ניהול חניון בנאמנות

פסק דין א. רקע S 1. התובעים הם קבוצת בעלי דירות במגדל דיזנגוף סנטר (להלן-"מגדל דיזנגוף") המצוי בקרן הרחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג' בתל-אביב, אשר מתנשא מעל למרכז הקניות "לב דיזנגוף". 2. הנתבעת מס' 1 (להלן-"דיזנגוף סנטר") היא הבעלים של המקרקעין עליהם הקימה ובנתה את המרכז המסחרי הידוע בשם "דיזנגוף סנטר". הנתבעת מס' 2 (להלן-"חברת הבריכה") היא החוכרת לדורות והמתפעלת של בריכת השחייה הבנויה במרכז המסחרי. הנתבעת מס' 3 (להלן-"חברת החניון") היא המנהלת את חניון הרכב המצוי בתחומי המרכז המסחרי, בנאמנות עבור בעליו של החניון. 3. הנתבעות 4 (להלן - "אזורים") ו- 5 (להלן - "ארזל") הינן חברות קבלניות אשר רכשו מהנתבעת מס' 1 חלקים מסויימים וזכויות בניה במתחם דיזנגוף סנטר. הנתבעות 4 ו- 5 הקימו את מגדל דיזנגוף סנטר והן אשר התקשרו בהסכמים עם רוכשי הדירות במגדל דיזנגוף. בשנת 1981 רכשה אזורים מדיזנגוף סנטר חלקים מסויימים של המרכז המסחרי וכן זכויות בניה, ומכח אלו בנתה ביחד עם אחרים את מגדל המגורים הנישא מעל המרכז המסחרי. 4. הסכם המכר מיום 1.5.1981 בין דיזנגוף סנטר ובין אזורים הוגש כמוצג נת1/45 (להלן - "הסכם המכר"). ארזל רכשה מאזורים חלק מהזכויות הנזכרות לעיל, אשר דיזנגוף סנטר מכרה לאזורים בהסכם המכר האמור. 5. מרבית התובעים רכשו את דירותיהם מאת אזורים וארזל על פי חוזי רכישה, ואילו חלקם האחר של התובעם רכש את הדירות מרוכשים מקוריים ובעלותם בדירות הינה בעלות "יד שניה". 6. במרתפי פרוייקט דיזנגוף מצוי חניון תלת קומתי אשר לטענת התובעים היה על הנתבעות להקצות להם בו שטח נפרד ומתוחם כחניון שמור, שיהא מובדל משטח שאר החניון המיועד לציבור הרחב, כל זאת מכח הסכם הרכישה שבין התובעים ובין אזורים וארזל. עוד טוענים התובעים כי מכח הסכם הרכישה האמור התחייבו אזורים וארזל כי התובעים ישלמו דמי מנוי לפי תעריף הזול ביותר הנוהג בחניון, ודברים אלו תואמים לטענתם גם את המצגים הברורים אשר הוצגו לרוכשים המקוריים על ידי אזורים וארזל במהלך המו"מ לרכישת הדירות. 7. על גג החנויות בדיזנגוף סנטר ממוקמת בריכת שחיה אשר, לטענת התובעים, נועדה על פי חוזה הרכישה לשימוש חוכרי ו/או דיירי יחידות בפרוייקט דיזנגוף סנטר בלבד, אלא שבפועל פתוחה הבריכה לכל דיכפין ומשמשת כבריכה ציבורית לכל דבר, בכך נגרע חלקם כבעלי זכות לשימוש מועדף בבריכת השחיה , שהובטחה להם בחוזה. ב. הבקשות המקדמיות 8. בסמוך לאחר העברת הדיון בתובענה לפסים של תביעה רגילה ולאחר הגשת כתבי הטענות, הגישו הנתבעות מספר בקשות מקדמיות בהן טענו להתיישנות החלה על חלק מהתובעים; להתיישנות הסעד הכספי אשר נתבע על ידי התובעים בכתב התביעה המתוקן; וכן להעדר יריבות בין רוכשי יד שניה הנמנים על התובעים לבין הנתבעות. 9. ביום 20.3.97 הגישה הנתבעת חברת החניון בקשה למחיקת התביעה נגדה על הסף מחמת העדר עילה ומחמת העדר יריבות (המרצה 4169/97) (להלן "בקשתה של חברת החניון"). ביום 21.5.97 הגישו הנתבעות 1 - 3 בקשה (המרצה 6959/97) (להלן - "בקשתן של הנתבעות 1 - 3") במסגרתה ביקשו כדלקמן: א. לדחות על הסף את תביעתם של מספר רוכשים מקוריים, מחמת התיישנות. ב. לסלק על הסף את תביעתם של רוכשי יד שניה מחמת היעדר יריבות והעדר עילת תביעה. ג. לדחות על הסף את תביעתם של כל התובעים לסעד כספי, מחמת התיישנות. 10. ביום 22.5.97 הגישו גם אזורים וארזל בקשה לסילוק על הסף של תביעת התובעים או חלק מהם. 11. ביום 11.1.99 ניתנה החלטה בבקשות הנ"ל, ונקבע כדלקמן: "עיינתי בסיכומי הצדדים לעניין טענות הסף: התיישנות וחוסר יריבות והתיישנות הסעד הכספי - ונראות לי טענות התובעים מטענות הנתבעות - בכל אחת מהסוגיות הללו. הטענות לענין השתק וויתור - אין להכריע בהן ללא ראיות ולבקשות לא צורפו כאלה... איני מוצא לנכון לפרט בשלב זה את הנימוקים לדחיית הבקשות ואתן נימוקי בפסק הדין הסופי... הסיכומים בהמרצות יהוו על כן פרק מן הסיכומים הכוללים ואתייחס אליהם בפסק הדין" לאור קביעתי האמורה אתייחס לבקשות המקדמיות, אשר הועלו על ידי הנתבעות, כסדרן. התיישנות 12. כאמור העלו הנתבעות טענת התיישנות, ביחס למספר תובעים. אין בדעתי להידרש לשאלה האם הועלתה טענת ההתיישנות בשלב מאוחר לאחר הגשת התובענה או שמא הוגשה בהזדמנות הראשונה, בהתאם לדרישת סעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן "חוק ההתיישנות"). כמו כן אין בדעתי להתייחס לשאלת ההתאמה או היעדר ההתאמה בין שמות התובעים אשר לגביהם מעלות הנתבעות 1-3 והנתבעות 4-5 את טענת ההתיישנות, שכן דינה של טענת ההתיישנות להידחות לגופה כפי שאבהיר להלן. 13. סלע המחלוקת לעניין דינה של טענת ההתיישנות טמון בשאלה האם יש לראות בהפרת ההתחייבות מעשה חד פעמי או שמא דינה של הפרת ההתחייבות כדין הפרה מתמשכת, שכן סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התביעה. יוצא כי, קביעת מועד "עילת התביעה" הכרחי לצורך הכרעה בשאלה האם עילת התביעה הינה תולדה של מעשה או מחדל חד פעמי, אשר ממועד התרחשותו והלאה נמנית תקופת ההתיישנות, או שעילת התביעה היא תולדה של מעשה או מחדל מתמשך, שאז, עילת תביעה חדשה מתגבשת מידי יום ביומו. 14. בערעור אזרחי 590/67 לאה קלינמן נ' ד"ר מירון חרושת כימית בע"מ ואח' פ"ד כב (2) 929, 934. קבע בית המשפט, בהסתמך על פסק דינו של השופט פירסון (Pearson ) בעניין Cartledge v E. Jopling and Sons, Ltd. And an. :(1961), 3 All E.R. 482,491; (1961), 3 W.L.R. 838 ; 105 Sol. Jo. 884 ; (1962), 1 Q.B. 189 ; (1961), 2 Lloyd’s Rep. 61, C.A. 491 לאמור: "במקרה שיש הפרת חובה הולכת ונמשכת מצד הנתבע והגורמת ברציפות נזק לתובע, הרי עילת תובענה חדשה נולדת בכל יום, ואם ההפרה והנזק הנובע ממנה נמשכו פרק זמן העולה על תקופת ההתיישנות, יחסום חוק ההתיישנות - אם הנתבע מסתמך עליו - את תובענת התובע על הנזק שאירע לפני התאריך הקובע, אך לא על הנזק שאירע אחריו." 15. דין זה חל על הפרת התחייבות חוזית נמשכת והולכת ביחס לרכישת מנוי על בסיס תקופתי לחניון התת קרקעי בתעריף מוזל וכן ביחס להפרת התחייבות חוזית שלא למכור מנויים לבריכה למי שאינו נמנה על רוכשי יחידות בפרוייקט. המדובר בהפרות נמשכות והולכות, כאשר בכל יום שהן קיימות נולדת עילת תובענה חדשה. 16. עמדתי בעניין סיווגה של ההתחייבות החוזית כנמשכת, הן לעניין החניון והן לעניין הבריכה, נגזרת מעמדתי ביחס לפרושם של סעיפים 6.06 ו- 9.01.2 להסכם הרכישה שבין אזורים לבין בעלי הדירות במגדל דיזנגוף סנטר. אציין תחילה כי מקבל אני את עמדתם של הדיירים לעניין פירושו של הסכם המכר. 17. לעניין החניון, הרי שכל עוד נדרשים דיירי הפרוייקט לרכוש מינויים, מידי תקופה, במחיר מלא וללא איזור מסומן ותחום, המאפשר לדיירי הפרוייקט חניה בלעדית סבירה, אם גם לא מסומנת אישית, יש לראות את הפרת החוזה כהפרה נמשכת. גזירה שווה יש להחיל גם על מכירת מינויים לבריכה, באופן עקבי ובניגוד לסעיף 9.01.2 להסכם הרכישה שבין דיירי הפרוייקט ובין אזורים וארזל (נספח א' לכתב התביעה מוצג ת7/). הדרישה לסילוק על הסף של תביעת רוכשי יד שניה לעניין סילוק על הסף של תביעתם של רוכשי יד שניה מחמת היעדר יריבות והעדר עילת תביעה: 18. לטענת התובעים רכשו רוכשי יד שניה, ברכישת הדירה, אגד של זכויות המהווה את כלל הזכויות בדירה, דהיינו, התובעים אשר רכשו את דירתם מרוכשים מקוריים, נכנסו בנעליהם של הרוכשים מקוריים. למסקנה זו מגיעים התובעים הן לאור העובדה כי ברכישת דירה במגדל דירות יוקרתי כמגדל דיזנגוף אין לנתק בין דירה כמשמעותה הפיזית לבין כל זכות חוזית הנגזרת מהסכם הרכישה, והן לאורו של חוק המחאת חיובים התשכ"ט - 1969, המאפשר לנושה להמחות את זכותו. 19. לטענת הנתבעות 1-3, רוכשי יד שניה לא חתמו על חוזי הרכישה עם חברת ארזל ואזורים (הנתבעות 4 ו- 5), לפיכך גם לא נערכו להם המצגים עליהם מסתמכים התובעים (לעניין טענתם כי שטחי החניה והבריכה הוצגו כשטח המיועד לשימוש דיירי הפרוייקט). אם תתקבל טענת היעדר יריבות עם אזורים וארזל, נשמטת גם טענת היריבות בין התובעים לנתבעות 1-3. 20. לטענת הנתבעות 4-5 המסמכים היחידים אשר באמצעותם ראוי היה לנסות להוכיח טענה של המחאת זכויות לרוכשי יד שניה, הם הסכמי המכר באמצעותם רכשו רוכשי יד שניה את דירותיהם מהרוכשים המקוריים, והסכמי המכר באמצעותם רכשו אותם רוכשים מקוריים את דירותיהם מנתבעות 4 ו- 5. מאחר ששני ההסכמים הנ"ל לא הוגשו כראיה לבית המשפט לא ניתן לקבוע כי כל זכויות הרוכשים המקוריים כלפי אזורים וארזל הומחו לרוכשי יד שניה. 21. הסעיפים הרלוונטיים בהסכם הרכישה שבין הרוכשים המקוריים ובין אזורים וארזל לעניין המחאת הזכויות בחניון ובבריכה הם סעיף 6.06 ו- 9.01.2. סעיפים 6.06 ו- 9.01.2 קובעים כדלקמן: "6.06 הקונה מצהיר שידוע לו כי בפרוייקט קיים חניון המיועד לפרוייקט כולו, ואיננו מהווה חלק מהשטחים המשותפים של המגדל. כמו כן ידוע לקונה כי דיזנגוף סנטר התחייבה כלפי החברה לגרום לכך שרוכש יחידה במגדל יוכל לרכוש מנוי אחד לחניה בחניון למכונית אחת תמורת תשלום שישולם לחברת הניהול של דיזנגוף סנטר בע"מ או לכל מי שיפעיל את החניון, וכי דמי המנוי יקבעו בהתאם לתעריף הנמוך ביותר שיהיה מקובל עבור רוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט לגבי חניות קבועות בחניון. תנאי המנוי יהיו אלה שיהיו מקובלים לגבי רוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט ורכישת המנוי תבוצע באמצעות חברת הניהול. למען הסר ספק מובהר בזאת כי המנוי יהיה לחניה קבועה אך לא למקום חניה ספציפי קבוע, וכי מספר מקומות החניה מוגבל בהתאם לקביעת חברת הניהול של דיזנגוף סנטר בע"מ. 9.01.2 הבריכה תהיה בבעלות דיזנגוף סנטר או בחכירת חברה בשליטתה או בבעלות חברה שבשליטתה או בשליטת כל או חלק מבעלי ו/או משוכרי היחידות במגדל ובפרוייקט, הכל לפי שיקול דעתה של דיזנגוף סנטר וכי בהתאם להתחייבותה של דיזנגוף סנטר כלפי החברה תוגבל החברות בבריכה ל- 600 מנויים משפחתיים המיועדים לרוכשי ו/או לחוכרי יחידות בפרוייקט בלבד." 22. אין מחלוקת ביו הצדדים כי שני הסעיפים לעיל זהים בנוסחם בכל חוזי הרכישה שבין התובעים לאזורים וארזל, לפיכך, אין לקבל את טענת הנתבעות 4 ו- 5 כי לא עמדו בפני בית המשפט החוזים המקוריים שבין הרוכשים המקוריים לבינן וניתן ללמוד מנוסח הסעיפים האמורים בהסכם הרכישה מהן הזכויות שהועברו על פיהם. 23. באשר לחוזה בין רוכשי יד שניה ובין הרוכשים המקוריים שאלה היא אם רוכשי הדירות המקוריים אשר מכרו את דירותיהם לרוכשי יד שניה המחו אגב כך את הזכויות הללו בחניון ובבריכת השחיה לרוכשים החדשים. סעיף 1 לחוק המחאת חיובים התשכ"ט - 1969 (להלן - "חוק המחאת חיובים") דן ביכולתו של נושה להמחות את זכותו. סעיף 1 לחוק המחאת חיובים קובע כדלקמן: "1 . המחאת זכות (א) זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה. (ב) ההמחאה יכול שתהיה לגבי הזכות כולה או מקצתה, ויכול שתהיה מותנית או על דרך שעבוד." לענייננו הזכויות נשוא הדיון הינן הזכויות מכוח סעיפים 6.06 ו- 9.01.2 להסכם הרכישה, קרי, הזכויות בכל הנוגע לחניות ולשימוש בבריכת השחיה. 24. בתצהירי העדות הראשית אשר הוגשו מטעם התובעים - ותצהירו של מר אלי ליפסקי אשר הוגש כתצהיר עדות ראשית (מוצגים ת/ 5 ת/ 6) - צורפה רשימה של 11 "כתבי המחאת זכויות" חתומים בידי "ממחים" ו"נמחים", אלו לוקטו לאחר מעשה ולאור טענות הנתבעות. כמו כן צורפו 19 תצהירים מאת רוכשי יד שניה התומכים בטענתם הלכאורית כי במעמד רכישת הדירה הומחו להם כל הזכויות, בלי יוצא מן הכלל, בדירות, לרבות הזכות לחניה לא קבועה בחניון בבנין וכן הזכויות בבריכה. 25. אין בדעתי להתייחס לטענה אם יש לכתבי המחאת הזכויות ולתצהירים ערך ראייתי אם לאו, באשר אין כל חובה לקיומו של הסכם המחאה בכתב בין הממחה לנמחה. כלשונו של פרו'פ ש. לרנר בספרו דיני חיובים חלק כללי , בעריכת דניאל פרידמן, בעמ' 51: "החוק אינו מתנה את תוקפו של הסכם ההמחאה במילוי דרישות פורמליות כלשהן. גם החוקים החלים על היחסים בין הממחה לנמחה, ובעיקר חוק המכר וחוק המשכון, הולכים בדרך דומה. משום כך על הסכם המחאה חל הכלל הרגיל לפיו "חוזה יכול שיעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת"... על חוזה ההמחאה יחולו דיני החוזים הרגילים." לאור האמור לעיל יוצא כי הוכחת המחאת הזכויות לרוכשי יד שניה תחתך שלא על סמך "חוזה בכתב" אלא מתוך אומד דעתם של הצדדים בשעת מכירת הדירות מרוכשי יד ראשונה לרוכשי יד שניה. 26. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן- "חוק החוזים") קובע כדלקמן: ". 25. פירוש של חוזה (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות." לאור העדרו של הסכם המחאה בכתב בין רוכשי יד ראשונה ובין רוכשי יד שניה הרי שאת אומד דעתם של הצדדים יש ללמוד מתוך הנסיבות. בע"א 552/85 אגסי נ' ח.י.ל.ן. חברה ישראלית לעבוד נתונים בע"מ ואח' פ"ד מא (1) 241, 245, שם נדון עניין פרשנות חוזה על סמך נסיבות הההתקשרות, נפסק מפי כבוד השופט גבריאל בך כדלקמן: "על פי סעיף 25(א) הנ"ל, מצווים אנו לפרש חוזה "... לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות", ולצורך מילוי אחרי הנחיה זו עלינו להביא בחשבון את אופיה ומהותה של העיסקה שנקשרה בין הצדדים ואת מטרותיהם של הצדדים לחוזה, הן מההיבט הכלכלי והן מהיבטים מקצועיים, חברתיים ואחרים... בהעדר ראיה ישירה בדבר המטרות הנ"ל עלינו לשאול את עצמנו, על סמך מכלול הנסיבות, מה יכול היה להניע את האדם הסביר הרגיל להיכנס להתקשרות מהסוג הנדון ולהשתדל לפרש את החוזה בדרך המותאמת ביותר להביא להשגת אותן תוצאות מקוות." 27. בענייננו המדובר בעסקאות לרכישת דירות בפרוייקט מגורים יוקרתי במרכז תל-אביב, אשר גם הוצג ככזה על ידי אזורים וארזל בבואם לשווק את הפרוייקט (נספח א' לסיכומי התובעים). "תאר לעצמך דירה אידאלית, דירה יוקרתית הנמצאת גבוה מעל העיר ובלב ליבה של הפעילות... אולם כניסה מפואר עם שומר, סולריום למנוחה, שיזוף וספורט, בריכת שחיה, 4 מעליות מהירות וחניון לרכב - כולם לשימוש בלעדי של הדיירים...במגדל דיזנגוף מבחר דירות בגדלים שונים עם תכנון פנימי מושלם - שטיחים מקיר אל קיר, מיזוג אויר דירתי, מערכת טלוויזיה במעגל סגור, ריצוף קרמיקה במטבח ובשירותים ועוד." קשה להעלות על הדעת כי רוכשי יד שניה, אשר נדרשו להוציא סכום לא מבוטל בבואם לרכוש דירה בפרוייקט האמור, שהוא, לכל הדעות, פרוייקט מגורים יוקרתי, שיוו בנפשם כי בהגיע היום בו נשוא המחלוקת דנן יבוא על פתרונו ישארו הם מחוץ למעגל הנהנים. חדשות לבקרים נבנים בתל-אביב וסביבותיה מגדלי מגורים יוקרתיים אשר מציעים, כחלק אינטגרלי מעסקת רכישת הדירה, גם הסדרי חניה - בין בתשלום ובין ככלולים במחיר היסודי, כאשר בבסיסו של הסדר מסוג זה עומדת ההבנה כי בפני רוכשים פוטנציאליים ניצב בעדיפות גבוהה בין שיקוליהם השיקול למצוא פתרון לבעיית החניה הקשה הקיימת באזור תל-אביב בצורה זולה ויעילה. בענייננו, איזור לב דיזנגוף הוא מן האיזורים הקשים ביותר לחניה בתל-אביב, ובית המשפט היושב בעיר מגוריו אינו זקוק לראיה חיצונית בנדון. 28. לאור היעדר דרישה פורמאלית כלשהי להסכם המחאה, הוכרה, על ידי הפסיקה, גם האפשרות להמחות זכות מכללא. בע"א 261/84 שמעון רפאלי נ' יצחק חנניה, פ"ד מ (4) 561, 574 נפסק מפי כבוד הנשיא (בדימוס) שמגר כדלקמן: "פסק הדין [בע"א 557/76 בישור נ' טאובה] ניתן על-פי החוק שהיה בתוקף לפני תחילתו של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, אך ניתן להסיק גם ממנו על קיומה של המגמה, לפיה מקום בו אדם מוכר קרקע לאחר, ולמוכר הייתה זכות אישית הקשורה לקרקע, יטה בית המשפט לראות את הזכות כאילו הומחתה לקונה - כך מחייבות מטרת החוק ועשיית הצדק." (איזכור פסה"ד - הוסף על ידי המביא) 29. לאור האמור לעיל יש לראות את הזכויות הנוגעות לחניה ולשימוש בבריכת השחייה זכויות שהומחו אגב עריכת הסכם המכר של הדירות בבניין בין הרוכשים מיד ראשונה, לרוכשים מן היד השניה, זאת הן מכוח נסיבות רכישת הדירות, והן מכוח ההלכה הפסוקה. קביעתי זו גם שומטת את הקרקע מתחת טענתן של הנתבעות 1-3 לפיה רוכשי יד שניה לא חתמו על חוזי הרכישה עם חברת ארזל ואזורים (הנתבעות 4 ו- 5), ולא נערכו להם המצגים עליהם מסתמכים התובעים, שכן משקבעתי כי הומחה החיוב לעניין החניון והבריכה - הפכו התובעים רוכשי "יד שניה" לבעלי עילת תביעה ישירה כלפי אזורים וארזל לעניין זה, יריבותם זהה ליריבותם הלכאורית של התובעים אשר רכשו ישירות את דירותיהם מאזורים וארזל, קרי, יריבות מול הנתבעות 4 ו- 5 וכן מול הנתבעות 1 ו- 3. משדחיתי את הבקשות המקדמיות שהוגשו על ידי הנתבעות אפנה לדון בתביעה לגופה. ג. החניון 30. דיזנגוף סנטר, חברת הבריכה, וחברת החניון טוענות כי הן לא היו צד להסכמי הרכישה שבין התובעים לבין אזורים וארזל, ולפיכך, הן טוענות למעשה כי אין יריבות משפטית בינן לבין התובעים. אולם דינה של טענה זו להתברר במסגרת הודעת צד ג' אשר נשלחה מנתבעות 4-5 לנתבעות 1-3 ולא במסגרת הדיון לעניין פירושו של סעיף 6.06 להסכם הרכישה. 31. בהסכמי הרכישה שבין אזורים לבין הרוכשים המקוריים, בנוגע לחניון, קובע סעיף 6.06 - אשר הובא לעיל, ומפאת חשיבותו יובא שנית, כדלקמן: "6.06 הקונה מצהיר שידוע לו כי בפרוייקט קיים חניון המיועד לפרוייקט כולו-ואיננו מהווה חלק מהשטחים המשותפים של המגדל. כמו כן ידוע לקונה כי דיזנגוף סנטר התחייבה כלפי החברה לגרום לכך שרוכש יחידה במגדל יוכל לרכוש מנוי אחד לחניה בחניון למכונית אחת תמורת תשלום שישולם לחברת הניהול של דיזנגוף סנטר בע"מ או לכל מי שיפעיל את החניון, וכי דמי המנוי יקבעו בהתאם לתעריף הנמוך ביותר שיהיה מקובל עבור רוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט לגבי חניות קבועות בחניון. תנאי המנוי יהיו אלה שיהיו מקובלים לגבי רוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט ורכישת המנוי תבוצע באמצעות חברת הניהול. למען הסר ספק מובהר בזאת כי המנוי יהיה לחניה קבועה אך לא למקום חניה ספציפי קבוע, וכי מספר מקומות מחניה מוגבל בהתאם לקביעת חברת הניהול של דיזנגוף סנטר בע"מ." 32. על פי כללי הפרשנות, במטרה להתחקות אחר פירושו המדוייק של הסעיף האמור יש לפנות תחילה ללשונו של סעיף 6.06, בהתאם לדרישת סעיף 25 לחוק החוזים. מנוסחו המילולי של סעיף 6.06 עולה כי מטרת ההתקשרות היתה להיטיב עם הרוכשים לעניין הסדרי החניה בפרוייקט. טיבה של הטבה זו בא לידי ביטוי בשתי זכויות: א. הזכות לרכוש מנוי אחד לחניה בחניון למכונית אחת בהתאם לתעריף הנמוך ביותר שיהיה מקובל עבור רוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט לגבי חניות קבועות בחניון. ב. הזכות כי המנוי יהיה לחניה קבועה, אם כי לא למקום חניה ספציפי קבוע. להלן ידונו שתי הזכויות לפי סדרן: 33. לעניין הזכות לרכוש מנוי - אין חולק שעל פי הוראות הסעיף הובטח לתובעים כי הם יהיו זכאים לרכוש מנוי בתעריף הנמוך ביותר שיהיה מקובל בחניון עבור רוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט לגבי חניות קבועות בחניון, אין בסיכומי הנתבעות הסתייגות מפרשנות מילולית זו. לאור טענת התובעים - אשר לא נסתרה - כי תעריפי מנוי החניה הינם אחידים, ללא אבחנה בין רוכשי מנויים שהם רוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט ובין מנויים אשר אינם מצויים תחת הגדרה זו, יש לראות בכך הפרה של לשון הסכם הרכישה. לפיכך, זכאים התובעים, המעוניינים לרכוש מנוי לחניון, כי אכן תעמוד להם זכות זו ככתבה וכלשונה, דהיינו, שייקבע תעריף מיוחד ומוזל לרוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט בהתאם לשיעור ההוזלה הממוצע הקיים בפרוייקטים דומים באזור תל-אביב. 34. לעניין הזכות כי המנוי יהיה לחניה קבועה - סלע המחלוקת לעניין פרשנותה של זכות זו טמון במילים הבאות, בסעיף 6.06 לעיל: "למען הסר ספק מובהר בזאת כי המנוי יהיה לחניה קבועה אך לא למקום חניה ספציפי קבוע" קראתי בעיון את טענות באי כוחם המלומדים של הצדדים, אשר כל אחד, בדרכו הוא, העלה אפשרות פרשנית מילולית מתקבלת, אולם לא מצאתי שניתוח טענותיהם של הצדדים מוביל למסקנה חד משמעית, שכן ניסוחו של הסעיף עמום ומעורפל. וקביעת מסמרות בנושא זה על סמך לשונו בלבד, תעשה עוול עם הצדדים. על כן יבחן אומד דעתם של הצדדים מתוך נסיבות כריתת ההסכם, שהרי לשון החוזה אינה חזות הכל, ואין פרשנותו של חוזה מוגבלת לפירושו המילולי, וניתן להסיקה מתכלית החוזה ומנסיבות כריתתו. 35. כוונת הצדדים הנלמדת מהתנהגותם בענייננו , בבואנו לבחון את כוונת עושי ההסכם, תוך התחקות אחר התנהגותם, הרי שניתן להניח כי בכוונתם היה לספק פתרון הולם לחניית כלי רכבם של רוכשי הדירות בפרוייקט. ואכן, מתצהירי שמונה מן התובעים עולה כי מר מתי כהן, אשר היה נציג המכירות של הנתבעות 4 ו- 5 בתקופה הנדונה, הציג מצגים שלפיהם יוקצה לדיירי הבניין מקום חניה מגודר ונפרד, בו יוכלו להחנות את רכביהם, כאשר אלה מהרוכשים אשר עמדו על זכותם לראות את מקום החניה נלקחו, טרם חתימת ההסכם, לסיור בחניון בו הוצגה להם רחבה שתשמש כחניה קבועה לדיירים. הנני דוחה את טענת הנתבעות לפיה יש להניח, ברמת סבירות גבוהה, כי במהלך ביקורי הרוכשים בחניון הוחלפו דברים בכל הנוגע לחניה, וכי לא בלתי אפשרי הוא שאותם שמונה מצהירים גיבשו להם אמונה לפיה אכן הוצגו להם מצגים כלשהם בקשר לשטח חניה. טענה זו, כמו גם טענות בדבר תמיהות העולות מתצהירי התובעים הנ"ל, לא נבחנו במהלך המשפט - לטענת הנתבעות 4 ו- 5 - מפאת כבודם של המצהירים, ומפאת כבודו של בית המשפט. כל שיש בפני בית המשפט הוא שהתצהירים לא נסתרו ואיני רואה מנוס מלקבוע כי המצגים אשר ניתנו על ידי מר מתי כהן, לשמונה מבין התובעים, היו אכן מצגים בדבר הסדרי החניה בפרוייקט, לרבות הבטחות בדבר הקצאת שטח חניה מגודר ונפרד. לא זו אף זו, בבואנו לפרש את הסכם הרכישה אין להתעלם גם מההיגיון הכלכלי והמסחרי הגלום בו. כפי שציינתי, התכלית אשר ביקשו הצדדים להסדיר הייתה מתן פתרון נאות לחניית רכבם של דיירי הבניין. הפתרון המקובל להסדרת נושא החניה בעסקאות לרכישת דירה בפרוייקטים מסוג זה, הינו בדרך כלל על דרך של הצמדת חניה לדירה. אולם, בפרוייקט נשוא התובענה הוסדר נושא החניה על דרך של מתן "הנחה" ברכישת המנוי לחניון מתחם דיזנגוף סנטר, וכן ייעוד מקום חניה לרוכשי המנויים שלא על דרך הצמדה. אין אני מוצא בהסדר זה משום הסדר חריג או מקפח את מי מהצדדים, אף שההסכמים האמורים נחתמו בשלהי שנות השמונים, קרי בתקופה בה לא רבו פרוייקטים מסוג זה באזור תל-אביב. לדידי, אין כל היגיון כלכלי ברכישת דירה בפרוייקט יוקרתי, השוכן בליבו של אחד האזורים ההומים והסואנים ביותר בתל-אביב, על ידי דיירים אשר אין לראותם כהדיוטות בעסקאות מסוג זה, ללא הסדר חניה נוח ויעיל בפרוייקט. הפתרון אשר מציעות הנתבעות לפיו ההטבה אשר הוענקה לרוכשים הינה זכאות לרכוש זכות לחניה בחניון (מנוי) וכי בבואם לחנות לא יהא החניון מלא וחסום בפניהם הינו תמוהה בעיני, שכן אין הסדר זה מעניק לרוכשי דירות בפרוייקט הטבה ממשית, העולה על זכותם של רוכשי מנויים לחניון מקרב הציבור הרחב. את כוונת הנתבעות ניתן ללמוד גם מתוך הפרסומים אשר פורסמו על ידי הנתבעות 4 ו- 5. כך למשל פורסם בחודש ינואר 1984 (מוצג ת13/): "מגדל דיזנגוף - כך גרים היום בכל העולם: אולם כניסה מפואר עם שומר, סולריום למנוחה, שיזוף וספורט, בריכת שחיה, 4 מעליות מהירות וחניות לרכב - כולם לשימוש בלעדי של הדיירים." מן הפרסום משתמע כי הובטח לדיירים שכל המפורט בפרסום יהא לשימושם הבלעדי. לשון הפרסום מהווה אמצעי נוסף המשתלב עם מצגי הנתבעות ומחזק את טענות התובעים לפיהן במעמד חתימת הסכם הרכישה היה בכוונת הצדדים להקצות מקום חניה לשימושם הבלעדי של הדיירים. נראה לי שאין לדרוש ממי שרוכש דירה יוקרתית בפרוייקט ייחודי, בסביבה שאין בה חניה כלל, לחשוד במוכר שהוא מוכר לו דירה בעלת חניה בעייתית. יחסי האמון בין הצדדים בעיסקה כזו, שהובטחה בה חניה "לשימוש בלעדי של הדיירים", מחייבים את המוכר לעמוד במצגו, אפילו לא עוגן לפרטיו בחוזה. 36. בהערת אגב, נראה לי שלאור הצהרותיהן של הנתבעות אין בהענקת הסעד המבוקש לדיירים משום סעד אשר יגרום להן עוול או חסרון כיס שלא נלקח בחשבון בעת ההתקשרות. לגישת הנתבעות 1-3, בסיכומיהן, החניון מתחייב כי בעל מנוי לא יתקל במצב בו תימנע כניסתו לחניון עקב העדר מקום חניה פנוי, ולטענתן ברור כי רוכשי הדירות ביקשו להבטיח כי תמיד יהיו זכאים לרכוש זכות לחניה בחניון ("מנוי"), וכי בבואם לחנות לא ימצאו את החניון מלא וחסום בפניהם. טענה ברוח דומה טוענות הנתבעות 4 ו- 5 (סעיפים 103 - 105 לסיכומיהן): "לכל מי שרכש מהן [הנתבעות 4 ו- 5] דירה במגדלי דיזנגוף מוקנית לו הזכות לרכוש מנוי לחניון מנתבעת מס' 1 (או מי מטעמה) ובאמצעות מנוי זה לחנות בחניון הפרוייקט בכל עת ובכל מקום". (התוספת שלי - מ.ט) לדידי, פרשנות זו של הנתבעות לסעיף 6.06 להסכם הרכישה מתיישבת עם דרישתם המקדמית של הדיירים לפיה לכל דייר בפרוייקט, הרוכש מנוי בחניון, יימצא מקום חניה זמין לאורך כל שעות היממה. שכן, הן מטענת הנתבעות 1-3 והן מטענת הנתבעות 4-5 עולה כי בכל נקודת זמן במהלך היום יעמוד החניון פתוח בפני הדיירים ובהתאם ניתן יהיה למצוא בו מקום חניה פנוי. מן האמור לעיל עולה כי אין חולק שהמנוי יהיה "לחניה קבועה" במשמעותו הצרה, דהיינו, החניון יהיה פתוח בפני הדיירים בכל שעות היממה, ולא יווצר מצב בו לא ניתן יהיה למצוא מקום חניה פנוי. לפיכך, לגישת הנתבעות, בהתקיים מצב בו עלול החניון להתמלא עד אפס מקום עליהן "לשריין" מספר מקומות בחניון - כמספר רוכשי המינויים בחניון מקרב רוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט על מנת להבטיח את חנייתם של בעלי מנויים אלה, והדבר כלול בהתחייבותם המקורית. בחינת הפן המעשי של התחייבות הנתבעות מוביל למסקנה שלפיה לאורך כל שעות היממה יהיו מקומות חניה זמינים לרשות בעלי המנויים, בין אם מקומות אלה זמינים כתוצאה מהעובדה שמדובר בשעות אשר בהן החניון אינו מלא לחלוטין, ובין אם המדובר בשעות עמוסות, אשר בהן ידאגו הנתבעות "לשריין" מקומות חניה לטובת רוכשי המינויים. לפיכך, אין בהענקת מקום חניה מגודר ונפרד לבעלי מנוי מקרב רוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט, משום הענקת זכויות יתר הפוגעות כלכלית בנתבעות ו/או גורמות להן חסרון כיס, אלא כל כולו של הסעד מסתכם בבקשה להגדיר את אזור חנייתם של התובעים. ד. הבריכה 37. הסעד המבוקש על ידי התובעים בעניין הבריכה הינו צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת מס' 2 או מי מטעמה למכור מנויים למי שאינו נמנה על רוכשי יחידות בפרוייקט, וכן צו הצהרתי לפיו הזכות להיכנס לבריכה ולהינות משרותיה מוקנית אך ורק לרוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט דיזנגוף סנטר ולמשפחותיהם. סעיף 9.01.2 להסכם הרכישה קובע כדלקמן: "הבריכה תהיה בבעלות דיזנגוף סנטר או בחכירת חברה בשליטתה או בבעלות חברה שבשליטתה או בשליטת כל או חלק מבעלי ו/או משוכרי היחידות במגדל ובפרוייקט, הכל לי שיקול דעתה של דיזנגוף סנטר וכי בהתאם להתחייבותה של דיזנגוף סנטר כלפי החברה תוגבל החברות בבריכה ל- 600 מנויים משפחתיים המיועדים לרוכשי ו/או לחוכרי יחידות בפרוייקט בלבד." 38. בעת חתימת חוזי הרכישה ובמו"מ שקדם לכך, הובטח לרוכשים המקוריים, כי באמצעות תשלום חד פעמי של סך בשקלים השווה ל- 3000$ יקבלו מניה בחברה המתפעלת את הבריכה, ובדרך זו יקנו זכות עולמים, להם ולבני משפחתם, להשתמש בבריכה, תמורת דמי שימוש שנתיים. בד בבד הוחתמו אותם דיירים על תזכירה ותקנותיה של החברה לתפעול מגדלי ספורט בדיזנגוף סנטר, היא הנתבעת 2. סעיף 4(ג)(3) לתזכיר התאגדותה של חברת הבריכה (מוצג ת10/) קובע כדלקמן: "זכותו של בעל מניית המנוי ובני ביתו להשתמש בבריכה תהיה מותנית בתשלום דמי שימוש שנתיים שלא יעלו על החלק היחסי מהסכום שידרש לכיסוי הוצאות כגון, החזקה, הפעלה, בטוח, בדק, קרן לחידוש ציוד, וכיו"ב (להלן: ,הוצאות תפעול") וכן רווח שלא יעלה על 15% מהוצאות התפעול. החלק היחסי כלעיל משמעו סך כל הוצאות התפעול חלקי מספר כרטיסי המינוי השנתיים כמפורט לעיל" 39. על אף האמור לעיל חברת הבריכה מאשרת כי היא מוכרת כרטיסי כניסה לבריכה לציבור הרחב, זאת לטענתה מכיוון שציבור היעד המקורי של הבריכה הינו רוכשי ו/או חוכרי יחידות בפרוייקט, וחלק ניכר מן התובעים אינם רוכשים כרטיסי מנוי לבריכה, ובנסיבות אלה שמירת המגבלה של זכות המשתמשים פירושה כי כל מנוי יאלץ לשלם סכום בן אלפי שקלים לשנה תמורת כרטיס המנוי שלו. להוכחת טענותיה הנ"ל הגישה חברת הבריכה תצהיר עדות ראשית שניתן מפי הגב' סמדר עציון- שכיהנה במועד מתן התצהיר כמנהלת הבריכה - אשר טענה כי מספר כרטיסי המנוי שהונפקו לבקשת בעלי מניית מנוי היה בשנת 1994 - 36 מנויים, בשנת 1995 - 36 מנויים ובשנת 1996 - 70 מנויים בלבד. 40. חברת הבריכה הצהירה הן בכתבי הטענות והן בפני בית המשפט כי אם התובעים יסכימו לכסות את כל עלויות הפעלת הבריכה בתוספת 15%, כמתחייב מהוראת תזכיר התאגדותה, היא תפעיל את הבריכה לשימושם הבלעדי של רוכשי וחוכרי יחידות בפרוייקט. לאור התחייבותה זו של חברת הבריכה, הנגזרת מהתחייבותם של דיירי הפרוייקט, הרי שלכאורה הפתרון המתבקש הינו ייחוד השימוש הבלעדי בבריכה לדיירים, בכפוף להתחייבותם המקבילה של דיירי פרוייקט דיזנגוף סנטר לכסות את עלויות הפעלת הבריכה בתוספת 15% רווח - כאמור בסעיף 4 (ג)(3) לעיל. אולם לאור תצהירה של הגב' סמדר עצמון, אשר לא נסתר על ידי התובעים, לפיו מספר כרטיסי המנוי שהונפקו לבקשת בעלי מניית מנוי היה בשנת 1994 - 36 מנויים, בשנת 1995 - 36 מנויים ובשנת 1996 - 70 מנויים, הרי שמתן פירוש מילולי לסעיף 9.01.2 להסכם הרכישה משמעו כי על מספר מצומצם של מינויים תוטל החבות לכסות את עלויות הפעלת הבריכה בתוספת 15% רווח; הדבר יגרום לדמי מנוי בסכום אסטרונומי, אשר סביר להניח כי יביא לחיסול הבריכה. אין כתב תביעתם של התובעים מגלה עמדה שבמידה ועמידה בהתחייבויות ההדדיות של הצדדים תהיה בלתי יישימה מבחינה כלכלית, מעדיפים הם כי תופסק פעילותה של הבריכה, וכי לדידם עדיף פתרון זה על פני כל פתרון אפשרי אחר. לאור האמור לעיל הנני קובע כי יש לאפשר לחברת הבריכה למכור מינויים לציבור חיצוני בתנאים דלקמן: 1. יותרו מנויים שנתיים לציבור החיצוני, אך מספרם יוגבל להפרש שבין 600 המנויים המשפחתיים, כמוסכם בסעיף 9.01.2 להסכם הרכישה, למספר כרטיסי המנוי שיונפקו לבקשת בעלי מניית מנוי. (מנוי לציבור החיצוני - בין שהוא ליחיד ובין למשפחה) 2. המנויים לציבור החיצוני יהיו מנויים שנתיים בלבד למועדון הבריכה ו/או מנוי חד פעמי לאורח של בעל מנוי שנתי. 3. במידה ולא יירכש מספר המינויים המקסימלי - 600 מינויים - על ידי בעלי מניית חוכר ו/או על ידי מנויים לציבור החיצוני, תוכל חברת הבריכה למכור מספר כרטיסי כניסה, על בסיס כניסה יומית, כמספר המנויים שלא נמכרו, דהיינו, מספר כרטיסי הכניסה, למכירה יומית, יעמוד על ההפרש שבין מספר המינויים המקסימלי לבין מספר המינויים שלא נרכשו. (כרטיס כניסה לילד כמוהו ככרטיס כניסה למבוגר) 4. הפרש המחירים בדמי המנוי בין בעלי מניית מנוי בפרוייקט ובין מנויים מקרב הציבור החיצוני יעמוד על 25% לפחות, לטובת הדיירים. 5. לנציג דיירי הפרוייקט זכות לעיין במסמכי חברת הבריכה ובמאזניה, הכל על מנת שיוכל לעמוד על היקף הוצאותיה, ועל קיום האמור לעיל. ה. אדון להלן במספר טענות נוספות שהועלו, ובהודעות צד ג'. תובעים אשר הגישו תביעה בעבר 41. לטענת הנתבעות, אזורים וארזל, 12 מן התובעים היו צד להליך קודם אשר התנהל בין חלק מהצדדים לתובענה זו ועל כן מנועים ו/או מושתקים מלתבוע את הנתבעות 4 ו- 5 במסגרת תובענה זו. הטענה היא למעשה בית דין, אשר לטענתם חל גם על צדדים שלישיים שלא היו צד להליך המקורי. 42. לתצהיר העדות הראשית של מר אלי שטיין, אשר הוגש מטעם הנתבעות 4 ו- 5, צורף עותק מהתובענה שהוגשה בזמנו ועותק פסק הדין אשר דחה את התובענה (מוצג נת 21/45) מעיון בפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט י. שמעוני מיום 21.9.89 עולה כי התביעה נדחתה לאור העדר התייצבותם של התובעים ללא צו להוצאות. 43. לטענת התובעים התביעה האמורה נדחתה אומנם על ידי כבוד השופט שמעוני, אולם ביום 5.11.91 הם הגישו בקשה לביטול פסק הדין, אשר בעקבותיה הגיעו הצדדים לסיכום לפיו תימחק הבקשה לביטול פסק הדין, ופסק הדין ייחשב כפסק דין למחיקה בלבד. סיכום זה הועלה על הכתב, והודעה כאמור הוגשה לבית המשפט ביום 18.12.91. 44. לאור האמור לעיל, קרי המרת דחיית התובענה במחיקה, לא נתקיים מעשה בית דין, ולפיכך, דינם של מי מבין התובעים בתביעה מיום 21.8.98, אשר הינם גם תובעים בתביעה דנן, כדין יתר התובעים אשר זו להם תביעתם הראשונה כנגד הנתבעות. תובעים אשר ניהלו הליכים עצמאיים כנגד נתבעות 4 ו- 5 45. לטענת אזורים וארזל, 15 מהתובעים ניהלו בעבר הליכים פרטניים ועצמאיים כנגדן, לשם ביצוע הסכמי הרכישה שלהם, בין בדרך של התכתבות ובין בדרך של הגשת תביעות לבית המשפט. הליכים אלה הסתיימו, לטענתן, בהסכמי פשרה ובכתבי ויתור שנחתמו בינם ובין אזורים וארזל, כאשר בכל הסכמי הפשרה וכתבי הויתור הובהר מפורשות כי הם נעשו לסילוק סופי של כל טענות התובעים הנ"ל כנגד אזורים וארזל בכל הנוגע לביצוע הסכם המכר. 46. הנתבעות 4 ו- 5 לא פרטו לגבי אלו מן התובעים המצויים ברשימתם התקיימו הליכים משפטיים, ואילו הסכמי פשרה זכו לתוקף של פסק דין. ופסקי הדין האמורים לא צורפו כראיה לפני בית המשפט. על כן, מבלי שצורפו פסקי הדין האמורים אין ביכולת בית המשפט לבחון אם מדובר בעילת תביעה אחת או שמא עניינם של הליכים משפטיים אלו בעילות שונות. 47. לגופו של עניין, אין בכוחם של הסכמי הפשרה למנוע מתובעים אלו להביא עניינם נגד הנתבעות 4 ו- 5, זאת מכיוון שמעיון בהסכמים אלו, אשר נסבו על מועדי מסירת הדירות, ליקויים אשר נתגלו לאחר מסירתן, רכישת מחסנים וכו', לא נגלית מחלוקת בדבר זכויות החניה בחניון ו/או בדבר זכות השימוש הבלעדית בבריכה. 48. אין לקבל את הלשון הגורפת שננקטה בכתבי הויתור, לפיה אין ולא תהיינה לקונה ו/או לכל אדם ו/או גוף אחר במקומו או מטעמו כל דרישות ו/או תביעות נוספות מכל מין וסוג נגד החברות ו/או כל גוף מטעמן, זאת מכיוון שהעילות בגינן נתחייבו הקונים שלא לבוא בדרישות כלפי החברות אינן זהות לעילות נשוא תביעה זו. לשון אחר, כתבי הויתור אינם דנים בסוגיות הרלבנטיות לתובענה זו. אשר על כן יש לדחות את טענת ההשתק של הנתבעות 4 ו- 5. 49. יתר על כן, לאור נוסחם האחיד של כתבי הויתור עליהם חתמו התובעים, ניתן לראות בתניות אלה תניות מקפחות כמשמען בחוק החוזים האחידים התשמ"ג - 1982 (להלן - חוק החוזים האחידים). סעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים קובע כדלקמן: "4. חזקות חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים : (1 ) תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי." לאור האמור לעיל הנני קובע כי התחייבות שלא לבוא בתביעות ודרישות מכל מין וסוג כלפי הנתבעות 4 ו- 5 אינה כדין, ודין טענת הנתבעות, לפיה בכל הסכמי הפשרה וכתבי הויתור הובהר מפורשות כי הם נעשו לצורך סילוק סופי של כל טענות התובעים בכל הנוגע לביצוע הסכם המכר - להידחות. ו. הודעות צד שלישי הנתבעות 4 ו- 5 הגישו בתיק זה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעות 1 ו- 3, והנתבעות 1 ו- 3 הגישו הודעת צד שלישי כנגד הנתבעות 4 ו- 5. 50. לטענת הנתבעות 1 ו- 3 החוזה שדיזנגוף סנטר היתה צד לו נחתם עם אזורים בלבד, וכי במידה ובית המשפט ימצא כי אזורים פירסמה מידע כל שהוא או הציגה מצגים שיש בהם כדי להטיל אחריות על מוכרי הדירות - מצגים אלה אינם מצגיה של דיזנגוף סנטר, ולכן אין מוטלת עליה כל חובת שיפוי. 51. לטענת אזורים, דיזנגוף סנטר התחייבה כלפי התובעים בהתחייבות לטובת צד שלישי, התחייבות זו ניתנה על ידי נתבעת מס'1 בסעיף 12.4 להסכם בין הנתבעת 1 לבין הנתבעות 4 ו- 5. סעיף 12.4 קובע כדלקמן: "דיזנגוף סנטר מתחייבת לגרום לכך כי הגוף אשר מפעיל כיום את החניון וכל גןף אשר יפעיל אותו בעתיד יאפשרו לכל אחד מרוכשי יחידות במגדל לקבל זכות מנוי אחת לחניה בחניון למכונית אחת. למען הסר ספק מובהר בזאת כי המנוי יהיה לחניה קבועה אך לא למקום חניה ספציפי קבוע." 52. לאור הפירוש של סעיף 6.06 להסכם הרכישה שבין דיירי הפרוייקט ובין אזורים וארזל, כפי שניתן, יש לתת פירוש זהה גם לסעיף 12.4 דלעיל מכיוון שהסיפא של שני הסעיפים זהה. לפיכך, יש לומר כי כוונתה של דיזנגוף סנטר היתה להעניק כלי בידי אזורים וארזל אשר באמצעותו יוכלו אלה האחרונות להיטיב עם הרוכשים, כאשר ביטוי להטבה זו ניתן למצוא בהתחייבותן המקבילה של אזורים וארזל בסעיף 6.06 להסכם הרכישה כלפי הרוכשים. 53. אשר לטענתה של הנתבעת מס' 3 (להלן - חברת החניון) כי שורבבה לתביעה זו שלא כדין, מבלי שקיים כל חוזה בינה לבין התובעים, מבלי שהיא חבה כל חובה כלפיהם ומבלי שהונחה התשתית המצביעה על קיומה של יריבות כזו; לאור התחייבותה של דיזנגוף סנטר לגרום לכך כי הגוף אשר מפעיל כיום את החניון וכל גוף אשר יפעיל אותו בעתיד יאפשרו לכל אחד מרוכשי יחידות במגדל לקבל זכות מנוי אחת לחניה בחניון, ולאור העובדה כי חברת החניון לא הוכיחה כי בהתקשרותה עם דיזנגוף סנטר, לצורך הפעלת החניון, לא הוסכם בינן כי אין התחייבותה זו של דיזנגוף סנטר כלפי אזורים וארזל מחייבת אותה, הרי שאין לחברת החניון אלא להלין על עצמה. חזקה על חברת החניון כי במעמד התקשרותה עם דיזנגוף סנטר בדקה את טיבן והיקפן של זכויותיה וחובותיה של דיזנגוף סנטר בחניון האמור. כמו כן תמוהה בעיני העובדה כי חברת החניוו לא מצאה לנכון להגיש תביעת צד שלישי כנגד דיזנגוף סנטר, לאור טענתה כי במידה והופרה התחייבות, ההפרה היא של חברת דיזנגוף סנטר, ולא של החברה המפעילה את החניון. ז. פיצול סעדי התובעים אשר לבקשתם של התובעים כי תינתן להם רשות לפצל סעדיהם ולהגיש תביעה כספית נפרדת בגין נזקיהם החל ממועד קבלת החזקה בדירותיהם וכלה במועד ביצוע התחייבויות הנתבעות. 54. בסעיף 125.6, הסעיף האחרון בסיכום נזכרו המבקשים לבקש רשות לפצל סעדיהם כדי שיוכלו להגיש תביעה כספית נפרדת בגין נזקיהם שמיום קבלת החזקה בדירות עד הביצוע האמור בפסק הדין. לעתירה זו המשיבים לא טרחו להתייחס. נראה לי כי אין זה מן הצדק להרשות פתיחת חזית חדשה שלא עלתה כלל בדיונים בשלב כה מאוחר ובדרך אגב שבאגב. ולפיכך בקשה זו לא תידון. אין בכך בכדי לחסום בקשה נוספת שתזכה לתשובה לגופה, אם יש לה סיכוי כלשהו. ח. לסיכום 55. התביעה להגדרת מקום חניה קבוע לכלל דיירי הפרוייקט מתקבלת. הנתבעים יגדירו ויגדרו תחום כזה תוך חודש מקבלת פסק הדין, ואם יהיו חילוקי דעות בנדון ניתן יהיה לפנות לבית המשפט. 56. הותר לחברת הבריכה למכור מנויים לציבור חיצוני וכרטיסי כניסה יומיים - בכפוף בתנאים שנזכרו בסעיף 40 לעיל. 57. הודעות צד ג' - נדחו. 58. כ- 90 דיירים תבעו, והנתבעות התדיינו איתן בעניינים שניתן היה להסדיר בהגינות ובקצרה למעלה מ- 6 שנים. לפיכך, הנתבעים הדדית ישלמו לתובעים יחדיו, לידי עורך דינם, את הוצאות המשפט בתוספת 100,000 ש"ח כשכר טירחת עורכי הדין, בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מסירת פסק הדין לידיהם ועד התשלום בפועל. נאמנותחניון