האם יש לבעל מניות בחברה זכות להתנגד למינוי מפרק זמני ?

פסק דין השופט א' גולדברג: 1. השאלה העומדת ביסודו של ערעור זה היא, אם יש לבעל מניות בחברה זכות להתנגד - בשמו שלו או בשם החברה - למינויו של מפרק זמני לחברה. 2. העובדות בענייננו הן, כי בית המשפט המחוזי מינה, לבקשת המשיב ובמעמדו בלבד, מפרקים זמניים לחברה אינטלקט אינבסטמנט ס.א. (להלן - החברה), שהיא חברה זרה הרשומה בשווייץ. החברה לא הגישה בקשה לביטול מינוים של המפרקים הזמניים. את הבקשה לביטול ההחלטה הגיש המערער, שהוא בעל מניות בחברה. את בקשתו תמך המערער בתצהיר, שבו טען, כי מנהלי החברה אינם מתנגדים לבקשת הפירוק משיקולים אישיים, שאינם לטובת החברה. המשיב הגיש בקשה למחוק על הסף את בקשת המערער. נימוקי הבקשה הם, כ המערער מציג עצמו כמי שהינו בעל כ-50% מהון המניות של החברה וטוען כי בקשתו מוגשת "בשמו ובשם אינטלקט", ואין המערער מציין מי הסמיכו להגיש את הבקשה בשם החברה ומנין נובע כוחו לפעול בשמה. לא זו אף זו. החברה לא צורפה להליך שיזם המערער, לא הומצאו לה כתבי-בי-דין, ולא ניתנה לה (וממילא לא לחברי הנהלתה וליתר בעלי מניותיה) ההזדמנות להגיב לאמור בבקשה, למרות שהינה צד להליכי הפירוק. 3. בית המשפט קמא דן בשתי הבקשות במאוחד והחליט למחוק את בקשת המערער, ומכאן הערעור שלפנינו. את ההנמקה להחלטתו השתית בית המשפט קמא על טעמים מהותיים ועל טעמים דיוניים, והם: לא נתקיימו התנאים להגשת תביעה נגזרת, שכן המערער "לא הראה שמנהלי החברה שולטים על כח התביעה של החברה או שהחלטתם שלא לנהל מאבק משפטי נגד בנק דיסקונט היא החלטה שלא בתום לב, ולא טעות בשיקול דעת"; וכן לא ציין המערער בתצהירו, מה הם הצעדים שנקט כדי למצות את האפשרויות במסגרת החברה כדי שזו תפתח בהליך, טרם שהגיש את בקשו. כמו כן לא ציין בתצהיר את העובדות, המייתרות, לדעתו, את מיצוי האפשרויות הפנימיות בחברה. כמו כן לא צורפה החברה כנתבעת להליך. עוד הוסיף בית המשפט קמא, כי המערער נתן את תצהירו בשווייץ ולא התייצב לחקירה. בא-כוחו הגיש בקשה, כי בית המשפט יוותר על חקירתו, או שהוא ייחקר במקום הימצאו בחו"ל. "היה מקום, איפוא, לדון בשאלה אם יש להרשות את חקירתו כנ"ל, וזאת לצורך הבירור אם הוכיח יורם גיל את חוסר תום הלב של המנהלים". אולם נוכח המסקנה, כי יש לדחות את הבקשה מאחר שהמערער לא הראה כי עשה את כל האפשרי במסגרת החברה כדי שתופיע לדיון, אין צורך להתייחס לתנאי, כי מנהלי החברה פעלו שלא בתום-לב. אשר לטענת המערער, כי זכותו, כבעל מניות בחברה, לטעון בשמו נגד מינוי מפרק זמני, סבר בית המשפט, כי פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג- 1983, אינה מעניקה לבעל מניות זכות עמידה בשלב של טרם פירוק. סעיף 273 לפקודה, עליו סמך בא-כוח המערער, מתייחס למצב שלאחר פירוק. ואף אם יש לבעל מניות מעמד בהליכי פירוק, הרי שסעיף 273 לפקודה "איננו מסמיך משתתף לפתוח בהליך כפי שנפתח כאן". המערער גם לא ציין בתצהירו, כי הוא רשום בפנקס החברים של החברה, לכן אינו בגדר חבר החברה כדרישת סעיף 46 לפקודה, ועל-כן, לכאורה, לא נטען, כי הוא "משתתף" לפי סעיף 1 לפקודה. 4. כבר נאמר, כי- "...בית המשפט רשאי לשקול כל עניין ועניין הבא לפניו בגדר תביעה נגזרת, על-פי נסיבותיו, ולקבוע, אם טעמים של צדק מחייבים סטייה מכלל הישות הנפרדת של תאגיד או לא, ולשם כך אין לסווג עניינים בקטיגוריות מסוימות" (ע"א 1[ 216/84], בעמ' 417). וראה גם: ע"א 2[ 52/79], בעמ' 628; ע"א 3[ 578/75]; ע"א 180/75 [4], בעמ' 229; ע"א 5[ 726/74], בעמ' 530; ר' בכר, "התפתחויות בדיני תביעה נגזרת" משפטים יא (תשמ"א) 174. לא שבענייננו לא מבקש המערער להגיש תביעה בשם החברה, וכל שהוא רוצה הוא להתגונן בשם החברה בהליך הפירוק שפתחה בו המשיבה. מכאן, שלא ב"תביעה נגזרת" אלא ב"הגנה נגזרת" אנו עוסקים. אולם, האם ישנה הצדקה להבחין בין השניים? 5. הצורך בהגנה נגזרת עשוי להתעורר במקרים דומים לאלה בהם מותרת תביעה נגזרת. כלומר, מנהלי חברה, שאמורים להחליט אם להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגד החברה וכיצד להתגונן, מקבלים החלטה שלא בתום- לב ושלא לטובת החברה בכללותה, בכל הנוגע לעמדת החברה בתובענה שהוגשה נגדה. ומדוע לא נאפשר לבעל מניות למנוע נזק שעלול להיגרם לחברה בשל החלטתם של מנהלים שאינה לטובת החברה, כשם שמתירים אנו לבעל מניות, מאותו טעם ממש, להגיש תביעה נגזרת? נהפוך הוא, החשש הקיים בתביעה נגזרת מפני תביעות סרק מצד בעל מניות אינו קיים במקרה של הגנה נגזרת. שהרי היוזמה לפתיחת ההליך לא הייתה של בעל המניות, ובקשתו של זה היא להצטרף בשם החברה להליך שכבר נפתח כדי למנוע נזק מהחברה אם לא תתגונן נגד התביעה. אין די באפשרות העומדת לבעל המניות לתבוע את מנהלי החברה בשל רשלנותם - אם אכן התרשלו בכך שלא התגוננו בשם החברה ועקב כך נגרם נזק לחברה - כדי לשלול את הגנה הנגזרת (כסברת השופט א' גורן בת"א (ת"א) 10[ 3559/84]). ראשית דבר, התביעה בגין רשלנות המנהלים תוכל לקום, רק לאחר שהחברה תפסיד בתביעה בה נתבעה. אין גם ודאות, כי יהא בידי המנהלים לעמוד בתשלום הפיצוי, כשם שייתכנו מקרים שהנזק שייגרם לחברה לא יהא ניתן עוד לתיקון. האפשרות הנוספת, שהועלתה בפסק הדין הנזכר כתרופה שבידי בעל המניות, המצדיקה שלא להיזקק להגנה נגזרת, היא לכפות על מנהלי החברה את ההתגוננות בתביעה. דא עקא, כי אפשרות דומה קיימת בתביעה נגזרת, ואף- על-פי-כן אין בית המשפט מחייב את בעל המניות לכפות את התביעה על המנהלים אלא מאפשר לו להגיש את התביעה ולנהלה. הגיונם של דברים הוא אחד. שאם החליטו המנהלים, שלא בתום-לב, כי החברה לא תגיש תביעה או שלא תתגונן, עדיף הוא, שההתדיינות לא תיכפה עליהם, ובעל המניות הוא שיפעל בשם החברה למען האינטרסים שלה. 6. אכן כפי שמציין השופט גורן בת"א (ת"א) 10[ 3559/84] הנ"ל, "באנגליה שהיא ערש הולדתה של 'התביעה הנגזרת' - לא נוצר הצרך ב'הגנה נגזרת'. בספרו של PENNINGTON בשם COMPANY LAW, מהדורה רביעית, הוצאת BUTTERWORTH משנת 1979, בעמ' 588... אין שום רמז להגנה מסוג כזה". אולם האם ניתן לאמץ בשיטתנו מוסד זה? במשפט האמריקני מוכר מוסד דומה של התערבות בעל מניות בתביעה קיימת. השאלה של התערבות עולה הן במקרה שבו החברה נתבעת והן במקרה שהחברה היא התובעת, והמנהלים אינם מייצגים אותה כראוי, לדעתו של בעל המניות. במאמר NOTE, "SHAREHOLDER INTERVENTION IN CORPORATE 6241 )05-9491( .HARV. L. REV 36 "LITIGATION מונה המחבר את הדרישות הפרוצדוראליות והמהותיות, הנדרשות מבעל מניה שרוצה להתערב בהליך משפטי שהחברה צד לו. ההוראות הנוגעות לעניין מעוגנות אמנם שם בחקיקה, אולם עצם ה"התערבות" אפשרית היא אצלנו מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. על-פי תקנה זו: "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראולו, לצוות... על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". ועקרונית, יש, על-כן, בידי בית המשפט לצרף את בעל המניות, המבקש ל"התערב" להליך שהחברה נתבעת בו. צירופו של בעל המניות כצד על-פי התקנה האמורה מסור לשיקול-דעת בית המשפט, ובדרך כלל הוא לא יהא מי ש"נוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". אולם באותם מקרים חריגים, דוגמת אלה המצדיקים תביעה נגזרת, יהפוך בעל המניות הרוצה להתערב לטובת החברה הנתבעת למי שנוכחותו נחוצה. שכבר נקבע, כי המבחן להפעלת תקנה 24 הנ"ל הוא זה שב- .AMON V. RAPHAEL TRUCK & SONS LTD 683 AT ,]11[ )6591) לאמור: MAY THE ORDER FOR WHICH THE PLAINTIFF IS ASKING DIRECTLY" "?AFFECT THE INTERVENER IN THE ENJOYMENT OF HIS LEGAL RIGHT אם התשובה על שאלה זו היא כן, בית-המשפט לא יעשה מלאכה שלמה, אם לא יאפשר לאותו מתערב להשמיע את דבריו, בטרם יתן פסק-דין העלול לקפח את זכותו" (ע"א 6[ 604/72], בעמ' 157). משיצורף בעל המניה, יהא בידו לטעון טענות בשם החברה. וכפי שאמר השופט זוסמן בע"א 6[ 604/72], בעמ' 158, בהקשר דומה: "...אם הצטרפה חברת הביטוח בתור נתבעת למשפט נגד המזיק, 'פתוחה בפניה הדרך להתגונן לכל אורך החזית'. משמע, אין המבטח מוגבל לכפור רק בחבותו כמבטח, כי לשם כך לא היה צורך בצירופו, אלא רשאי הוא לכפור בחבותו של המזיק-מבוטחו...". 7. מכאן לשאלה הנוגעת לענייננו: האם הראה המערער, כי מוצדק הוא, בנסיבות המקרה, לאפשר לו להתגונן בשם החברה? בקשתו של המערער נגועה בשני פגמים עיקריים: א) החברה לא צורפה כמשיבה לבקשה; ב) המערער לא התייצב לחקירה על תצהירו. אשר לאי-צירופה של החברה, פגם זה יכול שיתרפא באמצעות תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכבר נזכרה לעיל. אולם אי-הופעתו של המערער לחקירה חורצת את גורל בקשתו. העובדה, כי החברה לא ניהלה מאבק משפטי נגד פירוקה, אינה מלמדת, כשלעצמה, כי מדובר לכאורה במחדלה של החברה. טענת בא-כוח המערער היא, כי "חזקה חלוטה היא כי דירקטור הנמנע מפעולה שתסכל תביעת פירוק ובכך מסייע להמתת החברה, אינו פועל לטובתה. לפיכך בעל מניות שפועל מכח זכות החברה אינו צריך במקרה כזה להוכיח שהמנהל פעל בניגוד לטובת החברה". ולא היא, שהרי ייתכנו מקרים, שבהם פירוק החברה יהיה רצוי לה, וראיה לדבר, שבידיה להתפרק מרצונה. לפיכך היה על המערער להוכיח, כי מוצדק הוא לאפשר לו להגן על החברה, אף-על-פי שיש בכך משום סטייה לכלל שאינו מתיר התערבות מצד בעל מניות. טוען בא-כוח המערער, כי בתצהירו אכן פירט המערער את כל העובדות הנדרשות, ובעיקר מפנה הוא לסעיף 2 לתצהיר, שבו נאמר: "מנהלי אינטלקט מסרו לי כי אין בכוונת החברה להתנגד להליכי הפירוק שננקטו על ידי בנק יסקונט לישראל בע"מ (להלן - 'הבנק') לפירוק אינטלקט בתיק פירוק חברה 4119/84 בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו. השיקולים שהניעו את אינטלקט להחלטתה, כאמור, היו הגנה על אינטרסים אישיים של מנהלה רונלד קמחי ללא קשר עם טובת החברה, דהיינו רצונו של מר קמחי להפטר מערבות אישית שנתן לבנק דיסקונט הביא להתעלמות ומהאינטרסים הלגיטימיים של אינטלקט להתנגד לפירוקה." 8. אכן, ביקש בא-כוח המערער, על-פי תקנה 522(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, כי בית המשפט ייתן רשות מיוחדת, שתפטור את המערער מחקירה על תצהירו או שייחקר עליו בשווייץ, ובית המשפט לא ראה לנכון להזקק בבקשה זו, שכן דחה את הבקשה לביטול מינוים של המפרקים מטעמים אחרים. אולם בידינו להכריע בשאלת תוקפו של התצהיר על-פי תקנה 462 לתקנות הנ"ל. מתן "רשות מיוחדת" למצהיר שלא להתייצב לחקירה שכנגד מהווה חריג ואין היא ניתנת אלא במקרים נדירים בלבד (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 4, תשל"ד) 553-552; ע"א 7[ 654/83], בעמ' 134). מה עוד שמדובר בבקשה שהיא עצמה חריגה, ולפיכך מתחייבת בה הקפדת יתר עם המבקש אותה. וכיוון שהמערער הוא שהתניע את "גלגלי בית המשפט" בבקשתו, עליו להיכבד ולהופיע לבית המשפט, שלפניו הגיש את הבקשה (ע"א 8[ 87/66], בעמ' 56). אלא שבתצהירו מציין המערער, כי הוא נמנע מלבוא ארצה מחששו מפני המשיב, אשר הודיע לבא-כוחו כי ינקוט את כל ההליכים המשפטיים שעומדים לרשותו כדי לעכב את יציאתו מישראל, ובכך תהפוך שהותו בישראל למלכודת עבורו, ותימנע ממנו האפשרות לנהל את עסקו בחו"ל. דא עקא, שאין בנימוק זה כדי להצדיק את אי-הופעתו לחקירה (ראה ע"א 9[ 109/68], בעמ' 308). כיוון שכך, לא הוכיח המערער את העובדות המייתרות את מיצוי ההליכים במסגרת החברה כדי שתתנגד לפירוק ואת חוסר תום-לבם של המנהלים, כדי שניתן יהא להיענות לבקשתו להתגונן בשם החברה. 9. השאלה הבאה היא, האם יש למערער מעמד עצמאי כ"משתתף" להתנגד למינוי המפרקים הזמניים? לא יכול להיות ספק, כי לבעל מניות בחברה, שנכנסה להליכי פירוק, יש עניין בהליכי הפירוק. אינטרס זה נגזר מכמה הוראות בפקודת החברות [נוסח חדש]: סעיף 245 לפקודה קובע, כי משתתף יהיה חייב להשתתף בתשלום חשבון נכסי החברה כדי הסכום הדרוש לתשלום חובותיה והוצאות פירוקה. על-פי סעיף 248, זכותו של חבר בחברה לרווחים ולדיווידנדים נסוגה מפני כל חוב של נושה כלפי החברה. סעיף 281 מקנה לבית המשפט סמכות להורות, עוד לפני מתן צו הפירוק, "לעצור את המשתתף ולתפוס פנקסים ומיטלטלין שלו ולהחזיק אותו ואת אשר נתפש אצלו במשמרת בטוחה במשך זמן שיקבע". בעל מניות גם עלול לספוג הפסדים כבדים עם פירוק החברה, כיוון ש"מניותיו לא תהיינה שוות בפירוק אלא את ערכן המאזני, ואף ערך זה יופחת עקב מימושו בהליכי חיסול העסק"... (ד"ר א' פרוקצ'יה, "פירוק חברה לפי בקשת מיעוט בעלי המניות" משפטים ח (תשל"ז-ל"ח) 15 ,13). 10. האם אינטרס זה מקנה לבעל המניות מעמד לטעון נגד מינויו של מפרקזמני לחברה? בא-כוח המערער מונה שני סעיפים בפקודת החברות [נוסח חדש], המקנים לו מעמד זה, והם 3(259) ו-273, כשלשון הסעיף האחרון היא: "בכל ענין הנוגע לפירוק רשאי בית המשפט להתחשב במשאלות הנושים והמשתתפים ככל שיוכחו לו בראיות מספיקות". לטענת בא-כוח המשיב, דן סעיף 273 בסמכות בית המשפט שלאחר צו הפירוק. זאת על-פי מיקומו של הסעיף בפרק י"ב סימן ג' לפקודה. פרק זה עניינו "פירוק בידי בית המשפט" על שלביו. סימן א' דן בשלב הראשון של הפירוק, דהיינו "עילות לפירוק ובקשת פירוק"; סימן ב' דן בשלב השני של הפירוק, דהיינו "צו פירוק ותוצאותיו"; סימן ג' דן - כך מסיק בא-כוח המשיב - בשלב השלישי של הפירוק, דהיינו "סמכויות בית המשפט" שלאחר מתן צו הפירוק. סמכות בית המשפט בשלב שלפני מתן צו הפירוק קבועה בסעיף 263 לפקודה המצוי בסימן א' לפרק י"ב הדן ב"בקשת פירוק". וכל עוד לא נתן בית המשפט את צו הפירוק, אין לו הסמכות להתחשב במשאלות המשתתפים או הנושים. בית המשפט קמא קיבל את טענת בא-כוח המשיב, בהוסיפו, כי "סעיף 274, הוא המשך של סעיף 273, ובו הוראה כי אם יש להתחשב בעמדת משתתפים, אזי יש לכנס אסיפות משתתפים. מכאן אתה למד... כי השלב הוא שלב שלאחר פירוק". 11. סבורני, כי יש לקבל את עמדתו של בא-כוח המערער בכל הנוגע לפרשנותו של סעיף 273, ובכך מתייתר הדיון בסעיף 3(259). לא זו בלבד שאין לשונו של סעיף 273 מצמצמת את תחולתו רק לשלב שלאחר הפירוק, אלא שבסימן ג' עצמו מוצאים אנו סעיפים נוספים, המתייחסים לשלב שלפני מתן צו הפירוק. סעיף 271(ב) עוסק בסמכות בית המשפט לדרוש מהכונס הרשמי להגיש דו"ח לפני מתן הצו; סעיף 281 מקנה סמכות לעצור משתתף נמלט "בין לפני מתן צו פירוק ובין לאחר מכן"...; סעיף 288 עוסק, בין השאר, בסמכויות מפרק זמני לחקור חשודים בהחזקת נכסי החברה. סעיף 274 אינו מצר את סמכותו של בית המשפט אלא מרחיבה. הוא מקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול-דעת לכנס אסיפת משתתפים במקום שיש צורך בכך. אולם אין בכך כדי לשלול מית המשפט את סמכותו להיווכח במשאלות המשתתפים בדרכים אחרות, כשאסיפת משתתפים בחברה, שיש בה, לדוגמה, רק שני בעלי מניות, אינה הדרך הסבירה היחידה להתרשם מרצונם של המשתתפים. 12. דא עקא, כי היה על המערער לתמוך את בקשתו כ"משתתף" בתצהיר, ומשנפסל התצהיר כאמור, עקב אי-הופעתו לחקירה שכנגד, אין בקשתו יכולה לעמוד. ודי בכך כדי לדחות את הבקשה, בלי שיהא צורך להיזקק לטענת בא- כוח המשיב, כי המערער לא טען בתצהיר, ששמו רשום בפנקס החברים, ולכן, לכאורה, לא טען, כי הוא "משתתף". 13. הייתי, על-כן, דוחה את הערעור ומחייב את המערער בשכר טרחת עורך-דין בסך 3,000 ש"ח, כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מיום שימוע פסק-דין זה ועד לתשלום. השופט ד' לוין: אני מסכים. השופט ג' בך: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט גולדברג. דיני חברותמפרק (חברה)בעלי מניותשאלות משפטיותמניות