סמכות לעכב יציאה מהארץ של דירקטורים

החלטה שקלתי את טענות המבקשים נגד החלטתו של בית המשפט קמא, על רקע התשובות מטעם המפרק הזמני וכונס הנכסים הרשמי (להלן - הכנ"ר), והגעתי לכלל מסקנה, שאין נסיבות המקרה מצדיקות התערבותו של בית-משפט זה. אנני סבורה, שהסמכות לעכב את יציאתם מן הארץ של ארבעת הדירקטורים של שתי החברות (כוכב השומרון בע"מ וכוכב השומרון (עמנואל) 1982 מניות בע"מ) מבוססת על תקנה 376 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, וכי יש להוכיח, בהתאם לאותה תקנה, כפי שפורשה בפסיקה, בראיה כלשהי, שהם עומדים לעזוב את הארץ, לצמיתות או לתקופה ארוכה: ר"ע 1[ 558/85]; ר"ע 2[ 451/85]. לפנינו הליכי פירוק, ובמסגרתם נתונה לבית המשפט, בין שאר סמכויות, גם "סמכות טבעית לעכב אדם בעל מעמד רם בגוף המתפרק כאשר הנסיבות מצדיקות זאת", שכן ללא סמכות כזאת "היה נפתח פתח כרוחבו של אולם לרמאויות ובריחות מן הארץ כשבית המשפט חסר אונים לעזור לנפגעים על ידי התנהגות אשר כזאת": ר"ע 3[ 482 481/86], וכן ר"ע 4[ 441/86]). באותה רוח פסק סגן הנשיא השופט א' וינוגרד בת"א (ת"א) 298/86, המ' 5[ 6335 ,6334 ,5912/86] של בית המשפט המחוזי תל- אביב-יפו, בהחלטה שצורפה לתיק על-ידי המפרק הזמני. כנאמר שם - והדברים מקובלים עלי - "לצורך מתן צו עיכוב יציאה נגד מנהל חברה בפירוק או בכינוס אין צורך בכל מקרה להוכיח את מה שנדרש בתקנות סדרי הדין בבקשה דומה". כמוהו סבורה גם אני (וכן גם נקבע באסמכתאות דלעיל), כי זו "סמכותו הטבעית של ביהמ"ש" (עמ' 4 להחלטת השופט וינוגרד), בעת שהוא דן בפירוק, ואף במסגרת של כינוס נכסים, וכי כאשר לדעת בית המשפט יהא צורך בזמינותו של מי שהיה דירקטור בחברה הנדונה, "רשאי ביהמ"ש להבטיח את זמינותו זו כפי שימצא לנכון". אכן, הגבלת חירותו של הפרט היא צעד רציני ולעתים אף חמור, אך גם זכויותיהם של נושי חברה בכינוס או בפירוק אינן מילתא זוטרתא. יש איפוא לבחון בזהירות את הנסיבות במקרה הנתון, כולל תמונת המצב והעובדות שהתבררו עד לאותו שלב בהליכים הנמשכים. מן הבחינה האחרונה יש לשופט המלומד היושב בדין יתרון גדול על פניי, כך שרק טעות בולטת בשיקוליו או במסקנתו, אילו הייתה כזאת, הייתה מצדיקה היענות לבקשה המונחת לפניי. תמיכה בהלך מחשבתי, שהסמכות להגביל חירותו של אדם (כמתואר לעיל) בהליכי פירוק רחב מהמקובל בתחום האזרחי הרגיל, מוצאת אני, בין היתר, דרך היקש בסעיף 281 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן - פקודת החברות), אליו מפנה הכנ"ר בדברי תגובתו. לפי הנאמר שם, אם "הוכח לבית המשפט כי יש סיבה סבירה להניח שמשתתף פלוני עומד לעזוב את הארץ, או להימלט באופן אחר ... כדי להימנע מחקירה" (ההדגשה שלי - מ' ב"פ), רשאי הוא אף לפני מתן צו פירוק להורות על מעצרו של המשתתף ועל החזקתו במשמורת בטוחה. אין צריך לומר, כי "סיבה סבירה להניח", שפלוני עומד לעזוב את הארץ היא על פניה מבחן רחב מזה הנקוט לפי תקנות סדר הדין האזרחי. גם אם תמצי לומר, כי אין לסעיף 281 תחולה בענייננו מטעם כלשהו - ולכאורה, יש לו תחולה (ראה ההגדרה של "משתתף" בסעיף 1 לפקודת החברות) - דייני ברעיון המונח ביסודו, אותו אני מאמצת גם לצורך הדיון בבקשה שלפניי. טוענים המבקשים, כי החקירה הנערכת לפי סעיף 288 לפקודת החברות היא בגדר הליך, "שאין בכוחו ושאינו אמור להקים חיוב כלשהו", ועל-כן אין עילה לעכב יציאתם. תמימת דעים אני עם המשיבים, שיש לראות בחקירה זו אך שלב ראשון, אשר אם החשדות במהלכו יתאמתו - היינו, אם יתברר בראיות לכאורה שאמנם נטלו המבקשים מקופת החברות, תוך כדי פרישה ומכירת מניותיהם, כחמישה מיליון דולר שלא כדין, במסווה של דמי "אי-תחרות" - יבואו צעדים נוספים שיתחייבו מן המסקנות. יתרה מזו, מתשובת הכנ"ר נמצאתי למדה, שנערכה חקירה על-ידי משטרת ישראל, והחומר הועבר לפרקליטות המדינה, והעיקר - השופט, המברר בשלב זה אם יש לחשדות יסוד, הוא שהחליט, בין היתר על סמך הראיות שהונחו לפניו, להוציא את צו עיכוב היציאה. אני ערה לנזק שהצו עלול לגרום, ואולי כבר גרם, למבקשים, ובעיקר תהא התוצאה חמורה, אם בסופו של דבר יתברר שהחשדות היו חסרי בסיס. אולם זהו סיכון, שיש, כאמור, לשקלו כנגד נזק אפשרי לאחרים, אם הצו לא יינתן. המטרה האזרחית החשובה ביותר לנושי החברות היא, כמובן, להביא להשבת הכסף, שלפי החשד הנחק נלקח שלא כדין. מטרה זו תושג כנראה רק, או טוב יותר, אם המבקשים יהי נוכחים בישראל. העובדה, שיש לדירקטורים קשרים המחייבים נסיעות אל מחוץ לישראל, ואחד מהם - אף שיש לו כנראה עסקים כאן ומגוריו כאן - הוא תושב חוץ, נראית בעיניי חרב פיפיות. מצד אחד יש בכך כדי להחמיר את הנזק כתוצאה מצו העיכוב, אך מצד אחר אין להתעלם מהאפשרות ומההזדמנות שיש להם לעזוב את ישראל לצמיתות, או לתקופה ארוכה, בעיקר לאחר שפרשו מן החברות ומכרו את מניותיהם. שקלתי את הבקשה לשמוע טיעון מטעם המבקשים גם בעל-פה, וחרף נטייתי לכבד בקשה כזאת גמלה בי הדעה, שהתוצאה אליה החלטתי להגיע ברורה לי בלאו הכי, ועל-כן מוטב לצמצם את בזבוז זמנם של כל הנוגעים בדבר. הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המפרק הזמני והכנ"ר, כל אחד בסך 2,000 ש"ח, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מהיום עד לתשלום. דיני חברותדירקטור