תביעה נגד שירותי הסעה

פסק דין 1. במועד הרלוונטי לתובענה עבד התובע 1 (להלן: סבג) בעיריית חיפה כמדריך ביחידה לנפגעי סמים. התובעים 2 עד 19 נמנו על מטופלים ביחידה זו. כמידי שנה גם בשנת 2004 התקיימה בעיר אילת פעילות ספורטיבית בה השתתפו קבוצות דומות מרחבי הארץ. 2. הנתבעת הנה חברה להסעות המחזיקה צי כלי רכב בהם אוטובוסים ומיניבוסים (להלן גם: החברה). ביום 17.10.04 לקראת הנסיעה לעיר אילת הזמין סבג מהחברה שירותי הסעה מחיפה לאילת ובחזרה. לאחר משא ומתן בינו לבין מנהלה סיכמו השניים כי תמורת נסיעת הלוך באוטובוס וחזור במיניבוס תשלם הקבוצה סך כולל של 3,400 ₪, אשר כלל עלויות נסיעה באוטובוס בסך 2,000 ₪ ובמיניבוס בסך 1,400 ₪. אמצעי התחבורה השונים נקבעו בשים לב למספר הנוסעים. בעוד שלכיוון אילת נסעה הקבוצה כולה באוטובוס בחרו חלק מחבריה לשוב באופן עצמאי כך שבהסעה המאורגנות היו עתידים לשוב תשעה עשר מקרב חברי הקבוצה. 3. ביום 26.10.04 יצאה הקבוצה בדרכה לאילת. באותו יום שולם סך של 2,950 ₪ על חשבון השירות הכולל. אין חולק כי הנסיעה באוטובוס מחיפה לאילת עברה ללא תקלות וחברי הקבוצה הגיעו בשלום ליעדם בבית מלון טופז בו התאכסנו בימי שהותם באילת. 4. ביום 30.10.04 בשעה 15.00 בערך, הגיע מיניבוס של החברה לאיסוף חברי הקבוצה כמוסכם. לאחר העמסת הכבודה ועליית הנוסעים יצא המיניבוס לדרך. כעבור זמן קצר בעוד המיניבוס נוסע בעיר אילת החל לקרטע ונשמעו רעשים וחריקות שמקורם כפי הנראה בתיבת ההילוכים. נהג המיניבוס יצר קשר עם מנהל החברה וזה הורה לו לשוב על עקבותיו ולהגיע חזרה לבית המלון. בסמוך לאחר מכן יצר מנהל החברה קשר עם יוסי אדרי (להלן: אדרי) המנהל חברת הסעות בעיר אילת עמה התקיימו יחסי גומלין וביודעו כי הוא בעל ידע במכונאות רכב, בקשו לבדוק את התקלה שנתגלתה במיניבוס. כמו-כן גם נתן את הסכמתו להסיע את הקבוצה במידת הצורך. בד בבד התקשר גם לנהג אוטובוס של החברה (להלן: זיאד) אשר שהה באילת לאחר שהסיע נופשים אחרים, הורה לו להגיע לבית המלון ולהיות מוכן ומזומן להסיע את הקבוצה חזרה לחיפה אם אכן יתברר שישנה תקלה במיניבוס. 5. קיימת מחלוקת בשאלה מתי הגיעו אדרי וזיאד לבית המלון. לטענת התובעים היה זה כעבור כשעה ממועד הגעתם לבית המלון ולדברי הראשונים הקדימו את המיניבוס והמתינו לו. הגם שהסוגיה אינה בעלת חשיבות מיוחדת עדיפה עליי גרסת עדיי הנתבעת המתיישבת עם גרסת התובעים לפיה מיד בשובם לבית המלון החלו בהעברת חפציהם לאוטובוס בו נהג זיאד. 6. עם שובם לבית המלון ירדו חברי הקבוצה, הורידו את הכבודה מהמיניבוס כאמור והעלו אותה לאוטובוס שכבר עמד במקום. בעוד חברי הקבוצה ממתינים ליציאה לכיוון חיפה החל אדרי בבדיקת המיניבוס. הבדיקה הסתכמה במעין נסיעת מבחן שארכה בין עשר דקות לרבע שעה במהלכה נהג אדרי במיניבוס כשמצטרפים אליו זיאד ונהג המיניבוס. לגרסתם בזמן נסיעתם זו נעלמו החריקות והרעשים כלא היו והם התרשמו כי המיניבוס תקין וכשיר לנסיעה. אדרי הודיע אפוא למנהל החברה כי אין מניעה לעשות בו את דרך חזרה מאילת לחיפה. 7. בעקבות הודעה זו נפרד מנהל החברה מאדרי והורה לזיאד להמשיך בסדר יומו הרגיל ולנהג המיניבוס להסיע בו את הקבוצה לחיפה. מרגע חזרתם לבית המלון ועד שהחליט מנהל החברה כי על הקבוצה לנסוע במיניבוס חלפו כשעתיים. בפרק זמן זה דנו חברי הקבוצה במצב והחליטו כי בשום פנים ואופן לא ישובו במיניבוס. החלטתם זו נתקבלה לגרסתם מתוך חשש פן תתגלה שוב התקלה בדרכם חזרה בשעת חשכה במזג אוויר חורפי וסוער ובכביש מצפה רמון המפותל לאחר שכביש הערבה נסגר מחשש לשטפונות. לגרסת הנתבעת נתקבלה ההחלטה משום שהתובעים חפצו בנסיעה באוטובוס מרווח וחדיש במקום במיניבוס שהיה צר מלהכיל את הנוסעים ומטענם. גם אם חלק מהתובעים העדיפו נסיעה באוטובוס חדיש ומרווח על פני נסיעה במיניבוס מקרטע וצפוף נראה כי לא היה זה השיקול, לא כל שכן המכריע. ההחלטה נתקבלה בעיקר על ידי מדריך הקבוצה שמחובתו היה לדאוג לחזרת מטופליו כשהם בריאים ושלמים. העובדה שהוא דרש מאדרי אישור על בדיקת המיניבוס ולאחר מכן גם ציין בכתב ידו כי הבדיקה נעשתה ללא אמצעים מכניים כלשהם (ראה נ/1) אך תומכת במסקנה כי מה שהניע את חברי הקבוצה לסרב לנסיעה במיניבוס היה בטחונם האישי ולא גחמה של רגע לשפר את תנאי הנסיעה. ייאמר כבר עתה, כי בשים לב לתנאי הדרך ולסיכון הטמון בפגם מכני ברכב אין למצוא פסול בהחלטתם. 8. חברי הקבוצה הודיעו על החלטתם, סירבו לעלות על המיניבוס ודרשו לנסוע באוטובוס. בקשתם נדחתה, חפציהם הורדו ממנו ואדרי וזיאד עזבו את המקום. המיניבוס ונהגו נותרו שם ואין חולק כי שב לחיפה למחרת היום ללא נוסעים ומטען והגיע ללא תקלות ליעדו. 9. רק אז החלו בחיפושים אחר אמצעי תחבורה חלופיים. חלק מחברי הקבוצה מצאו מקום נסיעה באוטובוס אגד הישיר לחיפה, שניים בחרו לטוס חזרה ורכשו לעצמם כרטיסים בחברת ישראייר וחלק הארי המתין עד לאחר חצות ונסע באוטובוס אגד מאילת לתל אביב ומשם במוניות לחיפה אליה הגיעו בבוקר יום המחרת. 10. כאמור, אותו יום היה מזג אוויר גשום וסוער, כביש הערבה נסגר מחשש לשטפונות והנוסעים צפונה הופנו לכביש מצפה רמון. 11. חברי הקבוצה הגישו תובענה זו בה תובע כל אחד מהם פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה להם בעטייה של הפרת החוזה מצדה של הנתבעת וביצוע עוולה בנזיקין. ועוד השבת המקדמה בסך 950 ₪ ששולמה על חשבון הנסיעה במיניבוס. בסך הכל נתבע פיצוי בסך 97,313 ₪. 12. המחלוקת בין בעלי הדין נסבה סביב שאלת החבות וסביב גובה הנזק. בעוד התובעים סבורים כי הנתבעת הפרה את החוזה עמה וגם ביצעה כלפיהם עוולה בנזיקין ועל כן חבה הן מכח אחריותה החוזית והן מכח אחריותה בנזיקין סבורה הנתבעת כי קיימה את החוזה ככתבו וכלשונו ומי שסיכלוהו היו דווקא התובעים אשר סירבו לנסוע במיניבוס הגם שהובהר להם כי הוא תקין. 13. תנאי יסודי של החוזה היה כי על הנתבעת לספק כלי תחבורה תקין ובטיחותי. על פניו נראה כי חובה זו הופרה על ידה שעה שנתגלה פגם במיניבוס אשר התבטא ברעשים חריגים שבקעו מתיבת ההילוכים זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה בגינם הורה מנהל החברה לנהג המיניבוס לשוב על עקבותיו. קיומו של פגם במיניבוס בגינו התעכב שובם של הנוסעים מהווה הפרה ולעניין זה אין נפקא מינה מה מקורו של הפגם - אם תחזוקה בלתי ראויה מצד החברה, אם פגם בייצור של המיניבוס, אם טיפול בלתי מקצועי מצד המוסך אליו הובא הרכב ואף מנהיגה לא נכונה. 14. החלטת מנהל החברה להחזיר את המיניבוס על נוסעיו לעיר אילת כמו גם בדיקת המיניבוס ובחינת אפשרות של העמדת רכב חלופי במידת הצורך, ראויה. השאלה הנה האם די היה בבדיקת אדרי כדי לוודא שהמיניבוס תקין כך שסירוב חברי הקבוצה לנסוע בו לא היתה סבירה בנסיבות והיוותה הפרת חוזה מצדם, כטענת הנתבעת. 15. בדיקת אדרי נעשתה כאשר המיניבוס היה ריק מנוסעים וכל הכבודה הורדה ממנו. יתכן כי בדיקה מעין זו תואמת תנאי בדיקת מבחן כטענתו, ועל כך אין ראיה מוסמכת, ברם אין לומר כי הנה מספקת לבדיקת תקינות של רכב, לא כל שכן רכב ציבורי האמור לנסוע נסיעה ארוכה ומסיע עשרים נוסעים כולל הנהג בשעות חשכה ובמזג אוויר סוער. 16. אמנם הוכח כי למחרת היום הסיע נהגו את המיניבוס לחיפה ללא תקלות אך אין בכך מאומה לא הרי מיניבוס מלא נוסעים על מטלטליהם כהרי מיניבוס ריק מאדם וחפץ. לא מן הנמנע כי תנאי הנסיעה השונים הן בשעת הבדיקה והן בשעת הנסיעה למחרת היום היוו גורם משפיע על ביצועי הרכב. 17. למותר לציין, כי משהוכח לכאורה כי היה פגם במיניבוס עבר לנתבעת הנטל להוכיח כי לא כך פני הדברים וכי המיניבוס היה תקין. חרף זו לא הוצגו ראיות המעידות על בדיקות שעבר המיניבוס לפני הנסיעה ולאחריה. 18. בנסיבות אלו, שבדיקת המיניבוס לא נעשתה בצורה מקצועית ובשים לב לתנאי הדרך (מזג אוויר סוער ונסיעה בשעות החשכה בכביש מפותל) היה סירובם של הנוסעים לשוב למיניבוס ולנסוע בו סביר. 19. לכן ניתן לייחס אחריות לנתבעת בין מכח הפרתה את החוזה בכך שלא סיפקה רכב תקין ובין מכח דיני הנזיקין שעה שבחרה להסתפק בבדיקה שלא במוסך מוסמך אף כי ניתן היה לצפות ממנה כחברת הסעות סבירה שתשבית את הרכב ורק לאחר בדיקת תקינותו כדבעי תשוב ותשתמש בו להסעות נוסעים. 20. עם זאת הפיצוי הנתבע הנו מוגזם ביותר. לא זו אף זו, התובעים לא עשו מאומה להקטנת נזקיהם. אף כי התקלה נתגלתה בשעה 16.00 או בסמוך לכך התמהמהו התובעים והחלו בבירורים אחר אמצעי תחבורה חלופיים בשעה 19.00 או בסמוך לכך אז עלה בידם למצוא מושבים פנויים מועטים באוטובוס אגד הישיר לחיפה (עובדה שהתבררה רק בעת חקירתם הנגדית. גרסת התובעים בכתב התביעה כמו גם בתצהירי עדות ראשית היתה כי זולת שניים שבחרו לטוס לחיפה כל יתר חברי הקבוצה המתינו עד השעות הקטנות של הלילה ונסעו דרך תל אביב). 21. זאת ועוד, איש מהתובעים לא ראה לברר האם ניתן לנסוע באמצעות חברת הסעות אחרת ובהן זו של אדרי שהגיע למקום במיניבוס משלו. גם האפשרות להוסיף על מחיר הנסיעה ולשלם 600 ₪ נוספים כדי לנסוע באוטובוס לא עלתה על הפרק. 22. כמו כן, העובדה ששנים מהנוסעים העדיפו טיסה על פני נסיעה בדרכם הביתה אינה מעניינה של הנתבעת. לא הוכח כי היה צורך אמיתי להשתמש בשירותי טיסה במקום נסיעה באמצעי תחבורה זול יותר. חברי הקבוצה שטסו לא העידו במשפט ומכאן ניתן להסיק כי בחרו לשפר את תנאי הנסיעה ללא צורך ממשי. 23. מקובל עליי כי המתנה בת מספר שעות ביום קר וגשום במצב של חוסר ודאות וללא תנאים מינימלים אינה נוחה בלשון המעטה ויש בה כדי לגרום לעגמת נפש. עם זאת פיצוי בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהתובעים הנו בלתי סביר בעליל. לצורכי המחשה בלבד ייאמר כי מי שנפגע בתאונת דרכים ונותר בעל נכות בשיעור 5% לצמיתות יכול שיקבל פיצוי בסך 7,000 ₪ בקירוב בגין נזק בלתי ממוני. מום גופני לצמיתות, גם אם בשיעור נמוך אינו שקול כנגד אבדן מספר שעות בהמתנה, מורטת עצבים ככל שתהיה, עד לנסיעה חזרה לחיפה. 24. סוף דבר, כל אחד מהתובעים זכאי לפיצוי בסך 600 ₪ הכולל גם השבת הוצאות נסיעה סבירות. מכיוון שכך, אין מקום להורות על השבת הסכום ששילמו על חשבון הנסיעה במיניבוס שכן היה בכך משום כפל פיצוי. בסך הכל זכאים התובעים לפיצוי בסך של 11,400 ₪. תובענה זו ראוי היה שתוגש לבית משפט לתביעות קטנות. מכיוון שכך אין הצדקה לחייב את הנתבעת בהשבת מלוא האגרה ששולמה. התובעים זכאים להחזר אגרה באופן יחסי לסכום הפסוק. כן ישולם להם שכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. פרט לכך יישא כל צד בהוצאותיו. שירותי הסעות