החלטה מן הדיון שהתקיים בפני עולה, כי אין בידי המשיבים 1 ו2- (להלן: המשיבים) להצביע על כל מקור חוקי המעניק להם זכות להקים, להחזיק ולהשתמש במבנים מושא הבקשה לצו מניעה זמני. המדובר, על-פי האמור בסעיף 8 לבקשה, בשלושה מבנים המיועדים לשמש כ"צימרים" או "מלון דרכים" בהם מצויים חדרי שינה ומקלחות. כמו כן נטען, כי המשיבים פרצו דרך מחוץ למקרקעין והציבו בסמוך מבני שרותים כמיכל אגירה לגאז. המשיבים אישרו בעת הדיון את טענת המבקש, כי בניית המבנים נעשתה ללא היתר בניה מטעם רשויות התכנון וללא הסכמת בעל הקרקע, הוא המבקש, ובניגוד להסכם השכירות שבין המבקש והמשיבה השלישית מכוחו ניתנה למשיבים רשות להשתמש בקרקע. המשיבים טוענים, כי הם נוקטים בהליכים לקבלת היתר בנייה בנוגע למבנים ומתבססים על הבטחות בעל-פה שניתנו להם על ידי גורמים שונים בענין זה, ואולם עדיין אין בידיהם היתר בנייה ונראה כי הדרך להשגתו ארוכה. מדברי הצדדים בעת הדיון התברר, כי הוצאתו של היתר בנייה מותנית, בין היתר, בקבלת הסכמה מבעל הקרקע, המבקש. הסכמה כזו טרם התבקשה. בנסיבות אלה, כאשר בפי המשיבים אין כל טענת הגנה לגופו של ענין, הוכיח המבקש כי בידו יותר מן הזכות לכאורה שהוכחתה נדרשת לצורך קבלת צו מניעה זמני. בענין זה נאמר בסיפרו של ד"ר אליהו וינוגרד, צווי מניעה (הוצאת הלכות, 1993), בעמ' 92: "גם הצד המתנגד למתן הסעד המבוקש, צריך להראות שבידו זכות העלולה להיפגע על ידי מתן הסעד המבוקש. למשל: אם מוגשת תביעה למתן צו מניעה נגד מסיג גבול, אין הלה יכול להתנגד לצו בטענה שהצו, אם יינתן, יפגע קשות בצרכים החיוניים שלו, שהרי אין אדם יכול לדרוש זכות הנאה מרכושו של הזולת, רק מפני שנוח לו הדבר, אף אם לזולת אין הדבר גורם כל נזק, ואפילו מצבו הקשה של מסיג הגבול עשוי לעורר אהדה אליו מצד אחרים. אין לזהות שיקולים מוסריים עם שיקולים שביושר. דבר התלוי ברצונו הטוב של הזולת אין לכפות עליו "רצון טוב" זה על ידי החלת שיקולים שביושר". כאשר הזכות שבידי המבקש היא כה איתנה, והסעד הזמני המתבקש נועד כדי לשמור על המצב הקיים ולמנוע עשיית שימוש במבנים אשר נבנו לכאורה ללא היתר בנייה וללא רשות הבעלים, יש לתת משקל פחות לשיקול בדבר מאזן הנוחות, היינו, לאי הנוחות שתיגרם למבקש אם לא ינתן הצו כנגד זו שתיגרם למשיבים אם הצו ינתן (ראה: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 617, ה"ש 137). ואולם, בענייננו, מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המבקש, שהרי הנזק שיגרם למשיבים אם לא יותר להם להשתמש במבנים הוא כספי בלבד, ואילו בהתרת השמוש במבנים כרוכה לא רק פגיעה במבקש אלא גם פגיעה באינטרס הציבורי. במלים אחרות, כאשר מדובר בבנייה ללא היתר בניה, כפי שהדבר בענייננו, לא יוכל בית המשפט לתת גושפנקא למעשיהם הבלתי חוקיים לכאורה של המשיבים ולהתיר להם לעשות שימוש ולהנות ממה שהושג לכאורה בעבירה. לו היה מדובר אך בהיבט החוזי של יחסי בעלי הדין, יתכן כי ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת, ואולם, כאשר המדובר בבנייה שהיא לא רק בניגוד להסכם בין הצדדים אלא גם בניגוד לחוק - לכאורה כמובן - לא ניתן להכשיר על דרך של דחיית הבקשה לצו מניעה זמני את עשיית השימוש במבנים. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה להעתר לבקשה. ניתן בזה צו מניעה זמני כמבוקש, היינו, צו האוסר על המשיבים לעשות שימוש למגורים בשלושת המבנים המצויים במגרש 14 במושב שואבה (מטה יהודה), ולשכן במבנים אלה כל אדם, לרבות שימוש במבני העזר שבסמוך למבנים אלה. תוקפו של הצו - תוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה ועד למתן החלטה אחרת. המשיבים ישאו בהוצאות המבקש ובשכר טירחת עו"ד בסכום של 750 ש"ח בתוספת מע"מ. בניהצימרים