דיון בדלתיים סגורות - פרשת קצב

ה ח ל ט ה ביום 13.5.2009 הגישה המבקשת בקשה להורות על קיום הדיונים בדלתיים סגורות מכוח סעיף 68(ב)(5) ו-(7) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הנאשם (המשיב 1), מצידו, התנגד לבקשה בטענה כי המתלוננות התראיינו בכלי התקשורת ואין מקום ליתן להן להעיד מאחורי דלתיים סגורות. גופי תקשורת שונים, משיבים 5-2, שהצטרפו לבקשה כמשיבים, הביעו גם הם את התנגדותם לבקשת המאשימה. בקצירת האומר, מתייחסים נימוקיהם של המשיבים 5-2 למעמדו החוקתי של עיקרון פומביות הדיון, שהגבלתו תיעשה לאחר שקילה זהירה ועל דרך הצמצום, לאופיה הגורף של הבקשה, שהיעתרות לה משמעה איסור פרסום גורף של כל פרט מדיוני בית המשפט - דבר שיפגע פגיעה משמעותית בזכות הציבור לדעת וביכולת לקיים שיח ציבורי ואף עלול להביא לפרסום שמועות ולעיוות האמת, ולצורך להבחין בין העדויות השונות, ולקבוע ביחס לכל עדות ועדות, האם יש מקום לשמעה בדלתיים סגורות כמו גם להבחנה, שתיעשה מראש ולמצער בדיעבד, בין חלקי עדות שניתן לגלותם לבין חלקי עדות שיישמעו בדלתיים סגורות, כפי שמתבקש, לגישתם, מהאמור בבג"צ 258/07 ח"כ זהבה גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006 (להלן: "בג"צ גלאון"). עוד התיחסו לנסיבות המיוחדות בתיק זה ובכלל זה לעובדה שחלק מן המעורבים התבטאו בתקשורת באופן ישיר או עקיף, לעובדה שהנאשם כיהן בתפקיד ציבורי רם והעבירות שמיוחסות לו נעשו תוך ניצול תפקידו ולסיקור התקשורתי הנרחב לו זכה הענין בארץ ובעולם. ד י ו ן אין חולק על כך כי עיקרון פומביות הדיון המשפטי הוא עיקרון מרכזי בשיטתנו המשפטית כקבוע בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה "בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק." (פורסם ס"ח תשמ"ד, עמ' 78) ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, המורה כי "בית משפט ידון בפומבי". "זהו הכלל ונקודת המוצא העומדת בבסיס ההליך השיפוטי במחוזותינו יש שיאמרו אבן יסוד היא ויש שיאמרו כי בעיקרון על עסקינן... אין חולקין שפומביות הדיון המשפטי, במובנו הרחב הכולל הן את קיום הדיון המשפטי באופן הפתוח לציבור הרחב והן במובן פרסום זהות בעלי הדין, מהווה סימן היכר לשיטה משפטית בחברה דמוקרטית...", דברי כב' השופטת ארבל בבש"פ 2484/05 פרי נ' מדינת ישראל. כך גם דברי כב' השופט חשין ב-רע"פ 5877/99 פלונית נ' מדינת ישראל, פד"י נט(2) (להלן: רע"פ 5877/99): "...עיקרון זה קשור בטבורו בחופש הביטוי ובחופש התקשורת מן העקרונות הנפילים הוא במשפטנו... רק במקרים חריגים ויוצאי דופן נסטה מעיקרון הפומביות..." על חשיבותו של עיקרון זה עמדה הנשיאה בבג"צ גלאון הנ"ל, כך: "פומביות הדיון תורמת לשיפור איכות ההחלטה הניתנת בסוף ההליך, ההנחה היא כי עינו המבקרת של הציבור עשויה לבטל כל אפשרות של שפיטה מתוך משוא פנים ודיעה קדומה. (ע"פ 152/51 טריפוס נ' היועהמ"ש פדי(ו)(1) 17, 23... באמצעות פומביות הדיון הצדק לא רק נעשה אלא גם נראה, וכך נמנע הרושם שהדין נעשה במסתרים ומשיקולים נעלמים." כך גם אין חולק על כך כי חרף מרכזיותו וחשיבותו של עקרון פומביות הדיון, אין המדובר בעיקרון מוחלט: "עיקרון פומביות הדיון, כמו זכויות היסוד שבבסיסו אינו מוחלט, יש שעליו לסגת מפני זכויות ואינטרסים נוגדים. בהתאם לסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה, ניתן לפגוע בעיקרון פומביות הדיון בהליך השיפוטי רק באמצעות הוראה מפורשת בחוק או על ידי הוראה מפורשת של בית המשפט שניתנה על פי חוק; סעיף 68 לחוק בתי המשפט..." (מתוך בג"צ גלאון הנ"ל). ראה גם דברי כב' השופט חשין ב-רע"פ 5877/99 הנ"ל: "ככל עקרונות, דוקטורינות וכללים אחרים במשפט, גם עיקרון פומביות הדיון המשפטי אינו עיקרון מוחלט. עקרונות וכללים מתרוצצים בחלל המשפט אנה ואנה כגחליליות אלה, ואך טבעי הוא הדבר שעקרונות בני מעלה יתנגשו מדי פעם בעקרונות אחרים, בני מעלה אף הם, כך למשל עשוי עיקרון פומביות הדיון להתנגש בעקרונות המגינים על אינטרסים נעלים של ביטחון המדינה ויחסי החוץ של המדינה והגנה על המוסר, על קטינים, על מתלוננת בעבירות מין על עדים ועוד. בהתנגשות מעין זו חייב אחד העקרונות להסיג עצמו מפני רעהו ואפשר ששני העקרונות יתבקשו בה בעת לפנות ולו מקצת מקום איש לרעהו.." נשוא דיוננו, אפוא, הוא החריג לכלל וכפי שעוגן בסעיף 68(ב) לחוק הנ"ל המורה כך: "(ב) בית המשפט רשאי לדון בענין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות אם ראה צורך בכך באחת מאלה. (1) .... (2) .... .... (5) לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. ... (7) הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד כלל." שתי ההוראות הספציפיות שלעיל הן פרי רצונו של המחוקק להגן על עניינה של מתלוננת בעבירת מין, כאשר "ההגנה מוצאת ביטויה בשיקול דעת המוענק לבית המשפט לחרוג מעיקרון פומביות הדיון המשפטי ולסגור את דלתות בית המשפט לעת דיון בעבירות מין, שמא ייפגע עניינה של המתלוננת... החוק מדבר אמנם על עניינה של המתלוננת בעבירת מין אולם בחינה מקרוב תלמדנו כי המדובר הוא - גם להלכה גם למעשה - בעניינה של המתלוננת ובעניינו של הכלל גם יחד וזה פשר הדברים, מטעמים שבצינעה, בבושה וברצון לשמור על הפרטיות, אלו תכונות מולדות באדם תתקשה אשה להעיד בבית המשפט בפומבי על עבירת מין שבוצעה בגופה או שהיתה קורבן לה בכל דרך אחרת וצנעה ובושה אלו יכול שתבאנה אותה לא להתלונן על אותן עבירות שמא יהא עליה לחשוף בפומבי את המעשים. היעדר תלונה על מעשים שנעשו תפגע למותר לומר בעניינו של הכלל וסגירת דלתות בית המשפט לעת הדיון המשפטי, באה להבטיח מראש כי האשה תתלונן במקום שראוי כי תתלונן. היתר שהתיר החוק לסגור דלתות בית המשפט בעבירות מין... נועד על פניו להגן על עניינה של המתלוננת אך יועד הוא להגן על עניינו של הציבור ועל עניינה של מתלוננת כאחד... ... קביעת החריג לפומביות הדיון בעניינן של מתלוננות בעבירות מין משתבץ ומשתלב במגוון הוראות שהמשפט כונן להגנתן של נשים... כך בשדה המשפט המהותי, וכך בשדה המשפט הדיוני, שגם בו מצא המחוקק מקום להגן על נשים נפגעות עבירות מין, ראו למשל תקנות לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים); (גביית עדות מתלונן בעבירות מין שלא בפני הנאשם); סעיף 187(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (תסקירי קורבן) ועוד... העמד בשורה כל חוקים אלה שמנינו וידעת כי נתהוותה ונתקיימה דוקטורינה במשפט הארץ, דוקטורינה שכוחה והשפעתה הרחק אל מעבר להוראות הספציפיות שיצרו אותה מתחילתה נוצרה מעין מאסה קריטית ונתהווה עקרון המקרין אל כל עבריו והחודר אל כל תחומי המשפט... ... חייבת היא שיטת המשפט לכונן מנגנון שיגונן על המתלוננת ברמת המיקרו - שאם לא תעשה כן תרתענה נפגעות מהתלונן כנגד הפוגעים בהן, המנגנון שכוננה שיטת המשפט בענייננו היא ניהולו של ההליך המשפטי בדלתיים סגורות ואיסור פרסום של ההליך..." כעולה מן האמור, וחרף מרכזיותו של עיקרון פומביות הדיון, בהשקיפנו על מכלול השיקולים העומדים בבסיס החריג לכלל המתיר סגירת דלתות הדיון, ולאור החשש האינהרנטי הממשי לפגיעה חמורה בפרטיותן וצנעת חייהן של המתלוננת, שלא לומר בחופשיות עדותן בבית המשפט, נראה כי על עיקרון פומביות הדיון להיסוג לאחור ככל שנוגע הדבר למעמד מתן עדותן של המתלוננות. העובדה שמי מהמתלוננות התראיינו בעבר בעלום שם וזהות לכלי תקשורת זה או אחר, אין בה כדי לשנות כהוא זה ממסקנתנו שלעיל, לאור העובדה שזהותן של אלו נותרה עלומה גם לאחר אותם ראיונות ופרטיותן לא נפגעה. לאור האמור, החלטנו כי עדותן של המתלוננות תישמענה בדלתיים סגורות ותיאסרנה לפרסום. כנגזר מן האמור, עדויותיהם של כל העדים שעדותם עלולה לחשוף את זהותן של המתלוננות ולפגוע בפרטיותן, ובכלל זה, קרובי משפחתן של המתלוננות, חברים, קרובים, עיתונאים, אנשי ציבור וחוקרי משטרה שנחשפו לגרסתן של המתלוננות וכן אנשי מקצוע כעורך דין ופסיכולוגית, שהעניקו להן טיפול מקצועי, תישמענה בדלתיים סגורות ותאסרנה לפרסום. כך גם עדותו של הנאשם תישמע בדלתיים סגורות ותיאסר לפרסום, לאור קיומו של חשש ממשי כי במהלך מתן עדותו, יעלו פרטים שיש בהם כדי לפגוע בפרטיותן של המתלוננות ולחשוף את זהותן. לטעמנו, המתווה שקבע בית המשפט העליון בבג"צ גלאון הנ"ל, על פיו ביקשו המשיבים 5-2 להתיר את פתיחת הדלתות, קרי: "בחינה ובמידת האפשר מראש כל עדות וכל מהלך דיוני המתקיים בפניה בנפרד כדי להכריע אם ניתן לחושפם לציבור או שמא אין מנוס מחיסויים.", אינו ניתן ליישום בענייננו, כנגזר הדבר מאופי העדויות ותוכנן, שכן עסקינן בעדויות הנשמעות בפני הערכאה המשפטית הדיונית, שאין לה האפשרות לדעת מראש מה יהא תוכנה של העדות, אלו חלקים ממנה מותרים הם למסירה בדלתיים פתוחות ואלו לא. כך גם אין לבית המשפט שליטה על מוצא פיו של עד מעל דוכן העדים, כאשר עלול הוא, גם שלא מדעת, להסגיר פרטים שעלולים לגרום לפגיעה בפרטיותן של המתלוננות ולחשוף את זהותן, להבדיל מעדויות בפני ועדת בדיקה, שם מדובר בעדויותיהם של אנשי מקצוע, היכולים לדעת מראש איזה חלק מדבריהם צריך להישמע בדלתיים סגורות ואיזה לא , שידעו לעשות את מלאכת הסינון והאבחנה בין החלקים הסודיים לבין אלה שלא - מה שעד הדיוט, ספק אם יוכל לעשותו בעומדו בסיטואציה המלחיצה והקשה על דוכן העדים. לאור האמור והחשש הממשי לפגיעה חמורה במתלוננות, אנו מורים כי הדיון יתקיים בדלתיים סגורות. לאחר שמיעת העדויות כאמור, נבחן את נושא פרסום מקצת העדויות, אם בכלל, ככל שאין בפרסום פגיעה במתלוננות וכפי שפורט לעיל. דיון בדלתיים סגורותדיון