החלטה בפני בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה אשר ניתן על ידי בית משפט השלום בעכו (כב' השופט י. עמית) (להלן: "בית משפט קמא"), עד לשמיעת הערעור ו/או אחרת עד למתן החלטה. העובדות הצריכות לעניין ביום 15.2.00 ניתנה ע"י בית משפט קמא החלטה שעיקרה דחיית הבקשות לעיכוב ביצוע צו ההריסה. בתאריך 8.3.00 הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד לבצוע צו הריסה ב- 30 ימים נוספים, בית משפט קמא בתאריך 9/3/00 האריך את המועד כמבוקש, וכל זאת בהעדר המערערים. בעקבות החלטה זו פנה ב"כ המבקשת לבית משפט קמא בבקשה דחופה לעיכוב ביצוע צו ההריסה וביטול החלטה שניתנה בהעדר. ביום 6/4/00 (בטעות נרשם על גבי ההחלטה 20/1/00), דחה בית משפט קמא בקשה זו והשאיר את החלטתו מיום 9.3.00 על כנה. על החלטתו זו של בית משפט קמא ערער ב"כ המבקשים לבית משפט זה, ובנוסף, הגיש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע צווי הריסה עד לשמיעת הערעור ובקשה זו עומדת לפני. טענות הצדדים ב"כ המבקשים טוען שיש מקום לעכב ביצוע צו הריסה עד לשמיעת הערעור שהוגש לבית משפט זה על החלטתו של בית משפט קמא בדבר הארכת מועד ביצוע הצו. ב"כ המשיבה טען שהערעור נסוב סביב הבקשה של ב"כ המבקשים שבית משפט קמא יבטל את החלטתו בדבר הארכת מועד הצו ומשבקשה זו לא התקבלה הוגש הערעור. ב"כ המשיבה טוען שמשום שהערעור הוא על החלטתו זו של בית משפט קמא אין למבקש כלל זכות ערעור, ועל כן אין צורך לדון גם בבקשה זו. דיון ב"כ המשיבה הפנה אותי אל פסק דין, פאר אברהם נ' מדינת ישראל 4623/98 (להלן: "פס"ד פאר אברהם), אשר ממנו עולה כי לא ניתן לערער על החלטה המאריכה את תקופת הזמן לביצוע צו הריסה שכן החלטה זו איננה פסק דין. וכך נקבע בפסק דין פאר: "אני סבור שהחלטה עצמאית המעכבת ביצועו של צו הריסה או המאריכה את תקופת הזמן לביצועו, איננה "פסק דין"כמשמעותו בדין." קביעתו של בית המשפט בפסק דין פאר מקובלת עלי ואני מאמץ אותה. "לא כל מי שרואה עצמו נפגע, עומדת זכות הערעור" (בש"פ 2768/95 שפיגל ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3), 221, 232). "שכן זכות הערעור אינה נמנית עם זכויות היסוד במשפטנו... כדי להקים זכות זו דרושה הוראה של חוק החרות, ובהעדרה של הוראת חוק, אין הזכות קיימת." (בג"צ 87/85, ג'מאל ארגוב נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון ואח', פ,ד מב(1), 353, 360). לפיכך, ולאור האמור לעיל, לא ניתן לערער על החלטה בדבר הארכת תקופת זמן לבצוע צו הריסה כאשר הערעור הוא על החלטה זו בלבד, ולא כחלק מפסק דין אשר עליו ניתן לערער. קביעה זו טומנת בחובה את המסקנה המתבקשת כי הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד לשמיעת הערעור דינה להדחות. ברצוני לציין שגם אילולא היתה למבקשים זכות ערעור והיה עלי לדון בבקשה לגופה גם אז הייתי דוחה בקשה זו לגופו של ענין, שכן אין אני רואה פסול בהחלטתו של בית משפט קמא באותו עניין. עיכוב ביצועהריסת מבנהצו הריסהערעורצווים