מכיל בתוכו את המפענח. דעתה של המערערת שונה, ולגישתה, הפטנט משתרע על כל מיתקן המונע אפשרות עקיפתה של מערת ההגנה, על-ידי יצירת צוות או חיבור ישיר בין הסוללה לאותו רכיב. על-כן גם הכנסתם של הרכיב המושבת והמפענח בצוותא לתוך מיגון חיצוני משותף כלשהו, כגון קופסה עמידה ללחצים, ייכללו בגדר המונח integrally formed, וכל מערכת המשיגה תוצאה זו תהיה בגדר הפרת הפטנט. 5. מן הראוי להביא את החלקים הרלוואנטיים במסמכי הפטנט: (א) כפי שנעשה במקרים רבים של תביעות בפטנטים, תביעה מספר 1 בכתב התביעות מציגה את האמצאה בצורה כללית. תביעות 2 עד 14 מתארות יישומים ספציפיים שלה. ניתן, על-כן, להסתפק בציטוט תביעות 15 ,1 ו-16, אשר זו לשונן: vehicle theft prevention apparatus comprising: decoder means .1" integrally formed with a vehicle component and selectively enabling the operation thereof; encoder means accessible to a vehicle operator for providing coded instructions to the decoder means to enable operation of said vehicle component; and data coupling means for interconnecting said decoder means and said encoder means to permit data transfer therebetween whereby application of a constant battery voltage to said data coupling .means is not effective to operate said decoder means .apparatus substantially as shown and described hereinabove .51 ."apparatus substantially as shown in any of the drawings .61 כאמור, עניין לנו במחלוקת סביב משמעות המילים "integrally formed. בכתב הפירוט אין "מילון" מונחים, כפי שקורה לעתים, כך שאין הסבר המתייחס באופן ספציפי למובנן של מילים אלו. על-כן, מן הראוי להביא את הקטעים מכתב הפירוט המתייחסים למטרת האמצאה ולהכללת המפענח עם רכיב הרכב או בתוכו. באשר למטרת האמצאה, כתוב כבר בעמוד הראשון של הפירוט כי: the present invention seeks to provide an electronic theft prevention" device for vehicles which overcomes the disadvantages of prior art devices and is not subject to electrical bypass or deactivation merely by means of the application of brute ."force or the connection of an external bypass wire בשלב ראשון קיימת התייחסות כללית לשרטוטי האמצאה, ושם נאמר: is a schematic block diagram illustration of a theft prevention 1 .fig" device constructed and operative in accordance with an embodiment of ;the present invention is a schematic illustration of a vehicle component having a 2 .fig built-in decoder in accordance with an embodiment of the present ;invention is a schematic illustration of a distributor having a built-in 3 .fig ."decoder in accordance with an embodiment of the present invention בהמשך, לגבי מבנה האמצאה נכתב: which schematically illustrates 1 .references now made to fig" a vehicle theft prevention device constructed and operative in accordance with preset ,01 an embodiment of the present invention. a digital encoder to a selected digital code, is removably insertable into engagement such as a conventional three conductor electrical ,21 with a receptacle .connector of the three conductors, one is connected to ground and a second is .41 connected to the vehicle battery via the vehicle ignition switch formed 81 is connected to a digital decoder 61 a third conductor ,integrally within a protective housing with ,02 indicated schematically by block such as a part of the 22 a vehicle component ."ignition or fuel supply systems בשרטוט מספר 1 הנקרא "basic concept" מצוירים המפענח וה-"component" של הרכב כאשר הם מוקפים בקו מקווקו שעליו נכתב כי הוא בגדר "device housing of protected". בהקשר זה יש לציין כי לאורך כתב הפירוט כולו מתייחסת המילה device לאמצאה והמילה component - לרכיב של הרכב. עד כאן דומה שהצדק הוא עם המערערת. אך מן הראוי להביא את ההתייחסות לשרטוטים 2 ו-3, הן בפירוט והן בשרטוט עצמו. לגבי שרטוט מספר 2 נכתב כי: which illustrates an electrically 2 .reference is now made to fig" operated fuel valve integrally formed with within a protective 03 a digital decoder " housing indicated schematically by block ואילו השרטוט עצמו מופיע תחת הכותרת: "a fuel pump or valve with - 2 .fig Built in decoder", בעוד שעל השרטוט עצמו מסומן קווקו, המופיע כמו בשרטוט 1 סביב המפענח ורכיב הרכב, ועליו נכתב שהוא "."housing שרטוט מספר 3 מתואר בכתב הפירוט באופן הבא: which shows a distributor constructed 3 .reference is now made to fig" in accordance with an embodiment of the present invention to have an within the distributor housing 05 integrally formed digital decoder ."52 כותרת השרטוט היא: a distributor (points) with a built - 3 .fig", ,"decoder ובשרטוט זה נכתב על הקו המקווקו כי הוא מייצג את ה-distributor" ."housing. כפי שכבר ציינתי, התיאור והתביעות כפי שהיו במקור לא הניחו את דעתם של רשם הפטנטים בארצות-הברית ובארץ. קבלת הפטנט התאפשרה רק לאחר שליחת מסמך הבהרה (להלן - amendment), אשר הסביר את חדשנותו של הפטנט, ובהתבסס עליו הוכרה האמצאה כזכאית למתן פטנט. מסמך זה מתחלק לשני חלקים. חלקו הראשון מתקן את כתב התביעות באופן שהוא מוסיף את המשפט האחרון בתביעה מספר 1 כפי שהובאה לעיל. בחלקו השני מתאר מסמך ה-amendment שתי אמצאות קיימות הפועלות על-פי אותו עיקרון, קרי: מפענח האחראי לניתוק החשמל מרכיב חשמלי או מכאני ברכב, אך השונות מהאמצאה שלפנינו ככל שהדבר נוגע למיקומו של המפענח. האחת (השייכת ל-weber) - מציינת את מיקומו של המפענח כממוקם במקום לא נגיש יחסית ("relatively inaccessible area"), והשנייה (השייכת ל-hawkins) כממוקם מתחת למכסה המנוע. המערערת מציינת שבשני המקרים ניתן לעקוף את אמצעי ההגנה, ומכאן עובר המסמך לתיאור יתרונותיה של המערכת נושא האמצאה על פני מערכות קיימות: in the present invention, in contrast to weber and hawkins, decoder" means is integrally formed with a vehicle component whose operation it governs. as a result, the decoder cannot be bypassed by an external connection to that component, since the component is internally .disabled the only avenue open to a potential thief is replacement of the entire .component by an equivalent conventional component that is not disabled of the present invention expressly recites that the decoder 1 claim means is integrally formed with a vehicle component and selectively has additionally been amended 1 enables the operation thereof. claim to more clearly express the distinction between the present claimed invention and the cited prior art by the addition of a functional recitation directed to the non-susceptibility .of the system to bypass it may readily be appreciated that the incorporation of the decoder element into the vehicle component is not a mere matter of design choice since this incorporation eliminates the major disadvantages apparent from the disclosures of the two cited patents, that they can be readily bypassed with a minimum of effort. no such possibility of bypass exists in the present invention precisely because of the structure recited .1 in claim neither of the cited references taken individually or in combination show or suggest the incorporation of the decoder in a vehicle component is therefore believed to 1 whose operation is governed thereby. claim ."...be patentable over the cited references פסק דינו של בית המשפט המחוזי 6. בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המשיבה בנושא הפטנט וקבע שיש להבחין בין הכללת המפענח בתוך רכיב הרכב לבין הצמדת המפענח לרכיב מבחוץ ועטיפת שניהם במעטפת מגן חיצונית. בית המשפט ניתח את מסמך התביעות (ה-claims) ואת מסמך פירוט הפטנט של המערערת, והגיע למסקנה שלא ניתן להסיק כי אלה חלים על שתי הסיטואציות. בית המשפט מסכם את דעתו בצורה הבאה: "היקף המונופולין שהוקנה לתובעת על-יי תביעות הפטנט מס' 55057 משתרע על אמצאה של מיתקן למניעת גניבת רכב שעיקרה הכללת המפענח בתוך אחד מרכיבי הרכב עצמו. אין מונופולין זה משתרע על מיתקן למניעת גניבת רכב העושה שימוש במעטפת מגן חיצונית שבתוכה נמצאים המפענח ורכיב הרכב בו הוא שולט. המוצר של הנתבעים "הכספונית" שונה מן המוצר המתואר בתביעות הפטנט הנדון, שכן הוא עושה שימוש במעטפת חיצונית ואין הוא כולל מפענח, הבנוי לתוך אחד מרכיבי הרכב. אי לכך אין מוצר זה של הנתבעים מפר את תביעות הפטנט מס' 55057. לאור כל זאת אני דוחה את טענת התובעת בדבר הפרת פטנט...". יחד עם זאת קיבל בית המשפט את טענות המערערת בדברי גניבת עין, ומצא את המשיבה אחראית בגין עוולה זו. לאור זאת חייב את המשיבה במתן חשבונות לצורך קביעת שיעור הפיצויים. פרשנות מסמכי פטנט 7. על הכללים בדבר פרשנות מסמכי הפטנט עמדתי בהרחבה בע"א 345/87 hughes aircraft company נ' מדינת ישראל ואח' וערעור שכנגד, ניתן לסכם את העיקריים שביניהם הנוגעים לענייננו בצורה הבאה: (א) כתב הפירוט, ובכלל זה השרטוטים המצויים בו, הם חלק בלתי נפרד ממסמכי הפטנט, והגדרת האמצאה צריך שתיעשה על בסיס כתב התביעות וכתב הפירוט ם יחד. (ב) יש להבחין בין האמצאה לבין המונופול המוענק בגינה. היקף המונופול נתחם על-ידי כתב התביעות. (ג) פרשנות של ביטויים ושל מונחים בלתי ברורים בכתב התביעות תיעשה לאור האמור בכתב הפירוט. (ד) קנה המידה לבחינת משמעותם של היקף המונופול ושל היקף האמצאה הוא קנה המידה של בעל מקצוע, ולא של אדם מן היישוב. הווי אומר, השאלה היא איך היה מבין בעל מקצוע את היקף האמצאה והמונופול, מקריאת מסמכי התביעות והפירוט. (ה) לאור מסקנות אלה, אין ליצור הבחנה בין הפרה מילולית של הפטנט לבין הפרה של עיקר האמצאה. השאלה היא, בכל מקרה, אם איש המקצוע הקורא את תיאור הפטנט כאמור לעיל היה מגיע למסקנה שהמוצר המאוחר מפר את המונופולין המוגן על ידי הפטנט. (ו) בנוסף לכך, אין לאפשר עקיפה טכנית של הניסוח המילולי של הפטנט על-ידי החלפת רכיב או השמטת רכיב בלתי משמעותי או בלתי חיוני להשגת עיקר האמצאה בפטנט. אם המוצר המתחרה פועל פעולה הזהה במהותה לזו של האמצאה, ובאותן דרכים שבהן פועל הפטנט, ואם הוא משיג אותה תוצאה שמשיג הפטנט - הריהו מפר את הפטנט, גם אם אין זהות מוחלטת בין האמצאה לבין המוצר המפר. (ז) רוחב ההגנה שתוענק לפטנט יושפע ממידת ההקדמות האמצאתית הקיימת בפטנט וממידת תרומתה לתחום המקצועי שבו מדובר. הערעור שלפנינו מתמקד בשאלה פרשנית העוסקת ביחס בין כתב התביעות לכתב הפירוט. המערערת ציינה בכתב התביעות את המינוח "integrally formed". היא גם הסבירה בכתב הפירוט כי עיקר האמצאה הוא במניעת האפשרות לעקיפת המערכת על-ידי חיבור ישיר בין הסוללה לרכיב שאליו מחובר מפענח הרכב. יחד עם זאת, מתעורר ספק אם המונופול חל גם על מקרים שבהם המפענח ורכיב הרכב עטופים בעטיפת מגן קשיחה חיצונית, או שהוא חל רק על הסיטואציה שבה המפענח מוכנס לתוך עטיפת המגן של הרכיב עצמו. הסוגיה הפרשנית העולה במקרה זה, דו-משמעות במסמכי הפטנט, שונה מזו אשר עמדה במרכז הדיון בע"א 345/87 הנ"ל, ועל-כן אינה מוצאת את פתרונה במסגרת הכללים שנקבעו שם. דרכי בפתרון הבעיה תהא הבאה: תחילה אעמוד על עמדתן של מספר שיטות משפט לגבי היחס בין כתב התביעות לכתב הפירוט. לאחר מכן אעבור להגדרת היחס בין מסמכים אלו ותפקידם השונה. במסגרת זו אעמוד על האבחנה בין אי-בהירות הנוגעת לאמצאה לבין אי בהירות הנוגעת להיקף המונופול הנתבע בגינה, ואראה מה הם ההבדלים בגישה הפרשנית שאותה יש לנקוט כאשר עוסקים בשתי סוגיות אלו. לאור מסקנותיי בעניין זה אתייחס לשיקולים שאותם יש לשקול כאשר הדו-משמעות במסמכי הפטנט מתייחסת להיקף המונופול. לבסוף, איישם את הגישה הפרשנית ואת השיקולים הרלוואנטיים על המקרה שלפנינו. פרשנות מסמכי פטנט - משפט משווה 8. בית המשפט המחוזי השתית את מסקנתו כי יש לצמצם את היקף תחולתו של הפטנט, על המילים המופיעות בתיאור השרטוטים בכתב הפירוט, והמילים "built in" המתייחסות לשרטוטים 2 ו-3. כן ראה בית המשפט בכתב ה-amendment הוכחה ברורה לכך שהממציא התכוון לפרשנות המצומצמת, בכך שנקט את המילים "into the vehicle component... , או את הביטוי ".incorporation... in a vehicle component... איני סבור שהמילים ""integrally formed", "integrated, ו-"incorporated" או אף "built in, הן חד-משמעיות עד כדי שלילת גישתה של המערערת. כל הביטויים הללו מתייחסים לשילוב ולחוסר אפשרות לניתוק בין המפענח לרכיב הרכב. אין הם מחייבים פרשנות שלפיה המפענח מצוי בתוך רכיב הרכב. כאשר קוראים ביטויים אלו בשילוב עם כתב הפירוט, ברור שהאמצאה משתרעת על פני כל מערכת מן הסוג המדובר, המונעת אפשרות לעקיפתה באמצעות חיבור ישיר בין הסוללה לרכיב המושבת. מסקנה זו עולה מקריאת הקטעים השונים שהובאו לעיל, ומעיון במכלול מסמכי הפטנט. מבחינת התוצאה אין זה משנה אם המפענח מצוי בתוך העטיפה של רכיב הרכב בלבד או ששניהם גם יחד מצויים בתוך מעטפת חיצונית נוספת החובקת את שניהם. כך או כך, אין המערכת ניתנת לעקיפה משום שלא קיימת גישה לחיבורים שבין המפענח לרכיב הרכב. 9. עד כאן לעניין האמצאה, אך השאלה העומדת לפנינו בערעור זה נוגעת להיקף המונופולין שהוענק למערערת. סוגיית הצורה שלפיה יש לפרש את היקפו של המונופולין בפטנט, זכתה להתייחסות בפסיקה ובספרות בדיני הפטנטים; כך גם שאלת היחס הראוי בין כתב התביעות לכתב הפירוט. בקצה האחד מצויה הגישה האנגלית הקלאסית, שראתה את היקף המונופול כמוגבל למה שנתבע במסגרת כתב התביעות. גישה זו באה לידי ביטוי בדברים הבאים: the function of the claims is to define clearly and with precision" the monopoly claimed, so that others may know the exact boundaries of the area within which they will be trespassers. their primary object is to limit, and not to extend the monopoly. what is not claimed is disclaimed. the claims must undoubtedly be red as part of the entire document and not as a separate document; but the forbidden field must be found in the language of the claims and not elsewhere ... a patentee who describes an invention in the body of a specification obtains no monopoly unless it is claimed in the claims" (electric & musical .industries ld. and boonton research co. ld. v per lord russell ,93 at 839( lissen and another ;of killowen.(ההדגשה שלי - מ' ש') לפי גישה זו - היקף המונופול נגזר מהפרשנות המילולית של כתב התביעות, והפנייה לשאר המסמכים - ובכלל זה לשרטוטים, נעשית רק במקרים של חוסר בהירות ומחלוקת. בקצה השני של הספקטרום מצויה כנראה גישת המשפט הגרמני, ולפיה אין לייחס משמעות רבה למינוח המדויק בכתב התביעות, באשר זה נועד בעיקרו לציין את ההתקדמות ההמצאתית שבאמצאה נושא הפטנט ביחס למה שהיה ידוע קודם לכן. היקף ההגנה יכול שיורחב עד למקסימום האפשרי, בהתחשב במידע שהיה קיים קודם לכן .(754)2991 ,g. paterson, the European patent system (london) מאחורי שתי גישות אלו עומד איזון שונה בין שני אינטרסים מתחרים: הרצון להעניק הגה מלאה ככל האפשר לממציא הפטנט, מחד גיסא, והשאיפה לעודד בהירות וביטחון באשר להיקפו של התחום המוגן לצדדים חיצוניים, מאידך גיסא. בעוד שהגישה הגרמנית מקנה עדיפות למטרה הראשונה, שמה הגישה האנגלית את הדגש על המטרה השנייה. הנטייה המודרנית היא למצוא פשרה בין שתי גישות אלו. הגישה הפרשנית הראויה אינה מקנה חשיבות מוגזמת למינוח המילולי שנקט מנסח הפטנט, מחד גיסא, וגם אינה מותירה חופש פעולה רחב מדיי לפרשנות, מאידך גיסא. השאיפה היא להעניק הגנה לאמצאה ועם זאת ליצור מידת ודאות ראויה אצל העוסקים בתחום ולמנוע את התוצאה שקביעת היקף המונופול נעשית לא על-ידי מסמכי הפטנט אלא על-ידי בתי המשפט, כפי שקורה אם הולכים לפי הגישה הגרמנית ,w. r. cornish intellectual property: patents copyright, trade marks and allied 701 )9891 ,.nd ed2 ,rights (London ההתכנסות אל עבר גישת הביניים ניכרת הן באנגליה והן בגרמניה. באנגליה השתנתה הגישה בפסק הדין המנחה בעניין .catnic components ltd. v 2891( .hill & smith ltd שם נקבע כי נקודת המוצא היא אמנם כתב התביעות - אך על זה להתפרש בצורה תכליתית: my lords, a patent specification isa unilateral statement by the" patentee, in words of his own choosing, addressed to those likely to have a practical interest in the subject-matter of the invention (i.e. 'skilled in the art'), by which he informs them what he claims to be the essential features of the new product or process for which the letters patent grant him a monopoly. it is those novel features only that he claims to be essential that constitute the so-called 'pith and marrow' of the claim. a patent specification should be given a purposive construction rather than a purely literal one derived from applying to it the kind of meticulous verbal analysis in which lawyers are too often tempted by their training to indulge. the question in each case is: whether persons with practical knowledge and experience of the kind of work in which the invention was intended to be used, would understand that strict compliance with a particular descriptive word or phrase appearing in a claim was intended by the patentee to be an essential acquirement of the invention so that any variant would fall outside the monopoly claimed, even though it ."could have no material effect upon the way the invention worked (שם, בע' 247-241; ההדגשה שלי - מ' ש'). כפי שעולה מדברים אלו וכפי שכבר הוזכר, מציב קנה המידה לבחינת המשמעות של כתב התביעות הוא בעל המקצוע המומחה בתחום ולא אדם מן היישוב (וראה ע"א 345/87 הנ"ל, בע' 68; וראה גם m (u. k.) plc. v. rennicks3 & .m inc3 2991 seibu & מן העבר השני חלה גם בגרמניה תזוזה לכיוון הדעה, המעניקה יתר התייחסות למה שנאמר בכתב התביעות. כך לדוגמה בפסק הדין בעניין formstein / moulded ,[92[ 58/82curbstone bgh case no. xz r שבו הפך בית המשפט הפדרלי את החלטת בית המשפט לערעורים: ...the legal reasons of the court of appeal) are based on legal error)" the extent of the protection conferred by a patent is to be determined in contrast to the legal .1891 in accordance... (with) the patent law the claims are not now merely the starting point ,8791 situation until .but rather the essential basis for determining the extent of protection the terms of the claims have to be ,1891 under ... the patent law determined by interpretation, taking the description "and drawings into consideration (מובא בספרו של 954 paterson, supra, at) דומה שהדוגמה הטובה ביותר לעמדת ביניים זו היא באמנה האירופאית בדבר פטנטים - convention on the grant of european patents סעיף 1(69) לאמנה, הדן בהיקף ההגנה לפטנט, אומר כך: the extent of the protection conferred by a european patent or )1)" a european patent application shall be determined by the terms of the claims. nevertheless, the description and drawings shall be used to ."interpret the claims חשוב מכך - הפרוטוקול הנלווה לסעיף והדן בדרך הראויה לפרש אותו אומר: should not be interpreted in the sense that the extent of 96 article" the protection conferred by a european patent is to be understood as that defined by the strict, literal meaning of the wording used by the claims, the description and drawings being employed only for the purpose of resolving an ambiguity found in the claims. neither should it be interpreted in the sense that the claims serve only as a guideline and that the actual protection conferred may extend to what, from a consideration of the description and drawings by a .person skilled in the art, the patentee has contemplated on the contrary, it is to be interpreted as defining a position between these extremes which combines a fair protection for the patentee with a reasonable degree of certainty for ."third parties גישה זו באה לידי ביטוי בהחלטות המשרד לענייני פטנטים (epo), הדן בסכסוכי פטנטים, כמעין בית-משפט, ואסתפק באזכור הבא: the object of the protocol is clearly to avoid too much emphasis on" the literal wording of the claims when considered in isolation from the remainder of the text of the patent in which they appear; and also to avoid too much emphasis upon the general inventive concept disclosed in the text of the patent as compared to the relevant prior art, without sufficient regard also to the wording of the claims as a means of mobil oil/friction reducing( 88/2definition" (g מובא בספרו של 954 paterson, supra, at.( 39 ,0991 additive) o. j. epo כבר מהנוסח של סעיף 1(69) הנ"ל והפרוטוקול הנלווה אליו ניכר, יחד עם זאת, שהוא מותיר מקום לפרשנות. ואכן, בתביעה אשר עסקה במכשיר חשמלי להסרת שערות מהגוף והוגשה במקביל באנגליה ובגרמניה, הגיעו בתי המשפט בשתי המדינות לתוצאות הפוכות. באותו מקרה עלתה השאלה אם, כאשר נטען בפטנט שהמכשיר החשמלי מפעיל אמצעי מכאני מסוג פלוני, שימוש במכשיר הפועל לפי אותו עיקרון אך המפעיל אמצעי מכאני פלמוני הוא בגדר הפרת הפטנט. בית המשפט האנגלי, בשתי ערכאות, קבע שהעובדה שהממציא ציין בכתב התביעות שהוא מתמקד באמצעי מכאני ספציפי, מגבילה את המונופול רק למכשירים העושים שימוש באותו אמצעי מכאני, ועל-כן פסק שאין מדובר, במקרה שלפניו, בהפרת הפטנט improver corp. v. Remington consumer products לעומת זאת, באותו מקרה קבע בית המשפט הגרמני, שאליו הוגשה תביעה זהה, שיש לראות את המונופול כמשתרע גם על אמצאה העושה שימוש בעיקרון מכאני שונה, ועל-כן קבע שהופר הפטנט. המעניין הוא שהן בית המשפט האנגלי והן בית המשפט הגרמני מעגנים את הדרך שבה הם מפרשים את רוחב המונופול בסעיף 1(69) הנ"ל ובפרוטוקול הנלווה אליו. ללמדך, שהגישה המסורתית בשתי המדינות עדיין יוצרת שוני בדרך שבה מתייחסים לפרשנות של כתבי פטנט (לסקירת פסק הדין הגרמני והשוני בין פסקי הדין ראה: paterson, supra, at) 465. בארצות-הברית ניתן למצוא בפסיקה התבטאויות המייצגות את שתי הגישות. מחד גיסא, קיימות אמרות המביעות את החשיבות שבהגדרה מדויקת של היקף המונופול, הבאה לידי ביטוי בתביעות. ראה לדוגמה: .plastic container corp. v .698 at )9791( continental plastics ולאחרונה – 8891 sjolund v. musland ומעבר לכך, אמרות שאין לעשות שימוש בכתב הפירוט כדי להרחיב את הכתוב בתביעות .raytheon co. v. roper corp מאידך גיסא, ניתן למצוא לא מעט מקרים שבהם איפשר בית המשפט פרשנות מרחיבה של היקף המונופולין ונמנע מלכלוא אותו במסגרת המשמעות המילולית של כתב התביעות. מטרה זו מושגת על-ידי הרחבה לשונית של משמעות המילים (ראה, לדוגמה dennison mfg. co. v. ben clements 624 at)9791( .and sons, inc או באמצעות פרשנות תכליתית של הניסוח המילולי, לאור התיאור של האמצאה (4791charvat v. commissioner of patents 051 at פרשנות מסמכי הפטנט - השוני בין תוכן האמצאה להיקף המונופול 10. מסמכי פטנט (התביעות והפירוט) נועדו להשיג שלוש מטרות (פסק הדין בעניין 941 at charvat): (א) להבהיר את ההתקדמות ההמצאתית שבאמצאה, ביחס למה שהיה ידוע קודם לכן. (ב) לתאר את הפטנט בצורה שתאפשר לבעל מקצוע בתחום המעוניין בכך ליישם את האמצאה ולהגיע לתוצאות או למטרה או למוצר נושא האמצאה, מתוך עיון במסמכי הפטנט עצמם (5891 ,e. b. lipscomb, a. h. walker, on patents (new york ובלי להיזקק לניסויים ולניחושים באשר לדרך לעשות זאת. (ג) לתחום את היקף הפעילויות והמעשים אשר לשם עשייתם נדרשת קבלת רישיון מבעל אותו פטנט. כאשר נטענת טענה בדבר אי-בהירות של מסמכי פטנט, המבחן הוא, כמוזכר, אם מסמכי פטנט, הנקראים על-ידי בעל מקצוע בעל מיומנות סבירה באותו תחום, בהירים דיים כדי להשיג מטרות אלו. המונח "מסמכי הפטנט" מתייחס לכלל המסמכים, היינו כתב התביעות, כתב הפירוט וכן כל מסמך נלווה, כגון שרטוטים. כדי לעמוד על משמעות המסמכים בקשר לכל אחד משלושת תפקידיהם, יש צורך לעיין בכולם. אפשר לומר שבעוד שתפקידן העקרי של התביעות מתמצה בהגדרת היקף המונופול (תפקיד ג' בחלוקה הנ"ל), הרי שכתב הפירוט והשרטוטים מתמקדים בהגדרת האמצאה ובתיאורה, כך שיתאפשר שחזורה על-ידי יוצרים אחרים בעתיד. למרות חלוקה זו - לא ניתן להסיק את משמעותם ופרשנותם של המסמכים לגבי כל אחד משלושת התפקידים, בלי לעיין בכל מסמכי הפטנט. הצגה זו של הדברים מסירה מעט את הערפל באשר ליחס בין כתב התביעות לכתב הפירוט. כאשר המחלוקת המשפטית נוגעת למונופול או להיקפו - נקודת המוצא היא כתב התביעות, וכתב הפירוט יכול לשמש ככלי פרשני, ככלי להסרת אי בהירויות, או ככלי להבהרת מונחים ומשמעויות בלתי מובנות. אין הפירוט יכול לשמש כדי להרחיב את המונופול electric & musical industries ld. and boonton) לעומת זאת, כאשר הסוגיה שבמחלוקת היא משמעותה של האמצאה או היקפה, אזי יש לקרוא את מסמכי הפטנט כמכלול, ואין לכתב התביעות עדיפות על פני כתב הפירוט, אם כי כתב התביעות חייב לנבוע מתוך כתב הפירוט ולהתבסס עליו. מכאן, שכאשר נטענת כנגד פטנט הטענה כי הוא לא ברור או כי הוא דו-משמעי, יש להבחין בין טענות הטוענות נגד חוסר בהירותה של האמצאה לבין טענות מתייחסות לחוסר בהירות של המונופולין הנתבע בגין האמצאה. הבחנה זו באה לידי ביטוי בחוק האמריקני החרות. הסעיף הרלוואנטי לעניין הפירוט הנדרש לגבי פטנט (211 .u. s. c., sec 53) פותח כך: specification .211 ,the specification shall contain a written description of the invention ,and of the manner and process of making and using it, in such full clear, concise, and exact terms as to enable any person skilled in the ,art to which it pertains, or with which it is most nearly connected to make and use the same, and shall set forth the best mode contemplated .by the inventor of carrying out his invention the specification shall conclude with one or more claims particularly pointing out and distinctly claiming the subject matter which the .applicant regards as his invention ניתן לראות כי הפיסקה הראשונה מתייחסת לתיאור האמצאה, ואילו הפיסקה השנייה, המתייחסת לכתב התביעות, עוסקת בהגדרת המונופול. בפסק הדין בעניין 1891.rengo co. ltd. v. molins mach. co באים הדברים לידי ביטוי: ,description and enalement apply to specifications; by contrast" definiteness applies to claims. definiteness means that 'the language of the claims must clearly set forth the area over which the applicant seeks exclusive rights'. the requirement essentially demands precision in the language ."of the claim, rather than adequacy of disclosure or description (שם, בע' 551). אי בהירות הנוגעת לאמצאה היא הרעה הגדולה יותר, שכן היא שוללת מהציבור את התועלת שבפטנט. אי-בהירות מסוג זה מביאה, בהכרח, לאי-עמידה לפחות באחד משני התפקידים הראשונים של מסמכי הפטנט, ואם איננה ניתנת להבהרה, היא שוללת את הטעם למתן הפטנט מלכתחילה. עם זאת, לעתים קרובות ניתן להסיר אי-בהירות זו באמצעות היוועצות במומחים או הסתמכות על רמת הידע שלהם (m3 & .m inc3 u. k.) plc)). על-ידי התעלמות מאופציות בלתי הגיוניות או מעשיות (344 at 5691( .henriksen v. tallon ltd); על-ידי עשיית מספר קטן או לא משמעותי של ניסיונות (ע"א 345/87 הנ"ל, בע' 117) או על-ידי הכללה משתמעת של מונחים או הנחות מובנות מאליהן (,lipscomb walker, supra 402 at). ההלכה שלפיה אפר - בפטנט המוגבל בתוצאה - לעשות שימוש בשמות תואר בלתי מכומתים ("רחב", "גדול", "קרוב יחסית"), בכל הקשור ליחס בין רכיבי האמצאה אך לא באשר לתוצאה עצמה (ע"א 345/87 הנ"ל, בע' 82, וראה 412 liscomp walker, supra, at), מדגימה זאת יפה. בעוד שבדרך כלל השמטת מידה מדויקת לגבי היחס בין הרכיבים אינה מפריעה לזהות את האמצאה עצמה ועל-כן אינה פוגמת בפטנט, הרי שהשמטת המידה, כאשר זו מתייחסת לתוצאה, שוללת מהקורא את התיאור המדויק של האמצאה. הגישה הכללית במקרים אלו היא לנסות למצוא את מובנו של הפטנט ולתת לו פרשנות המתיישבת עם קיומו. אם ניתן לחלץ מהמסמכים את המשמעות של האמצאה - מעדיף בית המשפט לעשות זאת (ראה: t. a. blanco white, patents for inventions 651 cornish, supra, at (441 )3891 ,.th ed5 ,London. לעומת זאת, כאשר מדובר באי-בהירות לגבי היקף המונופול, הרי שפרשנות נכונה אינה מוליכה לעמידה על מהות האמצאה אלא להגנה על זכויות התובע, להבדיל מזכויות הנתבע, שכן נקודת המוצא היא שהאמצאה עצמה ברורה והמחלוקת היא בשאלה אם מוצרו של הנתבע נמצא בתוך התחום האסור, המהווה הפרה. היינו, פסילת פרשנות התובע אינה מביאה לביטול הפטנט, אלא רק לצמצומו. השאלה המתעוררת אינה נוגעת לתוקפו של הפטנט ולקיומו של מונופול אלא להיקפו. ניסוח חלק זה של המסמכים עוסק יותר בתיחום גבולות ובעלות ופחות בתיאור חידושים טכנולוגיים, ועל-כן הדגש הוא על האופי המשפטי של הניסוח ולא על המשמעויות הטכניות השונות שאפשר להעניק לו. אין מדובר על תיאור מציאות אובייקטיבית (האמצאה), אלא על טענה של הממציא, המצויה בשיקול-דעתו, בדבר היקף המונופול שלו הוא טוען 242 at.catnic components ltd), ועל-כן נטיית בית המשפט לעשות שימוש בכלים פרשניים להשלים ולהבהיר את כתב התביעות תהא קטנה יותר. היקף המונופול - הקושי במקרים של דו-משמעות 11. מסמכי פטנט יש לפרש בצורה תכליתית. כאשר קיימת אי-ודאות באשר להיקף המונופול, יש לפרש רק את כתב התביעות. המשמעות של דרישה זו תהא שבדרך כלל יש לראות את רוחב המונופול כמשתרע על כל מה שכלול באמצאה, היינו, היקף המונופול זהה להיקף האמצאה. חפיפה שכזו משרתת הן את המטרה של קידום המידע הציבורי ושל היתוספות מידע הניתן לניצול תועלתני לציבור, והן את המטרה של בהירות וודאות בתחום שבו אין לערוך ניסויים ללא קבלת אישורו של הממציא (282 at) 9691( .ansul company v. unrugal, inc). מגמה זו באה לידי ביטוי בסעיף 49 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967, המגן על "עיקר האמצאה" ולא רק על המשמעות המילולית של התביעות. תורת הווריאנטים ודוקטורינת האקוויטאבילים, המגינות על עיקר האמצאה גם כנגד הפרה המתבצעת תוך שינוי או תוך החלפה של חלק לא מהותי באמצאה (ראה ע"א 345/87 הנ"ל, בע' 74-71), מבטאות מגמה זו. עיקרון זה בא לידי ביטוי בהכרעתי בע"א 345/87 שבו נקבע לגבי רכיבים מסוימים של הפטנט כי אף שמוצרה של המשיבה לא היה בגדר הפרה מילולית של כתב התביעות, הרי הוא הפר את "עיקר האמצאה", ונקבע שם כי יש לראות את המונופול כמשתרע מעבר למשמעות המילולית, כל זמן שאינו חורג מתחום האמצאה. עם זאת, לכלל האמור קיים סייג, ולפיו, אם מנוסח כתב התביעות עולה שהממציא התכוון לצמצם את עצמו, כך שהמונופול שממנו הוא ייהנה לא ישתרע על כלל האמצאה אלא על חלק ממנה בלבד, הרי שבית המשפט יצמצם את המונופול לאותו תחום שנתבע על-ידי הממציא (342 at catnic components ltd). קריאת מסמכי הפטנט במקרה שלפנינו מעלה את המסקנות הבאות: א. עניין לנו בפטנט המתאר מוצר, אשר כשלעצמו אינו חדשני, אך שהשילוב בן אמצעי המיגון הטכני (מקודד ומפענח) ואמצעי המיגון הפיזי (המעטפת) מקנה לו יתרון אשר לא היה קיים קודם בשוק אמצעי ההגנה כנגד גניבת רכב, היינו: חלק מהותי מהפטנט מצוי בהגעה לתוצאה שלא ניתן לעקוף את אמצעי המיגון על-ידי התחברות למוליכים שבין המפענח לרכיב הרכב המושבת. ב. האמצאה המוגנת מובהרת היטב במסמכי הפטנט. אין לגבי האמצאה כל ספק או אי-ודאות - לא לעניין יישומה על-ידי משתמשים עתידיים ולא בהתקדמות שיש בה לעומת מכשירים קודמים בתחום. ג. אשר להיקף המונופול הנתבע - הרי שאין ספק לגבי התוצאה הנדרשת, ואין כל ספק לגבי הרכיבים ההכרחיים לשם מימושה. אין גם מחלוקת בשאלה מה מהווה חלק מהותי או שאינו מהותי בכתב התביעות. המחלוקת מתמקדת אך ורק בפרשנות המינוח integrally formed, ובשאלה אם מונח זה כולל בחובו גם מפענח ורכיב רכב המצויים שניהם תחת כיסוי מגן חיצוני או רק מפענח המצוי בתוך בית המגן של הרכיב עצמו. ד. מכלול הביטויים המתייחסים לעניין במסמכי הפטנט, היינו: בכתב התביעות, בכתב הפירוט, בשרטוטים ובמסמך ה-amendment, מכילים התבטאויות התומכות הן בעמדת המערערים, שלפיה יש לפרש את הביטוי במובנו הרחב, והן בעמדת המשיבים, שליה הפירוש הנכון הוא הפירוש המצמצם. כדי להבהיר את עניין הדו-משמעות, מן הראוי להביא מספר דוגמאות: בהתייחסות הראשונית לשרטוטים (בע' 4 למסמך הפירוט) נאמר כי המפענח הוא built in בתוך רכיב הרכב, מה שתומך לכאורה בגישתם של המשיבים. אך בסוף אותו עמוד נאמר במפורש כי המפענח ורכיב הרכב מצויים שניהם "within a protective housing, מה שתומך לכאורה בגישת המערערת. דוגמה נוספת לאי הבהירות מצויה בהתייחסות לשרטוטים עצמם. שרטוטים 2 ו-3, על אף היותם כמעט זהים, זוכים לתיאור מילולי שונה לחלוטין. בעוד שבשרטוט מספר 2 המתאר את האמצאה בהקשר של שסתום הדלק או משאבת הדלק - ננקט המינוח protective housing, הרי שבשרטוט מספר 3 המתייחס למפלג רשום distributor housing. כדי להוסיף על הבלבול נוקט מסמך ה-amendment לשון שונה, ואף שהוא מסביר כי עיקר האמצאה הוא במניעת הגישה למוליכים (מה שתומך בגישת המערערת), הרי הוא נוקט בלשון "incorporation... into ולא עוד במינוח הידוע integrally formed. 12. הערה נוספת נדרשת באשר למסמך ה-amendment. המערערת הלינה על כך, שבית המשפט המחוזי, לטענתה, טעה בפרשנותו של המסמך וטעה במשמעות שהעניק לו בכך שעש שימוש במסמך זה כדי לצמצם את היקף התביעות. איני סבור שזה מה שבית המשפט המחוזי עשה. מסמך ה-amendment נועד להבהיר לרשם הפטנטים מהי ההתקדמות האמצאתית המצויה בפטנט ביחס לידע הקודם בתחום, ואת מטרתו זו הוא השיג. יחד עם זאת, המסמך לא תרם להבהרת הקושי בדבר היקף המונופולין הנתבע, וייתכן, כפי שהצבעתי לעיל, שהוא אף מקשה עליו. השימוש במסמך ה-amendment לא נעשה כדי לצמצם, בדיעבד, את היקף התביעות לאחר שאלו כבר הוגדרו, אלה ככלי עזר פרשני לפרשנותו של היקף המונופולין שנתבע מלכתחילה, במטרה להסתייע בו כדי לשפוך אור על המשמעות המעורפלת של המילים integrally formed. איני רואה כל קושי בעשיית שימוש במסמך ה- amendment לצורך הכרעה בין פרשנויות סותרות של הכתוב בכתב התביעות, גם אם שימוש זה הוא שמוביל לאימוץ הפרשנות המצמצמת לכתב התביעות, וזו, יש לציין, אינה סיטואציה העומדת לפנינו. הכללים שאותם ציינתי לגבי הדרך הראויה לפרשנות מסמכי פטנט מוכיחים כי יש לשאוף לכך שהיקף המונופול יחפוף את היקף האמצאה. עם זאת, פרשנות תכליתית, אין בה כדי להצדיק שיכתוב של כתב התביעות על-ידי בית המשפט, גם אם זה מגיע למסקנה שהממציא, לו היה חוזה מראש את הבעיה שנוצרה, היה מנסח את הדברים אחרת (blanco 31 white, supra, at). אם כתב התביעות אינו תובע מונופול על התחום שבו מצויה המצאת המשיבים, הרי שאלו אינם מפרים את הפטנט של המערערת. המשיבים טוענים כי המוצר המפר נכנס בגדרו של החריג לכלל בדבר פרשנות תכליתית, היינו: כי המערערת צמצמה עצמה והגבילה את תביעת המונופול שלה לפירוש המצומצם של הביטוי integrally formed. טענה זו היא בעייתית, שכן במסמכי הפטנט מצויים ביטויים לא מעטים, שהובאו לעיל, המצביעים במפורש על כוונת המערערת לתבוע את הפירוש המרחיב דווקא. קשה לקבוע כי הייתה לה כוונה להגביל את עצמה לפירוש המצומצם. מסיבות דומות, אין לאמץ את דעתה של המערערת כי פתרונה של הבעיה מצוי בגדר דוקטרינת האקוויוואלנטים. דוקטרינה זו גורסת כי שוני לא מהותי במבנה או בצורת המוצר המפר אינו מוציא אותו מגדרו של התחום המוגן אם הוא משיג אותה מטרה, באותן דרכים (ע"א 345/87 הנ"ל, בע' 72). בהקשר של מוצרים מהסוג שלפנינו - מוצרים שהפטנט בהם גלום בדרך ספציפית להשגת תוצאה - כדי שהמוצר המפר יהא אקוויוואלנטי עליו לבצע אותה פונקציה ולהיות בנוי בצורה סטרוקטורלית שהיא אקוויוואלנטית לצורה המוארת במוצר המוגן ,intellicall, inc. v. phonometrics אין דוקטרינה זו יכולה לסייע במקרה זה, שכן היא נועדה להתמודד עם קושי אחר מזה הניצב לפנינו. פיתוחה של דוקטורינת האקוויוואלנטים נועד למנוע עקיפות טכניות של הגבלת הפטנט, הנעשות על-ידי החלפת רכיבים או שינוי מבני שאינו מהותי להשגת הפונקציה של הפטנט. עקיפות אלו מפרות את האמצאה הגלומה בו, אך מבחינה מילולית אינן מפרות את המונופול הנתבע בפטנט, שכן אינן זהות למבנה האמצאה המתואר בו, שבמקרים של פטנטים מהסוג שאנו מדברים בו הוא חלק מהותי בפטנט. במקרים אלו קבעו בתי המשפט שאין לאפשר למפר ל"רמות" את הפטנט (graver mfg. co. v. linde co),שכן השינוי המוצע במבנה אינו חורג מהותית מהאמצאה ומהמונופול הנתבע בגינה. המצב שלפנינו שונה בכך שהמקור לפרשנות המצומצמת אינו מצוי בהתפלפלות הלשונית של המפר, אלא בניסוח הלקוי של בעל האמצאה. אין מדובר בהחלפת רכיב או בשינויו באופן לא משמעותי, שאז מוצדק להגן על בעל המונופול, שכן לא ניתן לחייבו, מראש, לחזות כל אלטרנטיבה אפשרית ובלתי משמעותית ליישום המצאתו. ענייננו בסיטואציה שבה הממציא עצמו, במסמכי הפטנט, נוקט ניסוח התומך בשתיים או יותר פרשנויות אפשריות לגבי היקף הפטנט. 13. בשלב זה ניתן לצמצם את השאלה העומדת לפנינו ולנסחה באופן הבא - כיצד יש לפרש תביעות פטנט, אשר לאור כלל מסמכי הפטנט המצויים לפני בעל המקצוע, נותנות תמיכה פוזיטיבית (היינו - לא לאור יצירתיותו הלשונית של היוצר המפר, אלא מתוך עצמם) לשתי פרשנויות שונות באשר לרוחב המונופולין הנתבע בגינם. האם יש לדבוק בכלל בדבר פרשנות תכליתית ולראות את המונופול כחל על כל היקפה של האמצאה, או לקבוע כי בהינתן ניסוח דו-משמעי התומך במספר פרשנויות אלטרנטיביות יש להעדיף את הפרשנות המצמצמת ולאפשר ליצרנים מתחרים ליהנות מהספק? מקרים אלו מציבים לפני בית המשפט קושי, שכן הם מחייבים אותו לאזן בין שתי אלטרנטיבות לא רצויות. מחד גיסא, מתן הגנה לממציא פוגמת בתמריץ שיש לו לנסח את כתבי התביעות בצורה ברורה וודאית. אם אפשר להימנע מכפל משמעויות, השקעה בניסוח מדויק של כתב התביעות מונעת את אי הבהירות וחוסכת לצדדים התדיינות משפטית ארוכה ומסובכת. יתרה מכך, לא תמיד קיים לממציא אינטרס להרחיב את היקף המונופול. לעתים עדיפה לו הפרשנות המצמצמת, שכן זו המרחיבה עשויה לגרו עמה את פסילתה של האמצאה כולה, מהטעם שהיא נעדרת חידוש אמצאתי, היינו, לא תמיד יהא הניסוח המצמצם פרי רשלנות ולעתים הוא מכוון. ודאי שאין לאפשר לממציא לאמץ הגדרה המאפשרת לו ליהנות משני העולמות natural colour kinematograph co. ld. (in liquidation) v. bioschemes ld. (in the matter לכך מתווסף השיקול שניסוח לא ברור של היקף המונופול פוגם ביכולתם של ממציאים פוטנציאליים אחרים לעסוק בניסויים בתחום רחב מזה המתחייב על-פי האמצאה עצמה, וזאת לאור החשש כי הם פולשים לשטח אסור. מאידך גיסא, צמצום המונופול במקרים אלו עשוי להוות תמריץ למתחרים להשקיע את מרצם בחיפוש אחר התפלפלויות לשוניות המאפשרות להם לייצר מוצרים המפרים את הפטנט בלי לצאת חייבים, וזאת במקום להשקיע את זמנם, כספם ומרצם בפיתוח אמצאות חדשניות משל עצמם. בנוסף, הצרת ההגנה על הממציא פוגעת בתמריץ של ממציאים לפתח אמצאות, וחמור מכך, פוגעת בתמריץ לפרסמם אצל רשם הפטנטים - ובכך נמנעת הגעתם לציבור הרחב. נקודת מפתח בעיצוב הגישה הראויה היא כי מסמכי הפטנט הם מסמך חד-צדדי שאותו כותב הממציא עצמו, במילותיו שלו, והוא רשאי לנסחן אוות נפשו (catnic 242 at.components ltd). אי-בהירות הקיימת לגבי הפרשנות של ביטוי זה או אחר בכתב התביעות יכול שתיפתר על-ידי שימוש בשאר מסמכי הפטנט, אך לא ניתן לאמץ באורח סלקטיבי ביטויים מכתב הפירוט, התומכים בפרשנות המוצעת של הממציא, ולהתעלם מביטויים אחרים המופיעים בו electric & musical industries ld). 14 at.and boonton research co. ld). מכיוון שאחת המטרות של מסמכי הפטנט, המטרה שאותה משרת כתב התביעות, היא שרטוט הגבול בין המותר והאסור למתחרים פוטנציאליים, הרי שעל בעל הפטנט מוטל הנטל לנסח את תביעתו בצורה כזו שאין צורך בחומר עזר או בעדות חיצונית כדי להבין את כוונתו lipscomb (453 walker, supra, at כתב התביעה, כפי שיפורש לאור שאר מסמכי הפטנט, צריך לתאר גבול זה במידה סבירה של דיוק ובהירות, כאשר לוקחים בחשבון שהקורא הוא בעל מקצוע. בקביעה אם עמד הממציא בנטל זה, יש להתחשב במספר שיקולים המשפיעים על מידת הבהירות הסבירה שיש לדרוש מהממציא: שיקול אחד הוא אופיו של התחום והקושי (או הקלות) לתאר בו פטנט בצורה מדויקת; שאין דינם של מכשירים מכאניים פשוטים דומה לאמצאה הנוגעת לתהליכים פיזיקאליים מורכבם. שיקול שני שיש להתחשב בו היא היכולת הלשונית לתאר את המונופול בצורה טובה יותר. אף כי עצם העובדה שניתן היה לתאר את המונופול בצורה טובה יותר אינה מכריעה את הכף (441 blanco white, supra, at), הרי במקרים של אי-ודאות היא משמשת כנגדו. שיקול שלישי הוא מידת תרומתה של האמצאה לתחום המקצועי. ככל שתרומה זו רחבה יותר, כך ייטה בית המשפט להכיר במונופול רחב יותר (ראה ע"א 345/87 הנ"ל, בע' 73). שיקול הכרוך בכך הוא השאלה עד כמה יש בהרחבת המונופול או בצמצומו כדי לשלול מהציבור או ממתחרים את היכולת להתנסות ולנסות באותו תחום. היקף המונופול של פטנט 55057 14. יישום השיקולים הנ"ל על המקרה שלפנינו מורה שאין מקום לקבוע כי במקרה דנן הייתה הפרה של הפטנט. המדובר בתחום פשוט יחסית, אשר איננו כרוך בנוסחאות או בתיאורים מסובכים. אין לי ספק, שניתן היה לנסח את הפטנט בצורה אשר תמנע את הדו-משמעות העולה ממנו. יתרה מכך, המערערת עצמה השיגה מטרה זו, בתביעה לפטנט השיפור של הפטנט הנוכחי אשר התקבלה בארצות-הברית (מס' פטנט 4,653,605) וטרם נדונה בארץ, והוגשה לרשם הפטנטים האמריקני ביום 15.11.85. באותו מסמך תיארה המערערת את אמצאתה כך: electronic theft prevention apparatus for vehicles including an .1" engine containing spark plugs for providing ignition, a high voltage source and a distributor having a central contact for providing high voltage distribution to the spark plugs, the apparatus including decoder means disposed within a protective housing enclosing the central ;contact encoder means accessible to a vehicle operator for providing coded instructions to the decoder; data coupling means for interconnecting the decoder means and the encoder means to permit data transfer therebetween, whereby application of constant battery voltage to the data ;coupling means is not effective to operate the decoder and switching means located within the protective enclosure, operated by the decoder and governing the supply of a high voltage input to the central contact, thus selectably .preventing high voltage distribution to the spark plugs wherein said switching means comprise means operative for selective shunting of high voltage awy from the spark plugs, and wherein said means for selective shunting comprise solenoid operated means for governing the position of a shunting plunger from a first position defining a first breakdown voltage gap with respect to the high voltage supply and a second breakdown voltage gap with respect to the high voltage ."supply (ההדגשות שלי - מ' ש'). באשר לתרומתה של האמצאה, הרי שאין מדובר בפריצה טכנולוגית, אלא ברעיון, שאף שהוא מוצלח לצורכי מטרותיו, אין בו התקדמות טכנולוגית או המצאתית המצדיקה הרחבה הכרחית של המונופול לכל היישומים האפשריים שלו. עד כאן באשר לשיקולים הכלליים. באשר לדו-משמעות העולה מהמסמכים עצמם, הרי שאיני רואה כל נימוק המאפשר הכרעה לטובת פרשנות זו או אחרת, ובמקרים מעין אלו דעתי היא שיש לאמץ את הפרשנות המצומצמת. לדו-משמעות שיצרה המערערת אין הצדקה אובייקטיבית, מתחום האמצאה שמדובר בה או ממהותה, ונראה שבחרה, בין במודע ובין שלא במודע, לנקוט ניסוח המותיר לה מספר פרשנויות אלטרנטיביות באשר להיקף המונופול, ובמקרים אלו יש לפסוק לחובתה: natural colour kinematograph 272 at co. ltd. 15. המערערת טענה שיש להעניק לפטנט את הפירוש המקיים אותו וכי במקרה הנדון, לגבי חלק מרכיבי הרכב, אין זה כלל אפשרי להתקין את המפענח בתוך בית המגן של הרכיב עצמו. לראיה ציין מר צוקר, הממציא והמומחה מצד המערערת, את חוסר האפשרות לשלב את המפענח לתוך בית המגן של המפלג, על שום הצורך בהפרדת המתחים החשמליים של השניים ועל שום המקום הקטן הקיים בבית קיבול זה. דא עקא, שדווקא לגבי המפלג בחרה המערערת לכתוב בשרטוטים ובמסמכי הפטנט המתייחסים אליו, כי הרכיב צריך שיהא בתוך בית הקיבול של המפלג עצמו, וזאת למרות שלא עשתה כן לגבי התיאור המתייחס לשילוב המפענח עם שאר רכיבי הרכב. דוגמה זו ממחישה יפה עד כמה דו-משמעיים המסמכים הנוגעים לפטנט במקרה שלפנינו. אך מעבר לכך, הטענה כי אין לתת לפטנט משמעות שהיא בלתי הגיונית או קשה ליישום, טובה בעיקר כאשר מדובר בפירוש העשוי לשלול את תוקפו של הפטנט - קרי, פירוש אשר מביא לפסילתו - משום שהאמצאה כולה אינה ישימה. למקרים אלו התייחסו האמסכתאות שאליהם הפנתה המערערת. שונה המצב כאשר מדובר על טענה הנוגעת להיקף המונופול. נכון אני להסכים שאם מדובר בפרשנות אשר מביאה לכך שכל היישומים שלהם יוענק מונופול כלל אינם ניתנים לביצוע - יש מקום לפרש את היקף המונופול באופן מרחיב, שכן סביר להניח שכך גם היה מפרש אותם איש מקצוע. אך כאשר נוצר קושי - כספי או טכני - כתוצאה מהפירוש המצמצם, קושי אשר מופיע רק לגבי חלק מהיישומים המוצעים, וכאשר להבחנה המוצעת בין הפרשנות המצמצת לרחבה יש גם סיבה המקובלת על איש מקצוע הקורא את הפטנט - ובמקרה שלפנינו נראה לי כי יש היגיון בטענה כי כאשר המפענח מצוי בתוך בית המגן של הרכיב, קשה יותר להגיע לחיבורים בינו לבין הרכיב, מאשר אם הוא מצוי צמוד לו אך שניהם מוקפים בתוך עטיפת מגן - הרי בנסיבות אלו אין לעשות שימוש בכלל הפרשני בדבר שלילת אפשרויות שאינן ישימות, שכן הוא אינו משמש כדי למנוע היעדר תוקף או משמעות לפטנט, אלא רק מכריע בין פרשנויות נוגדות, אשר שתיהן אפשריות בעיני איש מקצוע - ולא לכך הוא נועד. טענה נוספת בפי המערערים היא כי יש להבחין בין תיאור הפטנט ולבין תיאור של יישום מועדף שלו. ואכן, עניין מקובל הוא, במיוחד בפטנטים המוגבלים בתוצאה, כי בעל הפטנט מתאר יישום אחד, מוצלח במיוחד, של הפטנט, כזה המכיל את מרב מרכיביו והמביא לידי ביטוי את יתרונותיו. כלל הוא כי אין עליו החובה לפרט את ל היישומים האפשריים, ובעובדה שתיאר יישום אחד אין כדי לצמצם את היקף המונופול לאותו יישום (531 blanco white, supra, at). טוענת המערערת, כי גם אם עולה ממסמכי הפטנט, ובמיוחד ממסמך ה-amendment, כי הפטנט מתייחס למבנה שבו המפנח מצוי בתוך המגן של הרכיב עצמו, הרי שאין מדובר אלא בדוגמה, ואין לעשות בה שימוש כדי לצמצם את המונופול. טענה זו יסודה בטעות. אמנם, פרקטיקה מקובלת היא לתאר יישום ספציפי, ואין להגביל את בעל הפטנט עקב כך. אך כלל זה מתייחס לתיאור הבא בתוך הפירוט - כדי לתאר את האמצאה. בענייננו אין, כאמור, מחלוקת לגבי רוחב האמצאה, אלא לגבי רוחבו של המונופול, והשימוש במסמך הפירוט, בהקשר זה, נעשה לצורך הבהרה של אי-בהירות המצויה בכתב התביעות. היינו, ההיזקקות למסמך הפירוט היא כלי פרשני להבנת האמור בכתב התביעות, ולא כלי מקורי להסקת היקף המונופול, מתוכו עצמו. שימוש הנעשה במסמכי הפטנט, ובכלל זה הדוגמאות המובאות בו, לשם פרשנות היקף המונופול הנתבע בכתב התביעות, הוא הכרחי וראוי, גם אם הוא מביא לאימוץ הפרשנות המצמצמת. אין זו נובעת מהגבלת האמצאה ליישום ספציפי, אלא מהסקת מסקנה לגבי רוחב המונופול שנתבע בכתב התביעו על רקע הדוגמאות הניתנות בכתב הפירוט. התוצאה היא, שיש לראות את הפרשנות הנכונה של היקף המונופול בפרשנות המצמצמת, ועל-כן אין לראות את המשיבים כמי שהפרו את זכויותיהם של המערערים. התביעה בגין הפרת פטנט נדחית. אחריות אישית של נושאי משרה 16. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה להשית אחריות אישית על המשיבים השני, השלישי והרביעי. האחריות הוטלה אך ורק על החברה (המשיבה הראשונה). בית המשפט המחוזי עיגן את עמדתו בעיקרון של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. "חברה אינה פועלת מכוח עצמה", כותב בית המשפט - "האורגנים שלה הם הפועלים בשמה, ולכן מובן שהם אלו שבפועל ביצעו את העוולה הנזיקית, אולם מושכלות ראשונים הם שהחברה הינה אישיות משפטית נפרדת ואין לזהות את מעשיה עם מעשי האורגנים שלה. איני מוצא שהעובדות בפניי מצדיקות סטייה מעיקרון יסוד זה של דיני חברות". 17. החברה היא אישיות משפטית נפרדת, משמע: מסגרת נורמאטיבית בעלת כשרות משפטית. כשרותה המשפטית של החברה מתגלמת בקיום זכויות וחובות. הזכות היא של החברה. הזכות אינה של בעל המניות או המנהל בחברה. הוא הדין בחובה. החובה היא של החברה. החובה אינה של בעל המניות או המנהל בחברה. (סעיף 22 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983). מקור הזכות או מקור החובה עשויים להיות מגוונים. החובה עשויה לנבוע ממקור חוזי. כך, למשל, אם החברה נוטלת הלוואה. חובת פירעון ההלוואה מוטלת על החברה בלבד. אין חובה על בעל מניות לפרוע את חיובי החברה. אין חובה על נושא משרה בחברה לפרוע את חיובי החברה. החובה עשויה לנבוע ממקור נזיקי. החובה לקיים את החובה הראשית מוטלת על החברה. לכן, אם הופרה החובה הראשית וקמה חבות נזיקית, הרי החבות היא חבותה של החברה. החבות איננה חבות של בעל מניות. החבות אינה חבות של נושא משרה. החבות אינה חבות האורגן. החובה עשויה לנבוע ממקורות נורמאטיביים אחרים (דוגמת עשיית עושר ולא במשפט). החברה - לחוד, והאורגן, נושא המשרה ובעל המניות - לחוד. כל אחד ואחד מהם הינו אישיות משפטית נפרדת מרעותה. אולם, האם נובע - כדעתה של הערכאה הראשונה - כי אם לחברה מיוחסת עוולה בגין מעשיו של אורגן שלה, הרי שהאורגן אינו נושא באחריות בגין אותה עוולה? קו מחשבתו של בית המשפט המחוזי מבוסס על ההבחנה הברורה בין החברה לבין גופים משפטיים אחרים (דוגמת אורגן החברה, נושא המשרה). לגישתו, החבות הנזיקית היא חבות החברה בלבד. אנם, האורגנים "הם אלו שבפועל ביצעו את העוולה הנזיקית" אולם, אין בכך כל רבותא. החברה אינה בשר ודם. פעולותיה מקוימות באמצעות אורגנים. אורגנים אלו אינם נושאים בשום אחריות אישית. משל למה הדבר דומה? הדבר דומה לנטילת הלוואה על-ידי החברה. כריתת חוזה ההלוואה נעשית על-ידי שלוחי החברה. כרגיל, לאחר קיום השליחות נוצרים יחסים חוזיים בין המלווה לבין החברה. השלוח, נושא המשרה או המנהל - אינם חייבים כל חבות חוזית עצמאית. החבות החוזית היא חבותה של החברה בלבד. הוא הדין - לשיטת בית המשפט המחוזי - בתחום הנזיקי. אמנם, הפעולה הפיזית של ביצוע העוולה נעשתה על-ידי האורגן, נושא המשרה. אך, החבות היא חבות החברה, שהרי אותו אורגן (או נושא משרה) פעלו בשם החברה. שונים היו פני הדברים, לשיטת בית המשפט המחוזי, אילו האורגן או נושא המשרה היו פועלים למטרותיהם שלהם, להבדיל ממטרות החברה. בענייננו, המשיבים השני, השלישי והרביעי פעלו במסגרת סמכויותיהם. לפיכך, אין מוטלת עליהם כל חבות נזיקית עצמאית. במילים אחרות, שיטתו של בית המשפט המחוזי הינה מודל של חסינות האורגן. אם האורגן פועל במסגרת סמכותו - הפורמאלית והמהותית - הוא אינו נושא בחבות נזיקית. 18. דגם אפשרי אחר לבחינת האחריות הנזיקית של אורגן או של נושא משרה בחברה הינו מודל האחריות האישית. על-פי מודל האחריות האישית, "היותו של פלוני בין השאר אורגן של החברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין..." (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ואח' נ' אורן ואח' (להלן - עניין בריטיש קנדיאן), בע' 256). ודוק: אף לשיטת דגם חסינות האורגן, עצם היות פלוני אורגן אינה מקנה לו חסינות. מודל חסינות האורגן גורס כי החסינות מוקנית לאורגן כל אימת שהאורגן פעל בשם החברה. אם האורגן פעל כאדם פרטי, הרי שהוא יחוב ככל פרט אחר. אולם אם פלוני פעל בכושרו כאורגן, החברה עשויה לשאת בתוצאות העוולה. האורגן - חסין. מודל האחריות האישית דוחה תיזה זו: "...אין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של החברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו" בריטיש קנדיאן, שם. מודל האחריות האישית הינו עקרון יסוד במשפטנו האזרחי: "אורגן ותאגיד עשויים לחוב שניהם בגין מעשה נזיקין של האורגן. האורגן אחראי אישית למעשיו הוא והתאגיד אחראי אישית למעשה האורגן" (ע"א 324/82 עיריית בני-ברק ואח' נ' רוטברד, בע' 130). יש להדגיש כי שורי מודל האחריות האישית נעוצים היטב בקרקע משפטנו. כבר בע"א 77/57 שרף ואח' נ' קליין ואח', בע' 509, מציין השופט אולשן כי ניתן - "להביא תביעה אישית נגד המנהל שביצע את העוולה האזרחית. כשמגישים תביעה אישית כזו, לא מספיק הדבר שהתובע רק יוכיח שהעוולה הזאת בוצעה בשביל החברה ושהנתבע הוא אחד ממנהליה. אם ברצון התובע להטיל אחריות אישית על הנתבע עליו להוכיח שהנתבע הזה הוא שביצע את העוולה האזרחית או שהיה לו חלק בזה". הלכה זו חזרה ונשנתה פעמים רבות בהקשר של עוולות שונות (למשל: ע"א 139/76 אופיר ואח' נ' לוי ואח'; לוי נ' טכניכון ואח' בע' 34-33 (הסגת גבול); ע"א 230/80 פנידר בע"מ נ' קסטרו, בע' 723 (רשלנות - מצג שווא רשלני)). חזרתי על הלכה זו, לאחרונה, בע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ ואח', בע' 427: "כפי שאחריותו של התאגיד אינה מותנית באחריותו של האורגן, כך גם אחריותו של התאגיד אינה שוללת את אחריות האורגן". אכן - "עקרון היסוד של דיני הנזיקין הוא, כי מי שמקיים את היסודות של העוולה אחראי למעשיו שלו. מעמדו של המעוול בהירארכיה המינהלית או הביצועית אין בו כדי לשחרר את המעוול מאחריות. על-כן, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מ אחריות בנזיקין. בדומה, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה כאורגן של תאגיד, אין בה כדי לשחררו מאחריות (ע"א 725/78). עמדתם של דיני הנזיקין היא העמדה האינדיבידואליסטית, לפיה כל אדם חטאו יישא" (ע"א 507/79 ראונדנאף (קורן) נ' חכים (להלן – "עניין ראונדנאף"), בע' 794). תורת האורגנים והאישיות המשפטית הנפרדת 19. ראינו כי חברה עשויה להתחייב בנזיקין מכוח אחריות ישירה או מכוח אחריות שילוחית. האחריות הישירה צומחת כל אימת שאורגן החברה מבצע עוולה בנזיקין. מעשי האורגן מיוחסים לחברה. אם האורגן ביצע עוולה בכושרו כאורגן, משמע: החברה ביצעה עוולה. מעשי העובד אשר אינו אורגן אינם מיוחסים לחברה. עם זאת, אם מתקיימים תנאי סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מוטלת אחריות שילוחית על החברה. הוא הדין אם שלוחה של החברה עוול, כקבוע בסעיף 14 - שאז אחריותה של החברה היא שילוחית. 20. שאלה יפה היא מה היקף השתרעות המושג "אורגן" לצורך הטלת אחריות נזיקית. איננו נדרשים לסוגיה סבוכה זו היות ומוסכם על הצדדים כי קמה אחריות אישית על החברה. מל מקום, לכאורה, נראית לי הגדרתו של המשנה לנשיא ברק: "... גוף או נושא משרה בכיר בתאגיד (אסיפה כללית של בעלי המניות, דירקטוריון, דירקטור, מנהל כללי, מנהל עסקים) יהיו בוודאי אורגן של התאגיד. אך גם נושא משרה שאינו בכיר עשוי להיחשב כאורגן התאגיד, וזאת אם על-פי מסמכי התאגיד או על-פי מקור נורמאטיבי אחר רואים את פעולתם ומחשבתם כפעולת התאגיד עצמו" (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, בע' 382). פעולתו העוולתית של האורגן מקימה אפוא אחריות אישית כפולה. ראשית, אחריות אישית של החברה. שנית, אחריות אישית של האורגן. ודוק: אין בכך שום סתירה לעקרון היסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (או כל תאגיד אחר). הוא שנאמר: החברה - לחוד, והאורגן - לחוד. לפיכך, פירעון החבות הנזיקית של החברה ייעשה אך ורק ממקורותיה של החברה. אין להיפרע מהאורגן את חבותה הנזיקית של החברה. הוא הדין באשר לחבות האורגן. חבותו היא אישית. התנאי להטלת האחריות האישי 21. חברה ביצעה עוולה. האם כל אורגן או נושא משרה יישא, בנוסף לחברה, באחריות אישית? התשובה לכך היא שלילית. "מן הנכון" - כתבתי בעניין בריטיש קנדיאן - "חזור ולהזכיר את המובן מאליו והוא, כי כשם שמי שמשמש כאורגן של חברה אינו חסין מפני אחריות בנזיקין על פעולותיו כאורגן, כך גם לא יהיה נכון לומר, כי בשל מעמדו האמור מתרחבת ומתפרשת אחריותו מעבר לתחומי האחריות, שהותוו בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]" (שם, בע' 256). המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין - קיום יסודות האחריות. נוסף על כך, מוטלת במשפטנו אחריות נזיקית במסגרת זיקות נוספות אל מבצע העוולה. כך, למשל, סעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מטיל אחריות על "המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או עומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם...". לכן, אם אורגן מורה לאדם לבצע עוולה, הרי שהוא יחוב בנזיקין. עצם העובדה כי חברה ביצעה עוולה אינה מנביעה אפוא את המסקנה כי מוטלת אחריות על אורגן. המבחן הוא אותו מבחן כללי של דיני הנזיקין. סעיף 12 מרחיב את היקף החייבים באחריות הנזיקית. הוראה זו היא הוראה כללית. לכן, היא מוחלת על אורגן ועל נושא משרה בחברה. אין בכך כל רבותא. אם האורגן מבצע את העוולה באמצעותו, הוא יחוב מכוח הכלל הרגיל כי אדם חב על פעולתו. הארגן עשוי לחוב גם מכוח ההוראות הכלליות הקבועות בפרק ב' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("זכויות וחבויות בנזיקין"). לסיכום: אין הוראה מיוחדת באשר לתנאים הנוגעים להטלת אחריות אישית על אורגן. התנאים הכלליים הנוגעים להטלת אחריות בנזיקין יפים אף לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן. אמנם, יישומם של כללים אלו למציאות התאגידית עשוי להיות מסובך יותר בשל המבנה המורכב של החברה, אך יש להבחין היטב בין הכלל עצמו לבין יישומו של הכלל. הקושי ביישום, בסיטואציות מסוימות, אינו צריך להאפיל על הכלל עצמו. ההצדקה להטלת אחריות אישית 22. השוויון בפני החוק הוא ערך יסוד בשיטתנו. עקרון השוויון קובע כי אדם אשר ביצע עוולה יישא בתוצאות הכרוכות באותה עוולה. "כל מזיק, יהא זה אדם פרטי או ראש הממשלה, אחראי בנזיקין למעשיו, ואין המעמד, בתור שכזה, נותן כל פטור מאחריות" (עניין ראונדנאף, בע' 794). עצם העובדה כי אישיות משפטית נוספת נושאת באחריות אינה פוטרת אותו מאחריות. מובן כי היקף האחריות נגזר ממשבצות האחריות המוכרות במשפטנו. האחריות הנזיקית תפורש לאור מטרות דיני הנזיקין - שיקולי הצדק וההגינות ושיקולי היעילות הכלכלית. החשש מהרתעת יתר עשוי להשליך על היקף האחריות. אין לראות טעם טוב מדוע החשש האמור יחתור תחת עצם האחריות האישית של האורגן. רופא אשר מתרשל בביצוע ניתוח נושא באחריות אישית, בדרך כלל, לצד אחריותו של בית החולים. עיתונאי המפרסם כתבה ובה לשון הרע נושא באחריות אישית לצד עורך העיתון והמוציא לאור (סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965). פקיד המציג מצג שווא רשלני נושא באחריות אישית לצד אחריות העירייה. מדוע האורגן יופלה לטובה? עובד בחברה המבצע עוולה נושא באחריות אישית. במה נבדל מנהל בחברה מעובד פשוט? נהפוך הוא: הדעת נותנת כי דווקא נושא המשרה או האורגן יישאו באחריות רחבה יותר בשל מעמדם הרם יותר. כוח ללא אחריות פירושו הפקרות. 23. האם הטלת אחריות אישית עשויה לקדם את מטרות דיני הנזיקין? שאלה סבוכה היא, מה מטרותיו המדויקות של הדין הנזיקי. מוסכם כי יש להם לדיני הנזיקין מטרות של צדק והגינות ומטרות של יעילות כלכלית. שיטתנו מקנה משקל מיוחד למטרות הצדק וההגינות. בין מטרות אלו מצוי עקרון האשם. אדם אשר נושא באשם, היינו שביצע עוולה, חייב לשאת בתוצאות הנובעות מעוולה זו. תוצאה זו משתלבת עם עקרון ההרתעה היעילה. אם אורגן (או כל גוף אחר בחברה ידע כי האחריות תוטל על החברה בלבד, הרי שהאפקטיביות של האחריות הנזיקית על הפרט תפחת. האחריות האישית מקדמת את רצוננו להעניק פיצוי לניזוק במקרה שהחברה אינה מסוגלת לקיים את חיוב הפיצוי הנזיקי. טוב הניזוק החף מן המזיק האשם: מן הראוי כי המנהל, האורגן או נושא המשרה גם יישאו בנטל חדלות פירעון החברה בסיטואציה הנזיקית. האחריות האישית משתלבת היטב עם העיקרון כי אדם אשר נהנה מסיכון אינו יכול להתחמק מתוצאותיו של אותו סיכון. 24. חשיבות מיוחדת נודעת להטלת אחריות אישית בנזיקין לעומת אחריות אישית חוזית. הבחנה זו נובעת מאופייה של האחריות. האחריות החוזית מבוססת על חבות רצונית. הנושה החוזי הוא נושה רצוני. אין אדם נכפה, בדרך כלל, להתקשרות חוזית עם חברה. האחריות הנזיקית נכפית על המזיק הר כגיגית. היא איננה מבוססת על פעולה רצונית של הניזוק. הנושה הנזיקי איננו נושה רצוני. הוא מוצא עצמו מול חברה. הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה בלבד לבין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת התקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה - חיוב עיקרי או משני (בטוחה קניינית או אישית - ערבות) -פירושה העברת נטל סיכון לחדלות פירעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר). הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו - התקשרות עם החברה בלבד או התקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי התקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההתקשרות ("פרמיה" בעבור סיכון חדלות הפירעון; להצגת התיזה, א' פרוקצ'יה, במאמרו "מושג ותיאוריה בתורת האישיות המשפטית" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 184-178 ,167). שונים הם פני הדברים ביצירת הקשר הנזיקי. קשר זה אינו רצוני. הנושה אינו רשאי לבור לעצמו מסלול של קשר עם החברה בלבד או מסלול של קשר עם החברה וגופים נוספים בה. נושה רצוני-חוזי אשר התקשר עם החברה בלבד אינו יכול לשטוח את טרונייתו כי החברה חדלת פירעון (להוציא, מקרים נדירים דוגמת תרמית). לעומת זאת, הנושה הנזיקי אינו צריך להיפגע מעצם העובדה כי חברה ביצעה את העוולה כלפיו. ודוק: אין בכך הצדקה להרמת מסך. יש בכך הצדקה לנקיטת הדרך המתונה של הטלת אחריות אישית על מנהלים, אם הם עצמם - אישית - קיימו את יסודות ה אחריות בנזיקין. ריבוי חייבים - אורגן וחברה 25. ראינו כי חברה המבצעת עוולה תחוב בנזיקין. אם אורגן מבצע עוולה (או אם סייע לביצועה) הוא יחוב לצד החברה, בנוסף לה. פעולת האורגן, בכושרו כאורגן, מחייבת ומזכה את החברה. ההנחה היא כי נטל החיוב ייפול על כתפי החברה. הנחה זו מסתברת לאור המציאות שבה, כרגיל, החברה פורעת את חיוב הפיצויים עקב ה אחריות בנזיקין. כך, למשל, המדינה פורעת, כרגיל, את חיוב הפיצויים ללא שיפוי מהחייב (עובד הציבור). בית החולים והעיתון, אף הם, אינם מממשים את זכויות השיפוי אשר עומדות להם כנגד הרופא והעיתונאי. החבות האישית של האורגן תהא, כרגיל, חבות פורמאלית בלבד כלפי הניזוק. הניזוק יבכר את הפירעון מגוף בעל כושר פירעון טוב. יש להניח כי החייבים (האורגן והחברה) יגיעו, כרגיל, להסדר בכל הנוגע להקצאת האחריות ביניהם. בסיטואציה של חברה ואורגן, לעתים, החברה היא חברת-מעטים או חברה משפחתית. במקרים אלו, בדרך כלל, האורגנים הם בעלי המניות. יוצא, כי בחברות אלו אין הבדל כלכלי של ממש (להבדיל, מן הבחינה המשפטית) בין החברה לאורגן. יש לזכור כי החיוב הוא חיוב נפרד - חיוב החברה וחיוב האורגן. 26. לעתים, ישנה משמעות מרחיקת לכת להטלת האחריות האישית. ראשית, האחריות עשויה להשליך על מעמדו של האורג בחברה. שנית, היא עשויה להשפיע על תפקודו של האורגן אף ללא מימושה בפועל כלפיו. שלישית, והעיקר - הנטל עלול ליפול במישרין על כתפיו הוא. יש לזכור כי האורגן הינו חייב עיקרי. הניזוק יכול לבקש להיפרע ממנו בהיקפו של כל החיוב. סביר להניח, כי הניזוק יעשה זאת כאשר אין הוא יכול להיפרע מהחברה. בייחוד דברים אמורים מקום בו החברה חדלת פירעון או איננה מסוגלת לקיים את חיובה. אחריות אישית מול הרמת מסך 27. אחריות אישית הינה תופעה נורמאטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא אפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעתים אורגן הוא בעל מניות. לעתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת המסך מחייבת ת בעלי המניות של החברה. בעלי המניות, בדרך כלל, אינם אורגנים בחברה. עם זאת, לא פעם האורגן אשר יחוב בחבות אישית נזיקית הוא בעל מניות השליטה בחברה. אילו היה מורם מסך ההתאגדות, הוא אשר היה נושא בעיקר הנטל כלפי הצד השלישי. מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (א' חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת-המסך" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214). האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קני המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים. הרמת המסך - לעומת זאת - חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ליחס בין מושגים אלו: פרופ' פרוקצ'יה, במאמרו הנ"ל). הסרת המחיצה האופפת את אישיות החברה עלולה לחייב את בעלי המנות באחריות בהיקף עצום, ללא בחינה מדויקת של אחריותם האישית בהתאם למכשירים המקובלים במשפטנו האזרחי. אחריות אישית בעוולות הקניין הרוחני 28. כאמור, חויבה המשיבה הראשונה (החברה) באחריות בגין גניבת עין. השאלה היא אם יש להטיל אחריות אישית גם על המשיבים השני, השלישי והרביעי בגין פעולותיהם. גניבת העין משתייכת למשפחת דיני הקניין הרוחני. במשפחה זו מצויים דיני הפטנטים, דיני זכויות יוצרים, דיני סימני המסחר ומערכות דינים נוספות. מטרתה של עוולת גניבת העין היא הגנה על המוניטין המסחרי (למשל: ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' les verreies de saint gobain בע' 230; ע"א 634/89 ריין נ' fuji electronics mfg. co. בע' 846). המוניטין המסחרי הוא נכס. העוולה מגינה מפני פגיעה באינטרסים באותו נכס. האינטרס בנכס המופשט מוגן באופן מוגבל בלבד: אך ורק אם ישנו חיקוי אשר עשוי להטעות את הצרכן הסביר של אותו מוצר או שירות. על-פי הכללים אשר הותוו למעלה, אם אורגן מסוים פועל לשם עריכת חיקויו של מוצר, ואותו חיקוי עלול להטעות צרכן סביר של אותו מוצר - הרי מוטלת עליו אחריות בגין גניבת עין. הדגשנו כי כללי האחריות הרגילים מוחלים על הסיטואציה. לכן, אם האורגן מורה לאדם לחקות את המוצר של אחר ואותו מוצר, שהוא פרי ההוראה, מטעה כהגדרתו בסעיף 59 לפקודה, הרי שחבות האורגן תקום מכוח סעיף 12. הוא הדין, למשל, אם האורגן ממנה שלוח ומייפה את כוחו לעשות את המעשה הנזיקי של גניבת העין (סעיף 14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). כללי האחריות הרגילים פירושם - הן כללי האחריות לגבי היסוד העובדתי של העוולה, והן כללי האחריות באשר ליסוד הנפשי של העוולה. לכן, אם עוולה מסוימת דורשת יסוד נפשי של מודעות לרכיבים העובדתיים של העוולה - אותו יסוד נפשי יידרש מהאורגן בטרם נבוא להטיל עליו אחריות. אם היסוד הנפשי הנדרש בעוולה הוא יסוד נפשי של רשלנות, אותה דרישה תחול על האורגן. הוא הדין אם העוולה היא עוולה של אחריות חמורה, היינו: עוולה אשר אין בה דרישה ליסוד נפשי לצורך צמיחת האחריות וכנגד גובה האחריות. טענות אלו, עשויות שתיטענה בפי האורגן כפי שהן נטענות בפי כל מזיק אחר. דין האורגן כדין כל אדם אחר. אחריות אישית בקניין רוחני - היבט השוואתי 29. עיון במשפט ההשוואתי מצביע כי מודל האחריות האישית הוא המודל הדומינאנטי. בשיטות המשפט בארצות הברית ההלכה הברוה היא כי אדם אחראי בגין מעשיו העוולתיים fletcher cyclopedia of the law of private אין נפקא מינה אם האדם פעל בכושרו כאורגן. האחריות משתרעת גם על עוולות אשר נעשו בהוראתו של האורגן. הבסיס העיוני להטלת האחריות הינו הפרת חובה מהדין, המוטלת על אותו אורגן. הפרת חובה זו היא העוולה הנזיקית. דרך כלל, דין אחריות נושא משרה או אורגן בחברה כלפי צד שלישי כדין אחריותו הנזיקית של שלוח כלפי צד שלישי (rehctelf), בספרו הנ"ל, בע' 268). מודל האחריות האישית מוחל במשפט האנגלי. nayr מעיר בספרו (,c. ryan 812 )0991 rd ed3 ,company directors london כי עיקר תשומת הלב נתונה לאחריות החברה. הטעם לכך הוא ברור: נכסי החברה עולים, לא אחת, על נכסי נושא המשרה או האורגן. עם זאת, הוא מדגיש כי אין כל טעם מדוע לא להטיל אחריות אישית על נושא המשרה או האורגן באופן אישי. המשפט האנגלי נוקט עמדה ברורה באשר לעצם האפשרות של הטלת אחריות אישית בנזיקין על נושא משרה או אורגן c. evans ltd. v. spritebrand ltd ישנה מחלוקת באשר לתנאי הטלת האחריות. המחלוקת סבה סביב השאלה אם יש לרוש יסוד נפשי מיוחד לגבי אחריות אישית של נושא משרה או אורגן. יש תימוכין לעמדה כי הטלת אחריות אישית מותנית באשם מוסרי, הווי אומר: מודעות ליסודותיה העובדתיים של העוולה. תימוכין אלו מצויים בפסיקה האנגלית horse distillers ltd v. gregson associates ltd תימוכין אלו מצויים בפסיקה הקנדית (.mentmore mfg. co. v. nat .merchandising mfg. co). ההיגיון אשר עומד מאחורי דרישת היסוד הנפשי הנוסף נעוץ בחשש מהרתעת יתר של נושא המשרה או האורגן בחברה. עניין.c. evans ltd הנ"ל עסק בהפרת זכות יוצרים על-ידי חברה. עניין mentmore mfg. co עסק בהפרת פטנט. מבחינה עניינית, עניינים אלו קרובים להפרת זכות המוניטין על-ידי גניבת עין. בעניין 302-202 at .mentmore mfg. co, מצביע בית המשפט על שני שיקולים בכל הנוגע להטלת אחריות אישית בעוולות הקניין הרוחני (כגון: הפרת פטנט). השיקול האחד הוא שהפעילות העשויה להצמיח אחריות היא הפעילות המרכזית והשוטפת של החברה. השיקול השני הוא היעדר הוודאות האופייני לאחריות בגין הפרת האינטרסים בקניין הרוחני. לאור שיקולים אלו, גרס בית משפט, קיים חשש לפגיעה בניהול התקין של החברה. אחריות גורפת עלולה לעוות את רמת הסיכון האופטימלית של החברה המסחרית. אין בידי לקבל גישה אשר דורשת יסוד נפשי נוסף, מעבר לדרישה המוצבת במשבצת האחריות הרגילה. ראשית, קביעת עקרונות האחריות נתונה בידי המחוקק. יש בכך, לטעמי, משום שינוי עקרונות האחריות הנוהגים במסגרת הדין הקיים - de lege lata. שנית, לגופו של עניין, אינני רואה מדוע יהא דינו של נושא המשרה או האורגן שונה מזה של העיתונאי, הרופא או פקיד הציבור. העיתונאי עוסק בכתיבת כתבות בעיתון. זו פעילותו המרכזית והשוטפת. היא עשויה להטיל עליו אחריות נזיקית בלשון הרע. האחריות הנזיקית בלשון הרע אינה מותנית ביסוד נפשי מצטבר נוסף. מדוע, אם כן, להפלות לטובה את האורגן או נושא המשרה? יתרה מזאת. לשון הרע הינו תחום אשר מתאפיין, לא פעם, בהיעדר ודאות באשר להשלכתו המשפטית המדויקת. האם משום כך נסייג את אחריות העיתונאי בדרישה ליסוד נפשי? ודוק: זו דרישה אשר זכרה לא בא בחוק. הוא הדין באשר לרופא. הרופא עוסק עיסוק מרכזי ברפואה. העיסוק ברפואה עלול להטיל עליו אחריות אישית בנזיקין. אחריות זו, על בסיס רשלנות רפואית, אינה מצטיינת בוודאות. פעמים, הגבול בין רשלנות לבין טעות בשיקול הדעת הוא דק. האם משום כך נסייג את אחריות הרופא ביסוד נוסף שאינו כלול בדיני הנזיקין? יישום דיני האחריות האישית 30. יש לבחון לגבי כל אחד ואחד מהמשיבים השני, השלישי והרביעי את מעמדם המדויק בתוך החברה, כדי להגיע למסקנה באשר לחבותם האישית. אין מטילים אחריות בשל עצם מעמדו של אורגן בחברה. מטילים אחריות אך ורק בשל פעולותיו של אותו אורגן בנוגע לאותה עוולה הנטענת לפני בית המשפט. בית המשפט המחוזי קבע כי האורגנים הם "אלו שבפועל ביצעו את העוולה הנזיקית". לא ברור אם כוונתו הייתה ספציפית לאורגנים שלפנינו, או שמא הייתה זאת התייחסות עקרונית למעמד האורגן מול החברה. נראה כי כוונתו הייתה לאפשרות השנייה. לפיכך, נעמוד בקצרה על מערך הכוחות והפעולות בתוך המשיבה הראשונה. 31. המשיבה הראשונה הוקמה ביוזמה משותפת של שתי משפחות - משפחת סעדה ומשפחת מרשנסקי. בכל משפחה - אב ושני ילדים. המשיב השני הינו אבי משפחת סעדה. המשיבים השלישי והרביעי הם ילדי משפחת מרשנסקי. אביהם - יששכר מרשנסקי - איננו בין הנתבעים. הוא הדין באשר לילדיו של המשיב השני - שלמה שדה ועוזי שדה אשר אינם בין הנתבעים דמויות המפתח במשיבה הראשונה בזמן הרלוואנטי לביצוע העוולה הם המשיבים השני (שמעון סעדה) והשלישי (ארז מרשנסקי). הם בעלי המניות העיקריים. הם נטלו חלק בתכנון, בייצור ובשיווק של מוצרי המשיבה הראשונה. מעשים אלו עלו כדי גניבת עין. מעשים אלו נעשו על-ידיהם בעת שהיו אורגנים, מנהלים וכנושאי משרה בחברה, ובתור שכאלה. כאמור, אין בכך כדי להקנות להם חסינות מחבות אזרחית. מעמדו של המשיב הרביעי אינו מעמד ניהולי. תפקידו בחברה, בתקופה הרלוואנטית, היה מתן ייעוץ בפיתוח המוצר. בייחוד סייע המשיב הרביעי בהיבטי האלקטרוניקה הכרוכים בפיתוח המוצר. אולם פיתוח המוצר והחיקוי כשלעצמו אינם מקיימים את היסוד העובדתי של עוולת גניבת העין. היסוד העובדתי כולל חיקוי והטעיה על-ידי הוצאת המוצר לשוק. ישנה אפשרות להטיל על המשיב הרביעי אחריות אישית במסגרת סעיף 12 לפקודת הנזיקין. אולם האחריות במסגרת סעיף 12 דורשת יסוד נפשי של מודעות לצורך הטלתה. בהיעדר ממצאים ברורים בתשתית העובדתית, מתקשה אני לקבוע כי אותו יסוד נפשי אכן נתקיים בו, במשיב הרביעי. לפיכך, אין למצוא יסוד להטלת אחריות אישית על המשיב הרביעי. 32. מסקנתי הינה כי המשיבים השני והשליש נושאים באחריות אישית בעוולת גניבת העין. אחריות זו הינה אחריות ביחד ולחוד עם המשיבה הראשונה. שאר חלקי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי נותרים על כנם. לאור קבלתו החלקית של הערעור יישאו המשיבים בהוצאותיה של המערערת בסכום של 15,000 ש"ח. השופט א' מצא: אני מסכים. השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא. ניתן היום, כ' בחשון תשנ"ה (25.10.94). ערעורפטנטיםהפרת פטנט