פרשנות תקנון חברה

ההלכה הנהוגה היא שתקנון הוא כחוזה בין החברה לחברים ובין החברים לבין עצמם, בהתאם להוראת סעיף 23(א) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג1983- וכפי שקבע השופט אנגלרד לאחרונה בע"א 1975/93 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב (טרם פורסם) בפסקא 3 לפסק דינו: "לצורך עיננו די לנו בקביעה כי תקנון חברה הוא חוזה בינה לבין חברה וכן בין החברים לבין עצמם, ואין לנו צורך לפרט אילו מבין ההוראות של דיני החוזים הכלליים חלות על יחסים אלה ואילו נדחות מפני דיני החברות". (ראה גם: ע"א 2508/93 פלזן נ' יהלומי אולריאן שאול בוארון בע"מ פ"ד נ(3) 655, 659-660; ע"א 468/89 בלע קידרון (קינדרמן) נ' בורסת היהלומים, מה(5) 177, 185; ד"נ 39/80 ברדיגו ואח' נ' ד.ג.ב. 9 טכסטיל בע"מ ואח', פ"ד לה(4) 197, 205; ע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח התעשיה בע"מ ואח', פ"ד ל(3) 225, 228; וכן צ' כהן בעלי מניות בחברה, זכויות תביעה ותרופות, (1992) 33-42). אמנם בחלק מפסקי דין אלו נקבע, כי התקנון הוא חוזה סטטוטורי (ע"א 2508/93 הנ"ל, שם; ד"נ 39/80 הנ"ל, בעמ' 215) אך עדיין מדובר, ללא ספק, במסמך שחלים עליו דיני החוזים, אלא אם כן מאופיו המיוחד ומפקודת החברות משתמע אחרת, כפי שגם מובא בדברי השופט אנגלרד שצוטטו לעיל. דברי השופט אור בע"א 1630/94 צנה בע"מ ואח' נ' עזבון נח מוזס ז"ל ואח' (לא פורסם): "כפי שכבר נזכר, התזכיר ותקנון החברה הריהם כהסכם בין החברה ובין בעלי המניות ובינם לבין עצמם (וראו לעניין זה את סעיף 23 (א) לפקודה (סעיף 19 (1) בנוסחה הקודם); ע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה לישראל, פ"ד ל(3) 225, 228; ד"נ 39/80 הנ"ל בעמוד 205; יוסף כהן "דיני חברות" חלק ראשון בעמוד 255; צפורה כהן "בעלי מניות בחברה, זכויות תביעה ותרופות", בעמודים 27-30). פרשנותם של אלה מן הראוי, על כן, שתעשה על פי כללי הפרשנות החלים על חוזים. על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, יש לפרש את החוזה על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ורק אם החוזה ניתן למספר פירושים יש לפנות אל הנסיבות, לרבות כללי פרשנות, אשר יש בהם לסייע לפירושם ..." (סעיף 8 לפסק-הדין). באשר לאופן פרשנותו של חוזה פונה הולנדר לע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, שהלכתו הידועה, היא בתמציות כך: "המסר הנורמטיבי העולה מתוך סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) הוא כפול: ראשית, אמת המידה המרכזית לפרשנות חוזה הוא אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אומד דעת זה הוא המטרות, התכליות, היעדים והאינטרסים (הסובייקטיביים, אשר מצאו ביטוי חיצוני) אשר הצדדים ביקשו (במשותף) להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול שישתמע מתוך החוזה, ויכול שישתמע מתוך הנסיבות. שנית, אם לאחר בחינת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות עדיין קיימת התנגשות בין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, לבין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת המשתמע מתוך הנסיבות על העליונה" (עמ' 310 לפסק הדין). אליבא דהולנדר, יש לפרש את התקנון לפי נסיבות כריתתו, ומנסיבות אלו עולה כי הצדדים התחייבו לשמור על האיזון בדירקטוריון, ואיזון זה ישמר רק אם יקבע שהאסיפה הכללית היא המוסמכת לבחור את הדירקטוריון ולא הדירקטוריון עצמו. היוצא מכך, לשיטתו, שבפרשנות תקנה 41 יש לתת עדיפות לחלופה השלישית הקובעת שהדירקטורים החסרים יבחרו באמצעות האסיפה הכללית, על פני החלופה השניה המאפשרת בחירת דירקטורים על-ידי הדירקטוריון עצמו. מסמכיםתקנון חברה