להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט שטרסמן גבריאל בבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה העוסק בנושא תביעה על הפרת הזמנת השכרת רכב בחו"ל: התביעה: התובעת קנתה אצל הנתבעת מס' 1 (להלן אופיר טורס) כרטיסי טיסה לפאריס, שני לילות בבית מלון ושכירת מכונית רנו מגאן בשבילה ובשביל שלוש בנותיה. את המכונית היתה צריכה לקבל בנמל התעופה בפאריס. את שובר השכרת המכונית קיבלה התובעת מידי אופיר טורס ונאמר בו כי הספק ששכר את המכונית היא הנתבעת מס' 2 (להלן אוֹפְרַן). את שובר השכרת המכונית לא כיבדו בנמל התעופה. היא התקשרה לנציג אופיר טורס בישראל, שאמר לה לקחת מונית למלון ולקבל את המכונית למחרת היום בסניף ברחוב דה בֶּרִי. נאמר שם לתובעת, לפי האמור בכתב ההגנה המתוקן, כי השובר אינו בתוקף משום שההזמנה אינה קיימת במחשב. היא נסעה למלון במונית, על פי עצתו הטלפונית של מנהל אופיר טורס ולמחרת הופנתה למשרדי חברת ההשכרה יורופקאר בעיר. שם נאמר לה, כי הזמנת המכונית "הוקפאה" ותחת זאת השכירו לה מכונית פיאט פנדה, שהיא מדרגה נמוכה יותר מזו שהזמינה. כתוצאה מכך הטיול עבר תוך סבל, שנגרם בעיקר לבת בת 16 הסובלת מבעיות גב, מזוודה גדולה שהיה על הנוסעות להניח במושב האחורי וקשיים בנהיגה במכונית הקטנה יחסית בכבישים מהירים. התובעת טענה, כי לא זו בלבד שלא החזירו לה את הפרש המחיר בין המכונית ששכרה לבין זו שקיבלה אלא אף חייבו אותה בשנית בעבור השכירות, חרף העובדה שבעבור השכירות כבר שילמה בארץ לפני הנסיעה. עתה תבעה התובעת החזר ההפרש בדמי השכירות, החזר בעבור יום שכירות ששילמה ולא היתה מכונית ברשותה, החזר בגין הורדה בדרגת המכונית שקיבלה, החזר נסיעות במונית בפאריס לפי הוראת נציג אופיר טורס, החזר בגין שיחות טלפון ששוחחה לארץ להסדרת הבעיה ועוד ראשי נזק שונים והוצאות, כמפורט בכתב התביעה המתוקן, הכל בסך 17,196 ₪. התובעת צירפה לכתב התביעה את המסמכים הרלוואנטיים. הגנת אוֹפְרַן: אוֹפְרַן התגוננה בטענה, כי אינה חברה המשכירה מכוניות אלא חברה מתווכת בלבד בין לקוחותיה לבין חברות המשכירות מכוניות בחו"ל. אוֹפְרַן הזמינה את המכונית, שהתובעת הזמינה באמצעות אופיר טורס וקיבלה אישור על ההזמנה ובהתאם לכך הנפיקה שובר הזמנה לתובעת. אוֹפְרַן טענה עוד, כי על פי תנאי השכירות המודפסים על השובר (נספח א לכתב ההגנה של אוֹפְרַן; נספח ה בכתב ההגנה של אופיר טורס; המסמכים אינם זהים ונראה בעליל שאוֹפְרַן צירפה מסמך שגוי לכתב ההגנה שלה. נספח א הנ"ל מתייחס למכונית השניה, שהתובעת קיבלה ברחוב דה בֶּרִי בפאריס ב-6.10.2006 ואילו נספח ה מתייחס למכונית שהתובעת הזמינה בישראל והיתה צריכה לקבל אותה בנמל התעופה דה גול בפאריס ב-5.10.2006) התקשרות שוכר המכונית עם אוֹפְרַן היא לשם הזמנת המכונית בלבד וכל שאוֹפְרַן מתחייבת לעשות על פיו הוא להנפיק לשוכר המכונית את השובר. אין אוֹפְרַן אחראית לביצוע הסכם השכירות. עוד נאמר בכתב ההגנה, כי אם יהיו לשוכר המכונית טענות נגד ספק המכונית, על השוכר לברר אותן בארץ היעד בלבד, במקרה זה בצרפת. כדי להדגיש גישה זו טען נציג אוֹפְרַן בבית המשפט, כי "אם התובעת חושבת שמגיע לה כסף, היא יכולה לשכור את שירותיו של עורך דין ישראלי" ולהגיש תביעה נגד החברה המשכירה בצרפת. עוד טענה אוֹפְרַן, כי אינה יכולה להיות אחראית לכל תקלה בין שוכר המכונית לבין המשכיר. אוֹפְרַן צירפה לכתב ההגנה הַפְנָיָה לפסקי דין רבים המצדיקים, לדעתה, את עמדתה. הגנת אופיר טורס: אופיר טורס טענה בכתב ההגנה, כמוה כאוֹפְרַן, כי אינה אלא מתווכת וכי אין לתובעת כל עילת תביעה נגדה. בכתב ההגנה ובבית המשפט יש טענות הגנה נוספות, שבית המשפט אינו מוצא לנכון לחזור עליהן בפסק דינו. בית המשפט עיין בפסיקה שאוֹפְרַן היפנתה אותו אליה. מבחינה עובדתית לא היו למעשה חילוקי דעות בין התובעת לבין הנתבעות. מסקנות בית המשפט: התביעה נגד אופיר טורס נדחית: עיון בכל הכתוב ובמה שנאמר בפרשה זו הוביל את בית המשפט למסקנות הבאות: אופיר טורס אכן לא מילאה כל תפקיד מעבר לתיווך בינה לבין אוֹפְרַן בפרשת השכרת המכונית. כל המפורט בכתב התביעה מבוסס על עניין המכונית. לפיכך התביעה נגד אופיר טורס נדחית. נוכח התוצאה והשתלשלות הפרשה, לא יהיה צו להוצאות בעניין זה. השובר הוא חוזה אחיד: השובר הוא חוזה אחיד והוא בטל בגלל ממדי האותיות בו הקטנים מן הקבוע בתקנות. השובר שהתובעת קיבלה אינו מסמך של החברה המשכירה יוּרוֹפּקָאר אלא הוא של הנתבעת אוֹפְרַן. כל האמור בחלק התחתון של השובר, הוא חוזה אחיד במובנו של חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן חוק החוזים האחידים). החוזה האחיד האמור מנוגד לתקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד), תשנ"ה-1995 (להלן התקנות), משום שגודל האותיות בו מחצית מן הקבוע בתקנה, כלומר מילימטר אחד בלבד במקום שניים. מכאן שהחוזה האחיד שבו מדובר בטל ומבוטל מעיקרו. השובר הוא חוזה אחיד והוא בטל בגלל תנאים מקפחים: לחילופין, התנאי המפנה את הצרכן לנהל משפטים נגד ספק רכב מחוץ לישראל, הוא תנאי מקפח, בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות האחרות, משום שהוא נותן יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח של התובעת, כלשון סעיף 3 לחוק החוזים האחידים. יתר על כן, ספק הרכב, בנוסח המופיע בשובר שבו אנו דנים, הוא חברת יוּרוֹפּקָאר צרפת ואין אוֹפְרַן רשאית להגביל את שוכר המכונית באשר למקום שבו יבחר להגיש את תביעתו נגד הספק האמור, כאמור בסיפא של החוזה. לכל היותר רשאים מחברו של חוזה אחיד או צדדים המחברים את החוזה ביניהם ביחד, לקבוע לעצמם מקום שיפוט. בניסוח הסעיף הנדון קיפחה אוֹפְרַן את זכויתיו של שוכר רכב - במקרה זה: התובעת - שלא כדין ובניגוד לחזקות (1), (6), (8) ו-(9) המנויות בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים. אוֹפְרַן לא נהגה בתום לב: מעבר לאלה, בית המשפט דוחה מכל וכל את טענותיה של אוֹפְרַן בדבר היעדר עילת תביעה של התובעת נגדה.טענתה של אוֹפְרַן, כאילו תפקידה בהתקשרות עם התובעת נסתיים ברגע שבו מסרה לתובעת את שובר שכירת המכונית, אינה מקובלת על בית המשפט. זה מכבר ובלי קשר לרשימת פסקי הדין שאוֹפְרַן הפנתה אליה את בית המשפט, נשתרש היטב בדין במדינת ישראל המושג של תום לב בתורת החוזים: בטרם התקשרות, בעת המשא ומתן להתקשרות ולרבות בעת מימושו. חברה כמו אוֹפְרַן, מספר התובענות שבהן היא צד אינו מבוטל - עובדה שהיא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה בעיני שופט השומע תביעות כמו תביעה זו - והדבר מעיד על היקף עסקים ניכר ומוניטין בשוק התיירות. העולה מן האמור, שהחברה מסתמכת על חוזה אחיד שערכו המשפטי אפס בשל תנאיו המקפחים ובשל אותיותיו הזעירות מן הקבוע בתקנות. חזקת התיווך - בספק: בית משפט זה מטיל ספק רב אם "חזקת התיווך" שספקים וסוכנויות נסיעות מסתתרים מאחוריה כל אימת שהם נתבעים בשל תקלות בהזמנות של נוסעים תמימים לחוץ לארץ, עודנה תקפה לאור התפתחותה של תורת תום הלב בפסיקה בתחום החוזים. ההגנה הכמעט גורפת, שבתי משפט נהגו לתת ל"מתווכים" שכאלה, בהכירם בטענות סוכני נסיעות וספקים מיניהם, כי סיימו את תפקידם בהשלמת הזמנת העיסקה שהצרכן הזמין באמצעותם, ראויה - לדעת בית משפט זה - לבדיקה מחודשת לאור התפתחות מושג תום הלב בפסיקה, ובמיוחד לאחר פסק הדין בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, שניתן ביום 6.4.1995 (פ"ד מט, 2, 265; להלן פסק דין אפרופים). למועד מתן פסק הדין חשיבות רבה, משום שסוכני נסיעות וספקים מקומיים מסתמכים כל שני וחמישי בטיעוניהם בבתי המשפט על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ת. א. 165/88 דהן אאידה ואח' נ' זאב רפאל (להלן עניין אאידה), שמשום מה לא פורסם מעולם, כשהם מבקשים להרחיק מעצמם כל אחריות לתקלות אמיתיות שאירעו לצרכנים כמו התובעת (בית משפט זה מתייחס להיבט המשפטי של הבעיה, לא למקרים שבהם נתברר כי מבחינה עובדתית התביעות היו חסרות בסיס). יש בלבו של בית משפט זה ספק רב, אם בהתחשב בפסק דין אפרופים היה בית המשפט המחוזי בירושלים פוסק היום בעניין אאידה כפי שפסק. ובכלל, הסתמכותה של אוֹפְרַן על עניין אאידה אינה קרובה לתביעה זו שבה אנו דנים. כב' הנשיא זיילר, כתארו אז, התייחס בפסק דינו לטענותיהם של נוסעים כאילו סוכן נסיעות היה אחראי לתקלות מקריות שאירעו במהלך טיול במצרים. אין תובענה זו עוסקת בתקלה מקרים כלל אלא במה שבית משפט זה רואה כרשלנות פונקציונלית. החיים בשנת 2006 אינם כחיים שנהגו בהם בעבר. סוכני נסיעות וספקים למיניהם יואילו ויתכבדו ויבדקו אם ההזמנות שהם מזמינים אכן מגיעות ליעדיהן ולא יסתפקו ב"מילוי התחייבויותיהן" כביכול על ידי העברת הזמנות בלבד. בקצב החיים המודרניים אסור לעצום עיניים בפני תקלות בלתי צפויות. בית משפט זה רואה בעצימת עיניים שכזו רשלנות לא מבוטלת. מי שמזמין טלפונית או בדוא"ל או בפקס הזמנה של מלון או מכונית או כל חבילה אחרת, מחדל המחייב פיצוי הנפגע. לא אחת קורה שאדם (או חברה) שולחים פקס ומסתפקים במילתם ששלחו, כראיה לכך שהצד השני קיבל אותו. הדברים אינם עובדים כך. לכתבי ההגנה בתיק זה לא צורף אפילו מסמך אחד של חברת יוּרוֹפּקָאר שיש בו ראיה שאוֹפְרַן קיבלה את אישורה של החברה הצרפתית להזמנת המכונית בעבור התובעת. המסמכים שצורפו, כולם של אוֹפְרַן הם. בית משפט זה בדעה, שכל אימת שסוכן נסיעות או ספק מזמין בימינו מלון או מכונית מעבר לים בשביל לקוחו הצרכן, אל לו להסתפק ב"תיווך" הפאסיווי אלא עליו לוודא ולבדוק שאכן ההזמנה הגיעה לנמען. אין אנו חיים עוד בימי הדיליז'אנס והטלגראף. בדיקה בדואר אלקטרוני או בשיחת טלפון אינם מיקרים את השרות לצרכן והזמן המוקדש לעניין זה, הפסדו יוצא בשכרם של לקוחות שמחים בחלקם. יש פסק דין חדש: בית משפט זה יודע היטב, שפסקי דין של ערכאה זו אינם מחייבים ואינם מנחים ולא תמיד הם מסייעים. אולם הנה זה עתה, ב-17.1.2007, פסק כב' השופט הד"ר אברהם טננבוים בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (ת. ק. 4184/06) בנושא שהוא כמעט אחיו התאום לזה שבו דנה תובענה זו. בית המשפט מאמץ את כל דברי כב' השופט טננבוים לגבי המצב המשפטי בנדון לצורך חיזוק עמדתו של בית משפט זה בתובענה שבה פסק זה עתה. התוצאה הסופית: לאור כל האמור לעיל במצטבר פוסק בית המשפט, שדין התביעה נגד אוֹפְרַן להתקבל חלקית מבחינת הסכום הנתבע. הנתבעת אוֹפְרַן תשלם לתובעת 6,000 ₪ נזקים (שכירות רכב כפולה ויום נוסף, אי נוחות ועגמת נפש). סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום 5.10.2006 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת אוֹפְרַן לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום הגשת התביעה ב-9.11.2006 ועד לתשלום המלא בפועל.רכבשכירותהשכרת רכב