תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת מחיר סחורה

פסק דין השופטת ש' נתניהו: המערערות תבעו את שני המשיבים - חברת "שוק צפון נהריה בע"מ" (להלן - החברה) ומשה שרון (להלן - שרון) בתביעה שהגישו בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת מחיר סחורה, שסיפקו על-פי הזמנה מיום 24.5.79. ההזמנה נעשתה על נייר פירמה של "הנאמן הישראלי בע"מ - פיקסוטול" ונחתמה על-ידי שרון. המשיבים הגישו בקשה לרשות להתגונן. עיקר טענתם היה, כי הסחורה שסופקה הייתה פגומה, וכי הם מקזזים את הנזק שנגרם להם עקב כך מיתרת המחיר שלא סילקו, כך שלא נותר חוב שהם בים למערערות. לא באה כפירה ביריבות בין החברה לבין המערערות, ובהתכתבות שביניהן אף הכירה החברה קיומה של יריבות כזו. הרשמת הנכבדה של בית המשפט המחוזי דחתה את בקשת החברה לרשות להתגונן, מנימוקים שאין צורך לעמוד עליהם כאן, ונתנה פסק-דין נגדה כמבוקש בתביעה. בכך באה על סיומה התביעה נגדה. אך הרשמת הנכבדה החליטה למחוק מחוסר עילה את התביעה שהוגשה נגד שרון, ועל כך ערעורן של המערערות לפנינו. 2. חבותו האישית של שרון, אשר חתם על ההזמנה להספקת הסחורה, היא השאלה בערעור זה. המערערות מבססות את עילתן נגדו על סעיף 3(60) של פקודת החברות, שזו הוראתו: "כל מנהל, מנהל עסקים, מזכיר או פקיד אחר מפקידי החברה או כל אדם הפועל מטעמה והמשתמש או מרשה להשתמש בכל חותם המתיימר להיות חותמה של החברה ואין טבוע בה שמה כאמור לעיל, או המוציא או מרשה להוציא כל הודעה, מודעה או דבר פרסום רשמי אחר של החברה או שחתם או הרשה לחתום מטעם החברה כל שטר חליפין, שטר חוב, חתימת הסבה, שיק או המחאה לכסף או לסחורה או המוציא או מרשה להוציא כל שטר חבילות, חשבון, קבלה או מכתב אשראי של החברה שלא הוזכר בהם שמה כאמור לעיל, יאשם בעבירה ויהיה צפוי לקנס ונוסף על כך יהיה אחראי באופן אישי למחזיק של כל שטר חליפין, שטר חוב, שיק או המחאה לכסף או לסחורות כאלה, אלא אם כן שולמה תמורתן כראוי". הוראה דומה מצויה כיום בסעיף 99(ב) של פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, אך בענייננו חלה הפקודה המקורית, שכן ההזמנה שעליה חתם שרון נעשתה, כאמור, ביום 25.4.79, כשהפקודה בנוסחה הקודם הייתה עדיין בתוקפה. הסיפא של סעיף 3(60), המטיל אחריות אישית על החותם, מדבר אמנם בשטר חליפין, שטר חוב, צ'ק או פקודה לכסף או לסחורה, אך הפסיקה הרחיבה זאת מעבר למסמכים הסחירים המנויים שם וקבעה, שאין להבחין לעניין זה בין שטרות לחוזים אחרים של חברה. ראה ע"א 1[ 429/73], בעמ 149 (דעת הרוב של השופט קיסטר והשופט י' כהן כנגד דעתו החולקת של השופט עציוני). עמדנו על כך בע"א 2[ 209/83], בעמ' 344: "...לעניין האחריות האישית מזכיר הסעיף רק מסמכים סחירים אבל הוחלט (בדעת הרוב) בע"א 429/73.... תוך השוואה עם הנוסח של סעיף 108 לחוק החברות האנגלי משנת 1948 והפרשנות שניתנה לו בפסיקה האנגלית, כי יש לפרש את סוג המסמכים שבסיפא לסעיף 3(60) כרחב דיו לכלול גם הסכמים...". גישתה של הפסיקה להוראת סעיף 3(60) הנ"ל היא מחמירה, כפי שהובהר בע"א 1[ 429/73] הנ"ל, בעמ' 149: "עקרונות החוק הם ברורים, חברה כשהיא מתקשרת עם מישהו חייבת לפרש את השם המדוייק של חברה, שהרי זהו ההבדל היחיד בין חברה אחת לחברה אחרת; במיוחד חשוב שיהא רשום בחוזה שזו חברה בע"מ, כדי שהמתקשר יידע שאין לו ענין עם אדם פלוני או עם גוף כל שהוא שחבריו אחראים באופן אישי, אלא שיש לו עסק אך ורק עם חברה מסויימת שערבונה מוגבל, ואם הדבר לא פורט, אחראי המנהל החותם באופן אישי, ומידת הצדק מחייבת שיהיה אחראי באופן אישי". וכן אומר השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 3[ 44/68], בעמ' 403: "הוראת הסעיף 3(60) הנ"ל הוחקה, בלשון בית-המשפט בענין ATKIN... 'במטרה להבטיח דייקנות קפדנית ביותר לשם הגנת הציבור'. ...גזירת המחוקק היא שחבותו האישית של החותם מתווספת לחבות החברה, על שום שעבר על הלאו האוסר הוצאת מסמך מטעם התאגיד בלא לפרש בו בשמו המדוייק כמו שנרשם". וראה לעניין זה גם ע"א 2[ 209/83] הנ"ל, בעמ' 344. אין זה משנה, אם למעשה הוטעה הצד שעסק עם החברה כתוצאה מהתיאור הבלתי נכון של החברה. ראה ע"א 4[ 289/64], בעמ' 694: "הכלל הוא כי, לענין סעיף 3(60) אין זה משנה אם הצד האחר הנוגע בדבר הוטעה או לא הוטעה על-ידי התיאור הבלתי נכון...". וראה גם ע"א 3[ 44/68] הנ"ל. בעייננו חתם שרון על הזמנת הסחורה בשם "הנאמן הישראלי בע"מ - פיקסוטול". חברה בשם זה אינה קיימת. שמה של החברה, הרשומה אצל רשם החברות, הוא "הנאמן הישראלי חברה להשקעות ונאמנות בע"מ". מתצהירו של שרון, שהוגש בתמיכה לבקשה לרשות להתגונן, עולה, כי קיימת גם חברה, שהוא מנהלה, בשם "שוק הצפון נהריה בע"מ", ואשר לה שם מסחרי "פיקסוטול". ברור, שחתימתו בשם "הנאמן הישראלי בע"מ פיקסוטול" נעשתה בניגוד להוראת סעיף 3(60), האוסרת שימוש בשם חברה שנזכר שלא כראוי, כאמור בסעיף 1(60) (סעיף 98 לנוסח החדש). הרשמת המלומדת נימקה את החלטתה לדחות על הסף את התביעה נגד שרון בנימוק הבא: "אני דוחה את הטענה מאחר והובהר במסמכים שהוגשו כנספח לבקשה לרשות להגן ש'הנאמן הישראלי בע"מ' בשמו המלא הוא חברה רשומה מאז 11.5.62 והשמטת המלים 'להשקעות ונאמנות' נראית לי בלתי משמעותית באופן שצריך להטיל על מנהלה באופן אישי את ההתקשרות שבצע בשם החברה ובעבורה. גם מתוך המסמכים שצורפו לתביעה.. עולה שהמשיבות התייחסו להזמנה.... כהזמנה של הנאמן הישראלי בע"מ בשם המסחרי 'פיקסוטול'". החלטה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 3(60), כפי שפורשה על-ידי הפסיקה, והערעור בנקודה זאת בדין יסודו. 3. שרון לא הגיש סיכומים בתשובה לסיכומי המערערות. הזמן להגשתם עבר זה מכבר, ולא הייתה בקשה להאריכו. מאין תשובה לטענות המערערות, המיוסדות בדין, נראה לי, שיש לקבל את הערעור ולחייב את שרון אישית בסכום התביעה - כסעד העיקרי המבוקש בערעור זה. באין בקשה לכך מטעם שרון לא הייתי מסתפקת בקבלת הערעור רק במובן של מתן רשות להתגונן והחזרת התיק לדיון לערכאה הראשונה. 4. הייתי מחייבת את שרון לשלם למערערות את הסכום המגיע להן, כפי שנקבע בפסק הדין של כבוד הרשמת (ת"א 1232/84) לגבי החברה, דהיינו: סך של 44,020,90 פרנקים שוויצריים בצירוף ריבית בפרנקים שוויצריים, המחושבת על-פי סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961, מיום 19.11.9 ועד היום, בהתאם לשיעורי הריבית ששילם בנק ישראל לתאגידים בנקאיים, כפי שפורטו בתעודת עובד ציבור מיום 17.3.85, ובצירוף ריבית של 4% על הסך 44,020.90 פרנקים שוויצריים מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הסכומים הנ"ל ישולמו בפרנקים שוויצריים או כערכם בשקלים לפי השער היציג ביום התשלום בפועל. כן הייתי מחייבת את שרון בהוצאות המערערות בסך 3,000 ש"ח, שיהיה צמוד ונושא ריבית בשיעור של 4% לשנה מהיום ועד התשלום. השופט ש' לוין: אני מסכים. השופט א' חלימה: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת נתניהו. סדר דין מקוצרסחורה